סולנום זיתני

סוֹלָנוּם זֵיתָנִי (שם מדעי: Solanum elaeagnifolium Cav.) הוא צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת הסולניים^[1], בעל פרחים סגולים או לילכיים עם חמישה עלי כותרת בצורת כוכב, ובמרכזם אבקנים צהובים ובולטים. גובהו עד 60 ס"מ, עליו מכוסים שערות כוכביות שמקנות להם גוון מכסיף (ומכאן שמו), ופירותיו – ענבות עסיסיות בצבע צהוב – רעילים למאכל.

עובדות מהירות סולנום זיתני, מיון מדעי ...

סולנום זיתני
סולנום זיתני
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	סולנאים
משפחה:	סולניים
סוג:	סולנום
מין:	סולנום זיתני
שם מדעי
Solanum elaeagnifolium ‏קאוונילס, 1795

בשונה מסולנום שחור וסולנום שעיר, סולנום זיתני גדל בדרך כלל בקבוצות צפופות ומתרבה הן מקנה שורש אנכי והן משלוחות אופקיות. זהו צמח גר ופולש בישראל, שמוצאו במערב ארצות הברית, מקסיקו ודרום אמריקה (לרבות ארגנטינה)^[1]. צמח זה ידוע בישראל משנת 1957, ומופיע ברשימות הצמחים פולשניים של המשרד להגנת הסביבה ונחשב כצמח בעל קצב פלישה מהיר ונזק בינוני^[2]^[3]^[4]. כעשב רע, הוא מהווה בעיה רצינית באזורים צחיחים למחצה. בעיקר מבחינה חקלאית – בשל תחרותו הישירה עם הגידולים חקלאיים על משאבים כגון מים, אור והאבקה.

Remove ads

מאפיינים

סכם

פרספקטיבה

צמח עשבוני רב-שנתי שבסיסו מעוצה, או בן שיח, בעל קנה שורש, זקוף ומסתעף לרוחב^[2]. גובהו נע בין 20 ל־60 ס"מ, ולעיתים מגיע עד מטר אחד. הצמח בעל גוון מאפיר־כסוף, הנובע מכיסוי צפוף של שערות כוכביות (stellate-tomentose) יושבות או כמעט יושבות, דמויות קשקש, בעלות 10 עד 15 קרניים – הקרן המרכזית קצרה מהקרניים הצדדיות, המאוחות בבסיסן. ברוב חלקי הצמח, ובעיקר על גבעולים בוגרים, מצויים שִׂיכים דלילים, רכים, ישרים, בצבע צהוב־אדמדם, שאורכם מגיע עד 5 מ"מ.

הגבעולים מכוסים שִׂיכים קצרים, רכים, דקים וישרים, הערוכים בניצב לגבעולים או לעורקי העלים. צפיפות השיכים משתנה בין פרטים – מצפיפות רבה ועד לדלילות ואף היעדר מוחלט. הגבעולים הצעירים גליליים או כמעט גליליים, ומכוסים בצפיפות שערות כוכביות עדינות, לעיתים עם שיכים ולעיתים בלעדיהם. כסות זו מעניקה להם גוון אפרפר.

העלים מסורגים ופשוטים, נישאים על פטוטרות שאורכן 1 עד 5 ס"מ. טרף העלה דמוי אזמל עד מוארך, אורכו 3 עד 6 ס"מ (לעיתים נדירות עד 12 ס"מ), ורוחבו 1 עד 2 ס"מ – כלומר אורכו גדול פי חמישה בקירוב מרוחבו^[4]. בסיס הטרף קטום עד דמוי יתד, וקודקודו מחודד. שפת הטרף לרוב גלית וכמעט תמימה, אך בעלים התחתונים היא לעיתים מפורצת או מחולקת לאונות רדודות – 4 עד 6 בכל צד – שצורתן מעוגלת או משולשת. הפטוטרת והעורק הראשי של הטרף נושאים לעיתים שיכים. העלים מכוסים בשערות צפופות, המקנות להם גוון ירוק־זית בצדם העליון ולבן־מוזהב בצדם התחתון – תכונה היוצרת דמיון לעלים של שיחי יצהרון (Elaeagnus) בצבעם אך לא בצורתם, ומכאן שמם המדעי והעברי של הצמח.

התפרחות יוצאות מצדי פטוטרת העלה (חוץ־חיקיות), מסוימות (cymose) ודמויות אשכול בלתי־מסועף. הן מורכבות מ־4 עד 6 פרחים, אורכן 3 עד 5 ס"מ, והן מכוסות שערות כוכביות צפופות, בדומה לגבעולים. עוקץ התפרחת באורך 0.8 עד 2.5 ס"מ. עוקצי הפרחים באורך 1 עד 3 ס"מ; הם זקופים בשלב הפריחה, אך כפופים כלפי מטה בניצן ובפרי, ואורכם נשאר דומה גם בשלב הפרי.

הפרחים דו־מיניים, בעלי שחלה עילית בעלי עטיף כפול וכותרת גלגלית בעלת סימטריה רדיאלית; עלי הכותרת מאוחים בבסיסם ויוצרים צינור קצר, ומחוברים ביניהם גם באמצעות רקמה עדינה (interpetalar tissue) המקנה לכותרת מראה כוכבי מחומש מלא.

הגביע גלגלי, אורכו 4 עד 10 מ"מ, והוא מורכב מחמש אונות צרות ודמויות אזמל, באורך 2 עד 4 מ"מ וברוחב של 1 עד 2 מ"מ בבסיסן. האונות צרות ומתארכות לקודקוד חד, ואורכן דומה לאורך צינור הגביע. העורק המרכזי של כל אונה אינו מודגש.

הכותרת גלגלית, בקוטר 2.5 עד 3 ס"מ ולעיתים רחוקות עד 4 ס"מ, מורכבת מחמישה עלי כותרת מאוחים עד מחצית אורכם, היוצרים מבנה דמוי כוכב מחומש. צבעה לרוב כחול בהיר או סגול, ולעיתים לבן. אונות הכותרת משולשות וכפופות לאחור בשלב ההבשלה המינית; לעיתים ניכר בהן עורק אמצעי צהוב. צדן העליון של האונות מכוסה שערות כוכביות, בעוד צידן התחתון לרוב קירח.

האבקנים חמישה, שווים פחות או יותר באורכם, בצבע צהוב, ערוכים במרכז הכותרת סביב עמוד שחלה שצבעו צהבהב. הם מפושקים קלות ואינם מאוחים זה לזה. הזירים קצרים וחלקים, מאוחים לבסיס צינור הכותרת; אורכו של החלק המאוחה 0.8 עד 1.5 מ"מ, והחלק החופשי באורך 1 עד 2 מ"מ. המאבקים צרים, מחודדים בקצותיהם, אורכם 6 עד 9 מ"מ, ונפתחים בנקבים שבקודקודם.

השחלה בת 2 מגורות, דמוית ביצה או כדור, בדרך כלל מכוסה בשערות כוכביות צפופות כמו בגבעול הצעיר, לפעמים קירחת;

עמוד השחלה יחיד וקירח, יוצא ממרכז השחלה, אורכו 7 עד 15 מ"מ והוא מתרחב מעט לקראת קצהו. עמוד השחלה ארוך מן האבקנים, אך בפרחים חריגים מצוי לעיתים עמוד שחלה קצר, באורך 2 עד 4 מ"מ. הצלקת דמוית אלה – רחבה בקצה, צרה בבסיסה, וגבשושית. השִליה זוויתית ונושאת ביציות רבות.

הפירות ערוכים באשכולות בני 1 עד 5 פירות. הפרי ענבה כדורית, בקוטר 0.5 עד 1.5 ס"מ, בעלת קליפה דקה, חלקה וקירחת, ללא גרגירים נוקשים בציפה – תכונה המבדילה מין זה ממיני סולנום אחרים. צבע הענבה ירוק־בהיר עם פסים כהים לפני ההבשלה, צהוב עד כתום כהה בשלב ההבשלה, וכתום עד חום לאחר התייבשות. עוקץ הפרי מעוצה במקצת, אורכו 1 עד 2.5 ס"מ, זקוף או משתלשל, ולרוב נושא שיכים. אונות הגביע המשתיירות אינן מתארכות במידה ניכרת; הן כפופות לאחור או עוטפות את הפרי עד שני שלישים מאורכו, ונושאות שיכים קצרים באורך של עד 2 מ"מ. בכל ענבה מצויים כ־15 עד 30 זרעים

הזרעים כתומים-חומים (צהבהבים), דמויי כליה פחוסים, באורך 3 עד 5 מ"מ וברוחב 2 עד 4 מ"מ, ומכוסים בגומות זעירות (minutely pitted).

בישראל נמשכת הפריחה ברוב חודשי השנה, למעט מספר שבועות בשיא החורף, ואילו באזורים קרים יותר היא מתרחשת מאפריל עד אוגוסט. הפירות משתמרים על הצמח במשך החורף.

Remove ads

בית גידול ותכונות אקולוגיות

בית הגידול הטבעי של סולנום זיתני כולל אזורים צחיחים למחצה, שבהם כמות המשקעים נעה בין כ־150 מ"מ ל־600 מ"מ בשנה, והקיץ ארוך וממושך. בישראל הוא נפוץ בבתי-גידול מופרים, שנוצרו או עוצבו על ידי פעילות אנושית: בשולי שדות חקלאיים, בצידי דרכים, בשטחים פתוחים (כגון בקריית שמונה), ואף בשמורות טבע מוגנות הקרובים לשטחים חקלאיים ובגדות נחלים.

הצמח עמיד ליובש ולקור (עד מינוס 16 מעלות צלזיוס), וגדל על מגוון רחב של סוגי קרקע, לרבות קרקעות חוליות ומלוחות. למין זה מערכת שורשים כפולה: שורש אנכי עמוק, המגיע עד לעומק של כשני מטרים ומסייע בעיגון ובהגעה למקורות מים, ולצדו מערכת שורשים אופקית רדודה (בעומק של עד 25 ס"מ), המאפשרת ניצול יעיל של מים עיליים וריבוי וגטטיבי. הצמח מתחדש מקנה שורש (גבעול תת-קרקעי אנכי), ומתרבה גם באמצעות שלוחות – גבעולים אופקיים הסמוכים לפני הקרקע – או מקטעי שורש קצרים, שאף באורך של סנטימטר אחד מסוגלים להצמיח פרט חדש.

מלבד היכולת להתרבות ווגטטיבית, סולנום זיתני מייצר כמות רבה של זרעים, אשר נותרו חיוניים בקרקע למשך עשר שנים לפחות.

Remove ads

סולנום זיתני כצמח פולש

סולנום זיתני נחשב לעשב רע שמהווה בעיה רצינית באזורים צחיחים למחצה. נזקיו הם בעיקר לחקלאות באזורים אלה, שכן הוא מתחרה באופן ישיר עם הגידולים החקלאיים והצמחייה המקומית על מי הקרקע, על מאביקים ומשאבים נוספים.

בנוסף, תכונותיו האללופטיות (השפעה כימית מעכבת על צמחים סמוכים) מעניקות לו יתרון נוסף^[5]. אין מידע ודאי על מועד חדירתו ואופן כניסתו של סולנום זיתני. ידוע שלמדינות אחרות הצמח חדר במעורב עם זרעים המיועדים לחקלאות או עם מספוא.

הצמח מוכרז פולשני, בנוסף לישראל, גם ב-29 ממדינות ארצות הברית, באוסטרליה, מרוקו, מצרים, הודו, זימבבווה, דרום אפריקה, ספרד, ויוון. הפוטנציאל הפולשני הגבוה שלו נובע משילוב מספר תכונות: הסתפקות בקרקע דלה ומעט מים, התרבות הן מזרעים והן ברבייה וגטטיבית משלוחות והן משורשים. וכן מהיכולת להתפתח לצמח שלם מחתיכות שורש באורך של פחות מסנטימטר^[6].

אטימולוגיה ושמות מקומיים

שם הסוג והמשפחה Solanum נגזר מהמילה הלטינית solamen, שמשמעותה 'נחמה' או 'נוחות', במיוחד בזמן מצוקה או עצב, כנראה בהתייחס להשפעות הנרקוטיות של מינים מסוימים במשפחה.

שם המין elaeagnifolium פירושו בלטינית "בעל עלים הדומים ל-Elaeagnus", על שם הגוון הדו-גוני של עליו – ירוק-זית בצדם העליון ובהיר-כסוף בצדם התחתון – המזכיר את עליהם של שיחים מהסוג יצהרון (Elaeagnus). שמו העברי "זיתני" נגזר אף הוא מהשוואה זו, ולא מדמיון בצורת העלים. גם בערבית שמו – סג'ואה זייתיה (سجوه زيتيه) – מרמז על הדמיון לעלי הזית.

בפרסומים רבים באנגלית מכונה הצמח Silverleaf nightshade – כלומר, "סולנום בעל עלים כסופים", בשילוב האסוציאציה הלילית הטמונה במילה nightshade. לצמח שמות נפוצים נוספים, לדוגמה: במרוקו: morelle jaune (סולנום צהוב), בדרום אפריקה: Satansbos (שיח השטן) – שם המעיד על הסכנה שהוא מהווה^[7].

Remove ads