סוס הבית

סוס הבית (שם מדעי: Equus ferus caballus או גם Equus caballus caballus‏^[1]) הוא בעל חיים מבוית ממחלקת היונקים, תת-מין של סוס הבר ממשפחת הסוסיים. הסוס התפתח במהלך 45 עד 55 מיליון השנים האחרונות מיצור קטן מרובה אצבעות, קרוב לאוהיפוס, לחיה הגדולה, בעלת האצבעות של ימינו. בני אדם החלו לביית סוסים בסביבות 4000 לפנה"ס, והאב הקדמון של סוס הבית היה כנראה הטרפן שרעה בערבות אסיה ואירופה בתקופה בה בוית הסוס.

ערך זה עוסק בבעל חיים מסדרת מפריטי הפרסה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סוס (פירושונים).

סוס הבית
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מפריטי פרסה
משפחה:	סוסיים
סוג:	סוס
מין:	סוס הבר
תת־מין:	סוס הבית
שם מדעי
Equus ferus caballus

אבולוציה של הסוס, צולם על ידי ו'. א. קורבין, 1928, ממאובנים באמהרסט קולג', מסצ'וסטס

סוסי מוסטנג בארצות הברית

מאז ביותם, סוסים ובני אדם קיימו אינטראקציה במגוון רחב של פעילויות עבודה, חקלאות, נדודים, צבא, ועוד. כיום, כשאת מרבית סוסי העבודה בעולם מחליף ציוד מכני כבד כמו טרקטורים ומשאיות, סוסים עדיין משמשים בתחרויות ספורט, פעילויות פנאי, בידור, וטיפול.

קולו של הסוס מכונה בעברית – צהלה^[2].

מאפיינים פיזיים

הסוס הוא בהמה גדולה בעלת ארבע רגליים המסוגלת לפתח מהירויות ריצה גבוהות. הוא יונק ושייך לסדרת מפריטי פרסה. לסוס זנב גדול ושעיר ורעמה.

בשלד הסוס יש כ-205 עצמות. לעצמות הרגל של הסוס יש פרופורציות שונות מאלה של אדם. החלק החיצוני של הפרסה עשוי מחומר הדומה לציפורן האנושית.

סוסים מותאמים למרעה. לסוס בוגר יש 12 שיניים חותכות בחלק הקדמי של הפה, מותאמות לנגוס בדשא או בצמחייה אחרת. ויש לו 24 שיניים מותאמות ללעיסה: הטוחנות הקדמיות, ושיניים טוחנות בחלק האחורי של הפה.

משקלו של הסוס נע בין 400 קילוגרם ל-1,000 קילוגרם, בהתאם לזן שאליו הוא שייך ולתזונתו. תוחלת החיים של הסוס היא 25–30 שנה.

כאשר טמפרטורת גופו עולה, הסוס מקרר את עצמו על ידי הזעה, בדומה לבני האדם. שיטת קירור זו יעילה הרבה יותר מהלחתה. שנת הסוס הפכה לדוגמה לשינה קלה וקצרה, מפורסם גם נוהגו המיוחד לישון בעמידה. למעשה הסוס ישן גם בשכיבה שינה עמוקה יותר, אך מרבה לנמנם פעמים רבות במשך היום ועושה זאת בעמידה^[3], מה שמאפשר לו זאת הוא תפס מיוחד במפרקי הברכיים אשר מאפשר לו להרפות את שרירי רגליו בלי לקפלן. (בקדמיות זהו מצב אוטומטי בזמן הרפיה, ובאחוריות מופעל בצורת יציבה שונה של הרגל).

אבולוציה

ערך מורחב – אבולוציה של הסוס

התפתחות הסוס כפי שאנחנו מכירים היום משוערת לפני כ-45–55 מיליון שנים ומקורו האבולוציוני הראשוני נקרא איוהיפוס שהיה יונק קטן דמוי כלב.^{[דרוש מקור]}

הסוס שייך לסדרה של מפריטי פרסה, שכל המינים בה חולקים רגלי פרסה עם מספר אי-זוגי של אצבעות. לפי כך, הסוס חולק אב קדמון משותף עם טפירים וקרנפים. נראה כי במקור קבוצה זו של בעלי חיים הייתה בנויה במיוחד לחיים ביערות גשם טרופיים, אך לעומת הטפירים ובמובן מסוים גם הקרנפים, שנשארו בנויים לחיים בג'ונגל, סוסי הבית הסתגלו לחיים בערבות, עם אדמה יבשה יותר ותנאים אקלימיים קשים יותר. זנים אחרים של הסוס הסתגלו למגוון של תנאי ביניים.

המעבר מהיערות לערבות הביא לשורה של שינויים: התזונה התפתחה מאכילת עלים לאכילת עשבים במקביל להתפתחות הדגניים, מה שהוביל לשיניים גדולות ועמידות יותר; גם אסטרטגיית ההתחמקות מטורפים השתנתה: האבות הקדמונים של הסוס היו הולכי אצבעות, בהתאמה לחיים בהליכה על האדמות הרכות והלחות שביערות. אבותיו הקדמונים של הסוס נאלצו לפתח מהירויות גבוהות יותר כדי להימלט מפני טורפים. יכולת זו התאפשרה באמצעות התארכות הגפיים והתרוממותן של חלק מהאצבעות מהאדמה, כך שמשקל הגוף התמקם בהדרגה על האצבע השלישית, הגדולה ביותר.

חושים

חושי הסוס מתאימים לחייו בטבע כ"אוכל עשב" העשוי להוות טרף ולכן חייב להיות עירני לסביבתו בכל עת. סוס הבית הוא בעל העיניים הגדולות ביותר מכל יונק קרקעי אחר. עיניו ממוקמות בצידי ראשו ומעניקות לו שדה ראייה של למעלה מ-350 מעלות. ראיית היום והלילה טובה, אך הסוס מבחין רק בשני צבעים בדומה לעיוורון צבעים אדום-ירוק בבני אדם שבו צבעים מסוימים, במיוחד גוונים של הצבע האדום, מופיעים כגוון של הצבע ירוק.

חוש הריח של הסוס, נמצא, מבחינת רגישותו, בטווח שבין אדם לכלב. מעבר לחשיבותו של חוש הריח בזיהוי גורמים סביבתיים חשובים (כגון מזון, מקור מים או שרפה), ממלא חוש הריח תפקיד מפתח באינטראקציות החברתיות של סוסים. לסוס שני מרכזי חוש ריח: הראשון נמצא בנחיריים ובחלל האף ותפקידו לנתח מגוון רחב של ריחות; השני – איבר יעקובסון – ממוקם מתחת לחלל האף ולו מסלול עצבי נפרד במוח, כשעיקר תפקידו הוא לנתח פרומונים.

שמיעתו של סוס היא טובה. פינה של כל אוזן יכולה להסתובב עד 180 מעלות, ומספקת פוטנציאל של 360 מעלות שמיעה, מבלי להזיז את הראש. סוגים מסוימים של רעש, עשוי לתרום ללחץ ועצבנות של הסוס. מחקר ב-2013 בבריטניה מצביע על כך שסוסים היו יציבים ורגועים ביותר בסביבה שקטה, או בהאזנה לג'אז. סימני עצבנות הופיעו בעת האזנה למוזיקה קלאסית או מוזיקת רוק. על פי מחקר זה גם מומלץ לשמור ליד סוס על רמת הרעש נמוכה מ-21 דציבלים.

לסוס תחושה טובה של איזון וחוש מישוש מפותח. האזורים הרגישים ביותר הם סביב העיניים, האוזניים, והאף. סוס מסוגל לחוש מגע עדין, כמו נחיתת חרקים בכל מקום בגוף. לסוסים יש תחושה מתקדמת של טעם, המאפשרת להם למיין את המספוא, ולבחור את האוכל המועדף עליהם, סוסים בדרך כלל אינם אוכלים צמחים רעילים.

תזונה

כאוכלי עשב, מערכת העיכול מותאמת למספוא ועשבים וחומר צמחי אחר, שנצרכת בעקביות לאורך כל היום. לכן, בהשוואה לבני אדם, יש להם קיבה קטנה יחסית אבל מעיים ארוכים מאוד, כדי להקל על זרימה קבועה של חומרים מזינים. סוס במשקל 450 קילו יאכל 7–11 קילו של מזון ליום, ובשימוש רגיל, יצרוך 38–45 ליטר של מים ביום. סוסים אינם מעלי גירה, כך שיש להם רק קיבה אחת, כמו בני אדם, אך שלא כמו בני אדם, הם יכולים לעכל תאית, מרכיב עיקרי של דשא.

סוסים אינם יכולים להקיא, בשל סוגר וושט תחתון חזק^[4], כך שבעיות עיכול יכולות לגרום במהירות לכאבי בטן (קוליק) ובמקרים חמורים יכולים להוביל לחנק או קרע באיברים פנימיים אשר עלול להוביל למוות^[5].

רבייה

סוסה מניקה

מחזור הייחום של סוסה מתרחש בערך כל 19–22 יום, ומתרחש מתחילת האביב לסתיו.

היריון הסוסה נמשך כ-340 ימים, עם טווח ממוצע של 320–370 ימים (11 חודשים). הסוסה ממליטה בדרך כלל סייח אחד; תאומים ייתכנו אבל מדובר בתופעה נדירה ולפעמים מסוכנת. לאחר ההמלטה, הסייח נעמד על רגליו בשעות הראשונות של חייו. כמו כן, בשעות הראשונות לאחר ההמלטה הסייח יונק את חלב האם הראשון. חלב זה הוא חיוני בבניית מערכת החיסון של הסייח מכיוון שהוא מכיל נוגדנים. גמילה של הסייחים נעשית בדרך כלל בגיל שבין ארבעה לשישה חודשים.

סוסים, מסוגלים למגע מיני בגיל 18 חודשים, אבל נדיר אצל סוסים מבויתים (במיוחד הנקבות) להתרבות לפני גיל שלוש. בגיל ארבע סוס נחשב לבוגר, אף שבדרך כלל השלד ממשיך להתפתח עד גיל שש. ההתפתחות תלויה בתנאים נוספים כמו הגודל, הגזע, המין, ואיכות הטיפול.

ציור במערה באיראן, האלף השמיני לפני הספירה.

בשירות האדם

ממצאים ארכאוזואולוגיים מראים כי האדם החל לביית^[6] את סוס הבר באלף הרביעי לפני הספירה, בערבות מרכז אסיה. הסוסים המבויתים הראשונים שימשו לבשר, לרכיבה ולחליבה^[7]. הסוס המבוית התפשט במהירות ברחבי אירואסיה באלפים השלישי והשני לפנה"ס. סוסים מבויתים הובאו לראשונה לאמריקה ולאוסטרליה רק בהגיע האירופאים לשם.

גזעי סוסים מחולקים באופן רופף לשלוש קטגוריות המבוססות על טמפרמנט ולא על ביולוגיה: "בעלי דם חם" נמרצים ובעלי מהירות וסיבולת, אך נוטים להיבהל; "בעלי דם קר", כגון סוסי עבודה וחלק מסוסי הפוני, המתאימים לעבודה איטית וכבדה ואינם נבהלים בקלות; ו"בעלי דם פושר", שפותחו מהכלאות בין דם חם לדם קר, ומותאמים למטרות רכיבה ספציפיות. ישנם יותר מ-300 גזעי סוסים בעולם כיום, שפותחו לשימושים רבים ושונים.

קשת רכוב מתקופת שושלת מינג, סין

לסוס מגוון רב של שימושים בתרבות האנושית:

• הסוס היה כלי תחבורה מרכזי ב־3,000 השנים שלפני המצאת מנוע הקיטור. הוא הוביל עגלות וכרכרות ושימש לרכיבה.
• הסוס משמש בעבודות המשק ובחקלאות לגרירת מחרשות ועגלות. גזעי סוסי הפוני פותחו במיוחד על מנת להתאים לעבודה בסביבות מחיה קשות וקרות, ואף לעבודה במכרות.
• במלחמה הסוס היה כלי מכריע.
  • המצרים, האשורים והבבלים התבססו על חיל מרכבות חזק שכלל מרכבות עם צוות של רכב ולוחם (קשת או לוחם שחמוש ברומח ארוך).
  • בעקבות המצאת המשוורת והאפסר, החל הסוס לשמש לרכיבה קרבית. כך נוצר מעמד הפרש הלוחם וחיל הפרשים. חילות הפרשים המונגולים הטילו את חיתתם על אסיה, המזרח התיכון ומזרח אירופה בתחילת ימי הביניים ואילו האירופאים ביססו את צבאותיהם על האבירים – פרשים כבדים עטויי שריון. קרנם של הפרשים החלה לרדת רק עם המצאת אבק השרפה והתפתחות כלי הירי, אך חילות הפרשים שרדו עד למלחמת העולם השנייה. מאז משתמשים בפרשים במספר מקומות שהגישה אליהם קשה.

    

    חריש באמצעות סוס עבודה

• עבודות שיטור וטיפול בהפרות סדר.
• ספורט: מרוצי סוסים, ותחרויות ראווה שונות, ביניהן קפיצות ראווה, רכיבה אומנותית, רכיבה מערבית ועוד.
• תרפיה: הסוס משמש גם לרכיבה טיפולית, המסייעת לנכים, בעלי מוגבלויות, ילדים בעלי בעיות קשב וריכוז, חוסר ביטחון עצמי ועוד.
• מחקר: הסוס משמש במחקר כחיה נוחה להפקת נוגדנים, על ידי הזרקת האנטיגן, איסוף חוזר של דם הסוס וניקוי הנוגדנים. חוות הסוסים המפורסמת ביותר כחווה מחקרית נקראת "סנטה קרוז".
• תחביב: רכיבה על סוסים כתחביב או כאטרקציה תיירותית.

להגנה על פרסת הסוס, פרסות מברזל מונחות על פרסותיו של הסוס, על ידי איש מקצוע – מפרזל. הפרסה גדלה ללא הרף, ובסוסים המבויתים יש לטפל בה בכל 5–8 שבועות.

גלריה

• 
• 
  סוס אמריקן סאדלברד
• 
  סוס מושך רוכבים במלחמת העולם השנייה
• 
  סוס מגזע "פיט פוני" שהותאם לעבודה במכרות
• 
  סוס עם רוכב מאומן
• 
  סוסים רועים באחו
• 
  סוס דאן בצבע גרולו
• 
  אנימציית סוס דוהר בצילום מעשה ידי אדוארד מויברידג', כחלק מפתרון חידת הסוס הדוהר.
• 
  סוס ברזילי מנגלרגה מרצ'דור

ראו גם

• קפיצות ראווה
• בעלי חיים בשירות כוחות הביטחון
• הנס החכם
• מרוץ סוסים
• פרזול סוסים
• וולטינג – התעמלות וריקוד על סוס
• רכיבה אומנותית
• עיוורון ירח
• כרכרה
• סגידה לסוסים

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: סוס
ציטוטים בוויקיציטוט: סוס
ספר לימוד בוויקיספר: סוסים - המדריך המלא
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סוסים
טקסונומיה בוויקימינים: Equus caballus

• סוסים, דף שער בספרייה הלאומית
• סוס הבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גזעי סוסים בעולם רשימה של מאות זנים!
• אבי בליזובסקי, פוענח גנום הסוס, באתר הידען, 8 בנובמבר 2009
• טובה צדקה, רכיבה לילדים, דבר, 11 ביולי 1966
• אנטומיה של הסוס – איברים בגוף הסוס
• מילון למונחי סוס, רתמה, עגלה ומחרשה (1948), באתר האקדמיה ללשון העברית
• Horses are Very Weird – סרטון הסבר על סוסים (באנגלית)
• כל מה שצריך לדעת על גידול סוסים, באתר "אוהבי חיות מחמד"