סטיגמטה

סטיגמטה (ריבוי המילה סטיגמה, ביוונית "דקירה" או "צלקת המהווה סימן בעלות") הוא הכינוי שניתן לפצעים אשר לפי הברית החדשה נגרמו לישו בזמן צליבתו. התופעה המוכרת כסטיגמטה בימינו מתייחסת להופעת פצעים מעין אלה על גופיהם של מאמינים נוצרים, כסוג של סימן אלוהי.

פרנציסקוס מקבל את הסטיגמטה

סימני הסטיגמטה מקבילים לרוב לסימני "חמשת הפצעים הקדושים": ארבעת הפצעים שנגרמו לישו במפרקי (או בכפות) הידיים והרגליים כתוצאה ממסמור גופו לצלב, ופצע אחד בצדו הימני של הגוף, שגרם לונגינוס מדקירת חנית בגופו על מנת לסיים את ייסוריו. אצל סטיגמטיסטים מסוימים הופיעו גם פצעים על המצח, בדומה לאלה שנגרמו על ידי כתר הקוצים, ופצעי ההצלפות על הגב.

היסטוריה

לאורך ההיסטוריה הנוצרית נודעו ברבים כ־500 אנשים בעלי סטיגמטה. הסטיגמטיסט הראשון והמפורסם ביותר הוא פרנציסקוס הקדוש, מייסד מסדר הפרנציסקנים. על פי המסורת, קיבל פרנציסקוס את פצעי הסטיגמטה לראשונה בשנת 1224, בעקבות התגלות דתית שחווה בעיר לה ורנה באיטליה. בעקבות פרנציסקוס הופיעו סטיגמטיסטים רבים אחרים, רובם הגדול נשים. סיפורים על התופעה נמשכו מאז ימי הביניים ועד לימינו. אחד המקרים המפורסמים ביותר של מאה ה־20 הוא האב פיו (אנ'), כומר ממוצא איטלקי שנחשב לעושה ניסים אשר סבל מסטיגמטה במשך שנים רבות והוכרז כקדוש על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב־16 ביוני 2002, אם כי סימני הסטיגמטה לא נחשבו לאחד משלושת הניסים הדרושים להכרת אדם כקדוש.

באופן רשמי, ובניגוד למסורות העממיות, הכנסייה הקתולית אינה מכירה באף מקרה של הופעת סטיגמטה, למעט מקרים ספורים, בהם זה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי וכן של קתרינה הקדושה מסיינה.

ההסבר המדעי

כיום ידוע בוודאות כי לפחות חלק ממקרי הסטיגמטה הידועים היו מזויפים, כמו במקרה של מגדלנה דה לה קרוז (1487–1560), שהודתה בביצוע תרמית שכזו. למרות זאת, מעולם לא הוכחה או הופרכה באופן חד-משמעי אמיתותם של רבים ממקרי הסטיגמטה.

יש המשערים כי תופעת הסטיגמטה אינה אלא מקרה מיוחד של היחס הפסיכוסומטי^[1][2]. הללו טוענים שאדם המוציא חלק ניכר מזמנו בהתבוננות ממושכת באיקונת הצלוב הפצוע והשוקע בהגיגים עמוקים סביב פציעותיו, יכול לגרום (גם מבלי להתכוון) להופעת דימום בגופו.

ידוע כי מספר אנשים שזייפו סטיגמטה סבלו מסינדרום מינכהאוזן, מחלת נפש אשר נגרמת מרצון בלתי מרוסן לתשומת לב. החולים במחלה לרוב פוגעים בעצמם, או מזייפים חולי כדי להגיע לבתי חולים, שם הם מקבלים תשומת לב וטיפול חם.

לקריאה נוספת

• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 320, מסת"ב 978-965-566-137-8

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטיגמטה בוויקישיתוף

• סטיגמטיזציה, דף שער בספרייה הלאומית
• סטיגמטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)