שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
סמואה הגרמנית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
סמואה הגרמנית (בגרמנית: Deutsch-Samoa) הייתה מדינת חסות גרמנית משנת 1900 עד 1920, והורכבה מהאיים אופולו, סוואיי, אפולימה ומנונו, שכיום כולם בתוך המדינה העצמאית של סמואה, לשעבר סמואה המערבית. סמואה הייתה הרכישה הקולוניאלית הגרמנית האחרונה באגן האוקיינוס השקט, שהתקבלה בעקבות האמנה המשולשת שנחתמה בוושינגטון ב-2 בדצמבר 1899 עם אישורים שהוחלפו ב-16 בפברואר 1900.[1] זו הייתה המושבה הגרמנית היחידה באוקיינוס השקט, מלבד הטריטוריה החכורה של מפרץ ג'יאוז'ו בסין, שנוהלה בנפרד מגינאה החדשה הגרמנית.
Remove ads
הרחבת ההשפעה הגרמנית
סכם
פרספקטיבה
בשנת 1855, JC Godeffroy & Sohn הרחיבה את עסקי המסחר שלה לאוקיינוס השקט בעקבות משא ומתן של אוגוסט אונשלם, סוכנו של גודפרוי בוולפראיסו. הוא הפליג אל איי סמואה, שהיו ידועים אז כאיי הניווט. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, ההשפעה הגרמנית בסמואה התרחבה עם פעולות מטעים בקנה מידה גדול שהוכנסו לגידול אגוזי קוקוס, קקאו וגומי הוואה, במיוחד באי אופולו, שבו חברות גרמניות יצרו מונופול על עיבוד קופרה ופולי קקאו.
פעילות המסחר של JC Godeffroy & Sohn התרחבה לאיים במרכז האוקיינוס השקט.[2] בשנת 1865, קפטן מסחר שפעל מטעם JC Godeffroy & Sohn השיג חוזה שכירות של 25 שנים לאי המזרחי של אטול נוקולאלאה.[3] JC Godeffroy und Sohn נרכשו בשנת 1879 על ידי Handels-und Plantagen-Gesellschaft der Südsee-Inseln zu Hamburg (DHPG). התחרות בפעולות המסחר במרכז האוקיינוס השקט הגיעה מ-Rug, Hedemann & Co, שהוקמה בשנת 1875,[2] אשר הוחלפה על ידי HM Ruge and Company עד שפירמה זו נכשלה בשנת 1887 לערך.[4]
מתחים שנגרמו בין השאר בגלל אינטרסים מנוגדים של הסוחרים הגרמנים ובעלי המטעים ומפעלים עסקיים בריטיים ואינטרסים עסקיים אמריקאים הובילו למלחמת האזרחים הראשונה בסמואה. המלחמה התרחשה בערך בין 1886 ל-1894, בעיקר בין סמואים, אם כי הצבא הגרמני התערב במספר הזדמנויות. ארצות הברית ובריטניה התנגדו לפעילות הגרמנית שהובילה לעימות בנמל אפיה ב-1887.[5]
בשנת 1899 לאחר מלחמת האזרחים השנייה בסמואה, איי סמואה חולקו על ידי שלוש המעצמות המעורבות. האמנה המשולשת של סמואה נתנה שליטה באיים ממערב לקו אורך 171 מעלות מערב לגרמניה, האיים המזרחיים לארצות הברית (סמואה האמריקנית של היום) ובריטניה פוצתה עם טריטוריות אחרות באוקיינוס השקט ובמערב אפריקה.[1]
Remove ads
התפתחות כלכלית
במהלך השנים הקולוניאליות הוקמו חברות חדשות כדי להרחיב מאוד את הפעילות החקלאית שבתורן הגדילו את ההכנסות ממסים על עבודות ציבוריות שעוררו עוד יותר את הצמיחה הכלכלית; "...בכל זאת, תקופת השלטון הגרמני הייתה המתקדמת ביותר, מבחינה כלכלית, שחוותה המדינה".[6] JC Godeffroy, כחברת המסחר והמטעים המובילה בסמואה, שמרה על תקשורת בין חלקי המשנה והסניפים השונים שלה ובסיס הבית בהמבורג עם צי ספינות משלה.[7] מאחר שהמעטפת התרבותית הסמואית לא כללה "עבודה להשכרה", יובאו עובדים סינים (ובמידה פחותה מלנזים מגינאה החדשה העובדים עבור DHPG),[8] ו"...עד 1914 מעל 2,000 סינים היו במושבה, וסיפקו כוח עבודה יעיל למטעים [הגרמנים]."[9]
מפעלי מטעים גדולים בסמואה:
- JC Godeffroy & Son (הוחלפה על ידי "Deutsche Handels und Plantagen Gesellschaft" או DHPG)
- "Deutsche Samoa Gesellschaft"
- "Safata-Samoa-Gesellschaft"
- "Samoa Kautschuk Kompagnie"
Remove ads
ממשל קולוניאלי
סכם
פרספקטיבה
התקופה הקולוניאלית הגרמנית נמשכה 14 שנים והחלה רשמית עם הנפת הדגל הקיסרי ב-1 במרץ 1900. וילהלם זולף מונה למושל הראשון. ביחסיה הפוליטיים עם העם הסמואי, הראתה ממשלתו של סולף תכונות מודיעיניות וטיפול דומות כמו בזירה הכלכלית.[10] הוא הכניס במיומנות מוסדות סמואים למערכת החדשה של ממשל קולוניאלי על ידי קבלת המנהגים המקומיים.[11] זולף עצמו למד רבים מהמנהגים והטקסים החשובים לעם הסמואי, תוך הקפדה על נימוסים תרבותיים כולל שתיית קאווה טקסית.[12]
"השלטון הגרמני הביא שלום וסדר בפעם הראשונה. . . . הסמכות, בדמותו של המושל, הפכה לאבהית, הוגנת ומוחלטת. ברלין הייתה רחוקה; לא היה כבלים או רדיו".[13] המנהלים הגרמנים ירשו מערכת שבאמצעותה כמאתיים סמואנים מובילים החזיקו בתפקידים ציבוריים שונים. במהלך השנים, יריבויות על תפקידים אלה, כמו גם מינויים על ידי פקידים קולוניאליים, יצרו מתחים שהמטאיים המתנגדים (ראשי השבטים) התאספו יחד לתנועה מיליטנטית שבסופו של דבר תצעד חמושה לאפיה ב-1909. המושל זולף פגש את הסמואנים, אישיותו הנחושה שכנעה אותם לחזור הביתה. אולם התסיסה הפוליטית המשיכה לבעבע, כמה ספינות מלחמה הגיעו וסבלנותו של זולף הגיעה לסיומה. עשרה מהמנהיגים, כולל נשותיהם, ילדיהם ושומריהם, בסך הכל 72 נפשות, גורשו לסאיפאן שבאיי מריאנה הגרמניים, ולמעשה סיים את המרד.[14]
מאמצים נמרצים של מנהלים קולוניאליים הקימו את מערכת בתי הספר הציבוריים הראשונה; נבנה בית חולים ואוייש והורחב לפי הצורך.[15] מכל הנחלות הקולוניאליות של המעצמות האירופיות באוקיינוס השקט, סמואה הגרמנית הייתה ללא ספק הדרך הטובה ביותר;[16] כל הדרכים עד 1942 נבנו בהדרכה גרמנית. המענקים הקיסריים מאוצר ברלין שציינו את שמונה השנים הראשונות לשלטון הגרמני לא היו נחוצים עוד לאחר 1908. סמואה הפכה למושבה התומכת בעצמה.[17] וילהלם זולף עזב את סמואה ב-1910 כדי להתמנות למזכיר המושבות בברלין; את מקומו ירש אריך שולץ, השופט העליון לשעבר בפרוטקטורט. הגרמנים בנו את מסילת הרכבת טלפונקן מאפיה אל הר וואה להובלת חומרי בניין עבור התורן בגובה 120 מ' של התחנה האלחוטית טלפונקן שלהם, שנחנכה כמתוכנן ב-1 באוגוסט 1914, ימים ספורים בלבד לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה.[18]
המנהל הקולוניאלי הגרמני השתמש בביתו לשעבר של הסופר רוברט לואיס סטיבנסון כבית מגורים; הבניין הוא כיום מוזיאון רוברט לואיס סטיבנסון.[19]
גרמניה לא חוותה רמות דומות של התנגדות אנטי-קולוניאלית אלימה בסמואה כמו בדרום מערב אפריקה, קמרון או מזרח אפריקה.[20] עם זאת, היו תנועות התנגדות אנטי-קולוניאליות בסמואה, כמו תנועות ה-"Oloa" ו-"Mau a Pule" בראשות האליטות, ותנועות נוער נגד השלטון הקולוניאלי הגרמני.[20]
Remove ads
כיבוש
ערך מורחב – כיבוש סמואה הגרמנית
היוניון ג'ק מונף בבניין באפיה, 30 באוגוסט 1914
מלבד המשטרה המקומית של סמואה, לגרמניה לא היו כוחות מזוינים המוצבים באיים.[20] סירת התותחים הקטנה SMS גייר וספינת הסקר הלא חמושה "Planet" הוקצו למה שנקרא "תחנה אוסטרלית" (המקיפה את כל מדינות החסות של הים הדרומי הגרמני, לא כולל את השליטה הבריטית באוסטרליה), אך גייר מעולם לא הגיעה לסמואה.[21]
הרברט מורלי יליד בריטניה, שהיה בעסקים בסמואה ב-1914, שלח מכתב מיום 27 ביולי 1914, שבו הוא מספר על שש ספינות מלחמה גרמניות שעגנו ליד סמואה. המכתב פורסם ב-"Keighley News" ב-17 בנובמבר 1914.[22]
בהוראת הממלכה המאוחדת פלשו למושבה ללא התנגדות בבוקר 29 באוגוסט 1914 חיילים של חיל המשלוח של סמואה. ויצה-אדמירל הרוזן מקסימיליאן פון שפה משייטת מזרח אסיה הגרמנית השיג ידיעה על הכיבוש ומיהר לסמואה עם הסיירות המשוריינות SMS שרנהורסט ו-"גנייזנאו", שהגיעו מאפיה ב-14 בספטמבר 1914. עם זאת, הוא קבע כי נחיתה תהיה רק יתרון זמני בים הנשלט על ידי בעלות הברית והסיירות יצאו בחזרה לדרכן.[23] ניו זילנד כבשה את המושבה הגרמנית עד 1920, ולאחר מכן שלטה באיים עד לעצמאות ב-1962 כמנדט של חבר הלאומים סוג C[24] בהתחלה ולאחר מכן כטריטוריה של האומות המאוחדות לאחר 1946.
Remove ads
סמלים מתוכננים לסמואה הגרמנית
בשנת 1914, נוצרה סדרה של טיוטות לסמלים ולדגלים המוצעים עבור המושבות הגרמניות, כולל סמואה הגרמנית. עם זאת, מלחמת העולם הראשונה פרצה לפני סיום העיצובים, והסמלים מעולם לא היו בשימוש. בעקבות תבוסתה במלחמה, איבדה גרמניה את כל מושבותיה, כך שהסמלים והדגלים הפכו למיותרים.
הדגל המוצע
הסמל המוצע
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads