סרנדה

סרנדה או רַמְשִׁית בעברית (באנגלית: Serenade, באיטלקית: Serenata) היא יצירה או הופעה מוזיקלית לכבודו של אדם.

ערך זה עוסק ביצירה או הופעה מוזיקלית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סרנדה (פירושונים).

יש שלוש קטגוריות של סרנדה בהיסטוריה של המוזיקה:

סרנדה היא יצירה מוזיקלית המושמעת לכבוד אדם אהוב, חבר/ה, או אדם מוערך אחר, לרוב בערב ומתחת לחלון ביתם. משמעות זו למילה, שנמצאת בשימוש עד היום, מקורה בתקופת ימי הביניים או הרנסאנס. היצירה המוזיקלית שבוצעה לא נצמדה לסגנון מסוים, חוץ מהעובדה שאדם יחיד ביצע אותה, מלווה בכלי נגינה נישא כלשהו, כמו גיטרה או אקורדיון. יצירות בסגנון זה נוצרו גם בתקופות מאוחרות יותר, אך לרוב בהקשר שמתייחס ספציפית לתקופות מוקדמות יותר, כמו אריות באופרה. אחת הדוגמאות המפורסמות לכך היא האופרה "דון ג'ובאני" של מוצרט, בה שר הגיבור סרנדה מתחת לחלונה של דונה אלווירה.

סרנדה באיטלקית משמעה "שיר ערב", ובתקופת הבארוק משמעותה הייתה יצירה מסוג קנטטה שמבוצעת מחוץ למבנה, תחת כיפת השמיים, ולעת ערב או לילה, בליווי קולות וכלי נגינה שונים. מלחינים נודעים שחיברו יצירות מסוג זה היו אלסנדרו סטראדלה, אלסנדרו סקרלטי, יוהאן יוזף פוקס, יוהאן מאתזון ואנטוניו קלדרה. בדרך כלל היו אלו יצירות בקנה מידה רחב, בבימוי מינימלי, בתווך שבין קנטטה לבין אופרה. יש המבחינים בין קנטטה לסרנדה בכך שסרנדה מושמעת מחוץ למבנה, ולפיכך ניתן להשתמש במהלכה בכלי נגינה בעלי עוצמות גבוהות שנשמעים רועשים מדי במהלך קנטטה (המושמעת במבנה סגור), כלים כמו חצוצרה, קרן יער ותופים.

סרנדה במשמעותה החשובה ביותר בהיסטוריה של המוזיקה, היא יצירה מוזיקלית לאנסמבל כלי נגינה נרחב בתנועות מוזיקליות רבות, המתייחסת לסגנון הדיברטימנטו, שהולחנה בעיקר במהלך התקופה הקלאסית והרומנטית (אם כי קיימות מספר דוגמאות שלה גם במאה ה-20. יצירה זו היא קלילה ומבדרת יותר יחסית ליצירות המאופיינות במגוון סגנונות מוזיקליים לאנסמבל נרחב, כמו הסימפוניה. בדרך כלל המלודיות חשובה בה יותר מאשר התפתחות של תימות או עוצמה דרמטית. רוב היצירות האלה מקורן באיטליה, גרמניה, אוסטריה ובוהמיה.

המילה בעברית