שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
עמיר מנור
במאי קולנוע ועיתונאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
עמיר מנור (נולד ב-31 בדצמבר 1979) הוא במאי קולנוע ועיתונאי ישראלי.
קורות חייו
סכם
פרספקטיבה
מנור הוא יליד ראשון לציון, בוגר תואר ראשון בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיו ביים את הסרטים "שמש זלעפות" (30 דקות) בכיכובם של ערן פסח וטלי שרון, "אדומים" (40 דקות), "חורבה" (47 דקות) ו"ארצות" (28 דקות). ב-2012 יצא לאקרנים חיותה וברל, סרטו העלילתי הארוך הראשון, בכיכובם של רבקה גור ויוסף כרמון.
סרטו "אדומים", המבוסס באופן חלקי על התנסויותיו בקומונה בחיפה[1], מספר את קורותיה של קומונה תל אביבית המתפרקת בליל האחד במאי בעקבות מתחים אידאולוגיים בין חבריה. הסרט זכה בפרס על שם ענת פרחי לדרמה הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים 2007, וכן השתתף בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי במיאמי. הסרט בכיכובם של אפרת אביב, גל פרידמן, איתי שור ונגה פוגל, הוקרן בסינמטקים ובאולמות האוזן השלישית. אופי הקומונה בא לשקף את תפיסת עולמו המרקסיסטית מאו-איסטית של מנור.
"חורבה" בכיכובם של אפרת אביב, דאנה איבגי ומיכאל אלוני, מתאר את מעללי שלושת רוצחיו של אסף שטיירמן בחורבה בה שהו לאחר הרצח. סרט זה שאף הוא זכה להקרנה מסחרית באולמות האוזן השלישית ובסינמטקים, קיבל ביקורות אוהדות ממבקרי הקולנוע ואף הושווה לסרט אלפנט.[2] פסקול הסרט נכתב על ידי ברי סחרוף.
"ארצות" מבוסס על סיפורה האמיתי של משפחה פלסטינית ממזרח ירושלים המכניסה לביתה אם חד הורית יהודיה ובנה. מימונו של הסרט נעשה באמצעות פרסי הזכייה על סרטו הקודם ובתמיכת קרן שרת ועמותת עיר עמים[1][3].
"חיותה וברל", מספר על היום האחרון בחייהם של זוג זקנים, חיותה (רבקה גור) וברל (יוסף כרמון), ותיקי תנועת העבודה, שחיים בדרום תל אביב, ומתמודדים מול ניכור הסביבה, והשינויים האידאולוגים שעברו על החברה הישראלית.[4] מנור כתב וביים את הסרט, שהחל כפרויקט גמר בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, והוא הופק על ידי אסף אמיר. גור וכרמון זכו בפרסי המשחק בפסטיבל הקולנוע ירושלים. הסרט הוקרן בפסטיבל ונציה וזכה לשבחי המבקרים.[5]
בין השנים 2006-2004 מנור שימש ככתב ותחקירן במקומונים "כל העיר" בירושלים וב"העיר" בתל אביב. בין השנים 2007-2005 כתב מנור גם את מדור הגאווה "גייהנום" בעכבר העיר. תחילה תחת הפסבדונים "ארז מאירסון" ועם יציאתו הציבורית מהארון תחת שמו האמיתי[6]. בשנת 2007 עבר לשמש כתחקירן כלכלי-פוליטי במערכת תוכנית התחקירים עובדה. בין היתר היה חתום על התחקיר על ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני.[7] בתחילת 2008 עבר לעבוד ככתב מגזין במערכת עיתון מעריב.
בין השנים 2008 - 2010 מנור שמש כמדריך חברתי במכינת בינה, המכינה הקדם צבאית של הישיבה החילונית "בינה" וכמורה לקולנוע בבית הספר הדמוקרטי קהילה בתל אביב.
בשנת 2013 התקבל מנור למסגרת ה"אטלייה" בפסטיבל קאן[8], שם הציג את התסריט לסרטו השני, הבית ברחוב פין. התסריט, העוסק בעולמן של הנשים בזנות בדרום תל אביב, בשנת 2017 הסרט קיבל מענק הפקה מקרן רבינוביץ׳ לאומנויות.
מנור כתב וביים ב-2015 את הסרטון המרכזי לעצרת הזיכרון המרכזית "זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה", 20 שנה לרצח רבין. שם הוא משווה את הרצח ליחידה 731.
באותה שנה, הפיק את הסרט אני לא מאמין, אני רובוט?!, שיצא ישירות לווידאו תחת השם "Robot Awakening" במדינות ההבלקן, מזרח אירופה ובטוגו.
מנור כתב וביים את הסרט הבית ברחוב פין אשר הופק ב-2021. הסרט צולם על ידי גיא רז ויצא להקרנה בבתי הקולנוע ב-2024.
Remove ads
קישורים חיצוניים
עמיר מנור, סרטונים בערוץ היוטיוב- עמיר מנור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
עמיר מנור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
עמיר מנור, באתר AllMovie (באנגלית)
עמיר מנור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- עמיר מנור, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- אמיר בוגן, ילדים מזדקנים: עמיר מנור על "חיותה וברל", באתר ynet, 11 באוקטובר 2012
- יובל בן-עמי, "לא יכולתי להבין את זה", באתר ישראל היום, 19 בפברואר 2009
- נירית אנדרמן, אחד במאי, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2007
- נירית אנדרמן, ארבעה פרסים ל"חיותה וברל" בפסטיבל הסרטים בסלוניק, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2012
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads