עקיבא ברוך פוזנר

הרב ד"ר עקיבא ברוך (ארתור ברנהרד) פוזנר (בגרמנית: Arthur Bernhard Posner; ג' בכסלו תרנ"א,^[1] 16 בנובמבר 1890, סאמטר, פוזן, גרמניה – ב' באייר תשכ"ב, 6 במאי 1962, ירושלים) היה רב, ספרן, ביבליוגרף וחוקר גרמני-ישראלי. כיהן כרבה של העיר קיל. היה בעליה של "החנוכייה של משפחת פוזנר".

עקיבא ברוך פוזנר
Arthur Bernhard Posner

לידה	16 בנובמבר 1890 סאמטר, פוזן, גרמניה
פטירה	6 במאי 1962 (בגיל 71) ירושלים, ישראל
מדינה	גרמניה גרמניה, ישראל ישראל
השכלה	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נולד בעיירה סאמטר (אנ') שבפרובינציית פוזן, גרמניה (כיום שָמוֹטוּלי, פולין), לדבורה ויהודה פוזנר. הוא קיבל חינוך תורני בעיר הולדתו ואחר כך בגניזן^[2]. לאחר מכן למד בבית המדרש לרבנים בברלין והוסמך לרבנות בשנת 1919. בהמשך למד באוניברסיטאות ברלין, גטינגן ופרייבורג^[3][4]. בשנת 1923 לימד בקרלסרוהה, ובשנת 1924 מונה לרב קהילת קיל^[5].

הרב ד"ר עקיבא פוזנר, היה בעל תואר ד"ר לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת האלה-ויטנברג וכיהן משנת 1924 ועד 1933 כרבה האחרון של הקהילה היהודית בקיל, גרמניה.

בחנוכה ה'תרצ"ב (11 בדצמבר 1931), מעט יותר משנה לפני התמנותו של היטלר לקנצלר גרמניה, צילמה רחל, אשתו של הרב ד"ר עקיבא פוזנר, את מנורת החנוכה שבביתם על רקע הבניין שממול, המקושט דגלים נאציים.^[6]

תצלום החנוכיה

בגב התצלום כתבה רחל פוזנר בגרמנית:

Chanukkah 5692 (1932)
"Juda verrecke"
die Fahne spricht -
"Juda lebt ewig"
erwidert das Licht

תרגומו בעברית:

חנוכה 5692 (1932)
"יהודה התפגרי"
כך אומר הדגל
"יהודה תחיה לעד"
כך עונה האור."

מכתב גלוי שפרסם הרב פוזנר בעיתונות המקומית המוחה נגד המודעות הראשונות שנתלו בעיר בנוסח "ליהודים הכניסה אסורה", הביא לזימונו לוויכוח פומבי על ידי יו"ר סניף המפלגה הנאצית בעיר. הוויכוח הפומבי התקיים תחת משמר משטרתי כבד וזכה לפרסום בעיתונות המקומית למחרת.

עם התגברות המתיחות והאלימות בעיר, נענה הרב להפצרת בני קהילתו לברוח עם רחל ושלושת ילדיהם ולעשות את דרכם לארץ ישראל, אך בטרם עזב את העיר שכנע את בני הקהילה לעזוב גם הם, ומרביתם ברחו לארצות הברית ולארץ ישראל. לאחר עליית הנאצים לשלטון עלה לארץ ישראל.

לאחר עלייתו לארץ התגורר בבית איסמעילוף שבשכונת הבוכרים^[7] בירושלים ועבד כספרן בבית המדרש למורים של המזרחי^[8][9]. בסוף 1953, בעת שאולם הקריאה של בית המדרש למורים היה גם לאולם זמני של הספרייה התורנית המרכזית שיועדה להיפתח בהיכל שלמה, עבר פוזנר להיות הספרן של הספרייה התורנית המרכזית^[10].

לזכרו הוציא היכל שלמה חוברת זיכרון בשם "זיכרון בספר"^[11]. בשנת 1965 ספרייתו נתרמה לספרייה התורנית המרכזית^[12].

כתיבתו

בהיותו בגרמניה הוציא לאור את ספר מיכה עם תרגום לגרמנית ופירוש. כן הוציא חוברות שונות בענייני יהדות, בהם הערכה על תהילים וסדר תפילות ליל שבת^[4].

לאחר השואה שקד על איסוף חומר לספרים על קהילות חבל פוזנן^[13]. לפני מותו הספיק להוציא לאור את הספרים על צ'רניקוב וגנייזנו^[14] ולאחר מותו יצא הספר על קהילת ראביץ' שכבר הושלם על ידו^[15].

מפרי עטו

• משלחן הספרים, דואר היום, 8 בנובמבר 1935
• עקיבא ברוך פוזנר, "הרב ד״ר יעקב אריה סלפנדי (אדולף סאלפענדי) ז"ל, ופעולותיו למען ארץ ישראל"; מתוך: אברהם אלמליח, חמדת ישראל (עמודים 136-145)
• עקיבא ברוך פוזנר, לקורות קהלת ראביטש, בלוית מפה אחת ושמונה תמונות, ירושלים: ארז, תשכ"ב^[16].
• ד"ר עקיבא ב' פוזנר, ר' אליעזר ליפמן פ' פרינץ, חייו ועבודתו הספרותית, הוצאת בית המדרש למורים מזרחי, ירושלים, תרצ"ט
• עקיבא ברוך פוזנר, הערות לתולדות רבי עקיבא איגר זצ"ל, בתוך: קובץ לזכרו של גדליה אונא, קיבוץ רודגס, ת"ש, עמ' 147–157

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עקיבא ברוך פוזנר בוויקישיתוף

• עקיבא ברוך פוזנר, דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון עקיבא ברוך פוזנר, בספרייה הלאומית