שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
פטי לופון
שחקנית אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
פטי אן לופון (באנגלית: Patti Ann LuPone; נולדה ב-21 באפריל 1949) היא שחקנית וזמרת אמריקאית סיציליאנית, ידועה בעיקר בזכות עבודתה במחזות זמר בתיאטרון. היא זוכת שני פרסי גראמי ושני פרסי טוני. בשנת 2006 היא הוכנסה אל היכל התהילה של התיאטרון האמריקאי.[1][2]
לופון החלה את הקריירה המקצועית שלה עם The Acting Company בשנת 1972, וערכה את הופעת הבכורה שלה בברודוויי עם "שלוש אחיות" בשנת 1973. בשנת 1975 היא הייתה מועמדת לקבלת פרס טוני בפעם הראשונה בחייה מתוך שבע פעמים (נכון לשנת 2019), על תפקידה במחזמר "החתן השודד ("The Robber Bridegroom"). בשנת 1979 היא זכתה לראשונה בפרס טוני, עבור השחקנית הטובה ביותר במחזמר, על תפקידה כאווה פרון בהפקת ברודוויי המקורית של "אוויטה" בשנת 1979. היא שיחקה את דמותה של פנטין עם צוות השחקנים המקורי של "עלובי החיים" בלונדון, וכן את דמותה של מול ב-The Cradle Will Rock, עבודות עליהן זכתה בשנת 1985 בפרס אוליבייה לשחקנית הטובה ביותר במחזמר.
הופעות בולטות נוספות שלה במחזות זמר כוללות את: גילום דמותה של רינו סוויני, בהעלאה המחודשת משנת 1987 של "הכל הולך" ("Anything Goes") בניו יורק (תפקיד עליו הייתה מועמדת לפרס טוני); גילום דמותה של נורמה דזמונד בהפקה המקורית משנת 1993 של "שדרות סאנסט" בלונדון (תפקיד עליו הייתה מועמדת לפרס אוליבייה); גילום דמותה של גב' לאביט, בהעלאה המחודשת משנת 2005 של "סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט" בניו יורק (תפקיד עליו הייתה מועמדת לפרס טוני); גילום דמותה של מאמא רוז, בהעלאה המחודשת משנת 2007 של "צועני" ("Gypsy") בניו יורק (תפקיד עליו זכתה בפרס טוני); וגילום דמותה של לוסיה, בהפקה המקורית משנת 2010 של "נשים על סף התמוטטות עצבים" בניו יורק (תפקיד עליו הייתה מועמדת לפרס טוני).
לופון כיכבה לצידה של אודרה מקדונלד בשנת 2007 בהפקת האופרה של לוס אנג'לס של "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני", וזכתה בשני פרסי גראמי על ביצועיה באלבום המופע, שהוקלט ב-2008.
בטלוויזיה, היא כיכבה בסדרה הדרמה "החיים ממשיכים" (אנ') בשנים 1989-1993; היא הייתה מועמדת לפרסי אמי עבור הופעתה בסרט הטלוויזיה "The Song Spinner" משנת 1995, וכן עבור הופעת אורח בסיטקום "פרייז'ר" משנת 1998. בשנים 2013–2014 היא הופיעה בעונה השלישית של הסדרה "אימה אמריקאית" של ערוץ FX. בין סרטי הקולנוע בהם השתתפה: "העד" (1985), "הנהג של מיס דייזי" (1989), "סטייט פינת מיין" (2000) ו"פארקר" (2013)."הוליווד" (2020).
Remove ads
שנותיה הראשונות
לופון נולדה בנורת'פורט (אנ'), לונג איילנד, בת לאנג'לה לואיז לבית פאטי, מנהלת ספרייה במכללה, ואורלנדו ג'וזף לופון, מנהל בית ספר.[3] הדודה-רבה שלה היא אדלינה פאטי, מזמרות האופרה המפורסמות של המאה ה-19.[4] אחיה הגדול, רוברט לופון (אנ'), הוא שחקן, רקדן ובמאי, הראשון שגילם את דמותו של הבמאי זאק במחזמר "שורת המקהלה".
לופון היא בוגרת המחזור הראשון של המחלקה לדרמה של בית הספר ג'וליארד (1968-1972: קבוצה 1),[5] יחד עם קווין קליין ודיוויד אוגדן סטיירס.[6] לופון סיימה את לימודיה בשנת 1972, בוגרת תואר ראשון באמנות.[7]
Remove ads
תיאטרון
סכם
פרספקטיבה
בשנת 1972, לופון הפכה לאחת מהחברים המקוריים של The Acting Company, שהוקמה על ידי ג'ון האוסמן.[8] The Acting Company היא קבוצת תיאטרון רפרטוארי שנמצא בסיבוב הופעות ארצי.[9] לופון הופיעה עימה בשנים 1972–1976, וברבות מההפקות שלהם, בהן: The Cradle Will Rock, The School for Scandal, Women Beware Women, אופרת הקבצנים, The Time of Your Life, בשפל, The Hostage, Next Time I’ll Sing to You, מידה כנגד מידה, תעלולי סקפן, Edward II, The Orchestra, Love’s Labours Lost, Arms and the Man, דרכו של עולם. הופעת הבכורה שלה בברודוויי הייתה בשנת 1973, במחזה "שלוש אחיות" בתפקיד אירינה.[10] על עבודתה בהפקת "The Robber Bridegroom" בשנת 1975 היא קיבלה לראשונה מועמדות לפרס טוני, עבור השחקנית הטובה ביותר במחזמר.[11] ב-2012 ערכה The Acting Company אירוע לכבודה של לופון, שנקרא "Patti's Turn". האירוע התקיים ב-Kaye Playhouse.[12]
בשנת 1976, המפיק דייוויד מריק שכר לופון לגלם את דמותה של ז'נבייב, התפקיד הראשי בהפקה הכושלת של "The Baker's Wife", שהועלתה בהצגות הרצה רבות בסיבוב הופעות בארצות הברית, לקראת העלתה בברודוויי, אולם בסופו של דבר מריק החליט שההצגה אינה ראויה דיה לעלות בברודוויי, והיא ירדה בעודה מחוץ לעיר.[13]
מאז שנת 1977, לופון משתפת פעולה לעיתים תכופות עם דייוויד מאמט, והופיעה במחזותיו The Woods, All Men are Whores, The Blue Hour, The Water Engine (1978),[14] Edmond ו-The Old Neighborhood (1997).[15] מבקר תיאטרון של הניו יורק טיימס כתב על הופעתה ב"The Old Neighborhood" כי "מי שמכיר את גב' לופון רק ככוכבת קומדיות מוזיקליות יהיה המום מהאש הנטורליסטית שהיא מייצרת כאן. בתפקיד ג'ולי ... הגב' לופון מוצאת עומקים של קונפליקטים מהעבר ומההווה כמעט בכל שורה. היא מתגלה הן כאמא אוהבת והן כמתבגרת פצועה, סנטימנטלית והרסנית".[16] בשנת 1978, היא הופיעה בברודוויי במחזמר Working מאת סטאדס טרקל, שנכתב על פי ספר באותו השם. המחזמר הציג 24 הופעות בלבד.[17]
בשנת 1979 לופון כיכבה בהפקה המקורית בברודוויי של "אוויטה", המחזמר המבוסס על חייה של אווה פרון, שהלחין אנדרו לויד ובר למילותיו של טים רייס, וביים על ידי הרולד פרינס.[18] אף על פי שלופון זכתה למחמאות רבות מצד מבקרי התיאטרון על הופעתה, היא הצהירה כי התקופה בה הופיעה בהפקה זו לא הייתה מהנה עבורה. בראיון משנת 2007, היא אמרה שהמחזמר הזה היה "החוויה הכי גרועה בחיים שלי ... צרחתי את דרכי בתפקיד שהיה יכול להיכתב רק על ידי גבר ששונא נשים. וגם לא הייתה לי תמיכה מצד המפיקים, שרצו כוכבת על הבמה, אבל התייחסו אליי מישהי לא ידועה מאחורי הקלעים. היה זה כמו ביירות, ואני נלחתי כמו שד".[19]למרות הצרות, לופון זכתה בפרס טוני הראשון שלה עבור השחקנית הטובה ביותר במחזמר.[20] לופון ושותפה להצגה, מנדי פטינקין, נשארו חברים קרובים.
בחודש מאי 1983, מייסדי The Acting Company התאחדו לצורך העלאה מחדש ב-American Place Theater שבאוף ברודוויי של יצירתו המוזיקלית של מארק בליצשטיין The Cradle Will Rock. ג'ון האוסמן שימש כקריין עם לופון בתפקידי "Moll" ו-"Sister Mister".[21] הצגת הבכורה נערכה ב-Chautauqua Institution שבמדינת ניו יורק, ולאחר מכן ההפקה המשיכה בסיבוב הופעות בארצות הברית, שכלל את פסטיבל רוויניה, אילינוי לשנת 1984, וכן הופיעו בווסט אנד בלונדון.
לאחר סיומה של הפקה זו, לופון נשאר בלונדון על מנת לגלם את דמותה של פנטין בהפקה הלונדונית המקורית של "עלובי החיים" של קמרון מקינטוש, שעלתה לראשונה בשנת 1985 במרכז האמנויות ברביקן (מקום משכנה של הלהקה השייקספירית המלכותית באותה העת).[22] לפני כן, לופון עבדה כבר בעבר עם מקינטוש בהפקה המחודשת בברודוויי של "אוליבר!" בשנת 1984, בו גילמה את דמותה של ננסי לצד רון מודי שגילם את פייגין.[23] על עבודתה, הן ב-The Cradle Will Rock והן ב-Les Misérables, לופון קיבלה בשנת 1985 את פרס אוליבייה לשחקנית הטובה ביותר במחזמר.[24][25]
היא שבה להופיע בברודוויי ב-1987 ככוכבת מועדוני הלילה רינו סוויני בהפקה המחודשת של "Anything Goes" מאת קול פורטר, בתיאטרון "לינקולן סנטר". היא כיכבה לצד הווארד מק'גילין, ושניהם קיבלו מועמדות לפרס טוני על ההופעות שלהם.[26][27] בשנת 2002, צוות שחקני תיאטרון מרכז לינקולן התאחד להופעה חד-פעמית של "Anything Goes" בניו יורק.[28]
בשנת 1993, לופון שבה ללונדון לגלם את דמותה של נורמה דזמונד בהפקה המקורית של אנדרו לויד ובר של "שדרות סאנסט" בתיאטרון אדלפי. בזמנו, הייתה ציפייה גדולה לכך שלופון תופיע שוב במחזמר מאת וובר, לראשונה מאז הופעתה ביצירתו "אוויטה". התקופה שעברה במהלך הפקה זו הייתה לא קלה, ובסופו של דבר היא פוטרה על ידי וובר והוחלפה בגלן קלוז, שהמשיכה עם ההפקה גם ללוס אנג'לס ובסופו של דבר לברודוויי.[29][30]
בנובמבר 1995, לופון כיכבה במופע היחיד שלה, Patti LuPone on Broadway, בתיאטרון וולטר קר.[31] על הופעתה, היא זכתה בפרס Outer Critics Circle Award. בשנה שלאחר מכן, היא נבחרה על ידי המפיק רוברט וייטהד להחליף את אשתו זואי קולדוול, בהפקת ברודוויי של המחזה Master Class מאת טרנס מקנאלי, המבוסס על שיעורי כיתת-אמן שניתנו על ידי כוכבת האופרה מריה קאלאס בבית הספר ג'וליארד.[29] לופון זכתה לביקורות חיוביות, בין השאר מצד וינסנט קנבי, שכתב כי "גב' לופון באמת פגיעה כאן בצורה לא צפויה: היא בתהליך של יצירת תפקיד שהיא אינה מתאימה לו באופן אידיאלי, אבל היא עובדת קשה כדי לבצעו נכון".[32] היא הופיעה במחזה זה גם בווסט אנד. בנובמבר 2001, היא כיכבה בהפקה המחודשת של ברודוויי של Noises Off, עם פיטר גלאגר ואת אמונה פרינס.[33]
לופון הופיעה במספר קונצרטים של מחזות זמר בניו יורק, לרבות Pal Joey לצד פיטר גלאגר וביבי ניווירת', אנני אוקלי אשת לפידות לצד פיטר גלאגר, סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט לצד ג'ורג' הירן בניו יורק ובסן פרנסיסקו, Anything Goes לצד הווארד מק'גלין, קאן-קאן לצד מייקל נורי, קנדיד לצד קריסטין צ'נוות', Passion לצד מייקל צ'רבריס ואודרה מקדונלד ו-Gypsy לצד בויד גיינס ולורה בננטי. הופעותיו בסוויני טוד וקנדיד הוקלטו על ידי PBS והופצו למכירה על גבי DVD. הופעתה ב-Passion שודרה בטלוויזיה.
מאז 2001, לופון מופיעה בקביעות בפסטיבל רוויניה בשיקגו. היא כיכבה במשך 6 שנים בסדרת קונצרטים של מחזות זמר של סטיבן זונדהיים, שהחלה כציון יום הולדתו ה-70. תפקידיה במסגרת הופעות אלו כללו את דמויותיהן של גב' לובט (סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט), פוסקה (Passion), קורה הובר הופר (Anyone Can Whistle), רוז (Gypsy) ושני תפקידים שונים ב"יום ראשון בפארק עם ג'ורג'".[34]
באוקטובר 2005 לופון שבה לככב בברודוויי, בתפקיד גברת לוביט בהעלאה מחודשת של "סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט" בבימויו של ג'ון דויל. בעיבוד יוצא דופן של המחזמר, עשרת השחקנים שעל הבמה גילמו, כביכול, גם את התזמורת המלווה של המחזמר. לופון, פרט לשירה, גם "ניגנה" על טובה ועל פעמונים.[35] היא זכתה במועמדות לפרס טוני על הופעתה בהפקה זו, וכן בפרס Golden Icon עבור השחקנית הטובה ביותר במחזמר.[36] בחודש אוגוסט 2006, לופון לקחה חופשה של שלושה שבועות מההפקה, על מנת לגלם את דמותה של רוז במחזמר Gypsy בהפקתו של לוני פרייס.[34] הפקת "סוויני טוד" הסתיימה בספטמבר 2006.
ב-10 בפברואר 2007, לופון כיכבה לצד אודרה מקדונלד ב"עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני", אופרה מאת קורט וייל, בבימויו של ג'ון דויל בהפקת האופרה של לוס אנג'לס.[37] בפברואר 2009, אלבום הקלטת ההופעה זכה בשני פרסי גראמי עבור האופרה הטובה ביותר ואלבום מוזיקה קלאסית הטוב ביותר.[38]
לאחר ההפקה המחודשת של Gypsy שעלתה בפסטיבל רוויניה, לופון התפייסה עם ארתור לורנץ עמו הייתה מסוכסכת במשך עשור, והיא לוהקה להופיע בהפקה חדשה של מחזמר זה, בבימויו של לורנץ, שהועלתה 22 פעמים, בין ה-9 ל-29 ביולי 2007.[39] לאחר מכן, ההפקה הועברה לברודוויי, והועלתה החל מ-27 במרץ 2008 בתיאטרון סנט ג'יימס.[40] לופון זכתה במספר פרסים על הופעתה ב-Gypsy, לרבות פרס טוני.[41][42] ההפקה ירדה ב-11 בינואר 2009.
באוגוסט 2010, לופון הופיעה במשך שלושה ימים בפסטיבל רוויניה ב"אנני אוקלי אשת לפידות" מאת אירווינג ברלין בבימויו של לוני פרייס, וגילמה את התפקיד הראשי של אנני, לצד פטריק קאסידי.[43]
בשנת 2010, לופון הייתה השחקנית הראשונה לגלם את דמותה של לוצ'יה בהפקת ברודוויי המקורית של "נשים על סף התמוטטות עצבים", אשר הציגה בתיאטרון בלאסקו בין ה-4 בנובמבר 2010 ל-2 בינואר 2011 במשך 23 הצגות הרצה ו-69 הצגות רגילות. על ביצועיה, לופון הייתה מועמדת לפרס טוני וכן לפרסי Drama Desk ו-Outer Critics Circle.
בשנת 2011, לופון שיחקה את התפקיד של ג'ואן, בהפקה המוגבלת לארבעה קונצרטים בלבד, במחזמר "קומפני" מאת סטיבן זונדהיים, בליווי התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק בניצוחו של פול ג'מיג'נני. בהפקה כיכב גם ניל פטריק האריס בתפקיד בובי, ששב לשתף פעולה עם לופון, לאחר שבעבר הופיעו ביחד, בשנים 2000–2001 בהופעה של "סוויני טוד". שחקני "קומפני" ביצעו את השיר "Side by Side by Side" בטקס חלוקת פרסי טוני ה-65 ב-12 ביוני 2011.
לופון הופיעה לראשונה עם הניו יורק סיטי בלט במאי 2011 בהפקה של The Seven Deadly Sins עם בימוי וכוריאוגרפיה מאת לין טיילור קורבט. לופון שבה וגילמה את דמותה של אנה, על פי לחן מאת קורט וייל וברטולט ברכט.[44]
לופון הופיעה 63 פעמים בברודוויי במופע An Evening with Patti LuPone and Mandy Patinkin לצד מנדי פטינקין, איתו כיכבה בעבר ב"אוויטה". המופע הציג בתיאטרון על שם אתל ברימור בין ה-21 בנובמבר 2011 ל-13 בינואר 2012.[45]
בסתיו 2012, לופון הופיעה יחד עם דברה וינגר בבכורה של המחזה The Anarchist מאת דייוויד מאמט. בעוד שהמחזה ספג ביקורות שליליות מצד המבקרים, לופון קיבלה שבחים רבים על גילום תפקידה של קאתי.
בחודש יוני 2015, הופיעה לופון במחזה Shows for Days מאת דגלס קרטר ביין שהועלה בתיאטרון מרכז לינקולן.[46] באוקטובר 2015, לופון, יחד עם השחקנית שבאותה העת גילמה את דמותה של פנטין בוסט אנד, הצטרפה לצוות שחקנים לציון יום השנה ה-30 של המחזמר "עלובי החיים".
לופון גילמה את דמותה של הלנה רובינשטיין במחזמר War Paint שעלה בברודוויי ב-7 במרץ 2017 בתיאטרון נידלנדר. לופון הופיעה בתפקיד זה בבכורה העולמית של המחזמר, בבית תיאטרון גודמן שבשיקגו במהלך קיץ 2016.[47]
בשנת 2022 קיבלה לופון מועמדות לפרס טוני בקטגוריית "הביצוע הטוב ביותר על ידי שחקנית משנה במחזמר" על תפקידה כג'ואן ב"קומפני".
Remove ads
הופעות חיות וסיבובי הופעות
לופון מופיעה באופן קבוע בהופעות חיות; בין מופעי היחיד שלה: Matters of the Heart; Coulda, Woulda, Shoulda; וכן The Lady With the Torch[48] שנמכר לקרנגי הול. בספטמבר 2010 היא הופיעה עם מופע היחיד שלה, The Gypsy In My Soul, בפסטיבל בניו יורק.[49]
כמו כן, לופון הופיעה יחד עם מנדי פטינקין באולמות ברחבי צפון אמריקה, כגון מרכז Mayo לאמנות הבמה שבמוריסטאון, ניו ג'רזי, בספטמבר 2010.[50][51]
היא הופיעה במופע ההשקה של חלל קברט חדש בניו יורק, 54 Below, ביוני 2012. על פי מבקר הניו יורק טיימס פי סוקר הניו יורק טיימס, "כיום, הגב' לופון מייצרת התרגשות גולמית יותר מכל שחקן אחר על ציר ברודוויי-קברט, למעט אולי לייזה מינלי ... המופע המבריק שלה, אותה הגה וביים מי שמשתף איתה פעולה מזה זמן רב, סקוט ויטמן, ראוי לתקופת הרצה ארוכה יותר, אולי אפילו הצגה בברודוויי, במהדורה מורחבת. [המופע] מאשר את מקומה של גב' לופון בשושלת ארוכה של זמרות בינלאומיות כגון לוטה לניה, מרלן דיטריך ואדית פיאף, שכמו הגב' לופון, כבשו את עסקי השעשועים באישיותן הגדולה מהחיים, תוך כדי שמירת נאמנות לסגנונן המוזיקלי".[52]
כמו כן היא הופיעה גם במופע ההשקה של מרכז התרבות על שם שרון ל. מורס בפלורידה, ב-30 באפריל 2015, בפני אולם מלא של קהל של בני 55 ומעלה, בעיקר.[53]
קולנוע וטלוויזיה
סכם
פרספקטיבה
לופון הופיעה בסרטי קולנוע רבים, בהם העד, הנהג של מיס דייזי, 1941 ועוד. היא שיתפה פעולה עם התסריטאי דייוויד מאמט בסרטים The Water Engine, State and Main, ו-Heist. בשנת 2011, לופון השתתפה בסרט Union Square שכתבה וביימה זוכת פסטיבל סאנדנס ננסי סבוקה, ואשר הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו; בסרט הופיעה לופון לצידם של כוכבים רבים, בהם מירה סורבינו, תמי בלנשרד, מייק דויל, מייקל ריספולי ודפני רובין-וגה.[54]
לופון גילמה את דמותה של ליידי בירד ג'ונסון בסרט טלוויזיה בשם "LBJ: The Early Years" בשנת 1987.[55][56] היא שיחקה את ליבי תאצ'ר בדרמה הטלוויזיונית "Life Goes On", אשר שודרה ברשת ABC מ-1989 ועד 1993.[57][58][59] בשנות ה-90 הופיעה מספר פעמים בתפקיד שחקן אורח בסדרה "חוק וסדר", בתפקיד הסנגורית רות מילר. לופון הייתה מועמדת פעמיים לפרס אמי: על הופעתה בסרט טלוויזיה בשם "The Song Spinner" בשנת 1995,[60] ועל הופעת אורח בסיטקום "פרייז'ר" בשנת 1998. הייתה לה הופעת אורח בתפקיד עצמה באותה השנה, בפרק של "סאטרדיי נייט לייב" בהנחיית קלסי גראמר.
בין תפקידיה של לופון בטלוויזיה: סטלה קופה בעונה האחרונה של סדרת HBO "אוז", שיצר בן-דודה טום פונטנה;[61] בתפקיד עצמה, בפרק של "ויל וגרייס" מפברואר 2005;[62] גב' ווינר, אמו של מארק סיינט ג'יימס (מייקל לורנזו אוריה) בסדרה "בטי" במרץ 2007;[63] בתפקיד אמו של פרנק רוסיטנו (ג'ודה פרידלנדר) בסדרה "רוק 30"; בתפקיד עצמה בפרק סיום עונה 2 של "Glee".
לופון הופיעה ככוכבת-אורחת בפרק של הסדרה "Army Wives" ב-8 ביולי 2012. היא שבה לשתף פעולה עם כוכבת-אורחת אחרת בסדרה, קלי מרטין, בתפקיד אמה.[64][65] בשנת 2013 לופון הופיעה במותחן הפעולה "פארקר".[66]
בשנת 2013, לופון לוהקה לעונה השלישית של סדרת רשת FX "אימה אמריקאית" בתפקיד ג'ואן רמזי, אמא דתית עם עבר נסתר,[67] והופיעה בתפקיד עצמה בעונה השלישית של הסדרה "בנות" ברשת HBO. בשנת 2015 היא הופיעה במספר פרקים של "פני דרדפול", סדרת אימה של שואוטיים בתפקיד מכשפה לבנה רגזנית וחזקה. היא שבה לתוכנית בשנת 2016, בתפקיד ד"ר סיוארד, מומחית למחלות נפש המסייעת לדמות אותה גילמה אווה גרין. סיוארד היא עיבוד של ג'ון סיוארד מספרו של ברם סטוקר "דרקולה", הטוענת שהיא צאצאית של ג'ואן קלייטון, הדמות אותה לופון גילמה בעונה השנייה של הסדרה. עוד בשנת 2016, לופון החלה להשתתף ב"סטיבן יוניברס" כמדבבת קולו של היהלום הצהוב.[68] בשנת 2019 שיחקה בקומדיה הבריטית "חיים שלי" בכיכובה של אמיליה קלארק.
Remove ads
ספר זכרונות
לופון כתבה ספר זיכרונות, בו היא מספרת את קורות חייה, לרבות הקריירה שלה מהילדות ועד למועד סיום כתיבתו של הספר, אשר יצא לאור בספטמבר 2010. שם הספר, בפשטות, הוא: Patti LuPone: A Memoir ("פטי לופון: ספר זיכרונות"), שם שנבחר לאחר שזכה בתחרות שהיא ערכה לבחירת שם הספר, כך על פי לופון.[69][70]
חיים פרטיים
לופון נישאה למתיו ג'ונסטון. הזוג התחתן על במת תיאטרון Vivian Beaumont Theater שבמרכז לינקולן, ב-12 בדצמבר 1988, לאחר שהושלמו צילומי סרט טלוויזיה אודות נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון בשם LBJ: The Early Years, בו שימש ג'ונסטון כצלם.[71] לזוג יש ילד אחד, ג'ושוע לוק ג'ונסטון (נולד ב-21 בנובמבר 1990),[58] והמשפחה מתגוררת בקונטיקט[72] ובדרום קרוליינה.[73]
אקטיביזם
באוקטובר 2023, לופון, יחד עם עוד מאות שחקנים, קומיקאים ומנהלי בידור מהוליווד חתמו על מכתב פתוח לנשיא ביידן. הם קראו לשחרור בני ערובה המוחזקים על ידי ארגון הטרור חמאס בעקבות טבח שבעה באוקטובר. הקמפיין שהושק לצד המכתב נקרא #NoHostageLeftBehind. המכתב מדגיש את הרצון לחופש הן לישראלים והן לפלסטינים לחיות בשלום ומגנה את האלימות של חמאס.[74]
Remove ads
מועמדויות וזכיות בפרסים
Remove ads
דיסקוגרפיה
לופון הקליטה דואט עם סת' מקפרלן (שגילם את דמותו של גלן קוואגמייר) עבור האלבום Family Guy: Live in Vegas. בשנת 2006 יצא אלבום של המופע שלה, The Lady with the Torch, בהוצאת חברת התקליטים Sh-K-Boom Records. בחודש דצמבר היא פרסמה רצועת בונוס עבור התקליטור, הזמינה רק ב-iTunes ובאתר האינטרנט של חברת התקליטים.[76]
בין האלבומים הרבים שהוציאה לאורך השנים:
- אוויטה - פסקול המחזמר בביצוע צוות השחקנים המקורי של הפקת ברודוויי
- שדרות סאנסט - פסקול המחזמר בביצוע צוות השחקנים המקורי של הפקת לונדון
- עלובי החיים - פסקול המחזמר בביצוע צוות השחקנים המקורי של הפקת לונדון
- סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט - פסקול המחזמר בביצוע צוות השחקנים של הפקת ברודוויי משנת 2005
ביצועה בהופעה חיה של השיר "Don't Cry for Me Argentina" בטקס חלוקת פרסי גראמי הופץ על גבי האלבום Grammy's Greatest Moments Volume IV שיצא בשנת 1994.[77]
ביצועה משנת 1985 של השיר "I Dreamed a Dream" הגיע בשנת 2006 למקום 45 במצעד הסינגלים הבריטי.[78] כמו כן, השיר נכנס למצעד בילבורד הוט 100 האמריקאי של המגזין בילבורד.
בנובמבר 2012 יצא לאור סרט מיוחד של הקלטת מופע חי של לופון בשם "An Evening with Patti LuPone", אשר צולם בחודש יולי באותה השנה. הסרט, 104 דקות אורכו, כולל שירים וסיפורים מאת לופון, בהנחיית סת רודטסקי.[79]
Remove ads
פילמוגרפיה
קולנוע
טלוויזיה
Remove ads
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פטי לופון (באנגלית)
פטי לופון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פטי לופון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פטי לופון, באתר AllMovie (באנגלית)
פטי לופון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פטי לופון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פטי לופון, באתר Yandex.Music (ברוסית)
פטי לופון, באתר Discogs (באנגלית)
פטי לופון, באתר Songkick (באנגלית)
פטי לופון, באתר בילבורד (באנגלית)
- פטי לופון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads