שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

פטי סמית'

זמרת אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פטי סמית'
Remove ads

פטרישיה לי "פטי" סמית' (באנגלית: Patti Smith; נולדה ב-30 בדצמבר 1946) היא מוזיקאית, זמרת-יוצרת, משוררת, עיתונאית וסופרת אמריקאית. זכתה לכינוי "המשוררת הרשמית של הפאנק" בעקבות אלבום הבכורה פורץ הדרך שלה מ-1975, Horses. להיטה המפורסם ביותר הוא "Because the Night", שנכתב במשותף עם ברוס ספרינגסטין והגיע למקום 13 ברשימת 100 להיטים בשנת 1978.

עובדות מהירות לידה, מדינה ...
Thumb
פטי סמית' מופיעה בפסטיבל, פינלנד 2007
Remove ads

ביוגרפיה

סכם
פרספקטיבה

סמית' נולדה בשיקגו, אילינוי וגדלה בניו ג'רזי. משפחתה הייתה דלת אמצעים והיא נשלחה לעבוד במפעל בגיל 16. במהלך לימודיה בקולג' היא נכנסה להריון ונאלצה לעזוב את הלימודים ולמסור את ילדה לאימוץ. ב-1967 עברה לניו יורק ובמהלך שנות השבעים המוקדמות פעלה כציירת, כותבת שירים (ללהקת בלו אויסטר קאלט) ועיתונאית רוקנרול (במיוחד במגזין "קרים") וכמקריאת שירה.[1]

ב-1974 החלה להופיע כזמרת רוק, בתחילה עם הגיטריסט לני קיי בלבד ולאחר מכן עם להקה שלמה שכללה את קיי, איבן קראל (גיטרה), ג'יי לי דוגרטי (תופים) וריצ'רד סול (פסנתר). במימונו של אוצר האמנות סם ווגסטף, שהיה בן חסותו של בן זוגה באותה עת רוברט מייפלת'ורפ[2], הם הוציאו סינגל ראשון בשם "Piss Factory/Hey Joe", כשצד א' ("בית חרושת לשתן") עוסק בזעם הנואש שחשה סמית' בתקופה בה עבדה במפעל, ובגאולה בדמות ספר שירים של ארתור רמבו אותו גנבה מחנות ספרים. הלהקה שנקראה הפטי סמית' גרופ הוציאה את אלבומה הראשון "Horses" ב-1975 בהפקתו של ג'ון קייל, לשעבר בוולווט אנדרגראונד.[1] האלבום נחשב כיום כאחד מאלבומי הבכורה החשובים של הרוק, משלב רוק אנד רול, פאנק רוק ושירה מדוברת ונפתח בגרסת כיסוי משוחררת ל-"Gloria" של ואן מוריסון ובמילים המפורסמות: "ישו מת למען חטאיו של מישהו, אך לא שלי".[3]

הפופולריות של תנועת הפאנק גברה תוך כדי הופעותיה הראשונות של הלהקה ואלבומה השני "Radio Ethiopia" ניצל זאת והתנהל בסגנון רוק כבד יותר מזה של האלבום הראשון. הוא לא התקבל היטב ולמעשה אלבומה המצליח היחיד משנות השבעים היה "Easter" מ-1978, בזכות הלהיט "Because the Night" (שיר לא גמור שכתב ברוס ספרינגסטין והעביר לסמית' לבקשת המפיק שלו) שהגיע למקום ה-13 במצעד המכירות.[4] במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום השני נפלה סמית' מהבמה ומספר חוליות בצווארה נשברו. האלבום הבא "Wave" ניסה להמשיך את הכיוון הפופי של קודמו אך נכשל והפך לאלבומה האחרון של סמית' שיצא כאלבום של הפטי סמית' גרופ.

במהלך רוב שנות השמונים לא הייתה סמית' פעילה מוזיקלית וחיה בפרבר של דטרויט עם משפחתה.[1] ב-1988 הוציאה את האלבום "Dream of Life" שזכה לביקורות טובות והתרחק עוד יותר מצליל הפאנק של עבודותיה המוקדמות.[5] באותה שנה היא הייתה שותפה ליצירת שיר "Stop!".

בדצמבר 1995 הופיעה עם בוב דילן ולאחר מכן חזרה לניו יורק והוציאה את אלבומה השישי "Gone Again", עם חברי הפטי סמית' גרופ, הכולל את השיר "About a Boy" שעוסק בקורט קוביין ("רק ילד קטן, שלא יגדל לעולם"). קוביין וסמית' היו מעריצים אחד של השני, אך סמית' הביעה את אכזבתה מקוביין על רקע התאבדותו.[6] באותה השנה היא שרה ב-"E-Bow the Letter" של אר.אי.אם. מאז הוציאה עם להקתה שלושה אלבומים נוספים: "Peace and Noise" מ-1997 שכלל את השיר "1959" על פלישת סין לטיבט, "Gung Ho" מ-2000 שכלל שירים על הו צ'י מין, ו"'Trampin" מ-2004 שזכה לביקורות נלהבות.[7]

באפריל 2002 יצאה לאור אלבום האוסף "Land (1975–2002)", שכלל 17 שירים.[8]

במאי 2007 יצאה לאור אלבומה "Twelve", הכולל 12 גרסאות כיסוי של שירים של להקות ואמנים. בהם "Smells Like Teen Spirit" של להקת "נירוונה" ו"Everybody Wants to Rule the World" של "דמעות לפחדים".[9]

ב-2008 יצאה לאקרנים הסרט "Patti Smith: Dream of Life" ("חלום של חיים") סרט תיעודי על חייה של סמית הכולל חומרים ארכיוניים מצולמים וקטעים מצולמים מהופעותיה, שצילם במשך 11 שנים צלם האופנה והקולנוען סטיבן סברינג.[10] באותה שנה גם הציגה תערוכה בפריז, שכללה מיצבים, שסמית בנתה במיוחד לתערוכה, השהורכבו מתצלומים, רישומים וסרטים שיצרה במשך 40 שנה, בין 1967 ל-2007.[11]

ב-2010 יצא לאור ספרה האוטוביוגרפי "רק ילדים" שזכה בפרס הספר הלאומי.[12] הוא תורגם מאנגלית בידי אורטל אריכא וראה אור בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן בשנת 2012.[13]

ביוני 2012 יצאה לאור אלבומה "בנגה", אלבום עם חמור מקורי חדש לאחר הפסקה של כעשור. השיר "This Is the Girl" באלבום הוא בלדה שסגנונה מושפע מלהקות הבנות של שנות ה-60 ואשר סמית כתבה כמחווה לזמרת איימי ויינהאוס, שאותה לא פגשה מעולם.[14] האלבום זכה לביקורות נלהבות והוגדר האלבום הטוב ביותר של סמית' מאז "Horses".[15]

בשנת 2015 יצאה לסיבוב הופעות עולמי בסימן 40 שנה לאלבום "Horses"[16], במסגרתו גם הופיעה בבמה המרכזית בפסטיבל גלסטונברי באנגליה.[17]

ב-10 בדצמבר 2016 ייצגה את בוב דילן בטקס קבלת פרס נובל לספרות וביצעה את שירו גשם כבד עומד ליפול[18]. בטקס התקשתה סמית' לשיר את השיר ברצף מרוב התרגשות.[19]

Remove ads

חיים אישיים

סכם
פרספקטיבה

בשנת 1967, סמית' בת ה-20 עברה למנהטן, שם החלה לעבוד בחנות ספרים. ב-26 באפריל 1967, בגיל 20, סמית' ילדה את בתה הבכורה, והעבירה אותה לאימוץ. בזמן שעבדה בחנות הספרים היא פגשה את הצלם רוברט מייפלת'ורפ, איתו החלה במערכת יחסים רומנטית ואינטנסיבית, כאשר הזוג נאבקו בעוני. סמית' השתמשה בתצלומים של מייפלתורפ כעטיפות לאלבומים שלה, והיא כתבה מאמרים לכמה מספריו. השניים נפרדו אך נשארו חברים עד מותו של מייפלתורפ ב-1989.

בשנת 1979, בגיל 32 לערך, נפרדה סמית' מבן זוגה אלן לנייר ופגשה את פרד "סוניק" סמית', נגן הגיטרה לשעבר של להקת הרוק MC5. נולד להם בן, ג'קסון (יליד 1982), ובת, ג'סי פריס (נ' 1987), שהיא מוזיקאית ומלחינה.

פעילות חברתית ופוליטית

ב-1994 לאחר מותם של בעלה ואחיה בפרק זמן של פחות משנה, ובעידודם של חבריה מייקל סטייפ ואלן גינסברג, פנתה סמית' לטיפול פסיכיאטרי, שלאחריו היא הפכה לתומכת פעילה בטיפול פסיכיאטרי במחלות נפש, וכן מימנה את הקמתם של קווי טלפון לתמיכה נפשית באנשים על סף התאבדות.

במשך שנות האלפיים תמכה סמית' באופן פעיל בקמפיינים של רלף ניידר לנשיאות ולהדחתו של ג'ורג' ווקר בוש. במרץ 2003, זמן קצר לאחר מותה של פעילת זכויות האדם רייצ'ל קורי ברצועת עזה, כתבה לזכרה סמית את השיר "Peaceable Kingdom".[20] ב-2006 הופיעה בלונדון עם שני שירים חדשים, "Qana" העוסק בתקיפת חיל האוויר הישראלי בכפר קאנא ו-"Without Chains" העוסק באזרח הטורקי מוראט קורנאז שהוחזק בגואנטנמו במשך ארבע שנים ללא סיבה.

Remove ads

פרסים והוקרה

דיסקוגרפיה

אלבומים

אוספים

  • 2002 (Land (2002–1975

ספריה

  • Cowboy Mouth (1971) play co-written with Sam Shepard
  • Seventh Heaven (1972)
  • Early Morning Dream (1972)
  • A Useless Death (1972)
  • Witt (1973)
  • The Night (1976) poems with Tom Verlaine
  • Ha! Ha! Houdini! (1977)
  • Babel (1978)
  • Woolgathering (1992)
  • Early Work (1994)
  • The Coral Sea (1996)
  • Patti Smith Complete (1998)
  • Strange Messenger (2003)
  • Auguries of Innocence (2005) -Poems (Vintage Classics) by William Blake.
  • Edited by and with introduction by Patti Smith (2007)
  • Land 250 (2008)
  • Trois (2008)
  • Great Lyricists; foreword by Rick Moody (2008)
  • Just Kids (2010)
  • Hecatomb (2014) With 20 drawings by Jose Antonio Suarez Londono
  • M Train (2015)
  • Devotion (2017)
  • The New Jerusalem (2018)
  • Just Kids (Illustrated edition) (2018)
  • at the Minetta Lane (2018)
  • Year of the Monkey (2019)
  • A Book of Days (2022)
Remove ads

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...
  • אתר האינטרנט הרשמי של פטי סמית' (באנגלית)
Remove ads

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads