פיטר ארנט

פיטר ארנט (שם מלא באנגלית: Peter Gregg Arnett, נולד ב-13 בנובמבר 1934 בריברטון שבניו זילנד) הוא עיתונאי אמריקאי ממוצא ניו זילנדי. הוא נדוע בסיקור מלחמת וייטנאם ומלחמת המפרץ. הוא זכה בפרס פוליצר לדיווח בינלאומי לשנת 1966 על עבודתו בווייטנאם בין השנים 1962 ל-1965, בעיקר בדיווחים עבור סוכנות הידיעות Associated Press^[1].

פיטר ארנט
Peter Arnett

לידה	13 בנובמבר 1934 (בן 90) ריברטון, ניו זילנד
מדינה	ארצות הברית
השכלה	Waitaki Boys' High School
פרסים והוקרה	קצין במסדר ההצטיינות של ניו זילנד פרס פוליצר לכתיבה בעניינים בינלאומיים (1966) פרס העיתונות הבינלאומי של איסקיה (1991) פרס ויינטל לדיווח דיפלומטי (1998)

ביוגרפיה

ארנט נולד בשנת 1934 בריברטון, באזור סאות'לנד בניו זילנד. עבודתו הראשונה כעיתונאי הייתה ב"סאות'לנד טיימס".

במהלך שנותיו הראשונות בעיתונות, ארנט עבד בדרום מזרח אסיה, בעיקר בבנגקוק. בשנת 1960 הוא החל לפרסם עיתון קטן בשפה האנגלית בלאוס. בסופו של דבר, הוא הגיע לווייטנאם, אותה נטשו הצרפתים לאחר שהובסו בדיאן ביין פו על ידי קומוניסטים מצפון וייטנאם.

ארנט הפך לכתב בסוכנות הידיעות Associated Press, במשרדיה בסייגון בדרום ווייטנאם, בשנים בהן ארצות הברית החלה להתערב בסכסוך הפנימי במדינה ובמהלך מלחמת וייטנאם. ב-7 ביולי 1963, במה שנודע כ"קטטה כפולה של שבעת הימים", הוא נפצע בעימות פיזי שדווח רבות בין קבוצת עיתונאים מערביים לשוטרים סמויים מדרום וייטנאם. הכתבים ניסו לסקר מחאות בודהיסטיות נגד ממשלת דרום וייטנאם. מאמריו על האירוע במהלך "מבצע סטארלייט" באוגוסט 1965, עוררו את זעמה של ממשלת ארצות הברית, אשר הגדילה את מספר הכוחות באזור. במהלך המלחמה ארנט ליווה כוחות בעשרות משימות. בספטמבר 1972, ארנט הצטרף לקבוצת פעילי שלום אמריקאים, ביניהם ויליאם סלואן קופין ודיוויד דלינגר, בטיול להאנוי, צפון וייטנאם, כדי לקבל שלושה שבויי מלחמה אמריקאים והחזרתם לארצות הברית. ארנט היה אחד הכתבים המערביים האחרונים שנותרו בסייגון לאחר נפילתה וכיבושה על ידי צבא העם של וייטנאם^[2].

החל משנת 1981, ארנט עבד ברשת CNN במשך 18 שנים. במהלך מלחמת המפרץ, הוא התפרסם ברחבי העולם ככתב היחיד שעסק בסיקור חי ישירות מבגדד, במיוחד במהלך 16 השעות הראשונות. דיווחיו הדרמטיים לוו לעתים קרובות בצליל אזעקות אוויריות ובפיצוץ פצצות אמריקאיות ברקע. יחד עם שני עיתונאים נוספים של CNN, ברנרד שו וג'ון הולימן, ארנט הביא סיקור רציף מבגדד במשך 16 השעות הראשונות והאינטנסיביות של המלחמה (17 בינואר 1991). למרות ש-40 עיתונאים זרים נכחו במלון אל-ראשיד בבגדד באותה תקופה, רק ל-CNN היו האמצעים - קו טלפון פרטי המחובר לעמאן השכנה, ירדן - לתקשר עם העולם החיצון. CNN שידרה את שיחתו המורחבת של ארנט בשידור חי במשך מספר שעות, עם תמונה של ארנט כסרטון וידאו. עד מהרה עזבו העיתונאים האחרים את עיראק, כולל שני עמיתיהם של CNN, מה שהותיר את ארנט ככתב היחיד שנותר^[3].

דיווחיו על הנזק האזרחי שנגרם מההפצצה לא התקבלו יפה על ידי מפקדי הקואליציה. הדוברים הרשמיים הדגישו מונחים כמו "פצצות חכמות" ו"דיוק כירורגי" בהצהרותיהם הפומביות, בטענה שמספר הנפגעים האזרחיים הוא מינימלי. מקורות בבית הלבן תקפו מאוחר יותר את ארנט, וטענו שהוא משמש ככלי להפצת דיסאינפורמציה עיראקית. שבועיים לאחר תחילת המלחמה, ארנט הצליח להשיג ראיון בלעדי ולא מצונזר עם סדאם חוסיין. בשל דיווחיו של ארנט מה"צד השני", במשך חמישה שבועות, מלחמת המפרץ הייתה הראשונה ששודרה בשידור חי בטלוויזיה.

בערך באמצע המלחמה, נציגי ה-CIA פנו לארנט. הם האמינו שהצבא העיראקי מפעיל רשת תקשורת ברמה גבוהה ממרתף מלון אל ראשיד, שם שהו ארנט ואנשי צוות אחרים מ-CNN. ה-CIA רצה שייצא כדי שחיל האוויר יוכל להפציץ את המלון, אך ארנט סירב. הוא אמר שקיבל סיור במלון והכחיש שקיים מתקן כזה.

באפריל 2003, במהלך מלחמת ארצות הברית בעיראק, התראיין פיטר ארנט לערוץ טלוויזיה עיראקי, ומתח ביקורת על ארצות הברית והנשיא בוש. לדבריו "התוכנית הראשונית למתקפה אמריקנית בעיראק נכשלה בעקבות עקשנות הכוחות העיראקים". דבריו, ובמיוחד העיתוי שבהן הן נאמרו, עוררו סערה בארצות הברית, ובתגובה ארנט כינה את התקרית "טעות בשיפוט" והתנצל על דבריו^[1]. עם זאת הוסיף כי "אמרתי בריאיון שנערך בסוף השבוע מה שכולם בכל מקרה יודעים לגבי המלחמה". למרות התנצלותו, רשת NBC בה עבד, החליטה בסופו של דבר לפטרו, ולאחר שיחה שקיים ארנט עם נשיא החברה, ניל שפירו, הודיעה החברה כי הכתב לא יעבוד יותר עבורה^[4]. לאחר פיטוריו החל לעבוד בעיתון הבריטי "דיילי מירור"^[5].

פרסים והוקרה

ארנט זכה בפרס פוליצר ב-1966 לסיקור בינלאומי, על עבודתו בווייטנאם (שבה עבד בעיקר בשביל סוכנות הידיעות Associated Press). בנוסף, ארנט נושא באות מסדר התהילה הניו זילנדי (New Zealand Order of Merit).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיטר ארנט בוויקישיתוף

• פיטר ארנט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• העיתונאי פיטר ארנט מתנצל בשידור חי, סרטון באתר יוטיוב