פרס פוליצר

פרס פּוּלִיצֶר (באנגלית: Pulitzer Prize) הוא פרס אמריקאי שנתי לעיתונאות כתובה, ספרות והלחנה. בתחום העיתונות הכתובה נחשב פרס הפוליצר ליוקרתי ביותר. פרסי פוליצר הראשונים חולקו ב־4 ביוני 1917, לאחר שהעיתונאי והמו"ל ג'וזף פוליצר ייסד בצוואתו את הפרס. הזוכים בפרס בן 15,000 דולר נבחרים על ידי ועדה עצמאית, בחסות בית הספר לעיתונאות (אנ') באוניברסיטת קולומביה. רשימת הזוכים השנתית מתפרסמת בחודש אפריל.

פרס פוליצר
Pulitzer Prize

תיאור	פרס לעיתונות, ספרות והלחנה
מדינה	ארצות הברית
הגוף המעניק	אוניברסיטת קולומביה, ג'וזף פוליצר, ג'וזף פוליצר הבן
תקופת הפרס	1917–הווה (כ־108 שנים)
נקרא על שם	ג'וזף פוליצר
pulitzer.org

זכייה בפרס

בשביל להיות מועמד לפרס, אדם צריך להתאים לפחות לקטגוריה אחת (אדם לא יכול להתמודד רק מעצם היותו סופר או עיתונאי). אדם יכול להיות מועמד בלא יותר משתי קטגוריות.

בכל שנה נבחרים 100 שופטים על ידי הדירקטוריון. הדירקטוריון מונה 22 חברים שמתוכם שישה אנשי אקדמיה (כולל נשיא אוניברסיטת קולומביה, ודיקן בית הספר לעיתונאות של אוניברסיטה זו), ועיתונאים. הדירקטוריון הוא זה שבוחר את חבריו לקדנציה של שלוש שנים.

100 השופטים בוחרים שלושה מועמדים ב־23 קטגוריות – בכל הצוותים יש חמישה שופטים, מלבד הצוות שבוחר את הפרס על הפרשנות שבו שבעה שופטים. שופטים אלה בוחרים שלושה מועמדים לכל קטגוריה. הדירקטוריון הוא זה שבוחר את הזוכים. הוא זכאי גם להחליט שלא להעניק פרס מסוים. קנדריק לאמאר הוא הראפר היחיד שזכה בפרס זה ששמור בדרך כלל למוזיקאים קלאסיים, פרס זה הוענק לו על אלבומו DAMN.

קטגוריות

קיימות לפרס קטגוריות עכשוויות וקטגוריות מהעבר. נוספו גם קטגוריות הוקרה מיוחדות מאז 1930. קטגוריות רבות עברו שינויים, איחודים וביטולים לאורך השנים.^[1]

בהווה

עיתונאות שירות ציבורי (1917–הווה) מאמר מערכת (1917–הווה) דיווח מקומי (1948–1952, 2007–הווה) דיווח לאומי (1948–הווה) דיווח בינלאומי (1948–הווה) צילום כתבות עומק (1968–הווה) טור דעה (1973–הווה) ביקורת (1973–הווה) כתיבה עיתונאית נרטיבית / כתבה מיוחדת (1979–הווה) תחקיר עיתונאי (1985–הווה) דיווח חדשותי מתפרץ (1998–הווה) דיווח הסברתי / פרשנות מעמיקה (1998–הווה) צילום חדשותי מתפרץ (2000–הווה) דיווח אודיו (2020–הווה) דיווח ופרשנות מאוירים (2022–הווה)

מכתבים, דרמה ומוזיקה ביוגרפיה (1917–הווה) דרמה (1917–הווה) היסטוריה (1917–הווה) שירה (1922–הווה) מוזיקה (1943–הווה) סיפורת (1948–הווה) ספר עיון כללי (1962–הווה) זיכרונות או אוטוביוגרפיה (2023–הווה)

בעבר

עיתונאות דיווח עיתונאי (1917–1947) פרס להיסטוריה של העיתונות (1918) קריקטורה מערכתית (1922–2021) כתבות חוץ (1929–1947) דיווח טלגרפי - לאומי (1942–1947) דיווח טלגרפי - בינלאומי (1942–1947) צילום (1942–1967) דיווח מקומי - לפי מהדורה (1953–1963) דיווח מקומי - לא לפי מהדורה (1953–1963) דיווח חדשותי מקומי כללי או נקודתי (1964–1984) דיווח חקירתי מקומי מיוחד (1964–1984) צילום חדשותי נקודתי (1968–1999) ביקורת או פרשנות (1970–1972) דיווח מיוחד / תחומי (1985–1990) דיווח חדשותי כללי (1985–1990) עיתונות הסברתית (1985–1997) דיווח חדשותי נקודתי (1991–1997) דיווח תחומי / נושאי (1991–2006)

מכתבים, דרמה ומוזיקה רומן (1917–1948)

ביקורת על הפרס

חלק מהמבקרים על הפרס האשימו את מעניקי הפרס בנטייה פוליטית. לטענתם רוב הזוכים הם בעלי עמדות ליברליות ואנטי-שמרניות.

מחקר אקדמי משנת 2012 מצא "שרק 27% מזוכי פרס פוליצר מאז 1991 היו נשים"^[2].

ראו גם

• זוכי פרס פוליצר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרס פוליצר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פרס פוליצר (באנגלית)
• פרס פוליצר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איתמר זהר, הסופר קולסון וייטהד, רויטרס ו"ניו יורק טיימס" בין זוכי הפוליצר השנה, באתר הארץ, 5 במאי 2020
• פרס פוליצר לעיתונים שחשפו את מסמכי סנודן, באתר וואלה, 15 באפריל 2014
• פרסי פוליצר, דף שער בספרייה הלאומית