פרידריך מרץ

יואכים-פרידריך מרטין יוזף מרץ (בגרמנית: Joachim-Friedrich Martin Josef Merz; נולד ב-11 בנובמבר 1955) הוא עורך דין ופוליטיקאי גרמני, המכהן כקנצלר גרמניה מאז 6 במאי 2025. ב-31 בינואר 2022 נבחר למנהיג האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) ולמנהיג הקבוצה הפרלמנטרית של האיחוד ומאז 15 בפברואר 2022 עד למינויו כקנצלר, כיהן כראש האופוזיציה בבונדסטאג.^[1]

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

מרץ הצטרף לאיחוד הצעיר ב-1972. לאחר שסיים לימודי משפטים ב-1985, עבד כשופט ועורך דין תאגידים. ב-1989 נבחר לפרלמנט האירופי, ולאחר קדנציה אחת נבחר לבונדסטג, שם ביסס את עצמו כמומחה המוביל למדיניות פיננסית ב-CDU. הוא נבחר ליו"ר קבוצת CDU/CSU באותה שנה שבה אנגלה מרקל נבחרה ליו"ר ה-CDU, ובאותה תקופה הם היו יריבים ראשיים על הנהגת המפלגה.^[2]

ב-2002 פרש מתפקידו כמנהיג האופוזיציה לטובת מרקל ובהדרגה פרש מהפוליטיקה, וחזר להתמקד בקריירה משפטית. הוא עזב לחלוטין את הפרלמנט ב-2009, ושב לשם ב-2021. מרץ הפך ב-2004 ליועץ בכיר במאייר בראון, שם התמקד בין היתר במיזוגים ורכישות, בנקאות ופיננסים. הוא כיהן בדירקטוריונים של חברות רבות. ב-2018 הוא הכריז על שובו לפוליטיקה, והתמודד על הנהגת CDU ב-2018 וב-2021, ולבסוף הצליח להיבחר למנהיג CDU ב-2022.^[3]^[4]^[5]^[6]

Remove ads

ראשית חייו

סכם

פרספקטיבה

יואכים-פרידריך מרטין יוזף מרץ נולד ב-11 בנובמבר 1955 בברילון שבמדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה המערבית. הוריו הם יואכים מרץ (נולד ב-1924), שופט וחבר ב-CDU, ופאולה סוביני (נולדה ב-1928),^[7]^[8] בת למשפחה פטריצית בולטת בברילון ממוצא הוגנוטי צרפתי. סבו מצד אמו, שהיה חבר במפלגה הנאצית ובפלוגות הסער הנאציות,^[9] היה ראש עיריית ברילון.^[10] הוא גדל בבית משפחתה של אמו, בית סוביני בברילון, שהועמד למכירה במחיר של 2 מיליון יורו בשנת 2021.^[11]^[12]

מרץ הוא קתולי^[13]^[14]^[15]^[16] וממוצא הוגנוטי צרפתי מצד אמו. הוא דובר גרמנית, צרפתית ואנגלית.^[17]

לאחר שסיים את בחינת האביטור (בגרות) ב-1975 שירת מרץ את שירותו הצבאי כחייל ביחידת ארטילריה מתנייעת של הצבא הגרמני. מ-1976 למד משפטים עם מלגה מקרן קונרד אדנאואר, תחילה באוניברסיטת בון, ואחר כך באוניברסיטת מרבורג. בבון הוא היה חבר באחוות סטודנטים קתולית. ב-1985, לאחר שסיים את לימודי המשפטים, הוא הפך לשופט בזארבריקן. בשנת 1986 עזב את תפקידו כשופט כדי לעבוד כעורך דין פנימי באיגוד התעשייה הכימית הגרמנית בבון ובפרנקפורט בין השנים 1986 ל-1989.^[18]

אשתו, שרלוט מרץ, היא שופטת; ולהם שלושה ילדים. מלבד היותו עורך דין לתאגידים ומולטי-מיליונר, מרץ הוא גם טייס פרטי מורשה ובבעלותו שני מטוסים.^[19]^[20]

Remove ads

קריירה פוליטית מוקדמת

סכם

פרספקטיבה

בשנת 1972, בהיותו בן שבע עשרה, הוא הצטרף לאיגוד הצעיר, אגף הצעירים של ה-CDU.^[7] הוא תואר על ידי התקשורת הגרמנית כחבר ב"ברית האנדים", קבוצת חברים שנוצרה על ידי חברי האיגוד הצעיר במהלך טיול לאזור האנדים בדרום אמריקה ב-1979.^[21] הוא הפך לנשיא סניף ברילון של האיחוד הצעיר ב-1980.

חבר הפרלמנט האירופי, 1989–1994

מרץ כיהן קדנציה אחת כחבר הפרלמנט האירופי בין השנים 1989–1994. הוא היה חבר בוועדה לענייני כלכלה ומטבע ובמשלחת של הפרלמנט ליחסים עם מלטה.

חבר הבונדסטאג הגרמני, 1994–2009

בבחירות הכלליות בגרמניה ב-1994 נבחר מרץ לחבר הבונדסטאג מטעם מחוז הבחירה שלו, הוכסאוארלנד. בקדנציה הראשונה שלו היה חבר בוועדת הכספים.

באוקטובר 1998 התמנה מרץ לסגן יו"ר ובפברואר 2000 ליו"ר הקבוצה הפרלמנטרית של CDU/ CSU (לצד מיכאל גלוס), וירש את וולפגנג שויבלה. בתפקיד זה, הוא היה מנהיג האופוזיציה בבונדסטאג במהלך כהונתו הראשונה של הקנצלר גרהרד שרדר.

לקראת הבחירות ב-2002, אדמונד שטויבר כלל את מרץ בקבינט הצללים שלו לקמפיין של הנוצרים-דמוקרטים להדחת שרדר. במהלך הקמפיין שימש מרץ כמומחה של שטויבר לשווקים פיננסיים ולתקציב הלאומי.^[22] לאחר התבוסה האלקטורלית של שטויבר, קיבלה אנגלה מרקל את הנהגת הקבוצה הפרלמנטרית; מרץ כיהן שוב כסגן יו"ר עד 2004. מ-2002 עד 2004, הוא גם היה חבר בוועד המנהל של ה-CDU, שוב בהנהגתה של מרקל.

בין השנים 2005–2009 היה מרץ חבר בוועדה לעניינים משפטיים. ב-2006 היה אחד מתשעה חברי פרלמנט שהגישו תביעה לבית המשפט החוקתי הפדרלי נגד חשיפת מקורות הכנסה נוספים; התביעה בסופו של דבר נדחתה.^[23] ב-2007 הודיע שלא יתמודד על תפקיד פוליטי בבחירות 2009.

Remove ads

קריירה במגזר הפרטי

סכם

פרספקטיבה

לאחר פרישתו מהפוליטיקה עבד מרץ כעורך דין תאגידי. מאז 2004 שימש כיועץ בכיר במשרדו של מאייר בראון בדיסלדורף;^[24] לפני 2004 היה עורך דין בכיר אצל קורנליוס ברטנבך הזמן.^[25] עבודתו כעורך דין וכחבר הנהלה הפכה אותו למולטי-מיליונר.^[26] הוא גם לקח על עצמו תפקידים רבים בדירקטוריונים של חברות שונות:

בוש, חבר בוועדה המייעצת הבין-לאומית (מאז 2011)
WEPA Hygieneprodukte GmbH, יו"ר מועצת הפיקוח (מאז 2009)
דויטשה רוקוול, חבר מועצת הפיקוח
ארנסט אנד יאנג גרמניה, חבר במועצה המייעצת
Odewald & Compagnie, חבר במועצה המייעצת
DBV-Winterthur Holding, חבר מועצת הפיקוח
נמל התעופה קלן בון, יו"ר מועצת הפיקוח (2017–2020)^[27]^[28]
בלאקרוק גרמניה, יו"ר מועצת הפיקוח (2016–2020)^[29]^[30]
Stadler Rail, חבר מועצת המנהלים (2006–2020)^[31]^[32]^[33]
HSBC Trinkaus, יו"ר המועצה המייעצת (2010–2019)^[34]
בורוסיה דורטמונד, חברת מועצת הפיקוח (2010–2014)
Axa Konzern AG, חבר מועצת הפיקוח (2007–2014)^[35]
IVG Immobilien, חבר מועצת הפיקוח (2006–2010)
דויטשה בורסה, חבר מועצת הפיקוח (2005–2015)
Interseroh, חבר מועצת הפיקוח (2005–2009)^[36]

בין 2010 ל-2011 ייצג מרץ את בעלי המניות של WestLB, מוסד בבעלות ציבורית שהיה בעבר המלווה השלישי בגודלו בגרמניה, בשיחות עם רוכשים.^[37] ב-2012 הצטרף מרץ לצוות הקמפיין של נורברט רוטגן לבחירות במדינת צפון ריין-וסטפאליה כיועץ למדיניות כלכלית.^[38] הוא שימש כנציג CDU לוועידה הפדרלית לבחירת נשיא גרמניה ב-2012^[39] וב-2017.

בנובמבר 2017 מונה מרץ על ידי ארמין לאשט, נשיא נורדריין-וסטפאליה, לנציבו לסוגיית פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי ("ברקזיט") ויחסים טרנס-אטלנטיים, תפקיד ייעוץ ללא תשלום.^[40]^[27]

חזרה לפוליטיקה

סכם

פרספקטיבה

בחירות לראשות ה-CDU

לאחר שאנגלה מרקל הודיעה על כוונתה לפרוש מתפקידה כמנהיגת מפלגת CDU, הודיע מרץ כי יתמודד בבחירות לראשות המפלגה ב-2018.^[3] הוא נהנה מתמיכתו של יו"ר ה-CDU לשעבר ו"נסיך הכתר" של תקופת קוהל, וולפגנג שויבלה.^[41] ב-7 בדצמבר 2018, בסיבוב השני של הבחירות למנהיגות, הובס מרץ על ידי אנגרט קראמפ-קרנבאואר.^[3]^[4]

ב-25 בפברואר 2020 הכריז על מועמדותו בבחירות להנהגת CDU ב-2021.^[42] יריביו הבולטים ביותר היו ארמין לאשט ונורברט רוטגן.^[43]^[44] לאחר מספר דחיות, הבחירות להנהגת מפלגת CDU התקיימו בקונגרס המפלגה ב-15–16 בינואר 2021, ולראשונה נערכו באופן מקוון. בסיבוב הראשון קיבל מרץ 385 קולות, 5 יותר מלאשט. בסיבוב השני קיבל מרץ 466 קולות מתוך 1,001 נציגים, בעוד לאשט קיבל 521 קולות; זו הייתה הפעם השנייה שבה הפסיד מרץ בבחירות להנהגת המפלגה.^[45]^[46]^[47]^[48]

באותו יום, לאחר שהפסיד בבחירות להנהגה, הציע מרץ "להצטרף לממשלה הנוכחית ולקבל את משרד הכלכלה". בראש המשרד כבר עמד אז עמיתו למפלגה פיטר אלטמאייר וההצעה נדחתה.^[49] לאשט מיהר לרצות את מרץ על ידי גיוסו לצוות הקמפיין שלו. לאשט נימק זאת בכך שמרץ הוא "ללא ספק שחקן קבוצתי" וכי המומחיות הכלכלית והפיננסית שלו יכולה לסייע בהתגברות על האתגר של מגפת הקורונה.^[50]

לקראת הבחירות הפדרליות בגרמניה ב-2021, פטריק זנבורג, יורשו של מרץ בכסאו בבונדסטאג, לא הצליח לקבל את תמיכת מפלגתו לריצה לכהונה נוספת. מרץ החליף אותו, וחזר לבונדסטאג לאחר היעדרות של 12 שנים.^[51]

יושב ראש ה-CDU

ב-15 בנובמבר 2021 הכריז מרץ על מועמדותו בבחירות השניות להנהגת CDU ב-2021.^[52]^[53] הוא התמודד מול נורברט רוטגן והלגה בראון.^[54]

במהלך הקמפיין הקצר שלהם, יריביו של מרץ מיצבו את עצמם כיורשיה של מרקל. מרץ, לעומתם, הבטיח שינוי משמעותי מהקו המרכזי שבו נקטה מרקל.

בסך הכול כ-400,000 חברי CDU היו בעלי זכות הצבעה. כבר ב-17 בדצמבר 2021 נהנה מרץ מרוב של 62.1 אחוזים מהחברים בסבב ההצבעה הראשון, כך שלא היה צורך בסיבוב הצבעה שני. כך הצליח מרץ להיבחר לראשות המפלגה, בניסיונו השלישי.

ב-22 בינואר 2022 נבחר באופן רשמי ליושב ראש ה-CDU על ידי 1,001 צירי הקונגרס שלה בקונגרס הווירטואלי של המפלגה הפדרלית. בסופו של דבר, 915 מתוך 983 נציגים הצביעו עבורו, וכך זכה ב-94.6% מהקולות הכשרים ונבחר למנהיג מפלגת האופוזיציה הגדולה בבונדסטאג.^[55]^[56]^[57]

אחרי אנגרט קראמפ-קרנבאואר וארמין לאשט, היה מרץ למנהיג השלישי של האיחוד הנוצרי-דמוקרטי בתוך שלוש שנים.^[56] הוא נכנס רשמית לתפקידו כנשיא המפלגה ב-31 בינואר 2022.^[1]

בחירות 2025

הבחירות הכלליות בגרמניה לבחירת חברי הבונדסטאג התקיימו ב-23 בפברואר 2025. בסיומן ניצחה המפלגה הנוצרית-דמוקרטית שרשמה גידול משמעותי בכוחה והפכה למפלגה הגדולה ביותר.

לאחר הבחירות, קידם רפורמה בכלל הבסיסי במדיניות הפיסקאלית של גרמניה, המכונה "בלם החוב".^[58]^[59] הדבר דרש אישור של שינוי חוקתי שנועד לאפשר גיוס חוב ממשלתי להשקעה בביטחון ותשתיות.^[60]

באפריל 2025, השמרנים והסוציאל־דמוקרטים השיגו הסכם לממשלה חדשה בגרמניה בראשותו. מרץ הצהיר כי סוכם על שינוי מדיניות שיקשיח את היחס למהגרים במדינה.^[61] בהיבט הכלכלי, מרץ הבטיח להפחית את מס החברות בגרמניה החל מ-2028, לסבסד את האנרגיה לעסקים ולדאוג ל"תעריף קבוע" שיעצור יציאה של מגזר הייצור מהמדינה.^[62] באותו החודש, נכלל ברשימת "טיים 100" לשנת 2025 בזכות מנהיגותו בעיצוב מדיניות ביטחון, הגירה ואנרגיה בגרמניה, ומחויבותו לחיזוק תפקידה של אירופה ככוח יציב ואפקטיבי מול אתגרי התקופה.^[63]

Remove ads

קנצלר גרמניה

ב-6 במאי 2025 נבחר מרץ לקנצלר גרמניה ה-10 על ידי הבונדסטאג ברוב של 325 מתוך 630 בסבב הצבעה שני תקדימי, לאחר שלא נבחר בסיבוב הראשון עם 310 קולות – כאשר הרף הוא 316.^[64]^[65]

עמדותיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כפוליטיקאי צעיר בשנות ה-70 וה-80, היה מרץ תומך נלהב של האנטי-קומוניזם, הדוקטרינה השולטת של מערב גרמניה. הוא תיאר את עצמו כשמרן חברתית וליברלי מבחינה כלכלית, ונתפס כנציג של האגפים השמרניים והממסדיים המסורתיים והפרו-עסקיים של ה-CDU.^[66] ספרו Mehr Kapitalismus wagen (להעז יותר קפיטליזם) דוגל בליברליזם כלכלי.

מרץ היה יו"ר עמותת אטלנטיק-ברוקה, המקדמת הבנה גרמנית-אמריקאית ואטלנטיות. הוא תומך של האיחוד האירופי ושל נאט"ו,^[67] ודוגל באיחוד הדוק יותר וב"צבא לאירופה".^[68]

ישראל

ב-2023 הגיב מרץ לאזהרה של ארצות הברית לישראל לציית לחוק הבין-לאומי, ואמר שלארצות הברית יש יחס שונה לישראל מאשר לגרמניה, וכי לגרמניה יש מחויבות היסטורית לעזור לישראל ללא תנאים. באוקטובר 2024, דחק מרץ בקבינט של גרמניה לחדש את משלוחי הנשק לישראל, כולל חלקי חילוף לטנקים.^[69]^[70]

מרץ הביע תמיכה בפתרון שתי המדינות כדרך לדו-קיום בשלום בין ישראלים לפלסטינים. עם זאת, הוא הדגיש כי הכרה של הפלסטינים בזכות הקיום של ישראל היא תנאי הכרחי להשגת הסדר קבע.^[71]

Remove ads