פרנסואה ויון

פרנסואה ויון (בצרפתית: François Villon; ב-19 באפריל^[1] 1431 – 1463 לערך נעלם, יש סברה כי מת באפריל 1463) הוא שם העט של François de Montcorbier או François Des Loges, משורר צרפתי, רוצח, גנב ונווד. את יצירותיו הנודעות "Ballade des Pendus" ו-"Testaments" כתב בעת שהייתו בכלא.

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: טעויות עובדתיות וצורך בעריכה רבה.

פרנסואה ויון
François Villon

לידה	1431 פריז, ממלכת צרפת
פטירה	1463 (בגיל 32 בערך) צרפת
שם לידה	François de Montcorbier
מדינה	ממלכת צרפת
יצירות בולטות	Le Testament, Épître à Marie d'Orléans, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
שפות היצירה	צרפתית של ימי הביניים, צרפתית
השכלה	סורבון

קורות חייו

ויון נולד ב-1431 לערך בפריז. קרוב לוודאי כי נולד למשפחה ענייה וכי אביו מת בצעירותו. אימו חיה עד היותו בן 30 לפחות ועליה כתב את אחת הבלדות המפורסמות שלו. נראה כי ויון היה אדם של חיי הוללות, בייחוד בזמן תקופת לימודיו באוניברסיטת פריז. נראה כי ויון קיבל אימץ את שם משפחתו מאחד הפרופסורים לחוק קאנוני אשר לקח אותו תחת חסותו ושיכן אותו בביתו.

המשורר היה לסטודנט לאומנות, והחל את לימודיו בגיל מוקדם מאוד, ייתכן כשהיה כבן שתים עשרה. הוא סיים תואר ראשון ב-1449 ותואר מאסטר ב-1452. אחד האירועים המרכזיים בחייו אירע ב-5 ביוני 1455, כאשר הרג כומר בעת קטטה ברחוב. עונשו של ויון אשר נמלט מפני החוק נקבע כהגליה, אשר נמחלה לו מאוחר יותר. ב-1456 נקלע לצרה נוספת בקטטה בה נחבל קשות, שבעקבותיה נמלט לצפון צרפת. לפני עזיבתו את צרפת חיבר את Petit testament או Lais, המבטא מרירות פנימית על חיים מבוזבזים, כפי שבא לידי ביטוי ביצירה החשובה ממנה שאחריה, Grand testament.

במרץ 1457 החלה חקירה על גנבת 500 כתרי זהב אשר הובילה בסופה של חקירת חברי כנופיות סטודנטים, אל ויון אשר עמד בראש כנופיית הפורצים. ויון גורש מהאזור ובמשך ארבע שנים היה למשוטט והיה חלק מכנופיית גנבים תועים. מקיץ 1461 עד אוקטובר אותה שנה ישב בכלא על שוד כנסייה.

ב-1461, בהיותו בן שלושים, כתב את Grand testament, יצירה אשר הקנתה לו תהילה רבה. שנה לאחר מכן שב להסתבך עם החוק, עד שנאסר ונשפט לתליה, שהומרה לגירוש. מאותו זמן ואילך לא נזכרים עוד פרטי חייו, והם ניתנים להשערה וניחוש בלבד.

עבודתו

גדולתו של ויון הייתה בחידושיו במוטיבים השיריים. הוא הבין היטב את המוסר הביניימי, אך לעיתים בחר לכתוב נגד האצולה, בהופכו את הערכים המקובלים כשהוא מהלל את האנשים הבזויים בעיני החברה שנידונו לגרדום, בנופלו בשמחה לבדיחות גסות ובחדשו תמידית את השפה בה הוא משתמש. אך עדיין, שיריו עוסקים ברובם בחייו שלו, ולא היו אלה חיים מאושרים. עבודתו הגדולה, ה-Grand Testament מ-1461, מהווה במידת מה המשך ל-Petit Testament מ-1456. על 2023 חרוזיה נטבע מראה המוות בידי תליין. עם אמביוולנטיות יוצאת מגדר הרגיל, ויון מערבב את השתקפות הזמן החולף, הלעג המריר ולהט דתי. הטון המעורבל של כנות אומללה עומדת בניגוד לזו של משוררים בני זמנו. ויון לא היה נודע ביצירותיו בימי חייו, והן נתגלו מחדש במאה ה-16.

כתבי ויון בעברית

• הצוואה הגדולה , שירים, ציורים - דיבו, מצרפתית - צבי הרמן, דביר, תל אביב, 1989.
• מחול מות , משירי פרנסוא ויון, עברית - ראובן צור, כתב גד אולמן, ציור - דוד קלינמן, עקד, תל אביב, 1960.
• הבלדה החותמת, מתוך "הצוואה הגדולה", עברית: דורי מנור, בתוך: "מיעוט", שירים ותרגומי שירה, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2001.

לקריאה נוספת

• צבי הרמן, פרנסואה ויון, ספריית פועלים 1988

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנסואה ויון בוויקישיתוף

• יצירותיו של ויון, בצרפתית ובנוסף תרגומים לאנגלית.
• ניתוח של חלק משיר של ויון, Les Regrets de la Belle Heaulmiere, כחלק ממאמר על הגוף בשירה.
• פרנסואה ויון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פרנסואה ויון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• רונן סוניס, בלדה למרגו השמנה, שלוש גירסאות עבריות לשירו של פרנסואה ויון, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2023
• פרנסואה ויון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• פרנסואה ויון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פרנסואה ויון, באתר Discogs (באנגלית)
• פרנסואה ויון, באתר Songkick (באנגלית)