פרשת גיורי צה"ל

פרשת גיורי צה"ל היא פרשה ציבורית שהתחוללה בישראל בין השנים תש"ע-תשע"א (2010–2011). שיאה התרחש בשבט-אדר ה'תשע"א (ינואר-פברואר 2011), אז קבע הרב עובדיה יוסף, לבקשת הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר, כי יש להכשיר את כל הגיורים של חיילים שנערכו במסגרת מערך הגיור הממלכתי והרבנות הצבאית הראשית ("גיורי צה"ל"). הכרעתו של הרב עובדיה חוללה גל של גינויים חריפים ביותר כנגדו מצדו של הציבור החרדי-ליטאי בהנהגת הרב יוסף שלום אלישיב.

לאחר שבועות אחדים חתם הרב עובדיה על מכתב הבהרה, לפיו חובת קבלת מצוות בגיור מוסכמת ללא כל חולק, ואישור גיורי צה"ל בדיעבד מסתמך על ההנחה שהגיור נעשה כהוגן. לאחר מכן טענו תלמידי הרב אלישיב שהלחץ הציבורי גרם לרב עובדיה לחזור בו מהכשרת גיורים פיקטיביים. לעומתם טענו תלמידי הרב עובדיה שהמתקפות כנגדו שיקפו חוסר הבנה של עמדתו מלכתחילה, וכי הוא מעולם לא חזר בו.

במהלך הפרשה צף קרע בין הציבור החרדי-ספרדי, תנועת ש"ס ומנהיגם הרוחני הרב עובדיה, ובין הציבור החרדי-ליטאי, מפלגת דגל התורה ומנהיגם הרב אלישיב. הפרשה נחשבת כאירוע הציבורי הגדול האחרון שהנהיג הרב אלישיב. כמו כן נחשבת כפרשה משיקה לפרשת גיורי הרב דרוקמן ששיאה התרחש באדר תשס"ח (מרץ 2008).

הרקע לפרשה

בשנת 2002 החל ראש אכ"א, אלוף אלעזר שטרן, לקדם הליך גיור ממלכתי במסגרת צבא הגנה לישראל עבור חיילים שאינם יהודים. לדבריו, נחשף לנושא בעקבות שיחה עם קצינת חינוך לטירונים, שסיפרה לו שהזמינה 600 ספרי הברית החדשה עבור טירונים לא-יהודים שביקשו להישבע אמונים על הספר.

במסגרת הליך הגיור שהחל להתגבש בצה"ל הופנו חיילים שאינם יהודים לקורס של ארגון נתיב "נתיב" ללימודי יהדות וציונות שנמשכו שבעה שבועות. לאחר מכן השתתפו בשני סמינרים מרוכזים במשך כחודש, ובסופו הופיעו בפני בית דין רבני צבאי לגיורים (מרבית הדיינים המשמשים בו משמשים גם כדיינים במערך הגיור האזרחי). בשנת 2005 שירתו בצה"ל כ-5,000 עולים שאינם יהודים, מתוכם התגיירו מדי שנה כ-12% בלבד.^[1]

פרשת גיורי הרב דרוקמן

ערך מורחב – פרשת גיורי הרב דרוקמן

שלוש שנים לאחר מכן, במסגרת פרשת גיורי הרב דרוקמן באדר תשס"ח (מרץ 2008), פורסם ברבים פסק דין של מותב בבית הדין הרבני הגדול בראשות הרב אברהם שרמן, לפיו יש לפסול למפרע את כל הגיורים שנערכו במערך הגיור הממלכתי. פסק הדין קבע כי הרב חיים דרוקמן, ראש המערך, וכן חברי בית דינו, הם "רשעים", "מזידים" ו"אפיקורסים" העוברים על ההלכה, מגלים פנים בתורה שלא כהלכה ומחללים את השם, ולפיכך כל הגיורים שערכו בטלים למפרע.

פסק הדין פורסם בידי הרב שרמן בהתאם להנחייתו הישירה של הרב יוסף שלום אלישיב, שנחשב בציבור החרדי-ליטאי כ"גדול הדור". הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר ששימש נשיא בית הדין הגדול והיה אמון על תחום הגיור הממלכתי, הסתייג מפסק הדין ופעל באמצעים שונים לביטולו.

התפרצות הפרשה

כחמש שנים לאחר הקמת מערך הגיור במסגרת צה"ל, בשלהי אלול ה'תש"ע (ספטמבר 2010), נערך דיון בבג"ץ בעניינם של רבני הערים אשדוד, אשקלון,^[2] ראשון לציון ורחובות. הללו פעלו בהתאם להוראת הרב יוסף שלום אלישיב, וסירבו לרשום לנישואים גרים שהתגיירו במסגרת מערך הגיור הממלכתי או בבית הדין הרבני הצבאי לגיורים בצה"ל. הדיון בבג"ץ התמקד בשאלת חובתם לפעול בהתאם לגיור שנקבע במערך הממלכתי.

במהלך הדיון בבג"ץ הצהירה עורכת הדין יוכי גנסין אשר ייצגה את פרקליטות המדינה בהליך, שהליכי הגיור בצה"ל לא הוסמכו פורמלית לכך מטעם הרבנות הראשית, ולפיכך הליך הנפקת תעודת המרת הדת של החיילים נותר עמום מבחינה משפטית.^[3] בעקבות סערה ציבורית שחוללו דבריה הבהירה גנסין שלא התכוונה לטעון שהגיורים בצה"ל אינם כשרים מבחינה הלכתית. לפי דיווחים, נכון לשנת 2011 מספר החיילים שהתגיירו היה כ-4,500^[4] וב-2010 התגיירו כ-800 חיילים.^[5]

לדברי הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר, עד פרסום דבריה של גנסין לא ידע שגם גיורי חיילים מאושרים בידי הרבנות הראשית לישראל.^[6] הרב חיים דרוקמן, ראש מערך הגיור, הגיב ואמר כי "כל הגיורים בצה"ל נעשו כדת וכדין, כדת משה וישראל... רבים מהדיינים הצבאיים משמשים גם כדיינים לבתי הדין לגיור אזרחיים. אם יש בעיה, הרי שזו בעיה פורמלית בלבד והיא תידון על ידי הגורמים המשפטיים".^[7]

התגובה החרדית-ליטאית לפרסום

פרסום דבריה של עורכת הדין גנסין בבג"ץ עורר מחדש את הפולמוס הציבורי בנושא הגיור הממלכתי בישראל וחולל הדים ציבוריים נרחבים. הרב יעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, אמר כי "כל הגיורים המתבצעים בצה"ל הם אפס... חוכא ואיטלולא". לדבריו, זו גם עמדתו של אביו. הרב נחום אייזנשטיין, איש אמונו של הרב יוסף שלום אלישיב שעסק מטעם רבו בסוגיית הגיור במדינת ישראל ובעולם, הגיב ואמר כי "פירושו של גיור הוא קבלת קיום תורה ומצוות, ללא זה גיור אינו תקף".^[8]

הרב יוסף שלום אלישיב היה הגורם המוביל והמכריע לאורך שנות המאבק החרדי-ליטאי נגד גיורי מערך הגיור הממלכתי ונגד גיורי צה"ל.^[9] על פי הוראת הרב אלישיב, בערב חג הסוכות ה'תשע"א (ספטמבר 2010) תקף העיתון "יתד נאמן" החרדי-ליטאי בהנהגתו את הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר. לטענת עסקני הגיור החרדיים הרב עמאר התכוון להכשיר את הגיורים של חיילי צה"ל.^[10]

בכ"ח בתשרי (6 באוקטובר) כתבו רבני בד"ץ העדה החרדית, הרבנים יצחק טוביה וייס, משה שטרנבוך, אברהם יצחק אולמן ועוד, "מחאה נמרצה ואזהרה" לפיה "לאחרונה התירו איזה רבנים רבנים לקבל גירות של הרבנות הצבאית בלי קבלת מצוות". הרב שמואל הלוי ואזנר הצטרף לדבריהם וכתב שורות אחדות.^[11]

סמוך לאחר מכן, בב' בחשוון (10 באוקטובר, נחתם כרוז "דעת תורה ומחאה" כנגד הרב עמאר. על הכרוז חתמו רבנים המזוהים עם מפלגת דגל התורה: הרב אלישיב, אהרון יהודה ליב שטינמן, מיכל יהודה ליפקוביץ, חיים פינחס שיינברג, נסים קרליץ, חיים קניבסקי, שמואל אוירבך, יצחק שיינר, גרשון אדלשטיין, מאיר צבי ברגמן, נסים טולידנו, יהודה עדס ונתן צבי פינקל.

רוח עועים שבה וחזרה ל"אשר" גויים כיהודים והננו פונים לכל מי שבידו למחות ולמנוע פריצת כרם בית ישראל ולסכל "אישור" לגיור שאינו כהלכה בלא קבלת עול מצוות. ולרבנים רושמי נישואין יאמר, עליכם לבחון ולבדוק כל המציג תעודת גיור אם אכן נעשה הגיור כהלכה. והשי"ת רוח טהרה יערה ממרומים להעמיד הדת על תילה.

— י. סגל, השקדן ג, ירושלים חש"ד, עמ' 232

הקמת ועדה לענייני הגיור

בעקבות התפרצות סוגיית הגיור הממלכתי והצה"לי מחדש החליט הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר לבחון את סוגיית הגיור מהותית, מנהלית ומשפטית.^[12] ביום י"ג בחשוון תשע"א (10 באוקטובר 2010) אישרה לבקשתו מועצת הרבנות הראשית לישראל הקמת ועדה רבנית מיוחדת לבחינת הסוגיה, בה היו חברים הרבנים יהודה דרעי רבה של באר שבע, רצון ערוסי רבה של קריית אונו, הרב יצחק פרץ רבה של רעננה, יצחק רלב"ג ויעקב רוז'ה חברי מועצת הרבנות הראשית.^[13]

אולם הוועדה התפרקה בתוך ימים אחדים לאחר שהרבנים דרעי, ערוסי ורוז'ה טענו שהרבנות לא נערכה כראוי לקראת עבודת הוועדה.^[14] לדברי הרב עמאר, הסיבה להתפרקות הוועדה היא "איומים" ולחץ הציבורי נגד חברי הוועדה.^[15] כחודש לאחר מכן, ט' בכסלו (16 בדצמבר), הקים הרב עמאר ועדה חדשה, לבקשת הרב עובדיה יוסף,^[16] בה היו חברים היו"ר הרב ניסים בן שמעון אב בית דין בתל אביב, הרב שמעון אליטוב חבר מועצת הרבנות הראשית והרב אהרון דרשביץ אב בית דין בבאר שבע. הוועדה החלה לפעול שלושה שבועות לאחר מכן, בתחילת טבת (16 בדצמבר),^[17] ופעלה בהתאם להדרכות מפורטות של הרב עובדיה.^[18]

במקביל לפעילותה של הרבנות הראשית, קידם חבר הכנסת דוד רותם ממפלגת ישראל ביתנו חוק הקובע כי לא יידרש אישור של הרבנות הראשית לישראל לגיורי הנערכים בצה"ל, והללו יאושרו בידי הרבנות הצבאית בלבד. החוק עבר בקריאה טרומית ברוב גדול.^[19] הקמת ועדת הרב בן שמעון הוצגה כמענה מטעם הרבנות הראשית, במטרה לייתר את קידום החוק.^[20]

הגברת המתקפות כנגד הרב שלמה משה עמאר

בכ"ז בטבת (3 בינואר 2011), לקראת השלמת עבודת הוועדה, פרסמה "הוועדה למאבק בהתבוללות" כרזה תחת הכותרת "ירעדו אמות הספים", בה נאמר כי "'הרב הראשי' שלמה משה עמאר, המפורסם בצביעותו", הוא בעל "עזות מצח" ומוביל ל"עקירת ההלכה". כן הובא ציטוט של הרב חיים קניבסקי, לפיו "מי שמורה הלכה להיתר בזה, הלוא היא אפיקורסות גמורה". הכרזה פורסמה על לוחות המודעות בריכוזים החרדיים וכן בהבלטה בכלי התקשורת.^[21]

בתגובה פרסמו תומכי הרב עמאר מודעה תחת הכותרת "בושה", בה נאמר כי התוקפים את הרב עמאר והרב עובדיה יוסף הם "שקרנים ומחוצפים", וכי "רבנים ליטאיים מגיירים נשים גויות על בסיס כספי באופן קבוע... אין לצבועים זכות לדון בענייני גיור!".^[22] במודעה נוספת נכתב כי חתנו של הרב נסים קרליץ שהתאלמן, גייר את המטפלת הפיליפינית ונישא לה.^[23]

הכרעתו של הרב עובדיה יוסף

ביום שישי ט' בשבט ה'תשע"א (14 בינואר 2011), לאחר שנועץ ברב שלמה משה עמאר^[24] וחקר את חברי הוועדה לענייני גיור הרבנים ניסים בן שמעון, שמעון אליטוב ואהרון דרשביץ, אשר התרשמו שגרי צה"ל מקבלים על עצמם תורה ומצוות בכנות,^[25] אישר הרב עובדיה יוסף בכתב ידו את כל גיורי צה"ל:

בשבטי ישראל אודיע נאמנה, כי לפי מה שידוע לי על תהליך הגיור בצה"ל, על המורים המלמדים, על הדיינים, ועל כל העוסקים במלאכת הקדש בזה, ולאחר ששמעתי גם את דברי חברי הוועדה הרבנים הגאונים שליט"א, אשר הוכוונה לבקשתי, ואשר המליצו על צעדים טובים לשיפור ולהידור. הגעתי למסקנא שעל פי ההלכה גיורי צה"ל תקפים ע"פ תורתנו הקדושה. ויש ליישם את ההמלצות הישרות של הרבנים חברי הוועדה שליט"א. בהזדמנות זו אני מברך מקרב לב, את ידידנו הנעלה הרב הראשי לצה"ל הרה"ג רפאל פרץ שליט"א, שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה לאורך ימים ושנות חיים וכל טוב. אלו הן הדברים לאשורם ואמת לאמיתה כנתינתה של תורה מסיני.

— יוני גבאי, ‏הגר"ע יוסף הכריע: "גיורי צה"ל כשרים ע"פ ההלכה", באתר כיכר השבת, 14 בינואר 2011

לדברי הרב עמאר, באופן חריג, בשל חשיבות העניין נמשכה כתיבת הדברים חצי שעה. מיד לאחר שכתב הרב עובדיה את המכתב, הורה הרב עמאר לנציג הנמצא מטעמו במערך הגיור לעבור על כל תיקי הגיורים במערך (בכללם גם גיורי חיילי צה"ל), ולאשר את כל הגיורים שלא התעוררו לגביהם ספיקות.^[6][26] לאחר חשיפת המכתב, פורסמו דברים שנשא הרב עובדיה במהלך שנות ה-70 בשבח הגיורים שנערכים בצה"ל.^[27]

המתקפה החרדית-ליטאית כנגד הרב עובדיה יוסף

פרסום הכרעתו של הרב עובדיה יוסף חולל הדים במהירות הבזק. שעות לאחר הפרסום נתלו בריכוזים חרדיים מודעות חריפות כנגד הרב עובדיה, בהן נאמר כי ”על פי הוראת גדולי ישראל שליט"א, כל מי שייתן יד להכשרת הגיורים המזויפים ב'רבנות', ובפרט הנערכים בצה"ל... יישא באחריות אישית על ההתבוללות הנוראה, ומחרים עצמו לנצח מהיהדות החרדית!”. לקביעה צורפו מודעות ותיקות כנגד הגיורים שנערכים תחת הרבנות הראשית לישראל.^[28]

יממה לאחר מכן, בי"א בשבט (16 בינואר), תחת הנחיה ישירה של הרב יוסף שלום אלישיב, פרסם היומון החרדי-ליטאי "יתד נאמן" כותרת ראשית כנגד הרב עובדיה יוסף: "זעזוע ומחאה חריפה וכואבת על חילול ד' בהכשרת אלפי 'גיורי' הצבא".^[29] בריאיון לאתר וואלה! צוטט אחד ממקורבי הרב אלישיב, לדבריו, לדעת הרב אלישיב, הרבנים המקלים בהלכות גיור "הפעם עברו כל גבול. ולכן נתנו רשות למשחית [=העיתון יתד נאמן] להשחית".

בתגובה תקפו חברי כנסת בסיעת ש"ס בהנהגת הרב עובדיה בחריפות את העיתון "יתד נאמן". חבר הכנסת יעקב מרגי אמר כי העיתון הוא "חמישה גרם של זוהמה".^[30] אתר כיכר השבת, המזוהה עם ש"ס, פרסם כותרות מן העבר המלמדות על מחלוקות נושנות בין הרב עובדיה והרב אלישיב.^[31] הרב עמאר פרסם הבהרה קצרה בה הבהיר את יסודות ההיתר ההלכתי באישור גיורי צה"ל. בשולי המכתב הוסיף הרב עובדיה שורות הסכמה.^[32]

כשבוע לאחר פרסום המכתב, בי"ח בשבט (23 בינואר), חתמו תריסר הרבנים שנזכרו לעיל – ואליהם הצטרפו הרבנים שמואל הלוי ואזנר,^[33] יעקב הלל, אברהם סלים ויעקב בן-נאים – על כרוז "מחאה גדולה" כנגד הכרעתו של הרב עובדיה יוסף:

הנה עצור במילין לא נוכל כבלע הקודש להביע מחאתנו וכאבנו על פירצת גדרות כרם בית ישראל ל"הכשיר" גיורים שאינם כהלכה, ולהכניס גויים לכרם בית ישראל. ונדון דידן, הכל יודעים שלא הי' בכוונת הגויים הללו לקבל על עצמם שום עיקר מעיקרי הדת לא שבת ולא כשרות ולא טהרת המשפחה ... ואנו פונים לכל מי שבידו למנוע חילול ד' הנורא הזה ולגדור מחיצת הכרם שנפרצה, והשי"ת יתן בלב תועים בינה.

— י. סגל, השקדן ג, ירושלים חש"ד, עמ' 234

הכרוז פורסם לראשונה בעיתון יתד נאמן בכ' בשבט (25 בינואר).^[34] בתנועת ש"ס הביעו כאב עמוק והלם, והיו שטענו שהמתקפה הליטאית נגועה ב"התנשאות אשכנזית".^[35] ברחבי ירושלים רוססו כתובות גרפיטי בהן נכתב: "עובדיה יוסף רפורמי".^[36] גם רבנים מתנועת חב"ד פרסמו "מחאה נמרצת" כנגד הרב עובדיה, וכינו את אישור הגיורים: "חילול השם נורא שלא היה כמוהו".^[37]

באופן חסר תקדים פרסם העיתון "יתד נאמן" המזוהה עם דגל התורה, מכתב של הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית, כנגד הרב עובדיה.^[38] לדברי הרב ברוך שמואל דויטש, הציע הרב אלישיב לאנשי גוף הכשרות החרדי-ליטאי בד"ץ שארית ישראל לקנות את החמץ לפסח ממי שהתגיירו בצה"ל, כדי להבהיר שהללו גויים גמורים.^[39]

הגברת הלחצים ההדדיים ומגעי משא ומתן

תוך זמן קצר, תחת הנחיותיו של הרב אלישיב, החלו פוליטיקאים ורבנים בכירים בציבור החרדי-ליטאי לגבש קמפיין חריף כנגד הרב יוסף והרב עמאר. האירועים המתוכננים כללו הפגנה גדולה, בהשתתפות הרב אלישיב עצמו שהיה בן למעלה מ-100, אשר תכלול גם "מעמד קריעה" (בדומה למעמד שנערך עם בחירת הרב שלמה גורן לרב הראשי לישראל ופרסום פסק דין בפרשת האח והאחות).^[40] הרב חיים קניבסקי קרא ליום תענית.^[41]

בשלב זה, באדר א' תשע"א (פברואר 2011) במטרה למנוע את קיום ההפגנה, החלו מגעי תיווך דקדקניים להרגעת הרוחות בין הרב אלישיב והרב משה שטרנבוך, ובין הרב שלום כהן^[42] מקורבו של הרב עובדיה והרב יצחק יוסף בנו.^[43] כמו כן פורסם כי תנועת ש"ס תארגן הפגנה נגדית מול המפגינים החרדים-ליטאים.^[44]

המגעים כשלו תחילה והובילו לפרסום דברים קשים שסח הרב עובדיה שנים קודם לכן כנגד הרב שטרנבוך,^[45] כמו גם לדיווחים על בדיקה מטעם הרבנות הראשית על טיב הכשרות של בד"ץ העדה החרדית שתחת הרב שטרנבוך.^[46] בתנועת ש"ס פרסמו הודעה חריפה כנגד העדה החרדית, לפיה "אם לא תבוטל עצרת השנאה והמחלוקת של עדת קורח, נרדוף אותם עד עולם".^[47]

מכתב ההבהרה של הרב עובדיה יוסף

בהמשך נרגעו הרוחות באופן יחסי. לפי דרישת הרב אלישיב, ניסח הרב יצחק יוסף מכתב עליו חתם אביו הרב עובדיה יוסף, לפיו מוסכם שנדרשת קבלת מצוות מלאה בהליך הגיור, ואם לאחר הגיור מתגלה "באומדנא מוכחת" שקבלת המצוות הייתה ב"מרמה" – אישור הגיור יבוטל.^[48] המכתב נחתם בט"ז באדר א' (20 בפברואר), לאחר שהרב אלישיב הטמיע בו משפטים אחדים, ומסיים בבקשה: "אנא אל תתנו לשטן המשחית לקטרג בין תלמידי חכמים... כי באמת אין כאן מחלוקת בין רבותינו גדולי ישראל". ההפגנה כנגד הרב עובדיה "נדחתה" ולא התקיימה מעולם.^[49]

הסיכום בין שני הצדדים מוצג בכל צד באופן שונה; בקרב תלמידי הרב עובדיה יוסף הסבירו כי איפשרו לציבורי החרדי-ליטאי "לרדת מן העץ" ולבטל את ההפגנה החריגה כנגד הרב עובדיה, שדעתו מעולם לא השתנתה ומלכתחילה לא הובנה על בוריה בקרב רבני ועסקני דגל התורה והעדה החרדית.^[50] בניגוד לכך תלמידי הרב אלישיב ראו בהפגנה איום מוצלח אשר תימרן היטב את תנועת ש"ס ורבניה וגרם לרב עובדיה לחזור בו.^[51]

בקרב תלמידי הרב עובדיה היו שהצביעו על העובדה שרבנים לא מעטים מקרב החותמים על המודעה כנגד הרב עובדיה – דוגמת הרב אלישיב, הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, הרב יהודה עדס והרב יעקב הלל – התייחסו בפומבי בביטול גמור מזה שנים רבות לרב עובדיה, אף שהוא מצדו כיבד אותם ומחל על כבודו.^[52] בקרב תלמידיו של הרב אלישיב מקובל לומר כי לדבריו, גם כיום, כל החיילים שהתגיירו במהלך שירותם בצה"ל – מעולם לא התגיירו.^[53]

מסקנות ועדת הגיור של מועצת הרבנות הראשית

בח' בשבט תשע"א (13 בינואר 2011) הגישו חברי הוועדה לבחינת הליכי הגיור הרבנים ניסים בן שמעון, שמעון אליטוב ואהרון דרשביץ, את מסקנותיהם לרב שלמה משה עמאר. חברי הוועדה בחנו את הליכי הלימוד לקראת הגיור ואת הגיור עצמו במערך הגיור, פגשו את מורי הגיור, הרב הצבאי הראשי ואת הגרים עצמם.

ביחס לדייני הגיור המליצה הוועדה להתמקד בשאלות בירור על אודות מידת האמונה והרצון לקבל את מצוות, ולערוך גיור אחרי לא פחות משני מפגשים עם המתגייר. ביחס ללימודי ההכנה בקורס נתיב, מתחה הוועדה ביקורת על הרכב המלמדים בקורס – מתוך 170 מורים אורתודוקסיים היו בקורס כעשרה מורים המזוהים עם התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית.^[54] הוועדה כתבה כי "בעיה חמורה המטילה צל כבד על כל הגיור הצה"לי ויש לעשות כל מאמץ לבטל קורס זה".

כמו כן המליצה הוועדה כי מהגשת בקשת הגיור ועד סיומו יחלפו לפחות שמונה וחצי חודשים (שלושה מקבצים של שני שבועות לימוד, וביניהם שלוש הפסקות של חודש וחצי); שהיית מתגייר לפחות חמש שבתות אצל משפחה דתית (הוצע לשקול הקמת צוות לבדיקת רמת המשפחות); ליווי המתגיירים בידי הרב הצבאי ביחידה; הוספת תוכני קיום מצוות ואמונה בקורס בכפר עציון; והקמת מנגנון קשר של כחצי שנה עם המתגיירים לאחר הגיור. לבסוף הוצע לערוך בעתיד בחינה למצבם הדתי של 500 מתגיירים שעברו בקורס נתיב, והסקת מסקנות, "אם מערכת הגיור בצה"ל מוכיחה את עצמה... או שיש מקום לשנות את ההליך ואת השיטה".

עבודתה של הוועדה הותקפה בידי העיתון החרדי-ליטאי "יתד נאמן" כחסרה ומגמתית.^[55]

ראו גם

• פרשת רינה איתני
• פרשת הלן זיידמן
• פרשת גיורי וינה
• פרשת גיורי הרב דרוקמן

לקריאה נוספת

• הרב יעקב עדס, דברי יעקב – בענייני גירות, תשע"א (חוברת מתוך כרך "דברי יעקב" על מסכת יבמות שנדפס לאחר מכן)^[56]
• יעקב ששון, אביר הרועים (על הרב עובדיה יוסף), ירושלים תשע"ב, עמ' 237–242
• ללא שם מחבר, הגיור האזרחי והצהל"י – מהדורה שנייה, שבט תשע"ב
• הרב אברהם שרמן, ביאור הלכתי בתקפו של הגיור ההמוני, ירושלים תשע"ג
• הרב מרדכי אלתר, כגר כאזרח, ירושלים תשע"ג
• הרבנים אריה בקר, שמחה פרידמן ונפתלי שרייבר, עם לבדד ישכון, בני ברק תשע"ד, עמ' 153–200 ("תיעוד פרשת 'הכשרת' גיורי הצבא")
• הרב יהושע לוין,^[57] השקדן (על הרב יוסף שלום אלישיב), כרך ג, ירושלים חש"ד, עמ' 230–246 ("מאבקו האחרון על פרשת 'גיורי צה"ל")

קישורים חיצוניים

• הערוץ הראשון: 97.2% מן הגרים לא שומרים מצוות, סרטון בערוץ "יוסף לוי", באתר יוטיוב (אורך: 01:49)
• הרב אקסלרוד מזהיר גיורי צה"ל מזויפים, סרטון בערוץ "sh770h", באתר יוטיוב (אורך: 01:59)^[58]