שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

צלף אמריקאי

סרט משנת 2014 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צלף אמריקאי
Remove ads

צלף אמריקאיאנגלית: American Sniper) הוא סרט קולנוע אמריקאי בסוגת דרמת מלחמה בבימויו של קלינט איסטווד, שיצא לאקרנים בשנת 2014. הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של צלף יחידת אריות הים כריס קייל: American Sniper: The Autobiography of the Most Lethal Sniper in U.S. Military History.[1] בסרט מככב בראדלי קופר, שהוא גם בין מפיקי הסרט. הסרט היה מועמד לשישה פרסי אוסקר, בהם פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר וזכה בפרס אוסקר לעריכת הקול הטובה ביותר.

עובדות מהירות מבוסס על, בימוי ...
Remove ads

עלילת הסרט

סכם
פרספקטיבה

הסרט נפתח על רקע קולות מואזין. כריס קייל (בראדלי קופר) הוא צלף המחפה על כוחות חיל הנחתים של ארצות הברית במהלך משימתם בעיראק. הוא מזהה אישה וילד יוצאים מבית, האישה נותנת לילד מה שעלול להיות רימון יד והוא מתקרב לעבר חיילי הכוח. על כריס להחליט האם לפגוע בילד או לא בטרם הוא משחרר ירייה.

הסרט עובר לסצנה מילדותו של קייל, ילד מטקסס שאביו מלמדו לצוד. האב מלמד את קייל ואחיו הצעיר לקח לחיים, העולם על פי האב מחולק לשלושה: הכבשים, הזאבים וכלבי רועים שתפקידם להגן על התמימים מפני כוחות הרשע. קייל נהיה לרוכב רודיאו. בעקבות ההתקפות על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה, הוא מחליט להתנדב לצבא ולאחר מבחנים מפרכים מתקבל ליחידת אריות הים בה מתגלה כבעל כישרון בלתי רגיל בצליפה. קייל פוגש בפאב את טאיה (סיינה מילר) והשניים מתאהבים. במהלך חתונתם נקראת יחידתו של קייל לעיראק, ומוצבת בפלוג'ה.

הסרט חוזר לאירועי סצנת הפתיחה ומתברר כי הילד אכן נשא רימון יד, קייל הורג אותו ואת אמו שנטלה את הרימון לאחר מותו בכוונה ליידות אותו על הנחתים. בשובו לבסיס עולה כי היו אלו החיסולים הראשונים שלו בשירות. קייל ממשיך ללוות את כוחות המארינס כשהוא פוגע בחמושים רבים ומציל פעם אחר פעם את החיילים. הכוחות נשלחים לתפוס את אבו מוסעב א-זרקאווי, מנהיג אל-קאעידה בעיראק. הם לא מצליחים במשימה, בין השאר בשל צלף סורי שפוגע באמריקאים.

קייל חוזר לארצות הברית ומתאחד עם אשתו ההרה, ומגלה כי הוא סובל מתופעות הפרעת דחק פוסט-טראומטית. לאחר לידת בנו הבכור נשלח קייל לסבב נוסף בעיראק. הוא נחשב לאיש המבוקש ביותר בעיראק ועל ראשו מוצא פרס של 180,000 דולר מטעם אל קאעידה. בקרב הכוחות האמריקאיים הוא מכונה "אגדה". הצלף הסורי מצליח פעם נוספת לפגוע בחיילים מיחידתו, אך לא בקייל. בשובו לחופשה נולדה בתו השנייה, והסימפטומים הפוסט-טראומטיים שלו מחמירים.

במהלך השהות השלישית שלו בעיראק, נפגעת היחידה של קייל על ידי הצלף העיראקי מוסטפא, שפוצע קשות את עמיתו. קייל ועמיתיו מחליטים לשוב לזירת הקרב ולנקום. הקרב מסתבך וחברו ליחידה מארק לי נהרג. בשובו לארצות הברית משתתף קייל בהלוויה הצבאית של עמיתו ומבקר בבית החולים את חברו הפצוע שהתברר שהתעוור. טאיה, רעייתו, מתחננת בפני קייל שלא ייצא למשימה נוספת אך הוא לא שועה להפצרותיה.

בסבב המשימה הרביעי שלו בעיראק, מוטלת על היחידה המשימה לחסל את הצלף העיראקי שפועל בצאדר סיטי. קייל ויחידתו מתמקמים על גג בניין, כשמתחתם שורצים כוחות האויב. הצלף העיראקי פוגע בחייל אמריקאי, עמיתו של קייל. קייל מזהה אותו אך מתברר שהוא מרוחק 2,100 יארד מהעמדה שלהם. מפקד הכוח פוקד על קייל לא לירות על מנת לא לחשוף את הכוח. על אף המרחק הרב שהופך את הפגיעה לכמעט בלתי אפשרית וסיכון הכוח, מחליט קייל בכל זאת לירות ומצליח לחסל את הצלף מוסטפא. הכוח נחשף ונמצא בעמדת נחיתות מול עשרות חמושים עיראקים שמסתערים עליו. קייל מתקשר בטלפון לווייני לרעייתו ומודיע לה שכעת הוא מוכן לחזור הביתה. בחיפוי מסוק קרב וסופת חול מצליחים החיילים האמריקאים לסגת לכלי רכב הפינוי, אך קייל נפגע ונפצע במהלך הירי.

קייל שב לביתו, הפרעות הפוסט-טראומה שלו הופכות לבלתי נסבלות ומסכנות את סביבתו. במפגש של קייל עם פסיכיאטר במרכז רפואי של המחלקה לענייני חיילים משוחררים, עולה כי הצי זקף לזכותו של קייל מעל 180 חיסולים במשך למעלה מ-1,000 ימים ששהה בעיראק. הפסיכיאטר תוהה אם קייל מרגיש חרטה על דברים שראה או עשה, אך קייל משיב שהוא הגן על חבריו וחש רק צער על אלו שלא הצליח להציל. הפסיכיאטר מציע לו לסייע לחיילים בשיקום וקייל נענה בחיוב. הוא מתחיל ללוות נכים ובוגרי מלחמה שסובלים מהפרעות דחק פוסט-טראומטית, בשיחות עידוד ובחניכה במטווח. במקביל יחסיו עם רעייתו ומשפחתו עולים על דרך המלך.

הקרנת כתוביות הסיום מתבצעת על רקע קטעי צילומים מתוך מסע ההלוויה וטקס האשכבה של קייל שנהרג מידי חייל משוחרר מעורער בנפשו בעת שסייע לו בהליך השיקום.

Remove ads

האירועים במציאות

ערך מורחב – כריס קייל

כריס קייל נולד ב-1974 בטקסס, כבר בילדותו נחשף לירי ולציד ובגיל שמונה קיבל מאביו את רובהו הראשון. הוא עבד בחווה והתחרה ברודיאו. ב-1999 התגייס לצי האמריקאי ושירת בצוות 3 של יחידת אריות הים. במרץ 2003 רשם את החיסול הראשון כצלף, כשפגע באישה שהתכוונה ליידות רימון יד על חיילי המארינס בנאסריה שבדרום עיראק. הוא היה בארבעה סבבים של משימות בעיראק במהלכם נזקפו לזכותו 160 חיסולים ועוד קרוב למאה חיסולים שלא זכו לאישור רשמי. הוא נחשב לצלף הקטלני ביותר בתולדות הצבא האמריקאי. בעיראק הוא זכה לכינוי "השטן מרמאדי" ועל ראשו הוצא פרס של 180,000 דולר.[2] את הצליפה המתועדת מהמרחק הרב ביותר רשם ב-2008 כשפגע ממרחק של כ-2,100 יארד (1920 מטר) בחמוש עיראקי שהתכוון לירות ממטול רקטות לעבר שיירה אמריקאית. במהלך שירותו עוטר קייל פעמיים בכוכב הכסף וחמש פעמים בכוכב הארד. הוא השתחרר ב-2009, התגורר עם רעייתו ושני ילדיו בטקסס ועבד בחברה לייעוץ ביטחוני. ב-2 בפברואר 2013 נהרג במהלך מטווח מירי של חייל משוחרר מעורער בנפשו. טקס האשכבה שלו נערך באצטדיון הפוטבול של קבוצת דאלאס קאובויס, מסע ההלוויה שלו התפרס על פני 320 ק"מ, וכלל שיירה של 200 כלי רכב ומאות אנשים שחלקו לו כבוד אחרון לאורך הדרך.[3]

Remove ads

שחקנים

הפקה

הזכויות לסרט המבוסס על האוטוביוגרפיה של כריס קייל נרכשו על ידי אולפני האחים וורנר ב-2012 כשנה לפני מותו של קייל. למפיק וכוכב הסרט נבחר בראדלי קופר. סטיבן ספילברג נבחר לבמאי והחל לעבוד על התסריט כשהשינוי העיקרי שהכניס בו היה הדגש על היריבות בין הצלף האמריקאי לצלף העיראקי. משיקולי תקציב החליט ספילברג לפרוש מהמשך הפרויקט ונשיא אולפני האחים וורנר ביקש לבדוק האם קלינט איסטווד מוכן לקחת על עצמו את המלאכה. איסטווד היה באמצע קריאת ספרו של קייל ונענה להצעה בחיוב.[4]

צילומי הסרט החלו במרוקו בה העמידה הממשלה רכבים צבאיים וניצבים לטובת ההפקה. עיקר הצילומים נעשו בקליפורניה ועל מנת לעמוד באתגר להוציא את הסרט לאקרנים עוד ב-2014, הוא צולם ב-44 ימים דחוסים כשאיסטווד ממעט בחזרות ובצילומים פר סצנה.

Remove ads

תגובות לסרט

סכם
פרספקטיבה

קהל הצופים

הקרנת הבכורה של הסרט נעשתה במהלך פסטיבל מכון הסרטים האמריקאי ב-11 בנובמבר 2014, הוא יצא בהפצה מוגבלת בארבעה בתי קולנוע בארצות הברית ב-25 בדצמבר 2014.[5] ב-16 בינואר 2015 יצא הסרט בהפצה רחבה בבתי קולנוע בארצות הברית, ושבר את שיא ההכנסות ליום הפתיחה בחודש ינואר עם כ-30.5 מיליון דולר.[6] על פי דן פלדמן, מנהל ההפצה של האחים וורנר בארצות הברית, הסרט הפך לתופעה תרבותית.[7] סך הכל הכניס הסרט ברחבי העולם כ-547 מיליון דולר לעומת תקציב הפקה של 60 מיליון דולר.[8]

מבקרי הקולנוע

הסרט זכה לתגובות חיוביות מצד מבקרי הקולנוע. דייוויד דנבי מהניו יורקר ציין כי הסרט הוא בו זמנית גם סרט מלחמה וגם סרט אנטי מלחמה. הוא שיבח את עבודתו של איסטווד שלעומתו נראים מרבית במאי הקולנוע כחובבנים ויצר סרט שלא מאבד לרגע את ריכוז הצופה ומצליח לגרום לו אי נוחות כפי שהתכוון.[9] פיטר טרוויס ממגזין רולינג סטון נתן לסרט 3.5 כוכבים מתוך ארבעה וכינה את הופעתו של בראדלי קופר, שהעלה לצורך הסרט כ-18 קילוגרם ואימץ מבטא טקסני, כמדהימה.[10] קלאודיה פאויג מUSA Today ציינה שמדובר בסרט עוצמתי ונוגע ללב בו סצנות המלחמה עשויות בקצב משובח ומותחות, והשוותה אותו לסרט מטען הכאב.[11] גם ג'ו מורגנשטיין השווה את הסרט למטען הכאב, אך ציין שלקתרין ביגלו, במאית מטען הכאב, היה חופש יצירה גדול יותר. איסטווד, לעומת זאת, היה מוגבל בכך שהסרט שלו מבוסס על סיפור אמיתי. הוא ציין שמדובר בסרט עשוי היטב המפאר את אומץ הלב והפטריוטיזם.[12]

פרסים

הסרט נבחר לאחד מסרטי השנה מטעם מכון הסרטים האמריקאי. ארגון מבקרי הקולנוע האמריקאי בחר בסרט לאחד מסרטי השנה ובאיסטווד כבמאי הטוב ביותר.

הסרט היה מועמד ל-6 פרסי אוסקר בקטגוריות פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותרבראדלי קופר), פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר, פרס אוסקר לעריכת הקול הטובה ביותר, פרס אוסקר למיקס הסאונד הטוב ביותר ופרס אוסקר לעריכה הטובה ביותר.

מחלוקות פוליטיות

הסרט עורר מחלוקת פוליטית בין אלו שהיללו אותו כסרט פטריוטי שלא מפחד להתמודד עם האמת על איום הטרור ובין אלו שראו בו סרט תעמולה לא מוסרי ופשטני.[13] במאי הקולנוע מייקל מור יצא נגד נושא הסרט והצגת גיבורו: "דודי נהרג במלחמת העולם השנייה, לימדו אותנו שצלפים הם פחדנים שיירו בך בגב, ופולשים הם אפילו גרועים יותר",[14] סת' רוגן השווה את הסרט לסרט התעמולה הנאצי שהופיע בסרט ממזרים חסרי כבוד. מאוחר יותר התנצל רוגן על כך ש"הובן לא נכון".[15][16] מולם התייצבו אישים בעלי עמדות שמרניות כגון רופרט מרדוק ושרה פיילין ששיבחו את הסרט וגינו את מה שכינו "השמאלנים של הוליווד",[17][18] ואמנים כגון דין קיין, בלייק שלטון, קיד רוק, רוב לאו וקרייג מורגן שתקפו את מור ורוגן.[16] כמו כן זכה הסרט לתמיכה מהרפובליקנים ג'ון מקיין, ניוט גינגריץ' וטים פולנטי.[16] מייק טייבי ממגזין רולינג סטון ציין שהסרט הוא כמעט טיפשי מדי מכדי לבקר אותו, ושאפילו בסטנדרטים הנמוכים של תעשיית הסרטים הוא ירד לשפל חדש. הוא ציין שהפוליטיקה של הסרט מגוחכת ואדיוטית שדומה לזו של ג'ורג' ווקר בוש וציין שהנבלים האמיתיים בסרט הם דיק צ'ייני, דונלד רמספלד ופקידי ממשל נוספים שהציבו את כריס קייל עם רובה צלפים על גגות עיראק וביקשו ממנו להרוג נשים וילדים.[19]

איסטווד, קופר והתסריטאי ג'ייסון הול התייחסו למחלוקת וציינו שלא מדובר בסרט פוליטי אלא בכזה שמנסה להציג דיוקן אמיתי של כריס קייל והשפעת מלחמת עיראק עליו.[13]

בעולם הערבי התקבל הסרט ברגשות מעורבים, באיחוד האמירויות הערביות, קטר וכווית צונזרו חלקים מהסרט, ואילו בירדן הוא נפסל להקרנה. בעיראק הצליח הסרט בחלקים הכורדיים של המדינה, בעיר בגדאד היו בעלי בתי קולנוע שסירבו להעלות אותו מחשש לתגובות נזעמות,[20] ובקולנוע בו כן הוקרן, הופסקה ההקרנה לאחר שבוע בלבד.[21] הליגה הערבית-אמריקאית נגד השמצה דיווחה על עלייה בתחושות זעם ושנאה כלפי מוסלמים בארצות הברית.[22] מנהיגה העליון של איראן, עלי חמינאי, מתח ביקורת על סרט וטען כי הוא מעודד אלימות כלפי מוסלמים.[23]

Remove ads

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צלף אמריקאי בוויקישיתוף
Remove ads

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads