קודאין

קודאין או מתילמורפין (Codeine, Methylmorphine) הוא סם ממשפחת האופיאטים ומשתיך לקטגורית הסמים הנרקוטיים. קודאין משמש כתרופה לשיכוך כאבים קלים עד בינוניים, דיכוי שיעול יבש (שיעול לא יעיל, שלא תורם להוצאת ליחה) וכתכשיר נוגד שלשול. קודאין משווק כמלח פוספאט, ולעיתים כמלח סולפט. הקודאין הוא אלקלואיד המצוי באופיום בריכוזים הנעים בין 0.7% ל-2.5%. ניתן להפיק קודאין מאופיום, אולם רוב הקודאין המשמש ברפואה מופק ממורפין. תכשירים המכילים, בין היתר, קודאין נמכרים בישראל בשמות: ברונכולט פורטה, היסטפד קומפאונד לינקטוס, טוקאר סירופ, מיגרלב, נורופן פלוס, ספסמלגין, פרטוסול סירופ, קודאברול, קוד-אקמול, רוקסט, רוקה-קאר.

קודאין

מולקולת קודאין
שם IUPAC
(5α,6α)-7,8-didehydro-4,5-epoxy-3-methoxy-17-methylmorphinan-6-ol
שמות מסחריים בישראל
רקוד, קודיקל
נתונים כימיים
כתיב כימי	C18H21NO3
מסה מולרית	299.364
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית	~90% אורלי
זמן מחצית חיים	2.5–3 שעות
בטיחות
מעמד חוקי	ראו בגוף הערך
קטגוריית סיכון בהריון	קטגוריית סיכון A (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C
סיכון לתלות	גבוה
מזהים
קוד ATC	R05DA04
מספר CAS	76-57-3
PubChem	5284371
ChemSpider	4447447

שימושים ברפואה

השימוש בקודאין ברפואה מתרכז בעיקר בטיפול בסימפטומים הבאים:

• דיכוי שיעול יבש (שיעול לא יעיל, שלא תורם להוצאת ליחה)
• שלשול
• שיכוך כאבים חלשים עד בינוניים

קודאין משווק לעיתים בתערובת עם פרצטמול, אספירין או איבופרופן. ולעיתים גם בתוספת של קפאין. תערובות אלה מספקות שיכוך כאב חזק יותר מאשר שימוש בכל אחד מהמרכיבים בנפרד (אפקט סינרגיסטי).

מעמד חוקי

ברוב מדינות העולם, קודאין הוא תרופה הניתנת למכירה ללא מרשם רופא, אך בפיקוח משרד הבריאות המקומי. כמו כן נזקק אדם הרוצה למכור קודאין לרישיון רוקחות. בישראל, על-פי פקודת הסמים המסוכנים הקודאין מותר לשימוש ואחזקה, ובלבד שלא יינתן בכמויות ובריכוז העולים על המפורט בפקודה זו ובפקודת הרוקחות. עם זאת, שר הבריאות יכול להוציא צו המכניס את הקודאין לרשימת הסמים המסוכנים (האסורים).

תופעות לוואי

תופעות לוואי לשימוש בקודאין:

• אופוריה
• גירוד
• בחילה
• הקאה
• עייפות
• סחרחורת
• יובש בפה
• במקרים קיצוניים: קשיי נשימה ואף מוות

כמו כל האופיאטים, לאורך זמן השימוש מתפתחת עמידות לתופעות אלה, בנוסף לעמידות לשימושים הרפואיים, כאשר לכל תופעה ישנו קצב שונה של התפתחות עמידות. העמידות יורדת ואף נעלמת כאשר ישנו אי-שימוש ממושך בסם.

שימוש בסם למטרות הנאה

בשל השפעותיו האופוריות והמרגיעות וכתוצאה מהיותו חוקי וקל להשגה בבתי המרקחת זכה הקודאין לפופולריות אצל צרכני סמים.^[1] מכורים משתמשים בו לעיתים כתחליף להרואין, זאת אף על פי שהשפעתו חלשה יחסית ותופעות הלוואי קשות יותר.

אחת הסכנות בשימוש בתרופות המכילות קודאין, מעבר להתמכרות, היא שברוב המקרים הן מכילות חומרים פעילים נוספים, כמו פרצטמול, איבופרופן או אספירין, אשר בכמויות גבוהות יכולים לגרום לנזק בלתי-הפיך ואיברים שונים בגוף האדם, בהם הכבד, הכליות ומערכת העיכול. תרופות המכילות קודאין בלבד כחומר פעיל עשויות להכיל אחוז גבוה של אלומיניום סיליקט (${\displaystyle \ AlSiO_{2}}$) אשר פוגע בכבד לאורך זמן.

שילוב החומרים הנוספים הביא להתפתחותן של טכניקות "ביתיות" מגוונות למיצוי הקודאין מהתרופה, בין היתר באמצעות מים.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: קודאין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קודאין

• מידע מאתר משרד הבריאות
• קודאין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)