קולט (סופרת)

קולט (מצרפתית: Colette) הוא שם העט של הסופרת הצרפתייה סידוני-גבריאל קולט (בצרפתית: Sidonie-Gabrielle Colette;‏ 28 בינואר 1873 - 3 באוגוסט 1954).

קולט
Colette

לידה	28 בינואר 1873 בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, צרפת
פטירה	3 באוגוסט 1954 (בגיל 81) הרובע הראשון של פריז, צרפת
מקום קבורה	Grave of Colette
שם לידה	Sidonie-Gabrielle Colette
מדינה	צרפת
מקום מגורים	Maison de Colette à Besançon Maison natale de Colette
שם עט	Colette Pavic
יצירות בולטות	Gigi, The Vagabond, The House of Claudine, Chéri, La Chatte, Green Wheat
שפות היצירה	צרפתית
בן או בת זוג	אנרי דה ז'ובנל (19 בדצמבר 1912 – 1923) Maurice Goudeket בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה מתילד דה מורני ברטראן דה ז'ובנל
ילדים	Colette de Jouvenel
פרסים והוקרה	מפקד בלגיון הכבוד קצין בלגיון הכבוד קצין בכיר בלגיון הכבוד אביר בלגיון הכבוד
חתימה

ביוגרפיה

קולט נולדה בכפר סן-סובר-אן-פואיסה, במחוז יון שבחבל בורגון בצרפת. ב-15 במאי 1893 נישאה לסופר אנרי גוטייה-וילאר שהיה מבוגר ממנה בחמש עשרה שנה. באמצעותו התוודעה לחוגים הספרותיים והמוזיקליים של פריז. כאשר בעלה גילה את כישרון הכתיבה שלה, הוא ביקש ממנה להעלות על הכתב את זכרונותיה מבית הספר, ופרסם זאת בשמו בספר שנודע בשם "קלודין בבית הספר" (1900). בעקבות ספר זה הופיעה סדרת ספרים בשם "ביתה של קלודין", "קלודין בפריז", "קלודין עקרת הבית" וכו' שנכתבו בשיתוף עם בעלה, אך הופיעו תחת השם "ווילי" שהיה שם העט שלו.

לווילי היו מאהבות ובהן מארי-לואיז סרבה (אשתו של הקריקטוריסט אמיל קול), שילדה לווילי בן. קולט, שהייתה מסוגרת בביתה בתפקיד בת זוג נלעגת, השתחררה אט-אט מאפוטרופסות זו, ובעידודו של ז'ורז' וואג החלה בקריירה של חיקוי פנטומימה מזרחית. היא הופיעה בתיאטראות שונים בפריז ובהם מולן רוז'. ב-1906 התגרשה מווילי, והיו לה מספר מאהבות, ובהן מתילדה דה מורני שהופיעה איתה בהצגות הפנטומימה. היא קיימה יחסים רומנטיים גם עם הסופרת האמריקאית נטאלי קליפורד בארני שהתגוררה בפריז (שנשארה ידידתה עד מותה של קולט), עם המשורר האיטלקי גבריאלה ד'אנונציו ועם אוגוסט אריו שהיה יצרן מכוניות מפורסם.

ב-1912 נישאה לאנרי דה ז'ובנל שהיה עורך העיתון "לה מטן", ונולדה להם בת שנודעה בשם קולט דה ז'ובנל ונמסרה להשגחתה של מטפלת אנגלייה. ב-1914 התבקשה לכתוב את הליברטו לבלט עבור האופרה של פריז, ובחרה במוריס ראוול לכתוב את המוזיקה לאופרה שנודעה בשם "הילד והקסמים" והוצגה לראשונה ב-21 במרץ 1925. במרוצת מלחמת העולם הראשונה הפכה את טירתו של בעלה בעיר סן-מלו לבית חולים לפצועי מלחמה, ובשל כך קיבלה את אות לגיון הכבוד הצרפתי ב-1923. קולט התגרשה מבעלה השני בגלל שמועות שניהלה רומן עם בנה החורג ברטראן דה ז'ובנל שהיה בן שש עשרה שנה בלבד. ב-1935 היא נישאה למוריס גודקה שפרסם ספר על אודותיה בשם "דמותה האינטימית של אישה גאונית".

יצירתה הספרותית

הקריירה שלה התפתחה בעיקר אחרי פרסום ספרה "שרי" ב-1920. הסיפור מתרכז בפרשת אהבים בין לאה, פרוצה לשעבר, לבין גבר צעיר בשם שרי. שרי העונד את מחרוזת הפנינים של לאה, והלובש פיג'מה עשויה משי, מהווה את מרכז העלילה. לאה עושה שימוש בכל אמצעי ההישרדות שקולט מייחסת למין הנשי. הסיפור נמשך בספר נוסף בשם "שרי - אחרית דבר" 1926 שבו הניגוד בין עוצמתה של לאה לבין שבריריותו של שרי תופס מקום מרכזי.

קולט נכנסה לעולם השירה והציור המודרניים, ועשתה זאת סביב אישיותו של ז'אן קוקטו. הם כתבו בשיתוף את הספר "הגנים של פלה רויאל" (1930), המתאר את היחסים ביניהם ואת אורח חייהם. הספר זכה להצלחה מרובה ולביקורת אוהדת בכתבי עת לספרות, וקולט נחשבה לסופרת הצרפתייה הגדולה ביותר של תקופתה. היא פרסמה כחמישים נובלות שחלק מהן מהוות את האוטוביוגרפיה שלה. הנושאים עוסקים במאבק הכרוך ביחסים רומנטיים ובאהבה על רקע של יפי הטבע. הנובלה המפורסמת ביותר שלה "ז'יז'י" עובדה למחזה שהוצג בברודוויי ולסרט קולנוע בכיכובו של מוריס שבלייה.

קולט, שנחשבה לדמות שנויה במחלוקת, הייתה גאה ביחסיה עם נשים. היא עזרה לידידתה היהודיה והחביאה את בעלה בעליית גג ביתה במשך מלחמת העולם השנייה. הייתה חברת האקדמיה המלכותית הבלגית מאז 1935. ב-1945 נבחרה לחברת אקדמיית גונקור, וב-1949 הפכה לנשיאת אקדמיית זו.

כאשר מתה בפריז ב-1954 נערכה לה הלוויה ממלכתית, אם כי הכנסייה הקתולית סירבה לערוך לה טקס אשכבה בגלל גירושיה. קולט נקברה בבית הקברות פר לשז.

ב-2010 יצא לאקרנים הסרט "שרי" עיבוד קולנועי לספרה באותו שם^[1].

ב-2018 יצא הסרט "קולט" (אנ') על חייה, בכיכובה של קירה נייטלי^[2].

ספריה שתורגמו לעברית

• ג'יג'י, תרגמה פנינה בת שלה, ירושלים: מסדה, 1951.
• שרי, תרגמה בבה ינאי, תל אביב: עם עובד, 1975.
  • שרי, תרגמה בבה ינאי, אחרית דבר - משה סקאל, הוצאת פן - ידיעות ספרים, 2012^[3].
• הולדת יום; סידו, תרגמה אביבה ברק, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1986.
• החתולה, תרגמה אביבה ברק, תל אביב: רסלינג, 2005^[4].
• הטהור והטמא, תרגם ניר רצ‘קובסקי, הוצאת אפרסמון ספרים, 2020^[5].
• טובי-כלב וקיקי-מותק, תרגם יורי מירון, הוצאת אפרסמון ספרים, 2021^[6].

לקריאה נוספת

• ג'ודית תורמן, קולט, תרגמה עדי גינצבורג-הירש, הוצאת דביר, 2004^[7].

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: קולט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קולט (סופרת)

• קולט, ברשת החברתית Goodreads
• סידוני גבריאל קולט (1873-1954), דף שער בספרייה הלאומית
• קולט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי קולט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• קולט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על קולט (סופרת)‏, 26 בדצמבר 2012
• אבנר שביט‏, נשיקה לסבית על הבמה, רבי מכר ואוסקר: סיפורה של היוצרת שפרצה את כל הגבולות, באתר וואלה, 14 בפברואר 2019
• ניר רצ'קובסקי, הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, פרק מתוך "הטהור והטמא" / קולט, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 15.07.2020
• רותם עטר, אומרים לנו שיש סקס אחר, באתר "מעלה", מרץ 2021 - על "הטהור והטמא"