קונסטנטינופול

קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל (ביוונית: Κωνσταντινούπολις, בלטינית: Constantinopolis) היא עיר עתיקה, שהתקיימה במקום שבו נמצאת איסטנבול. עם התפרקות האימפריה הרומית, הייתה קונסטנטינופול לבירת האימפריה הרומית המזרחית (האימפריה הביזנטית) משנת 395 עד שנת 1453 (להוציא השנים 1204–1261) והייתה ידועה בעושרה הרב ויופיה.

קונסטנטינופול (יישוב לשעבר)
Κωνσταντινούπολις

ציור של העיר קונסטנטינופול
מדינה / טריטוריה	האימפריה הביזנטית האימפריה הביזנטית
חבל ארץ	תראקיה
שפה רשמית	יוונית ביזנטית
על שם	קונסטנטינוס
סיבת נטישה	כיבוש קונסטנטינופול
תאריך נטישה	29 במאי 1453
יישובים יורשים	איסטנבול
דת	נצרות יוונית-אורתודוקסית
קואורדינטות	41°00′45″N 28°58′48″E
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת איסטנבול מוגדלת)   קונסטנטינופול (למפת איסטנבול רגילה)   קונסטנטינופול tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

מפת קונסטנטינופול

איור של קונסטנטינופול

שם העיר

משמעותו של השם קונסטנטינופוליס (ובקיצור קונסטנטינופול) הוא "עירו של קונסטנטינוס"(אנ'), קיסר האימפריה הרומית שייסד את העיר כבירתה. במקורות ובדפוסים העבריים נקראה בווריאנט קושטנדינא (נכתב גם: קושטאנדינא, קושטנטינא, קושטאנטינא, קושטנדינה, קושטנטינה, קושטאנטינה, קוסטנטינה), ובקיצור קושטא או קוסטא. בכתיב העברי של אותה התקופה ציינה הגרפמה ש הן את הצליל שׁ הן את הצליל שׂ, כך שאת השם קושטא יש להגות קושׂטא. שמה נותר קונסטנטינופול עד 1453 עם כיבוש העיר על ידי הכוחות העות'מאנים שהסבו את שמה ל"איסטנבול". קונסטנטינופול נשאר הכינוי הנפוץ בשפה המדוברת עד 1923, עם כינון הרפובליקה הטורקית.

היסטוריה

מטבע של קונסטנטינוס המציין את ייסוד העיר

לפני קונסטנטינוס

ראשיתה של העיר הייתה בתור התיישבות שנוסדה על ידי מתיישבים יוונים מן העיר מגארה סביב 657 לפנה"ס. לפי מסורת עתיקה היא נקראה ביזנטיון על שם מנהיגם של המתיישבים, ביזאס. בשנים 478 עד 512 לפנה"ס נשלטה ביזנטיון בידי ממלכת פרס, ומאוחר יותר הצטרפה לליגה האטית-דלית כבת חסותה של אתונה. פעמיים מרדה בה, בשנת 440 ובשנים 411-408 לפנה"ס, אך שתי המרידות דוכאו. ב-405 לפנה"ס נכבשה על ידי ספרטה, אך חזרה לידי אתונה בשנת 390 לפנה"ס. היא הצליחה לעמוד במצור שהטיל עליה פיליפוס מלך מוקדון בשנים 340-339 לפנה"ס, אך שנים מספר לאחר מכן הכירה בשלטון בנו, אלכסנדר הגדול, עליה.

בזמן מלחמות הדיאדוכים שבה וקיבלה את עצמאותה. בשנת 279 לפנה"ס תקפו את ביזנטיון שבטי הסקיתים והטילו עליה מס כבד, שכדי לממנו גבתה דמי מעבר מכל ספינה השטה במצר הבוספורוס. דמי מעבר אלו עוררו מלחמה בין ביזנטיון לרודוס וביתיניה, שתקפוה על מנת להכריחה להפסיק את גביית המיסים מאוניותיהן וגם הצליחו בכך.

במאה ה-2 לפנה"ס הייתה ביזנטיון בת בריתה של רומא, ומאוחר יותר שילמה לה מיסים. הקיסר הרומי ספטימיוס סוורוס צר על העיר בשנים 193–196 לספירה והרס אותה, כנקמה על שתמכה ביריבו פסקניוס ניגר.

תקופת קונסטנטינוס

ב-324 העביר הקיסר הרומי קונסטנטינוס הגדול את בירת האימפריה הרומית מרומא לביזנטיון, הרחיבה ופיארה וחנך אותה מחדש בשנת 330 לספירה, כבירתה החדשה של האימפריה הרומית, או כ"רומא החדשה" (Nova Roma), כפי שביקש לכנותה. העיר קמה על העיר היוונית ביזנטיון והוקדשה ב-11 במאי 330. יצירת הבירה הייתה חלק ממעבר למערך השלטון של הטטררכיה הרומית.^[1] מאז חנוכתה המחודשת נודעה בשם קונסטנטינופוליס.

על מנת להשוות את מעמדה של קונסטנטינופוליס לזה של רומא נקט קונסטנטין בצעדים הבאים:

• טביעת מטבע זהב (נוֹמיסמָה) הדומה למטבעות הרומיים. מהמאה ה-6 נוספו על מטבעות אלו סמלים נוצרים כמו צלב ודיוקן של ישו.
• הענקת אדמות ופריבילגיות למשפחות סנטוריות
• הבאת אומנים, ארכיטקטים וסוחרים מרומא
• מתן לחם לבנאים, על פי מורשת רומית
• בניית היפודרום קונסטנטינופול (קירקוס) שבו התבצעה חלוקת לחם יומית (במאה ה-6 הוחלף הלחם במרק)
• בניית העיר על שבע גבעות בדומה לשבע הגבעות של רומא
• הקפת העיר בחומה (שהורחבה בימי תאודוסיוס)
• מינוי פרפקט (נציב, פרומגיסטראט) כאחראי על העיר
• בניית האגוסטיאום (Augusteum) שנחרב במרידת ניקה. בקצה האגוסטיאום בנה קונסטנטינוס כנסייה שנחרבה ברעידת אדמה. קונסטנטינוס השני בנה באותו מקום ב-360 כנסייה שעל חורבותיה נבנתה האיה סופיה.

הקיסר קבע את 11 במאי כיום חגיגת ייסוד העיר.

בקונסטנטינופול, בשונה מרומא, הייתה ניעות (מוביליות) חברתית. כתוצאה ממיעוט הרומאים מהמעמד הגבוה שהיגרו לעיר, נוצרה הזדמנות למוביליות למי שהתעשר או הצטיין בצבא או במלאכה. אנשים אלו יכלו להגיע למעמד סנטור. כך גם החלוקה בהיפודרום הייתה לשני צבעים בלבד (כחול לאצולה וירוק לעם) להבדיל מארבעה צבעים שהיו ברומא (התבטלו האדום והלבן).

בגדי הקיסר כללו גם זהב בנוסף על המשי האדום, הצבוע בצבע ארגמן המופק מארגמון חד קוצים, סמלם של שליטי רומא. שפת השלטון הפכה ליוונית. הקיסר אימץ מאלכסנדריה את המצאתו של הירו לשימוש בכוח המים למזרקות שהוצבו בגנים ובמרחצאות בקונסטנטינופול.

ב-337 נפטר קונסטנטינוס בקונסטנטינופול עירו. הוא נקבר בכנסיית השליחים הקדושים שבנייתה הושלמה לאחר מותו.

אחרי קונסטנטינוס

בין אמצע המאה ה-5 והמאה ה-13, קונסטנטינופול הייתה העיר הגדולה והעשירה ביותר באירופה.^[2] מיקומה האסטרטגי - בין יבשות אירופה ואסיה, היותה בקצה דרך המשי המוליכה דרך אסיה עד לסין, וכן שליטתה על נתיבי המסחר ימיים המוליכים מן הים השחור לים התיכון הפכו את העיר למרכז עולמי של תרבות ומסחר.

המאות ה-4–5

קטע משוחזר של חומות תאודוסיוס (אנ')

במאות ה-4–5 אוכלוסיית העיר גדלה מאוד - דבר שהשתקף בהרחבת התפוקה מהנמל ובמערכת המים שגדלה.^[1] תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, יסד את אוניברסיטת קונסטנטינופול.

ב-378 פלשו הגותים לשטחי האימפריה והביסו את צבא הקיסר ואלנס. לאחר כישלונם במצור על אדריאנפול הם פנו לעבר קונסטנטינופול אך נהדפו למול חומות העיר. למרות זו, הפלישה שיקפה את הפגיעות של העיר והובילה להבנה שיש ליצור מערכת הגנה חדשה שתגן על העיר ובמיוחד על מערכת המים. בשנת 413, בימי הקיסר תיאודוסיוס השני, חומות העיר הורחבו וחגורת ההגנה של העיר גדלה בקילומטר וחצי מערבה.

באזור המורחב היו שלושה בורות מים פתוחים עם קיבולת של כמיליון קוב. כחלק מחיזוק מערך ההגנה של העיר נבנה קו הגנה קדמי מסלימבריה לים השחור, מרחק של 65 ק"מ מהעיר. קו הגנה זה נקרא "החומה הארוכה" (long wall) או אנאסטאסיאן (anastasian), ואורכו היה 45 ק"מ. קו הגנה זה היה שימושי ויעיל מאוד ושימש עד המאה השביעית, אז ננטש בגלל חוסר יכולת לשמר ולאייש אותו.^[1]

במהלך המאה ה-5 סבלה העיר מרעידות אדמה, שריפות ואסונות רבים ששינו את פניה. עד אותם ימים העיר הכילה אוסף של יצירות קבועות ועתיקות שקישטו אותה, אך בעקבות אותם אסונות המצב השתנה. בשנת 404 נשרף סנאט אוגוסטיון על פסלי המוזות שבתוכו וב-476 שרפה אחרת הובילה לכיליון של אוסף לאוסוס (Lausos collection) ושל מקדשים רבים. אסונות אלה ואובדן היצירות ההיסטוריות שינו את אופייה של העיר.^[3]

קונסטנטינופול בימי יוסטיניאנוס

האיה סופיה, שנבנתה על ידי יוסטיניאנוס בין השנים 532–537, נחשבת ליצירת המופת של האדריכלות הביזנטית. זו הייתה הקתדרלה הגדולה ביותר שנבנתה בעולם במשך יותר מאלף שנים, עד להשלמתה של קתדרלת סביליה בשנת 1575, בתקופת הרנסאנס.

בימי יוסטיניאנוס היו לעיר שלושה שערים ממערב (מדרום לצפון): שער הזהב (Golden Gate), שער הרישון (Rhesion Gate) ושער קריסוס (Gate of Charisius). השער המרכזי במזרח, לבאים מהים, היה שער הצ'לקה (Chlkce Gate). המבנה המרכזי בעיר היה ההיפודרום שהיא מחובר במעבר מיוחד לארמון הקיסר יוסטיניאנוס.

הרחוב המרכזי של העיר נקרא הרחוב התיכון (mese), הוא חצה את העיר ממערב למזרח והגיע מהחומות המערביות עד הים דרך הפורומים וההיפודרום. הרחוב נבנה ברוחב של שתי מרכבות על מנת לאפשר תנועה מקבילה לשני הכיוונים.^[4]

מהדרך התיכונה היו יציאות לשני הפורומים המרכזיים:

פורום תיאודוסיוס- נבנה כדי להנציח את הניצחון של תיאודוסיוס על הגותים ב-380. בכניסה לפורום הוצב שער ניצחון. קשת השער תמכה בפסליהם של הונוריוס וארקדיוס הפונים למזרח ולמערב. בפורום זה התרחשו כינוסים של שגרירים זרים ודרכו עברו צעדות ניצחון (טריומפים).

פורום קונסטנטיניוס- בימי יוסטיניאנוס פורום זה נקרא פשוט "הפורום", הוא היה הפורום המרכזי בו עברו התהלוכות הקיסריות. בפורום ישב בית הסנאט ושם נערכה ביקורת כוחות לצבא. הוצבו בו פסלים רבים, המרכזי ביניהם הוא האנדרטה לאפולו מטרויה. בפורום הוצב גם פסל קונסטנטין שמאוחר יותר הוחלף בצלב.

המבנה המרכזי ביותר בעיר היה ההיפודרום. המשחקים שהתרחשו בו משכו את צעירי העיר והיו מוקד פוליטי וחברתי הנתון לחסות הקיסר. בהיפודרום היה מושב מיוחד לקיסר ששופץ בימי יוסטיניאנוס, כדי להרחיב את תצפית הקיסר על המשחקים.^[4]

עמוד יוסטיניאנוס, הוצב ברחבת האוגוסטיון בשנת 543, מציין את גדולתו וניצחונותיו של יוסטיניאנוס. הפסל והעמוד נהרסו רק במאה ה־15 עם הכיבוש העות'מאני.

ארמון יוטיניאנוס התפתח במהלך השנים והיה אוסף של מבנים וגנים מפוארים. בארמון התגוררו בנוסף ליוסטיניאנוס ומשפחתו גם קציניו הבכירים עם משפחותיהם.

האוגוסטיון – רחבת הכניסה לארמון המלך – נבנה בימי קונסטנטיניוס בתור מרחב טקסי אך השתנה עם השנים. ב-532, במהלך מרידת ניקה, נהרסה הרחבה לגמרי היא נבנתה מחדש על ידי יוסטיניאנוס שהפך את הרחבה לקטנה הרבה יותר והחל מימיו שימשה בעיקר ככניסה לכנסיית איה סופיה. המוטיב המרכזי ברחבה היה פסל של יוסטיניאנוס רוכב על סוס, שהוצב על גבי עמוד גבוה שנבנה בשנת 543.^[4]

בתקופות יוסטיניאנוס ספגה קונסטנטינופול אסונות רבים שהובילו לחורבן של מבנים רבים. אך אסונות אלה גם הובילו את יוסטיניאנוס לפעילות מסיבית של בנייה, פעילות שבטווח הארוך פיתחה מאוד את העיר. הפריחה של העיר באותם ימים הייתה גם בהתחדשות פנים עירונית וגם בהרחבת העיר לאזורי הפרוורים, הקרובים יותר לחומות. מפעלי הבנייה המרכזיים של יוסטיניאנוס: שחזור כנסיית איה סופיה, הקמה של כנסיות ומקדשים רבים ברחבי העיר, שחזור האוגוסטיון והסנאט, בניית מרחצאות ובור מים עצום, והקמת הוסטלים וארמונות גם בפרוורים, בנוסף לאלה שנבנו באזורים מרכזיים של העיר.^[3]

ב-532 התחוללה בעיר מרידת ניקה כמחאה על המיסוי הכבד.

לאחר ימי יוסטיניאנוס

האימפריה הסאסאנית הגיעה לפאתי הבירה וכבשה את חלקה המזרחי של האימפריה. מצד המערבי פלשו אווארים (עם קדום) ועמים אחרים. הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית מיגר סופית את הכובשים הפרסים עד לגבולות ארצם. שאר הפולשים נסוגו. הוא החליט גם לקבוע את היוונית כשפה הרשמית של האימפריה במקום הלטינית. האימפריה המוסלמית השתלטה על אותם שטחים במזרח האימפריה במאה ה-7 ואף צרה על קונסטנטינופול. בעקבות כישלון המצור הערבי השני על קונסטנטינופול, הח'ליפות נטשה את רעיון כיבושה של העיר. איום נוסף היה של הבולגרים ממערב. במאות ה-9 וה-10 כשלו שלוש נסיוניות של הבולגרים לכיבוש העיר. ניסיונות המצור של רוס של קייב כשלו (אנ') אך נבזז ההינטרלאנד של העיר.

האיה אירנה, שנבנתה על ידי קונסטנטינוס, היא הכנסייה הביזנטית העתיקה ביותר בעיר

באותן מאות החל מאבק האיקונוקלאזם באימפריה. בעקבות המאבק, לא שרדו בעיר איקוניות מהתקופה שקדמה למאבק אם הן סתרו את אמונת תומכי האיקונוקלאזם.^[5] המאבק נגמר בניצחון תומכי האיקונין. בעקבות ההחלטה של תאודורה, העוצרת של הקיסר מיכאל השלישי, לשחזר את האיקונות בשנת 843, כנסיות רבות ומבנים ביזנטיים בולטים אחרים בעיר קושטו באיקונות חדשות, אך חלקן, כמו האיה אירנה (אנ'), נושאים את סימני התקופה האיקונוקלסטית גם בימינו.

תהליך פילוג הכנסייה הנוצרית הוביל לכך שהנוצרים היוונים הביזנטים לא קיבלו את סמכות האפיפיור. פטריארך קונסטנטינופול הוכר כראשון בין ראשי כנסיות המזרח.

ב-12 באפריל 1204 כבשו הצלבנים את קונסטנטינופול, והעיר שימשה בירה לאימפריה הלטינית (1204–1261). הצלבנים בזזו את העיר מרובת הארמונות והכנסיות.^[6] לאחר שהקיסרות הביזנטית הוקמה מחדש, העיר שבה להיות בירתה. היא סבלה עדיין מההרס שהוסב לה במסע הצלב הרביעי. אירועים כמו רעידת אדמה בגליפולי והמוות השחור^[7] הזיקו לעיר ולקיסרות.

ב-29 במאי 1453 כבשו את קונסטנטינופול כוחות עות'מאניים בראשות הסולטאן מהמט השני והביאו לקיצה של האימפריה הביזנטית.

בין השנים 1453–1922 שימשה העיר כבירת האימפריה העות'מאנית.

גאוגרפיה

העיר ממוקמת בנקודה אסטרטגית, שלוחת יבשה בפתח מיצר הבוספורוס. היא חולשת לפיכך על נתיב מים חשוב המוליך מן הים התיכון אל הים השחור, וגם על דרך בין-יבשתית גדולה, זו המוליכה מאירופה לאסיה (ויה איגנטיה כפי שנקראה בעת העתיקה). לנתיב מים זה משמעות רבה מבחינת מסחר עולמי.

בצידה הצפוני עובר מפרץ צר המכונה "קרן הזהב" והוא מהווה נמל טבעי מושלם. היות העיר מוקפת ים היא חרב פיפיות, המספקת לעיר הגנה מחד, אך חושפת אותה לסכנות רבות מהים, מאידך. במאה החמישית נבניתה חומה גם בצד המזרחי של העיר, החשוף לים.^[4]

ציור של המבנה הגאוגרפי של קונסטנטינופול

מעבר לקרן הזהב, ברבעים המכונים "פרה" ו"גלאטה", היו בימי הביניים רובעי הזרים (סוחרים ונציאנים, פיזאנים ואחרים). העיר המודרנית התפתחה לכיוון זה, וכיכר טקסים, הכיכר הראשית של איסטנבול המודרנית, נמצאת מצד זה של קרן הזהב. מן העיר אפשר לצפות אל יבשת אסיה המתחילה מן העבר השני של הבוספורוס.

תצלום פנורמי העיר קונסטנטינופול בשנת 1876 (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)

ראו גם

• יהדות איסטנבול
• איסטנבול
• הארמון הגדול של קונסטנטינופול

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קונסטנטינופול בוויקישיתוף

• קונסטנטינופול, דף שער בספרייה הלאומית
• קונסטנטינופול, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)