כלי קיבול

כלי קיבול הוא כל מעטפת בעלת נפח או מארז להחזקת מוצרים למטרות אחסון, אריזה, שינוע או מיגון. ^[1][2] מוצרים שונים או חומרי גלם שנשמרים בתוך כלי קיבול מוגנים מכמה צדדים בתוך כלי הקיבול. המונח "כלי קיבול" מתייחס לרוב לכלים העשויים מחומרים עמידים, בעלי קשיחות חלקית או מלאה.

מכלים פשוטים עשויים מדלעות הנמכרים לשימוש כקלבס^{[דרושה הבהרה]} בקניה.

תצוגה של סל קלוע מעמי המאיה של מקסיקו.

קופסת סיבי גלי.

מכונית עמוד שדרה עם 20 רגל (6 מטרים) מכל ומכולת משלוח בין-מודלית פתוחה עם כיסוי בד.

מכלי ביניים בתפזורת, המשמשים בדרך כלל במסגרות תעשייתיות לטיפול, הובלה ואחסון של נוזלים, מוצקים למחצה, משחות או מוצקים.

ככלי קיבול יכול להיחשב גם כל כלי בסיסי,^{[3][4] [5]} העשוי מכל חומר, המהווה חלל סגור חלקית או לחלוטין שניתן להשתמש בו כדי להכיל, לאחסן ולהוביל חפצים או חומרים שונים.

היסטוריה

בני אדם משתמשים בכלי קיבול לפחות 100,000 שנים, ואולי במשך מיליוני שנים.^[6] כלי הקיבול הראשונים שמשו ככל הנראה לאחסון מזון.^{[6] [7]} הם אפשרו לבני האדם הקדמונים לשמור יותר ממזונם למשך יותר זמן, לשאת אותו בקלות, וגם להגן עליו מפני בעלי חיים. הפיתוח של כלי קיבול לאחסון מזון היה בעל חשיבות עצומה לאוכלוסיות האנושיות המתפתחות. פיתוח כלי הקיבול היה חדשני לחלוטין, ולא נראה אצל פרימטים אחרים. ^[8] כלי הקיבול המוקדמים ביותר היו ככל הנראה חפצים שנמצאו בטבע כמו דלעות חלולות, ^[9] מהם נמצאו דוגמאות פרימיטיביות בתרבויות כמו אלו של הת'ארו (אנ'), ^[10] והילידים מהוואי (אנ'). ^[11] כלי קיבול מאוחרים יותר היו סלים קלועים, עץ מגולף וכלי חרס.

יחד עם ההתקדמות הטכנולוגית, המשיכו כלי הקיבול להתפתח במקביל לפיתוח חומרים חדשים ואמצעי ייצור חדשים.^[12] בקבוקי הזכוכית המוקדמים יוצרו על ידי הפיניקים; דגימות של בקבוקי זכוכית פיניקים שקופים נמצאו בקפריסין וברודוס, בדרך כלל באורך של 7–15 ס"מ. ^[13] הדוגמאות הפיניקיות הללו מהאלף הראשון לפני הספירה ששימשו להחזקת בשמים. ^[14] הרומאים למדו מהפיניקים את ייצור כלי הזכוכית ויצרו דוגמאות רבות של בקבוקי זכוכית משובחים, רובם קטנים יחסית. בתחילת המאה השמונה עשרה, הגדלים של בקבוקי הזכוכית הקמעונאיים הפכו לסטנדרטיים עבור השווקים^{[דרושה הבהרה]}.^[15]

שינוע סחורות בקנה מידה גדול יותר, ייצור כלי קיבול גדולים או מכולות גדולות נותרו בעיה, שכן פקידי המכס שבדקו מוצרי יבוא נאלצו להתמודד עם חוסר סטנדרטיזציה בתחום^{[דרושה הבהרה]}. מכיוון שעד המאה העשרים נעשה שימוש במכולות מעץ שהיו מועדות לדלוף או להישבר^{[דרושה הבהרה]}.^[15] מכולות השינוע הסטנדרטיות העשויות מפלדה פותחו רק בשנות ה-50 של המאה העשרים והן הפכו במהירות לכלי הקיבול הסטנדרטי לשינוע של סחורות בקנה מידה גדול.

לקראת סוף המאה העשרים, עם כניסתה של טכנולוגיה לעיצוב ממוחשב נתאפשר לעצב מכולות וסידורי מכולות מיוחדים ^{[דרושה הבהרה]} וגם לייצר תוויות מותאמות למכלים בעלי צורות יוצאות דופן. ^[16]

מגוון כלי קיבול

כלים גליליים קרמיים הכוללים:

• כלים עתיקים, כולל אמפורות, כדים גדולים וענקיים, קנקנים
• בקבוקים
• צנצנות

כלים גליליים הכוללים:

• חביות עץ או מתכת.
• קופסאות שימורים
• תופים^{[דרושה הבהרה]}
• אמבטיות
• כוסות
• קערות

כלים בתבנית ריבועית ישרה הכוללים:

• קופסאות פח, פלסטיק, עץ וכדומה
• ארגזים
• מכלי פסולת

מכלים גמישים הכוללים:

• תיקים, כגון שקיות קניות, שקי דואר
• מזוודות, תיקים, תיקי גב
• שקי יוטה
• ארנקים
• נאדות מים או יין

מכולות משלוח, כולל:

• מכולות בין-מודאליות, המכונות מכולת ימיות או מכולת מטען בגדלים של 20 רגל או 42 רגל

לקריאה נוספת

• Yam, K.L., "Encyclopedia of Packaging Technology", John Wiley & Sons, 2009, ISBN 978-0-470-08704-6

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כלי קיבול בוויקישיתוף