נתן מרומי

רבי נתן בר יחיאל מרומי (המאה ה-11, איטליה) היה תלמיד חכם ויוצר חשוב בתקופת הראשונים, בן למשפחת חכמים ומנהיגי ציבור ברומא, פוסק ומחבר ספר "הערוך", מספרי היסוד בפרשנות התלמוד.

נתן מרומי

לידה	המאה ה־11 רומא, מדינת האפיפיור
פטירה	1102 לכל המוקדם רומא, מדינת האפיפיור
חיבוריו	הערוך

ייחוסו

רבי נתן היה נצר לשבט יהודה, בן לאחת מארבע המשפחות המיוחסות ברומא שלפי המסורת הובאו לשם מירושלים על ידי טיטוס, בזמן חורבן בית המקדש השני: משפחת הענוים, משפחת התפוחים, משפחת האדומים, משפחת הזקנים (או לפי גרסאות אחרות: 'משפחת הנערים' ו'משפחת הלטיפים')^[1]. יש האומרים^[2] שרבי נתן מתייחס על משפחת הענוים, ואחרים כתבו^[3] שמוצאו ממשפחת התפוחים^[4].

אביו, רבי יחיאל בר אברהם גאון, היה רב מפורסם ברומא; ידועים לנו שלושה מבניו שהיו רבנים - דניאל, אברהם ונתן.

קורות חייו

ר' נתן למד תורה באיטליה מפי רבי משה כלפו מבארי ומפי רבי מצליח הדיין (חכם איטלקי תושב סיציליה שלמד בבבל אצל אחרון הגאונים רב האי גאון, וביקר גם בספרד, בה נפגש עם רבי שמואל הנגיד). עוד למד רבי נתן מרומי בישיבת נרבונה אצל רבי משה הדרשן, והיו ששיערו^[5] שהיה גם תלמידו של רבנו חננאל ושל חבירו רבנו גרשום מאור הגולה. ר' נתן למד תורה גם אצל אביו, אולם קאהוט^[6] משער שלא למד מפיו זמן רב, שכן אביו נפטר עוד קודם לידת בנו הבכור של רבי נתן.

קאהוט הוסיף ושיער כי בילדותו יועד ר' נתן להפוך לסוחר, בעל עסק בבדים (מלאכה שבה אולי עסק גם אביו), אך עם פטירת אביו עבר לעיר אחרת ושם החל לעסוק בתורה, במוקדם או במאוחר. אחיו הגדול, רבי דניאל, נפטר לפני השלמת ספר "הערוך".

רבינו נתן היה ראש ישיבה ברומא, ושמעו הגיע לרבות מארצות אירופה. ישנן אף שלוש שאלות שהופנו לו ולאחיו בידי "מר שלמה היצחקי", שרבים מזהים אותו עם רש"י.^[7] אמנם, זיהוי השואל עם רש"י אינו מוסכם.^[8]

רבי נתן היה כפי הנראה אדם אמיד, שכן בנה מקווה בשנת ד'תתמ"ה (1085), מימן כתיבת של ספר תורה על ידי סופר מטאראנטו, ובנה בית כנסת מפואר ביחד עם אחיו בשנת ד'תתס"ב (1102)^[9].

לרבי נתן מרומי היו חמישה בנים, וארבעה מהם מתו בחייו; מכולם נותר לו רק בנו החמישי, ראובן. ר' נתן ביכה את אסונו בשיר שצירף לחיבורו הגדול, ובו קונן: ”יְגוֹנִי הוּרַב בְּאַרְבָּעָה שֶׁחָנָנִי אָזוּר בִּגְבוּרָה, חוּצְבֵי סִימָנֵי אַב הֲמוֹן יְלָדִים לְהַגְבִּירָהּ; ... לָרִיק הַסִּימָנִין, וְאֶחָד לֹא נִתְקַיֵּם בִּגְמִירָה. שׁוּכַּלְתִּי מֵהֶם, וְרוּחִי חָבְלָה עֲלֵיהֶם לְהַצְמִירָהּ. רִאשׁוֹן הָיָה בִּשְׁלושִׁים יוֹם, וִיחִיאֵל נִקְרָא; הַשֵּׁנִי בִּנְיָמִין, כְּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים נוּתַּן בְּנִקְרָה; הַשְּׁלִישִׁי שַׁבְּתַי, בֶּן שָׁלֹשׁ הִכְנַסְתִּיו לִקְבוּרָה; הָרְבִיעִי לֹא זָכִיתִי לְמוֹהֲלוֹ, וְנַפְשִׁי שְׁבוּרָה...”.

על פי עדות רבי בנימין מטודילה (שביקר ברומא באמצע המאה ה-12), רבי יחיאל ב"ר ראובן, נכדו של רבי נתן, היה אחראי על נכסיו של האפיפיור אלכסנדר השלישי.

רבינו נתן חיבר גם תשובות בהלכה, אולם יצירתו הגדולה ביותר היא ספר הערוך.

ספר "הערוך"

ערך מורחב – הערוך

רבי נתן גמר בדעתו לחבר ספר שיהווה חיבור יסוד לכל הוגי התורה, וכדבריו^[10]: ”וְהֵעִירִי אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הַכֹּל, כָּל יוֹצֵר פַּחְרָא[=ה', יוצר העולם החומרי], לְסַדֵּר סֵפֶר הֶעָרוּךְ לְכָל רוֹכְבֵי צְחוֹרָה, תֵּיבוֹת הַקָּשׁוֹת מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְחַבְּרָהּ, כָּל אֲשֶׁר יְבַקְּשֶׁנָּה יִמְצָאֶנָּה בִּמְהֵרָה לְשִׁבְרָהּ, בְּלִי עִצָּבוֹן וְעָמָל בְּמָקוֹם שֶׁהִיא מֻבְחָרָה”.

לצורך כך חיבר את ספרו הגדול, המהווה מילון למילים הקשות והלועזיות בתלמודים ובמדרשים. הפירושים למילים מסתמכים בעיקר על ספרות הגאונים ואף על ראשוני הראשונים (כמו רבנו חננאל, רבי משולם בן קלונימוס ורבנו גרשום), ולעיתים גם על פרשנותו של המחבר, שהיה בעל ידיעה באיטלקית, בלטינית, בסלאבית, בעברית מקראית ומשנאית ובארמית (את הסברי המילים ביוונית, בערבית ובפרסית שאב כנראה מכתבי הגאונים^[11]). לכל אחד מערכי המילון ישנו פירוש, הכולל לעיתים התייחסות גם לעניינים אחרים שקשורים לנושא, וכך משמש הספר לא רק כאוסף מילים אלא גם כאוסף עניינים בספרות חז"ל.

מלאכתו היא המילון הקדום המקיף ביותר של ספרות חז"ל, ודבריו היוו אבן בסיס לכל הבאים אחריו; גם בהבנת דברי התלמוד והמדרשים, מצטטים רבים מהראשונים את דבריו, ובעקבותיהם פרשני תלמוד מאוחרים יותר. לדברי קאהוט, בספר הערוך מוזכרים לראשונה ספרים רבים מספרות חז"ל, כמו תנא דבי אליהו, פרקי דרבי אליעזר, אבות דרבי נתן ועוד; גם נוסחאות ישנות וגרסאות קדומות נשתמרו לרוב בספרו.

את מלאכתו הגדולה השלים בשנת ד'תתס"א (1101). הספר נפוץ מיד באירופה והתקבל בהתלהבות רבה.

ספר 'הערוך' נדפס לראשונה באיטליה בסביבות שנת 1470. ככל הידוע לנו, הוא היה אחד מהספרים העבריים הראשונים שנדפסו.

לקריאה נוספת

• אוצר הגדולים אלופי יעקב חלק ז', ערך רבינו נתן
• חנוך יהודה קאהוט, מבוא לספר הערוך השלם, כרך ראשון
• שלמה יהודה רפפורט, תולדות רבינו נתן בעל הערוך וקורות ספרו, בתוך כתב העת ביכורי העתים, שנת תק"ץ (1830). = שלמה יהודה רפפורט, יריעות שלמה, ורשה, תרס"ד, באתר היברובוקס עמ' 56–126.

קישורים חיצוניים

• "נתן ב"ר יחיאל", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 126–127, באתר היברובוקס
• מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' נתן בר' יחיאל", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1181-1177, באתר היברובוקס
• עיונים ביחסו של ר' נתן מרומי "בעל הערוך" אל פירוש רבינו חננאל לתלמוד הבבלי חוקר כתבי היד גֵ'יי (י) רובנר, פורסם בדברי הכנס העולמי למדעי היהדות תשנ"ג (1993, אתר כתבי העת המדעיים JSTOR)
• נתן בן יחיאל (1035-1103), מרומה, דף שער בספרייה הלאומית
• נתן מרומי, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• נתן מרומי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

כתביו

• בנימין סלנט, סעד, ספר הערוך וניסיונות להמשיך ולהשלים את עבודתו, עמודים 698, תשרי - חשוון תשס"ו.
• זה ספר הערוך, רומא: ללא ציון מו"ל, רל"ה בערך, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• הערוך, ויניציאה: דפוס דניאל בומבירגי, רצ"א, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• זה ספר הערוך, ויניציאה: אלויסי בראגאדין, שי"ג, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• רבי נתן מרומי, ספר הערוך, באתר היברובוקס
• כתב יד, ערוך, לונדון, מאה 11, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית