רב-מכר

רַב-מֶכֶר הוא ספר פופולרי שנמכר בעותקים רבים. בדומה ל"שובר קופות" בקולנוע ו"אלבום זהב" במוזיקה. לעיתים מתייחס המושג "רב-מכר" לא להיקף המכירות של הספר, אלא לאופיו שנכתב בסגנון שנועד להפוך אותו לרב-מכר.

יש סוגות רבות בספרות ולא כולן פופולריות באותה מידה, לכן הפופולריות של רב-מכר נמדדת בהשוואה לספרים אחרים מאותה סוגה. יש דרכים שונות להגדלת תפוצתו או מכירתו של ספר, למשל חיוב ציבור מסוים (תלמידים, חברי מפלגה וכדומה) לרכוש אותו. רב-מכר הוא ספר שנמכר בכמות גבוהה משמעותית משאר הספרים באותו הז'אנר ובאותו טווח זמן, ללא תמריצי מכירה מיוחדים^[1]. טווח הזמן משמעותי, כי יש ספרים שזוכים לקידום מכירות משמעותי עם הופעתם, אך עם הזמן המכירה נחלשת מאוד.

הצטרפותו של ספר לרשימת רַבֵּי-המכר היא מקדם מכירות מובהק, ולכן המוציאים לאור נוהגים לציין זאת בפרסומת לספר ועל עטיפתו. מהימנותן של רשימות רבי-מכר המתפרסמות על ידי גורמים אינטרסנטיים מוטלת בספק, וגורמים רבים בענף מסתייגים מהן^[2].

את הצירוף "רב-מכר" חידש הבלשן יצחק אבינרי.

רשימות רבי-מכר

רשימות רבי-מכר, שנוצרות לפי מדגם של חנויות ספרים, מתפרסמות בעיתונים. ברשימות אלה מחולקים רבי-המכר לשתי קטגוריות בסיסיות: סיפורת (Fiction) וספרי עיון (Non-fiction). חלוקות נוספות הן לפי קהל היעד: מבוגרים וילדים. אחת הרשימות הידועות בעולם היא של העיתון הניו יורק טיימס בצפון אמריקה.

היקף המכירות המביא להכללת ספר ברשימת רַבֵּי-המכר תלוי במדינה ובשפה שבה נמכר הספר. בממלכה המאוחדת ספר נחשב לרב-מכר כאשר נמכרים ממנו בין 4,000 ל-25,000 עותקים בשבוע, ולעומת זאת בקנדה מספיקה מכירה של 5,000 עותקים בשבוע כדי להיחשב לרב-מכר.

בארצות הברית נהוג להדפיס ספרים חדשים בכריכה קשה, ואת אלה מתוכם שהפכו לרבי-מכר להדפיס גם במהדורה זולה יותר בכריכה רכה, פעמים רבות על נייר באיכות נמוכה. בישראל לא נהוגה הבחנה כזו.

בעיתונות הישראלית החל בשנת 1993 מוסף הספרים של "הארץ" לפרסם רשימת רבי-מכר. ב-1997 החל גם "ידיעות אחרונות" לפרסם רשימה כזו. ביוני 2009 חדלה העיתונות הישראלית מלפרסם את טבלאות רבי המכר, לאחר שרשת סטימצקי הפסיקה למסור נתוני מכירות, בטענה כי רשתות אחרות מפרסמות נתוני מכירות מעוותים^[3]. להתאחדות הוצאות ספרים בישראל רשימות משלה^[4].

על פי הוצאת הספרים טקסט רץ, בציבור החרדי והדתי 'רב מכר' הוא ספר שמכר מעל 1,000 ספרים תוך שבוע, או מעל 10,000 מאז צאתו לאור^[5]. זאת למעט ספרים שחולקו או נמכרו במחיר סמלי ולמעט ספרי יסוד תורניים.

היסטוריה

הספר "ייסורי ורתר הצעיר" (בגרמנית: Die Leiden des jungen Werthers) מאת גתה, שפורסם בגרמניה בשנת 1774, נחשב לרב-המכר המודרני הראשון – מיד עם פרסומו הוא נקרא ברחבי אירופה וארצות הברית. אף על פי שכיום הסופרים עושים רווח נאה מספרים שהם רבי-מכר, לא כך היה עם גתה (בספרו "ייסורי ורתר הצעיר"), שכן באותו זמן לא הייתה נהוגה שיטת התמלוגים.

בישראל

הגדרת ספר כרב מכר אינה על פי תקן. חנויות הספרים מוכרות ספרים כרב מכר לפי שיקול דעתן.

נטען שרשת סטימצקי, שחולשת על כחצי ממכירות הספרים בישראל מגדירה את רשימת רבי המכר של השבוע על פי כמות מכירה שבועית. כך, למשל, ספר פרוזה צריכים להירכש בשבוע רגיל 300–1,000 עותקים ממנו בכדי שייכנס לרשימת רבי המכר.^[6] הרף לרבי-מכר הולך ויורד עם הגידול במספר הספרים המודפסים בשנה בישראל, בשנת 1990 הרף עמד בערך על 20,000 ובשנת 2011 הרף עמד על כ-5,000.^[7]

לקראת שבוע הספר העברי מפרסמת התאחדות הוצאות ספרים בישראל את רשימת הספרים שזכו באות 'ספר זהב' המוענק הן למחבר והן להוצאות ספרים על הדפסה והפצה לחנויות^[8] ספר מעל 20,000 עותקים ואות 'ספר פלטינה' על מכירת ספר מעל 40,000 עותקים. האותות מוענקים הן למחבר והן להוצאת הספרים. רשימות הספרים מפורסמות באתר התאחדות הספרים בישראל.

לקריאה נוספת

• אריק גלסנר, "כשרוח האדם מיתרגמת לטבלת נתוני בורסה", ארץ אחרת 34, יוני–יולי 2006.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רב-מכר

• יותם שווימר, מבוא לספרות: כך נוצר רב מכר, באתר ynet, 27 בדצמבר 2014
• רשימת רבי המכר, באתר עברית
• רשימת רבי המכר, באתר הניו יורק טיימס
• רב-מכר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)