רייצ'ל קורי

רייצ'ל אלין קורי (באנגלית: Rachel Aliene Corrie;‏ 10 באפריל 1979 – 16 במרץ 2003) הייתה פעילה אמריקנית בתנועת הסולידריות הבין-לאומית (ISM) שנהרגה בתאונה על ידי דחפור די-9 צה"לי בעת שניסתה למנוע בגופה פעולות חישוף והריסת בתים שעשה צה"ל בסמוך לגבול בין רצועת עזה למצרים.

רייצ'ל קורי
Rachel Corrie

לידה	10 באפריל 1979 אולימפיה, וושינגטון, ארצות הברית
נהרגה	16 במרץ 2003 (בגיל 23) רפיח, רצועת עזה, הרשות הפלסטינית
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	אולימפיה
פעילות בולטת	פעילות שמאל רדיקלי בתנועת הסולידריות הבינלאומית
ידועה בשל	מותה בתאונה עם דחפור צה"ל ברפיח
השכלה	מכללת אוורגרין סטייט (אנ')
מפלגה	תנועת הסולידריות הבינלאומית
פרסים והוקרה	מלגת השלום של לנון-אונו (2012) קולר בית לחם 2000 (2003)

רקע

קורי נולדה בשנת 1979, הצעירה מבין שלושת ילדיהם של קרייג קורי, מנהל בחברת ביטוח, וסינדי קורי, מוזיקאית שעסקה בחינוך ובהדרכת הורים. גדלה באולימפיה, בירת מדינת וושינגטון שבארצות הברית, לאחר סיום לימודי התיכון החלה בלימודיה במכללת אוורגרין סטייט (אנ'), מכללה קטנה בעלת אופי פרוגרסיבי. במהלך לימודיה הייתה פעילה בארגונים חברתיים. בשנת לימודיה האחרונה לתואר ראשון הציעה תוכנית מחקר עצמאית במסגרתה תיסע לרצועת עזה ותצטרף לפעילויות תנועת הסולידריות הבינלאומית, וכן תפעל לכינון יחסי ערים תאומות בין עירה אולימפיה, לבין העיר רפיח. עוד בטרם נסיעתה החלה בתוכנית חברים לעט בין ילדים באולימפיה לילדים ברפיח^[1].

היא הגיעה לשטחים ב-18 בינואר 2003 ועברה "סדנה להתנגדות לא אלימה". לאחר מכן החלה לפעול ברפיח בהפרעה להריסת בתים ופעולות חישוף על ידי צה"ל, תיעוד של הריסת חממות ובארות מים במסגרת פעילות צה"ל לאיתור מנהרות הברחה ותופת וגם שהות בבתי תושבים ועזרה לילדים בלימוד אנגלית. היא השתתפה במשפט מבוים בו הואשם נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש, ובהפגנה ב-15 בפברואר נגד מלחמת עיראק, שבה העלתה באש את דגל ארצות הברית^[2].

מותה

רייצ'ל קורי חוסמת דחפור D9R של צה"ל. בכיתוב התמונה בפרסומה הראשון נטען שהתמונה צולמה מספר דקות לפני התקרית, אך למעשה התברר שצולמה מספר שעות קודם לכן.

ב-16 במרץ 2003 הייתה קורי חלק מקבוצה של שבעה פעילים אמריקאים ואנגלים של תנועת הסולידריות הבין-לאומית, שניסתה להפריע לכוחות צה"ל בפעולות חישוף, על פי צה"ל, או בפעולות הריסת בתים, על פי הפעילים, בשכונה של רפיח הסמוכה לגבול בין רצועת עזה ומצרים. פעולות אלו נועדו למנוע התקפות על החיילים שנמצאים לאורך "ציר פילדלפי", ולסייע במניעת חפירת מנהרות אל מעבר לגבול עם מצרים, המשמשות להברחת נשק.

אזור הפעולה היה בציר פילדלפי בו כוחות צה"ל הותקפו פעמים רבות בירי צלפים, נ"ט ובמטעני חבלה שהוטמנו בין השיחים (מטעני צד) או בתוך האדמה עצמה (מטען גחון) על ידי מחבלים פלסטינים. בגלל הסכנה הרבה שבאזור זה הכריז צה"ל על הזירה כ"שטח צבאי סגור" ואסר בצו אלוף כניסת אזרחים לאזור. החיילים שפעלו בשטח היו כולם לוחמים קרביים ונשארו בתוך הכלים המשוריינים עקב הסכנה הרבה ואיום הצלפים.

באותו יום פעל באזור כוח צה"ל שכלל שני דחפורי D9R משוריינים ונגמחון. מטרת הכוח הייתה לבצע חישוף כדי לנקות את השטח ממטעני חבלה, לגלח צמחייה ולשטח קפלי קרקע שיכלו לשמש כמסתור למחבלים או למטעני חבלה. כשעה לפני שפעילי ה-ISM הגיעו לאזור והחלו לשבש את פעילות צה"ל, הושלך רימון רסס אל עבר אחד הדחפורים, אך לא חדר את המיגון הכבד של הדחפור^[3].

בתחילה הפריעה הקבוצה לפעילות צה"ל במשך שעתיים, עד שפוזרה בגז מדמיע וביריות אזהרה. לאחר מכן התארגנה הקבוצה מחדש. בשלב זה עמדה קורי לפני בית של רוקח פלסטיני בשם ד"ר סמיר מסרי, שאצלו התגוררה במשך כחודש, ופעלה להגן עליו מפני הריסה. כאשר התקרב הדחפור, היא נקטה תרגולת המקובלת בארגון, ועלתה על ערמת העפר שבכף הדחפור לבושה במעיל זוהר, כדי להיראות לעיני המפעיל, ששדה הראייה שלו היה מוגבל ביותר בשל המיגון הכבד, ולגרום לו להפסיק את עבודתו. בשלב זה איבדה קורי את שיווי משקלה ונפלה לבור מאחורי סוללת עפר, במקום בו, ככל הנראה, לא יכול המפעיל להבחין בה. המפעיל המשיך לנוע קדימה ולאחר מכן נע לאחור. כך, לטענת הפעילים, קורי נמחצה הלוך ושוב תחת כף הדחפור, אך בתחקיר צה"ל, ואחר כך גם בחקירת מצ"ח, נקבע כי קורי נפגעה מחתיכת בטון שדחף הדחפור וכי היא לא נדרסה על ידיו^[4]. נהג הדחפור ועדי ראייה נוספים נחקרו בפוליגרף לאחר שטענו שלא ראו אותה, ונמצאו דוברי אמת^[5].

לאחר נפילתה והפגיעה בה מיהרו חבריה אליה ושוחחו עמה מעט, עד שפונתה לבית החולים א-נג'אר באמבולנס של הסהר האדום, שם מתה מפצעיה. בכך, היא הייתה להרוגה הראשונה מקרב פעילי תנועת הסולידריות הבין-לאומית לאחר שנתיים של פעילות. כחודש לאחר מכן נורה פעיל נוסף של הארגון, טום הורנדל, באותו אזור בידי חייל צה"ל, שנידון ל-8 שנות מאסר.

ISM מיהרו לפרסם תמונות מהאירוע, ולגבי אחת מהן, שבה נראתה קורי בבירור למפעיל הדחפור, נטען שצולמה דקות לפני 'דריסתה'. אולם, כאשר עמותות ביקורת תקשורת (כגון Honest Reporting) השוו תמונה זו לתמונה שצולמה מיד אחר פגיעתה, גילו שטענה זו אינה נכונה, בשל הבדלים ברקע ובדחפורים שנראו בתמונות המושוות. סוכנויות הידיעות מיהרו להוציא הודעת תיקון, ומאוחר יותר ISM הודו שתמונת ה'לפני' צולמה מספר שעות לפני האירוע, ולא מספר דקות לפניו, כפי שנטען בהתחלה^[6].

התגובות לאירוע

בקרב הציבור הפלסטיני הובעה הפתעה והערצה על כך שאזרחית אמריקאית מתייצבת לצדם ואף מקריבה את חייה למענם^[7]. דיוקנה נתלה על כרזות, והתקיימו עצרות לזכרה.

מותה של קורי זכה לסיקור בכלי התקשורת בישראל. מהדורה של תוכנית הטלוויזיה "עובדה" בהגשת אילנה דיין הוקדשה למקרה. אלוף-משנה פנחס זוארץ, מפקד הגזרה הדרומית בעזה, שייצג את צה"ל בתוכנית, הביע צער על התקרית אך אמר שקורי ופעילים אחרים בארגון הסולידריות הבינלאומי "פעלו בצורה מאוד בלתי אחראית, וסיכנו את כולם – את עצמם, את הפלסטינים ואת כוח צה"ל – בכך שהם שמו את עצמם ביודעין באזור לחימה".

תחקיר וחקירת מצ"ח שנערכו בעקבות המקרה ניקו את החיילים מכל אשמה וקבעו שמותה של רייצ'ל קורי היה תאונה שנגרמה עקב חוסר האחריות של פעילי ISM, שכן קורי נהרגה מפגיעת חתיכת בטון שדחף הדחפור והייתה מוסתרת מאחורי ערימת עפר, שם נהג הדחפור לא יכול לראותה^[4]. עם זאת, עד היום באוניברסיטה בה למדה קורי ממשיכים פרופסורים ופעילים אנטי-ישראלים לטעון כי נהג הדחפור מחץ את גופה שוב ושוב על אף שראה את גופתה ללא רוח חיים^{[דרוש מקור]}.

פעילי ISM ופעילי שמאל רדיקלי האשימו את ישראל ב"רצח מכוון" של קורי ודרשו מחברת קטרפילר להפסיק למכור דחפורים לישראל. אף על פי שממשלת ארצות הברית הסתפקה בדו"ח המסקנות שפרסם צה"ל, פעילי ISM והוריה של קורי קראו לחקירה עצמאית שתבוצע על ידי ארצות הברית. שלטונות ארצות הברית דחו את קריאתם.

תביעות משפטיות

בשנת 2005 הגישה משפחת קורי תביעות בארצות הברית נגד קטרפילר, צה"ל ומשרד הביטחון על אחריות למותה של רייצ'ל קורי. התביעות נדחו. גם ערעור המשפחה על פסק הדין נדחה^[8][9].

בתחילת שנת 2010 הגישו הוריה תביעת נזיקין אזרחית בבית המשפט המחוזי בחיפה נגד משרד הביטחון^[10][11]. בחודש נובמבר 2010 פורסם כי חברת קטרפילר משעה אספקת ציוד לישראל עד תום המשפט^[12] אך ב-2012 החלו להגיע דחפורי D9 חדשים לצה"ל^[13]. באוגוסט 2012 נדחתה התביעה^[14]. בהכרעת הדין כתב השופט עודד גרשון כי הדחפור ומפעיליו ביצעו פעילות מלחמתית של חישוף תחת אש ומותה של קורי היה תאונה – כך שאין מקום לפצות את המשפחה. הוא דחה גם את הטענה על רשלנות, משום ששדה הראייה של נהג הדחפור היה מוגבל, בניגוד לזה של המנוחה. "היא העמידה עצמה במודע בסכנה", אמר השופט, והוסיף כי מדובר ב"תאונה שהביאה על עצמה". כמו כן ציין אזהרת מסע של ממשלת ארצות הברית שפורסמה ביום האירוע והזהירה אזרחים אמריקנים מהגעה לאזור עזה והגדה המערבית. השופט ציין גם כי "עמד בתוקפו צו האלוף שהכריז על ציר פילדלפי שטח צבאי סגור ואסר על כניסת אזרחים לאזור זה".

ארבעה גורמים מקצועיים, כולל מומחה מטעם משפחת קורי, קבעו כי נהג הדחפור לא יכול היה לראות את קורי במקום בו עמדה. מסקנה זו אושרה על ידי בית המשפט^[15]. בנוסף, דחה גרשון את הטענות של משפחת קורי בדבר חקירה רשלנית של מצ"ח בפרשה, ובדבר נזק ראייתי, בעקבות נתיחת הגופה.

משפחת קורי ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון. ב-12 בפברואר 2015 דחה בית המשפט העליון את ערעורה בנוגע לנסיבות מותה של קורי, אך החזיר לדיון בבית המשפט השלום תביעה בנוגע לטיפול בגופתה ובנתיחה שלאחר המוות^[16]. גם משפט זה לא העלה דבר חריג והתביעה נדחתה.

הנצחה וזיכרון

תיאטרון המציג את המחזה "שמי הוא רייצ'ל קורי"

לאחר מותה הונצחה קורי במגוון דרכים. שירים נכתבו אודותיה והוקדשו לזכרה^[17]. בלונדון הועלה מחזה בבימויו של אלן ריקמן בשם "שמי הוא רייצ'ל קורי", המבוסס על דברים שכתבה במכתבים וביומנים^[18]. הצגה עליה הועלתה בפסטיבל האשה הערבייה-עברייה ב-2008^[19], ועל ידי "הזירה הבין-תחומית" ב-2013^[20]. סרטים תיעודיים שעסקו בסיפורה של קורי הופקו במהלך השנים בידי ה-BBC, פלסטינים וישראלים^[21]. סימון ביטון ביימה את הסרט רייצ'ל ב-2009, והוא הוצג לראשונה בפסטיבל הקולנוע בברלין^[22][23].

במשט לעזה ב-2010 הייתה גם ספינה מאירלנד הקרויה על שמה^[24][25]. על שמה של קורי נקראו רחובות ברמאללה^[26] ובטהראן^[27], ונפתח לה אתר זיכרון באינטרנט^[28].

ראו גם

• שירין אבו עאקלה
• פרשת רזאן א-נג'אר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רייצ'ל קורי בוויקישיתוף

• אתר לזכרה של רייצ'ל קורי
• אתר הקרן לשלום וצדק על שמה של רייצ'ל קורי
• פסק הדין בתביעת נזיקין של המשפחה נגד מדינת ישראל – א (חי') ALIENE CORRIE 371-05 ואח' נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון, ניתן ב-28 באוגוסט 2012
• דיווח על תחקיר צה"ל, HonestReporting
• דיווח על תחקיר צה"ל, עיתון The Guardian הבריטי
• עקיבא אלדר, אחותה של רייצ'ל קורי: אני רוצה שהאיש שהרג את רייצ'ל יסתכל לנו בעיניים, באתר הארץ, 12 במרץ 2010
• יואב איתיאל, אל"ם פינקי זוארץ: ארגון מחבלים שלח את רייצ’ל קורי להפריע לחיילי צה"ל, מגזין המושבות, ‏ 11.07.2011.
• נאום של רייצ'ל קורי בכיתה ה'.
• רייצ'ל קורי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• רייצ'ל קורי, ברשת החברתית Goodreads
• רייצ'ל קורי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רייצ'ל קורי, באתר MusicBrainz (באנגלית)