רצח עם

רֶצַח עַם (אנגלית: גֵ'נוֹסַיְיד (Genocide); החלופה התקנית לפי האקדמיה ללשון העברית: הַשְׁמָדַת עַם) הוא ניסיון מכוון של שלטון להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה חברתית מסוימת – לאומית, אתנית, גזעית או דתית. את המונח רצח עם טבע רפאל לֶמְקין, משפטן יהודי-אמריקני. בהשפעתו נחתמה בדצמבר 1948 באו"ם האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם. האמנה נכנסה לתוקף בינואר 1951.^[1][2]

המונח "ג'נוסייד" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט תעודי משנת 1982, ראו ג'נוסייד (סרט).

מונומנט שדות הקטל שהוקם לזכר הנספים ברצח העם בקמבודיה. המונומנט מלא כולו בגולגולות של נרצחים (צולם ב-2005)

הדוגמה הקיצונית ביותר לרצח-עם היא שואת העם היהודי שבה נרדף כל מי שהוגדר כיהודי.^[3] מרכז המחקר האמריקאי Political Instability Task Force מעריך כי בין 1956 ל-2016 בוצעו 43 מעשי השמדת עם בהם נרצחו כ-50 מיליון בני אדם.

רצח עם הוא פשע בין לאומי, ואף שאין היררכיה בין סוגי הפשעים הבין לאומיים, ביטוי מקובל לגביו הוא "פשע הפשעים".^[4][5]

אטימולוגיה

המונח "גֵ'נוֹסַיְיד" (Genocide) נטבע בשנת 1944 על ידי רפאל למקין,^[6] משפטן יהודי שברח מפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה, וב-1941 הגיע לארצות הברית. למקין החל להתעניין במקרים של השמדת העמים כבר בראשית שנות השלושים. ב-1933 הרצה על הנושא בוועידה במדריד שעסקה בדין הפלילי הבינלאומי, ואולץ על ידי שר החוץ הפולני יוזף בק להתפטר מתפקידו בפרקליטות הפולנית.

למקין הבין כי הפשע שהוא מבקש לאסור הוא פשע מודרני חסר שם,^[7] ועל כן המציא את שמו. השם הורכב מצירוף המילה היוונית γένος (גנוס) שמשמעותה "עַם" והמילה הלטינית cide (קידֶה) שמשמעה "להרוג",^[8] על משקל המונח "הוֹמִיסַיְיד" (Homicide) שמשמעו רצח של אדם בודד. כאשר טבע למקין את המושג "ג'נוסייד" ב-1944, הוא נתן כדוגמה את רצח העם הארמני ב-1915.^[9]

בדצמבר 1948 קיבל המונח ג'נוסייד הכרה רשמית עם אימוצו באמנה. אף שלמקין הוביל את התנועה באו"ם לניסוח האמנה למניעת רצח עם ולענישה עליו, ההגדרה של רצח עם כפי שנוסחה באמנה לא הייתה ההגדרה המקורית של למקין, אלא פשרה שהושגה במשא ומתן על נוסח האמנה.^[10]

הגדרות לרצח עם

באמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם הוגדר רצח עם במילים אלו:

אחד המעשים המפורשים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי, באשר הוא קיבוץ כזה. ואלה המעשים: (א) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ; (ב) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ; (ג) העמדת הקיבוץ בכוונה תחילה בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתו הגופנית, כולו או מקצתו; (ד) קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ; (ה) העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה.

סעיף II באמנה מגדיר את המעשים שהם רצח עם.^[11]

ישנן כמה הגדרות רצח שניסחו חוקרים והגדרות במסמכים משפטיים בינלאומיים. על אף ריבוי ההגדרות כמעט כל גופי המשפט הבינלאומיים פוסקים על בסיס הגדרת פשע רצח עם בהתאם לאמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם.^[12] מרבית חוקרי רצח עם, מסכימים כי רצח עם מבוצע מתוך כוונה להשמיד, הוא נעשה בצורה שיטתית, מכוונת ומאורגנת. הוא נעשה בצורה תכליתית ויש חוקרים שאף מוסיפים את תפקיד הבירוקרטיה הממלכתית בארגון רצח העם.^[13]

הקביעה בבתי דין כי מדינה או אנשים ביצעו רצח עם דורשת הוכחות ברורת בין אם התבטאויות של מנהיגים ופעולות עצמן. התבטאויות יכולות לכלול הצהרות מפורשות, נאומים וכו'. פעולות המוכיחות שהן רצח עם יהיו שיטתיות, חוזרות על עצמן והמוניות.^[14][15]

החוקרים חלוקים בנוגע לשאלה אם כל הרג של קבוצה או שבט יכונה רצח עם או שמא רק השמדתן של קבוצות בקפידה על פי תכנון מקדים ראויה לכינוי זה. מן האפשרות השנייה, שהיא מקובלת יותר,^{[דרוש מקור]} רצח עם נחשבת תופעה מודרנית במהותה, שכן לצורך ביצועה נדרשים אמצעים להשמדה המונית, אין הכוונה רק לנשק להשמדה המונית אלא גם למערכת הבירוקרטית שהתאפשרה רק עם התפתחות המודרנה. זיגמונט באומן ודן סטון טוענים כי שואה ורצח עם הן תופעות מודרניות מובהקות, וכי גם אם הושמדו עמים בעת העתיקה ובימי הביניים, אין הדבר דומה כלל לתופעה שאנו עדים לה כיום.^[16][17] אולם בן קירנן טען כי בתקופה הטרום-מודרנית היו מקרים של רצח עם ואף טוען שאנשי התקופה ידעו להגדיר מקרים אלו במונחים דומים.^[18]

בין רצח עם לטיהור אתני

החוקר האוסטרלי-קפריסאי, אנדקוס ורנבה, מציע הבחנה בין רצח עם לטיהור אתני. לטענתו, בטיהור אתני, הכוונה היא לסלק בכוח קבוצה מסוימת מאזור גאוגרפי, כלומר, לגרש באופן המוני חברים בקבוצה מעבר לגבול בינלאומי, תוך שימוש באמצעים כמו גירוש כפוי ואף טבח. עם זאת, בניגוד לרצח עם, טיהור אתני אינו כולל מדיניות של השמדה מוחלטת. אף על פי כן, טיהור אתני כרוך במקרים רבים במוות המוני, בין אם כתוצאה מרשלנות, רגשי נקמה של מבצעי הגירוש, או מחסור במשאבים. מוות נרחב עשוי לשמש כמנגנון להפחדת חברי הקבוצה הנותרים, כך שיאלצו לעזוב מרצון מחשש לחייהם.^[19]

טיפולוגיה

חלוקתו של המונח רצח עם לתת-קבוצות קידם את המחקר השוואתי. מונחים נוספים בשדה המושגי של חקר הג'נוסייד הם תולדה של התפתחות הדין הבינלאומי ושל מחקר ביקורתי. מונחים אלו, ברובם, לא התקבלו במערכת המשפט הבינלאומי ונותרו בשדה המחקרי.^[20] הטיפולוגיה של המונח התפתחה לאור הביקורת שנמתחה על הגדרת האו"ם.^[2]

דמוסייד (Democide) (אנ')

דמוסייד הוא רצח של בני אדם בידי השלטון במדינה שבה הם חיים. הוא כולל רצח עם, פשעים נגד האנושות וכל צורה אחרת של הרג שמתבצע במכוון נגד אוכלוסייה.^[21] דמוסייד אינו בהכרח חיסול של קבוצות תרבותיות שלמות, אלא של קבוצות בתוך גבולות מדינה שהשלטון ממגר מסיבות פוליטיות ובשל איומים עתידיים. המונח דמוסייד מורכב מצירוף של המילה 'דֵמוֹס' (מיוונית) שמשמעה "אוכלוסייה", ומן המילה 'סייד' (cidere, מלטינית) שמשמעו "לרצוח". רודולף ראמל, שתבע את המונח, טוען שבמאה העשרים נרצחו יותר מ-174,000,000 בני אדם בעשרות מקרים שונים של רצח המונים. החוקר דניאל גולדהגן נקב בטווח דומה 125,000,000–175,000,000.^[22] חוקרים שונים העלו לרשת מאגרי מידע על מספרי קורבנות הדמוסייד בהיסטוריה.^[23]

פוליטיסייד (Politicide) (אנ')

רצח המוני של בני אדם על בסיס השייכותם לתנועה פוליטית שקרוב לוודאי מתנגדת לשלטון.^[24] המונח מורכב מצירוף שתי מילים: "פוליטי" (מיוונית), וסייד (cidere, מלטינית) שמשמעו "לרצוח". בשנות השמונים ערכה ברברה הארף (אנ') רשימה של 45 מקרים של פוליטיסייד והוכיחה כי זהו הסוג הנפוץ ביותר של רצח המוני במחצית השנייה של המאה העשרים.^[25] הרג המוני של קבוצות פוליטיות נותר מחוץ להגדרה של רצח עם שנוסחה באמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם. המונח "קבוצה פוליטית" הופיע בכמה מן הטיוטות לאמנת האו"ם אך הוסר ממנה בשל לחצים שהפעילה ברית המועצות. חוקרים ומשפטנים בימינו מצויים במחלוקת לגבי נחיצותו ומעמדו המשפטי של מושג זה: בשנת 2003 פרסם החוקר ברוך קימרלינג ספר באנגילת בשם "פוליטיסייד: מלחמתו של אריאל שרון בפלסטינים" (Politicide: Ariel Sharon's War against the Palestinians) ובו טען כי כל מטרתה של מדינת ישראל היא לערוך פוליטיסייד.^[26]

אתנוסייד (Ethnocide) (אנ')

הרס תרבותה וזהותה של קבוצה אתנית מבלי לרצוח את מרבית הקבוצה, כלומר הכחדת הקבוצה על אופייה ומאפייניה הנעשית מבלי להשמידה. שורשיו של המושג נטועים בכתביו הראשונים של רפאל למקין שנתן לו תחילה שמות שונים כגון "פשע ברבריות" ו"השמדת תרבות".^[8] ברטולומה קלברו, היסטוריון ושופט ספרדי, אמר: רצח עם הורג אנשים בעוד שאתנוסייד הורג תרבויות אנושיות באמצעות הרג של נשמות בודדות".^[27]

אומניסייד (Omnicide)

רצח-כל האנושות. המונח מורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: אומני (omni) שמשמעו "כֹּל", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". אומניסייד מתייחס לתהליך או לתופעה העשויים להביא להכחדות מינים^[28] או אוכלוסיות.^[29] במושג נעשה גם שימוש כללי יותר בהקשרים של השתנות קיצונית של האקלים והסביבה^[30] ולחלופין מלחמה גרעינית.^[31] המונח אומניסייד נטבע בראשית שנות השמונים, וחוקרים רבים השתמשו בו לתיאור סכנותיה של המלחמה הקרה. חוקרים ומדינאים רבים סבורים כי כל מלחמה גרעינית שתפרוץ תוביל להשמדת האנושות כולה, וזאת בגלל מנגנונים אוטומטיים של מכה שנייה.^[32]

טיהור אתני (Ethnic cleansing)

טיהור אתני הוא דחיקה כפויה ושיטתית של קבוצות אתניות, גזעיות או דתיות מאזור נתון, מתוך כוונה להפוך אזור להומוגני מבחינה אתנית וומניעת חזרת הקבוצה. לצד הרחקה ישירה בצורת גירוש או העברת אוכלוסייה, טיהור אתני כולל גם שיטות עקיפות וכן רצח, אונס והרס רכוש.^[33][34]

האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם

ערך מורחב – האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם

נכון ל-2008, מפת המדינות שמקבלות את האמנה: ירוק כהה: מדינות שחתמו ואשררו את האמנה ; ירוק בהיר: מדינות שקיבלו את האמנה; ירוק זרחני: מדינות שרק אישרו

האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם אומצה בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה. הנוסח שלה התקבל פה אחד בהחלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות בהחלטת 260 ב-8 בדצמבר 1948, והאמנה ונכנסה לתוקף ב-12 בינואר 1951. נכון ל-2024, 152 מדינות חתומות על האמנה. בישראל נחקק החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950, עוד לפני שישראל הצטרפה לאמנה.^[35][36]

סעיף II באמנה מגדיר את המעשים שהם רצח עם:^[11]

1. הריגת אנשים הנמנים עם הקבוצה.
2. גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקבוצה.
3. העמדת הקבוצה בכוונה תחילה בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתם הגופנית, כולה או מקצתה.
4. קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקבוצה.
5. העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בדרך כפייה.

סעיף III מגדיר את המעשים המהווים פשעים:

1. השמדת עם
2. קשר לבצע השמדת עם
3. הסתה ישירה ופומבית לבצע השמדת עם
4. ניסיון לבצע השמדת עם
5. השתתפות בהשמדת עם

יישום האמנה

שרידי קרבנות רצח העם הקמבודי, הנספים ברובם הואשמו בהשתייכותם המעמדית

הגוף המבצע של האו"ם הוא מועצת הביטחון, הרי שרק זו יכולה להפעיל את האמנה. במועצת הביטחון 15 חברות, וביניהן 5 חברות קבועות המחזיקות בזכות וטו, אין אפשרות לפעולה כלשהי אלא אם יש הסכמה על כך של חמש המעצמות (ארצות הברית, צרפת, בריטניה, רוסיה וסין) ושל לפחות 3 מדינות נוספות. מאז שנכנסה האמנה האו"ם לתוקף, במרבית המקרים בהם התבצע רצח עם, מנעה מועצת הביטחון את מניעתו, ואף מנעה את הענשת הפושעים לאחר שהסתיים. למשל, סין הטילה וטו על כל פעולה של מועצת הביטחון שנגעה בסודאן השנים 2006 ל־2008 וכך מנעה את מניעתו של רצח העם בדרפור.^[37] דוגמה אחרת היא רוסיה שהטילה וטו על התביעה שהוגשה נגד בשאר אל-אסד ב־2014 על ידי 58 מדינות.^[38]

לאחר סופה של המלחמה הקרה התרחשו כמה מקרים היוצאים מכלל זה ומהווים הוכחה לכך שרצח עם יכול להימנע. הדוגמה המוכרת ביותר היא מניעת רצח העם בקוסובו בשנת 1999 לאחר שהסרבים החלו לטבוח ולגרש באלימות את האלבנים מחבל קוסובו. 20,000 בני אדם נהרגו בטרם נאט"ו כפתה על סרביה (באמצעות הפצצה אווירית) לסגת מקוסובו. במקדוניה הצפונית היה חשש כבד שהתפרצות אלימות, שאירעה באביב 2001, בין הרוב המקדוני (הסלבי) למיעוט האלבני תדרדר לרצח עם. בדיונים בנושא במועצת הביטחון לא עלתה כל התנגדות לכך שנאט"ו יתערב, ומשלחת צבאית של נאט"ו הצליחה להרגיע את הסכסוך. אותו דבר קרה בקניה לאחר בחירות 2008, מהומות שהחלו בין קבוצות אתניות שונות במדינה הובילו למותם של אלף אנשים והיה חשש שזה ידרדר לרצח עם. קופי אנאן נשלח לקניה, ובגיבוי המעצמות הצליח לפייס בין מנהיגי הקבוצות.^[39]

העמדה לדין בבתי דין בינלאומיים ברצח עם

פשעי רצח עם ביוגוסלביה לשעבר

ב-25 במאי 1993, מתוקף החלטה 827 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוקם את בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY). בבית משפט זה הואשמו 8 אנשים בפשע רצח עם, ביניהם ראטקו מלאדיץ' ורדובאן קאראג'יץ'.

פשעי רצח עם ברואנדה

ב-8 בנובמבר 1994 מתוקף החלטה 955 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוחלט להקים את בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR) אשר החל לפעול בינואר 1997 ומקום מושבו בארושה שבטנזניה. במהלך המשפט הראשון שבו עסק בית הדין, משפטו של ז'אן פול אקייסו, ששימש כראש עיר שבתחומה נרצחו בני טוטסי, נקבע לראשונה כי גם אונס יכול להיות פשע מסוג רצח עם. שופטי בית הדין קבעו כי "תקיפות מיניות היו חלק אינטגרלי מתהליך הריסת הקבוצה האתנית של בני הטוטסי, וכי מעשי האונס היו שיטתיים וכוונו רק נגד נשות הטוטסי, מה שמעיד על המטרה המפורשת של המעשים האלה היא לחולל רצח עם". במהלך משפטו של ז'אן קמבנדה, הוא הודה לראשונה שאכן היה רצח עם, וכי הדבר תוכנן מראש. קמבנדה הורשע בעבירות של רצח עם ופשעים נגד האנושות, ונגזר עליו עונש של מאסר עולם. משפט נוסף שהתנהל בין 2000 ל-2003 זכה לכינוי "תקשורת השנאה". הנאשמים במשפט זה היו מנהלי תחנת הרדיו Radio Télévision Libre des Mille Collines, שבסמוך לרצח העם ובמהלכו שידרה שידורי תעמולה והסתה נגד בני הטוטסי, הבלגים, אנשי האו"ם ואף נגד בני הוטו מתונים. שדרניה של התחנה קראו לחסל את בני הטוטסי. לשדרני תחנת הרדיו היה תפקיד מכריע בהסתה לרצח עם, ובית הדין גזר על מנהליה (וביניהם, גם פרדיננד נאימנה) עונש של מאסר עולם בגין אחריותם לנעשה תחת ניהולם.

פשעי רצח העם הקמבודי

נון צ'ה, האידאולוג של הקמר רוז' המואשם ברצח העם בקמבודיה, (צולם ב-2011)

הלשכות המיוחדות בבתי המשפט של קמבודיה (ECCC) (אנ') החלו לפעול בינואר 2006, תשע שנים לאחר שראש ממשלת קמבודיה פנה למזכ"ל האו"ם בבקשה להקים בית דין בינלאומי לפושעי רצח העם בקמבודיה. מאז הועמדו לדין חמישה חברים לשעבר בצמרת השלטונית של הקמר רוז'.^[40] בית המשפט, הואשם מתחילת דרכו בשחיתות, התערבות פוליטית ופזרנות. הוא סיפק רק הרשעה בשמונה השנים הראשונות לפעילותו, הרשעתו של מפקד מחנה ההשמדה S-21 קאינג גואק איב (אנ'), "התליין של הקמר רוז'". קאינג בן ה-69 נידון למאסר עולם בגין מותם של יותר מ-14 אלף בני אדם. במהלך הדיונים בבית הדין בעניינו הוא חזר ואמר כי "רק מילא פקודות" שניתנו לו ושהוא בסך הכול היה פקיד בדרג נמוך של המשטר. כעת עומדים לדין בבית הדין ECCC, בתיק הידוע בכינוי "תיק 002", חברי המעגל הפנימי של מנהיג הקמר-רוז' פול פוט, שמת בשנת 1998, שנותרו בחיים: האידאולוג הראשי של המשטר ומספר 2 אחרי פול פוט, נון צ'י בן ה-86 וראש המדינה קיו סאמפן בן ה-81.^[41] פסק הדין האחרון ניתן בספטמבר 2022.

בית הדין הפלילי הבינלאומי

בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג עוסק באחריותם הפלילית של יחידים לארבעה סוגי פשעים: פשעי רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ופשע תוקפנות.^[42] בית הדין פועל בהתאם לאמנה שאומצה ב-1998 ונכנסה לתוקף ב-2002 (חוקת רומא).

עומר אל-בשיר המואשם ברצח העם בדארפור, (צולם ב-2009)

המקרה היחיד עד כה בו האשים בין הדין בפשע רצח עם הוא בחקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בדרפור שבוצעו במהלך רצח העם בדרפור. החקירה נפתחה לבקשת מועצת הביטחון של האו"ם ב-2005.^[43] חמישה חשודים נטרם נתפסו והועמדו למשפט: אחמד הארון (Ahmed Haroun), עלי קושייב (אנ'), עומר אל-בשיר, עבדאללה בנדה ועבד אל רחים מוחמד חוסיין. אל-בשיר, שהיה נשיא סודאן, הואשם תחילה ב-41 סעיפים של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה על פעלו בדארפור. בשנת 2011 הוחרפה האשמה נגד עומר אל-בשיר וכעת הוא מואשם ברצח עם.^[44]

היסטוריה

סקירה חלקית של רציחות עמים

רצח עם	שנים	מקום	מבצעי הרצח	קרבנות	הערכות לגבי מספר הנרצחים[45]
רצח העם הטסמני[46]	1828 – 1830	טסמניה	בריטים (מתיישבים)	אבוריג'ינים	6,000
רצח העם הצ'רקסי	1864	אדיגיה	רוסיה	צ'רקסים	1,000,000
רצח העם של ההררו והנאמה	1904 – 1907	דרום-מערב אפריקה הגרמנית	גרמניה	הררו ונאמה (אנ')	75,000
מרד המאג'י מאג'י (טבח העם הראשון באפריקה)	1904 - 1905	מזרח אפריקה הגרמנית	גרמניה	שבטים וקבוצות אתניות שונות	75,000-300,000[47]
רצח העם הארמני[48]	1915 – 1918	אנטוליה	טורקיה (הטורקים הצעירים)	ארמנים	1,500,000-1,000,000
רצח העם האשורי[48]	1915 – 1918	טורקיה (דרום מזרח)	טורקיה (הטורקים הצעירים)	אשורים	275,000-400,000
רצח העם היווני-פונטי[49]	1914-1923	חוף הים השחור	טורקיה (הטורקים הצעירים)	יוונים פונטים	450,000-900,000
השואה	1939 – 1945	אירופה וצפון אפריקה	גרמניה הנאצית	יהודים	6,000,000
רצח העם הצועני	1939 – 1945	אירופה	גרמניה הנאצית	צוענים	500,000
רצח העם בביאפרה[50]	1966 – 1970	ביאפרה	ניגריה	איגבו	2,000,000-3,000,000
רצח העם הבנגלי[51]	1971	בנגל	פקיסטן	בנגלים (אנ')	3,000,000
רצח העם בבורונדי[52]	1972	בורונדי	טוטסי	הוטו	200,000
רצח העם בקמבודיה[53]	1975 – 1979	קמבודיה	קמר רוז'	קמבודים (אנ')	2,000,000
רצח העם במזרח טימור	1975 – 1999	מזרח טימור	אינדונזיה	טימורים (בני מזרח טימור)	60,000-180,000
רצח העם בגואטמלה[54]	1982 – 1984	גואטמלה	גואטמלה	מאיה	200,000
רצח העם הבוסני[55]	1992 – 1995	יוגוסלביה	סרביה	בוסנים מוסלמים	100,000
רצח העם ברואנדה[56]	1994	רואנדה	הוטו	טוטסי	800,000
רצח העם בדארפור	2003 – 2020	דארפור	סודאן	פור, מאסאליט וזח'אווה (אנ')	400,000 לפי הערכות האו"ם, 10,000 לפי הערכות סודאן[57]
רצח העם הכורדי מבצע אל-אנפאל	1916 לערך - היום	המזרח התיכון	איראן, דאעש, טורקיה, סין, עיראק	כורדים	90,000
קצירת איברים ורצח הפאלון גונג בסין	1999-היום	סין	המפלגה הקומוניסטית הסינית	מתרגלי פאלון גונג	1,000,000
רצח העם היזידי	2014-2016	עיראק וסוריה	המדינה האסלאמית	יזידים	עד 5,000[58][59]
רדיפת הרוהינגיה במיאנמר (2016–הווה)	2016-היום	מיאנמר	הצבא והמשטרה במיאנמר	בני הרוהינגיה	9,000-43,000[60][61]

קולוניאליזם ורצח עם

הקשר בין קולוניאליזם לרצח עם נחקר במחקר אקדמי.^[62] לפי ההיסטוריון פטריק וולף, היסטוריון אוסטרלי, שפיתח את המחקר על קולוניאליזם התיישבותי: "שאלת רצח העם לעולם לא תהייה רחוקה מדיונים על קולוניאליזם התיישבותי".^[63] התרחבותן של מעצמות קולוניאליות שונות במערב אירופה כגון האימפריות הבריטיות והספרדיות והקמת מושבות בשטחים בהם חיו ילידים כללו, לעיתים קרובות, פעולות של רצח עם נגד קבוצות ילידים באירופה, אמריקה, אפריקה, אסיה ואוקיאניה.

הגדרה של אירועים ספציפיים כרצח, לעיתים קרובות, שנויות במחלוקת.^[64] ישנם חוקרים, בניהם למקין, הרואים באתנוסיד, הרס תרבותה וזהותה של קבוצה אתנית מבלי לרצוח את מרבית הקבוצה, רצח עם^[65] ואילו אחרים טוענים שרצח עם הוא רק כאשר מצבע רצח פיזי של בני אדם על פי אמנה על פשע רצח עם. אתנוסיד, לטענתם, הוא סוגיה בזכויות אדם.^[66]

כאשר שלטון מונע מקבוצת אנשים לקיים את המנהגים התרבותיים והדתיים שלה, להגיע אל מקומות המקודשים לקבוצה, להנחיל את התרבות והמסורות לדורות הבאים ולדבר בשפתם ואף מעניש את חברי הקבוצה על ניסיון לשמור על התרבות ודת שלה, הקבוצה, כקבוצה אתנית ייחודית עשויה להיעלם. דוגמאות לכך, כוללות את היחס של ממשלת סין אל בני העם הטיבטי^[67] ואויגורים, היחס של ממשלת ארצות הברית לעמים הילידים, והיחס של ממשלת קנדה לעמים הראשונים.

גופות של כמה ממילון וחצי קרבנות רצח העם הארמני

השפעת רצח עם על המוסר

רוג'ר סמית', קרא למאה העשרים בשם "עידן הג'נוסייד" וזאת מתוקף הטענה כי מעשי רצח המוני עיצבו את אפיו המוסרי של המין האנושי יותר מכל דבר אחר במאה זו.^[68] היחיד נולד לתרבות שהוא יודע כי היא בת השמדה. הבריות כולן שותפות לעולם בו ידוע לכל כי כולם עלולים להירצח בהחלטתם של מעטים.^[17] חוקר השואה יהודה באואר ביטא זאת במילים אלו:

כדאי שנוסיף על עשר הדברות עוד שלוש דברות נוספות: "לא תהיה המבצע, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך"; "לא תהיה קורבן, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך"; "לא תהיה בשום פנים ואופן לא אתה ולא בניך ולא בני בניך לעולם, משקיף סביל לרצח המונים"

בצל האיום ברצח-עם וברצח-כל הופכת ההישרדות עצמה ל"גרעין האוטופי" של האנושות, משמע: התפילה לחיים טובים יותר מוחלפת בתחינה לשרוד, האנושיות שבאדם מאוימת. יצירת עולם ללא אימה היא האפשרות היחידה לשמור על צלם האדם.^[69] כפי שטען הפילוסוף תאודור אדורנו, אפשרותה היחידה של האנושות להתקיים היא אם ימוגרו תופעות אלה:^[70]

היטלר כפה על בני האדם במעמד אי החופש שלהם צו קטגורי חדש: לערוך את חשיבתם ופועלם כך שאושוויץ לא יישנה ודבר דומה לא יתחולל עוד לעולם

מניעים לרצח עם

פילוסופים וחוקרים רבים התעסקו בשאלה: מה מניע קבוצה של בני אדם להפוך למבצעי רצח עם? האם כל אדם עשוי בנסיבות מסוימות למצוא את עצמו מבצע רצח עם? ניתן לחלק את המחקר אודות המניעים לשני צירים: הראשון, במורשתו של כריסטופר בראונינג מנסה להתחקות אחר סיבות רציונליות, גם אם אלה אבסורדיות או ניתנות להפרכה;^[71] בעוד השני, במורשתו של דניאל גולדהגן מתואר תהליך ההיפוך המוסרי שעוברת החברה לפני ותוך כדי ביצוע רצח עם.^[72]

מניעים רציונליים

טבח ריירבאזר בבנגלדש. חלק מרציחת אינטלקטואלים במהלך רצח העם הבנגלי, 1971.

ליאו קופר הציע ניתוח מקיף של התהליך והמניעים של התופעה רצח עם. קופר חילק את רציחות ההמונים לשתי קבוצות וסיווג את המניעים, בכל קבוצה, לכמה קטגוריות:

רצח עם פנימי המבוצע בעקבות פערים ושסעים בתוך החברה עצמה, סוג זה כולל ארבע קטגוריות:

• רצח של בני המקום, שנעשה למען אינטרסים של פיתוח כלכלי גם בימינו. לדוגמה: האינדיאנים בני אצ'ה בפרגוואי.
• רצח בעקבות דה-קולוניזציה, לאחר שהשתנו רוב מבני השליטה. לדוגמה: רצח העם בבורונדי.
• רצח בעקבות מאבק כוחות בין קבוצות אתניות, גזעיות או אחרות, בעת החלפת שלטון או בעת ניסיון להשיג עצמאות או שוויון זכויות. לדוגמה: רצח העם הבנגלי.
• רצח של "בני ערובה" או של "שעיר לעזאזל". לדוגמה: רצח העם הארמני.

רצח עם חיצוני המבוצע בעקבות מאבקים ולוחמה בינלאומית. בקטגוריה זו כלל קופר את הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי, את פלישת סין לטיבט, את פלישת אינדונזיה לטימור המזרחית ואת מלחמת ווייטנאם.^[73]

רוג'ר סמית', שהגדיר את המאה העשרים "עידן הג'נוסייד", הציע לאפיין רצח עם על פי מניעיו של המבצע. לשיטתו יש חמישה סוגים של מניעים:^[68]

1. נקמני/תגמולני: רצח המבוצע כחלק מצורך בנקמה.
2. מוסדי: מבוצע בעיקר בעת כיבוש צבאי.
3. תועלתני: מונע על ידי הדחף לצבירת נכסים.
4. מונופוליסטי: מבוצע במגמה ליצור מונופול על השלטון בייחוד בחברות רב-אתניות.
5. אידאולוגי: מבוצע כדי לכונן או לכפות רעיון של גאולה או היטהרות.

סמית' מדגיש את השינוי שחל במניעים לרצח עם במרוצת ההיסטוריה. בעבר היו הקורבנות נבחרים בשל מקום מגוריהם או בשל רכושם, ואילו בעת החדשה הם נבחרו בגלל זהותם.

היפוך מוסרי

הערות של היינריך הימלר לנאומו בפני קצינים בכירים של הס"ס בפוזן –4 באוקטובר 1943

רצח עם מבוסס על מערכת ערכים המייחסת לרצח החפים-מפשע המשתייכים לקבוצה מסוימת ערך מוסרי, הופכת אותו לטוב מבחינה מוסרית, ואולי אף מגדירה רצח זה כערך עליון. זהו היפוך מוסרי ההכרחי לקיומו של רצח עם. כאשר חברה מסוימת, מכוננת מערכת ערכים שכזו בליבה, בהובלת הנהגתה הפוליטית הרי שרצח עם עלול להתרחש. עדות להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של נשיא גואטמלה לשעבר אפראין ריוס מונט שאמר לקהל של אנשי מאיה ב-18 ביולי 1982: "אם אתם אתנו, נאכיל אתכם; אם לא, נהרוג אתכם", וזאת באותו היום בו רצח צבא גואטמלה כ-250 בני מאיה משבט אָצִ'י, מרביתם נשים וילדים, בכפר פְּלַאן דה סאנְצֵ'ס במחוז באחה וראפאס.^[74] עדות נוספת להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של היינריך הימלר:^[75]

ברצוני לדבר אתכם בגלוי על עניין רציני. עלינו לדבר על כך בינינו לבין עצמנו בגלוי, אך לעולם לא נדבר על כך בפומבי… אני מתכוון לפינוי היהודים, להשמדת הגזע היהודי. זהו דבר שקל לדבר עליו. "הגזע היהודי הולך ומתחסל" אומר חבר מפלגה אחד, והרי זה ברור, זה נאמר במצע שלנו – חיסול היהודים, ואנו עושים זאת – משמידים אותם. ואז באים הם, שמונים מיליון גרמנים טובים, ולכול אחד יש "יהודי הגון" שלו. השאר הם, כמובן, שרצים, אבל זה, האחד הזה, הוא יהודי סוג א'… אף אחד מהם לא התנסה בכך. אתם יודעים מה משמעות הדבר כאשר 100 גופות מוטלות זו ליד זו. או 500 גופות או 1,000. פרט ליוצאים מן הכלל שמקורם בחולשה אנושית – הצלחנו להישאר הגונים, זה מה שחישל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו שמעולם לא נכתב ושלעולם לא ייכתב.

אמצעים לרצח עם

מסמך מוועידת ואנזה ובו מספרי היהודים המיועדים להשמדה

המהפכה התעשייתית, והתמורות החברתיות שבאו בעקבותיה (תיעוש, עיור, ועוד), אפשרו לבני האדם להגדיל את ממדי הרצח ההמוני עד כדי רצח עם והשמדה שיטתית של מיליונים. ניתן לחלק את האמצעים להשמדה המונית לשני סוגים.

אמצעים מערכתיים

אמצעים מערכתיים בדמות מערכת בירוקרטית, גבולות מדיניים, צבא, תקשורת המונים, רישום אוכלוסייה, פקידים מנהלתיים, חוקים, תקנות וכדומה, המשמשים בדרך כלל לשמירה על הסדר ולהגנה על החיים עלולים לשמש לרצח המוני. ניתן להבחין באמצעים אלה בכל מקרה של רצח עם. להלן כמה דוגמאות:

• רצח העם הצ'רקסי: ב־10 במאי 1862 אישר פורמלית הצאר אלכסנדר השני את תוכניות מפקדי השטח הרוסיים לגירוש הצ'רקסיים משטחי הקווקז. הגירוש החל בפועל שנתיים לפני כן לאחר דרישתו של המפקד הבכיר דמיטרי מליוטין ליישב שטחים בקווקז על ידי אוכלוסייה רוסית. כמיליון צ'רקסים נספו במהלך הגירוש. גיאורגיה היא המדינה היחידה שהכירה ברצח העם.
• רצח העם הארמני: ב-27 במאי 1915 אישר הפרלמנט העות'מאני את חוק התח'יר אשר לפיו גורשו כל הארמנים, אזרחי האימפריה לעבר המדבר הסורי. התקציב שאושר בפרלמנט לצורך יישומו של החוק עמד על מעל ל-100 מיליון דולר. כמיליון וחצי ארמנים הובלו בשיירות מוות לעבר המדבר. רובם מתו בדרכים או במחנות בהם נכלאו במדבר.
• השואה: אמנם השמדת העם היהודי החלה כבר בקיץ 1941, בינואר 1942 התכנסו בוועידת ואנזה בכירים בדרג הביצועי-מנהלי ונציגים מכל משרדי הממשל הנאצי על מנת להסכים על תוכנית סדורה להשמדת יהודי אירופה.
• רצח העם ברואנדה: תקשורת ההמונים שימשה כאמצעי ראשון במעלה במהלך רצח העם ברואנדה. בשנים שקדמו לרצח העם הופעלה תעמולה גזענית באמצעי התקשורת הרואנדיים ובמיוחד במספר עיתונים שחולקו בחינם, בתחנת הרדיו הפרטית RTLM וברדיו הממלכתי. לאורך שלושת החודשים של רצח העם, שידרו תחנות הרדיו קריאות לרצח והשמדה סופית של הטוטסי ודרכם ניהלו הרוצחים את המצוד אחר בני טוטסי שהסתתרו.^[76] שלושה אנשי תקשורת רואנדיים הורשעו ב-2003 בבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה.^[77]

אמצעים טכניים

אמצעים טכניים המשמשים להרג בני אדם מופיעים בכל רצח עם. לעיתים מדובר באמצעים שבמקורם מיועדים לשימוש צבאי (כגון נשק קר, נשק חם, נשק גרעיני, נשק כימי או בתי כלא), ולעיתים באמצעים שמטרתם היחידה היא השמדת המונים (כגון נשק להשמדה המונית, מחנות השמדה, רעלים, גטאות, מחנות ריכוז, צעדות המוות וכדומה).

הסתרה והכחשה

  מדינות שבהן השלטון המרכזי מכיר רשמית ברצח העם הארמני

  מדינות שבהן השלטון המרכזי אינו מכיר רשמית ברצח העם הארמני,
אך יש בהן סיעות פוליטיות או שלטונות מקומיים המכירים בו

הסתרה של רצח עם בעודו מתבצע והכחשתו לאחר סיום המעשה הם מהותיים לתהליך רצח העם. מטרת ההסתרה, בעיני הרוצחים, היא להסוות את הפשע הנורא, הכרוך ברצח המוני חפים מפשע, מפני העולם. מטרת ההכחשה שלאחר מעשה היא לבטל את עצם קיומה של הקבוצה שהושמדה ואת תביעת הניצולים לצדק. הכחשה כמוה כפגיעה נוספת בעם שנרצח, שכן, למעשה כמוה כביטול הלגיטימציה לקיום של העם. משמעה כלפי העם היא כי הוא איננו ראוי להתקיים. ההכחשה לא מאפשרת לעם מרפא שלם. "רצח-עם מושלם" אינו נזכר בדברי הימים ואין בידי המדע ידיעות ברורות אודות מקרים של רצח עם, שאירעו במאתיים השנים האחרונות, ולא נותרו מהם ניצולים, מלבד הידיעה כי ככל הנראה היו מקרים כאלה.

דוגמאות להסתרה

• השואה: הנאצים שרפו את כל הראיות במחנות ההשמדה ובכלל זה את גופותיהם של הנרצחים והחריבו כמה ממחנות ההשמדה עד היסוד וזאת על מנת להסתיר את הפשע.
• רצח העם בבורונדי: מרבית הנרצחים נקברו בבורות הריגה אשר חלקם הוחרבו באמצעות דחפורים לאחר רצח העם.^[78]
• רצח העם בדארפור: מוסתר על ידי ממשלת סודאן באמצעות איסור מוחלט לעיתונאים להיכנס לדארפור והפעלת לחץ דיפלומטי רב כנגד גורמים המנסים לחשוף ראיות לרצח העם.^[79]

דוגמאות להכחשה

• הכחשת השואה: שם כולל למגוון טענות שהמשותף להן הוא גימוד ממדי השואה, הסרת אחריות ממבצעיה ואף טענות כי היהודים בדו אותה מלבם.
• הכחשת רצח העם הארמני: טורקיה ואזרבייג'ן מובילות את ההכחשה הכוללת לצד גימוד ממדי רצח העם הארמני גם השמדת ראיות, האשמת הארמנים בביצוע רצח עם, והפעלת לחץ דיפלומטי על מדינות על מנת שלא יכירו ברצח העם.^[80]
• רצח העם ברואנדה: הכחשת רצח העם ברואנדה הוא מושג כולל למגוון טענות שהמשותף להן הוא גימוד ממדי רצח העם, הסרת אחריות ממבצעיו ואף טענות כי הטוטסי הם האשמים ברצח העם.^[81]

דת ומיתולוגיה

אתר ההנצחה במחנה יאסנובאץ בו נרצחו סרבים, יהודים, מתנגדי משטר וצוענים

מוכרים לנו סיפורים רבים ממיתולוגיות וכתבים עתיקים שונים, אודות השמדתם של עמים ושבטים קדומים. בחלק מהמקרים ישנם תעודות היסטוריות המוכיחות כי אכן התרחשו, למשל לאשורים ולבבלים הייתה מדיניות להרוג או להגלות משטחים שכבשו את ההנהגה והאצולה של העם הנכבש (על משפחותיהם) לאזור אחר באימפריה, כדי למנוע מרידות עתידיות. ישנן עדויות רבות על עמים שהוגלו ונכחדו. עדויות אלה אודות החרבת עמים, בין אם התרחשו ובין אם לאו, משפיעות גם היום על האופן בו בני האדם מכירים את עצמם. הופעתם של סיפורים כאלה על השמדת עמים בדתות ומיתולוגיות שונות יוצרות אצלנו את ההכרה כי זהו אופיו הטבעי של האדם וכי ככה נידונה האנושות לפעול.

בתנ"ך מופיעים סיפורים בהם מושמדים עמים, ערים וקבוצות, הן על ידי בני ישראל, והן על ידי עמים אחרים.

ראו גם

• אמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם
• רצח העם הארמני
• רצח העם בדארפור
• השואה
• אחריות להגן
• דיכוי העם האויגורי
• פשע זוועה

לקריאה נוספת

• דניאל בלטמן ועמוס גולדברג, אמנם מה שמתרחש בעזה אינו אושוויץ, אך זו אותה משפחה — פשע השמדת עם, באתר הארץ, 16 בינואר 2025
• יאיר אורון, ג'נוסייד: מחשבות על הבלתי נתפס: היבטים תאורטיים בחקר רצח עם, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006
• סרט: סין זה כאן - מה מסתתר מאחורי תעשיית השתלות האיברים בסין?
• סרט: נרצחים בעבור איבריהם, על תעשיית השתלות האיברים הניזונה ממתרגלי פאלון גונג חיים.
• יאיר אורון, הבנאליות של האדישות, הוצאת דביר, 1995
• יאיר אורון (כותב ועורך), סדרת ספרי "גינוסייד", 13 ספרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, (2005-2013).
• פרנץ ורפל, ארבעים הימים של מוסה דאג, לעברית: יוסף ליכטנבום, 1934.
• ישראל רינג, טבח עמים היש בו חוקיות?, בהוצאת ספרית פועלים, תל אביב, 1987.
• ישראל טשרני (עורך), Encyclopedia of Genocide, הוצאת מכון השואה ורצח עם, (ISBN 0-84763-928-2) ירושלים, 1999.
• יולנד מוקגסאנה, המוות אינו רוצה בי: עדות על רצח עם, הוצאת אלקנה, ירושלים, 2005.
• יהודה באואר, העם המחוצף, הוצאת נהר ספרים, 2013
• ליאורה בילסקי, איך אומרים ג'נוסייד בעברית? שלוש קריאות במשפט אייכמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2024^[82]

• Rummel, R.J., Death by Government: Genocide and Mass Murder in the Twentieth Century (ISBN 1-56000-927-6) Transaction Publishers, 1994
• Neimark Norman M., Fires of Hatred: Ethnic Cleansing in Twentieth-Century Europe, Cambridge, Massachusetts, and London, Englend: Harvard University Press, 2001
• Samantha Power, A Problem From Hell: America and the Age of Genocide, Basic Books, 2002.
• Harff, Barbara, Early Warning of Communal Conflict and Genocide: Linking Empirical Research to International Responses, (ISBN 0-8133-9840-1) Westview Press, 2003
• Ben Kierman, Blood and Soil: A World History of Genocide and Extermination from Sparta to Darfur, Yale University Press, 2007
• Goldhagen, Daniel, Worse Than War: Genocide, Eliminationism, and the Ongoing Assault on Humanity, (ISBN 1-58648-769-8) PublicAffairs, 2009.
• Jones, Adam, Genocide: A Comprehensive Introduction, (ISBN 0-415-48619-X) Routledge, 2010
• Rene Lemarchand, Forgotten Genocides, PENN, 2011.
• Bloxham, Donald & Moses, A. Dirk [editors]: The Oxford Handbook of Genocide Studies: Interdisciplinary Contributions about Past & Present Genocides, Oxford University Press, 2013.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: רצח עם
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רצח עם

• האמנה בדבר מניעתו של פשע השמדת עם באתר משרד המשפטים בעברית
• דניאל גולדהגן, רצח עם: גרוע ממלחמה (באנגלית), ב־PBS
• שחר אילן, רצח עם? האוניברסיטאות לא רוצות ללמד את זה, באתר הארץ, 8 ביוני 2006
• איתמר צור, והעולם ממשיך לשתוק (אורכב 18.09.2016 בארכיון Wayback Machine), 7 ביוני 2016
• שמואל לדרמן, שואה ורצח עם: פרשנויות חדשות, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 24 באפריל 2017
• "ג'נוסייד" | בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית, מקראה (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | מחשבות על הבלתי נתפס - היבטים תאורטיים בחקר רצח עם (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | השמדת-עם בארץ החופשי - האינדיאנים של צפון אמריקה 1890-1776 (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | מפגש ועימות: השמדת העמים האינדיאנים של אמריקה הספרדית (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | רצח העם הארמני השכחה והכחשה (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | חורבן - השמדת היהודים בידי גרמניה הנאצית (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | גרמניה הנאצית והצוענים (אורכב 13.08.2020 בארכיון Wayback Machine) | רואנדה 1994 - רצח-עם בארץ אלף הגבעות (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | טיבט, 1950 - 2000 - השמדת תרבות (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | טיהורים פוליטיים ואתניים בברית המועצות 1918 - 1953 (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | כדי שלא אהיה בין השותקים (אורכב 02.07.2020 בארכיון Wayback Machine) | הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
• עמר ברטוב, דירק מוזס, רוויזיה לרצח עם, הזמן הזה, מכון ון ליר, ינואר 2022
• השמדת עם, דף שער בספרייה הלאומית
• עופר אדרת, קרן שייסד ספילברג מציגה 55 אלף עדויות לג'נוסייד, באתר הארץ, 6 במרץ 2024