שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

שומרי הארזים

מפלגה ימנית לאומית לבנונית התומכת בדה ערביזציה בלבנון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שומרי הארזים
Remove ads

מפלגת שומרי הארזים (בערבית: حراس الأرز, תעתיק מנוקד: חֻרַּאס אל-אַרְז) היא מפלגה לבנונית לאומנית-ימנית, שבעבר פעלה גם כמיליציה חמושה. היא נוסדה בראשית שנות ה-70 על ידי אטיין סאקר, שכונה "אבו אַרְז" (בערבית: אבי הארזים), במקביל לייסודה של מפלגת ההתחדשות הלבנונית. אף שהיא מגדירה את עצמה כחילונית, חבריה מזוהים לרוב עם הציבור הנוצרי-מרוני.

עובדות מהירות מדינה, מנהיגים ...
שמה של המפלגה בתעתיק לטיני מותאם לערבית לבנונית (שנוצר על ידי סעיד עקל).[2]
ה-X מייצגת את העיצור ח' (ح בערבית), וה-C עם הלוכסן התחתון השמאלי, מייצגת את האות והעיצור "אליף" - ا
כיתוב עליון: "שומרי הארזים"
כיתוב תחתון: "תנועת הלאומיות הלבנונית"

המפלגה נודעה בעיקר בזכות פעילותה במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, תחת הסיסמה "לבנון, לפקודתך". שומרי הארזים צמחו כמיליציה צבאית בשנים שקדמו לפרוץ המלחמה, והחלו בפעילות חמושה באפריל 1975. בספטמבר אותה שנה פרסמה התנועה את "הקול הקורא" הראשון שלה, שבו גינתה את התומכים בחלוקתה של לבנון. הקול הקורא השני כלל התקפה חריפה על הפלסטינים, והשלישי ביטא את עמדת המפלגה בנוגע לזהות הלבנונית, לפיה על לבנון להתנתק מהאידאולוגיה הערביסטית. שומרי הארזים הפיצו את מסריהם באמצעות גרפיטי ברחבי מזרח ביירות, ובין הסיסמאות הבולטות שנכתבו: "לא לסוריה, לא להתנגדות האסלאמית, לא לערביות – לבנון תהיה בית הקברות של הטרוריסטים הפלסטינים". בשנת 1976 הצטרפה המפלגה למיליציות נוצריות נוספות והייתה שותפה להקמת "החזית הלבנונית".המפלגה מעולם לא הוגדרה כארגון טרור באף מדינה, אך בדו"ח של מחלקת המחקר של הקונגרס האמריקני מה-1985 כינה את הארגון כ"ארגון טרור מרוני קיצוני"[3].

Remove ads

היסטוריה

סכם
פרספקטיבה

ההשתתפות במלחמת האזרחים הלבנונית

שומרי הארזים הצליחו לגייס כ-500–1,000 לוחמים במהלך מלחמת האזרחים. הם טענו כי הם מגינים על לבנון "במילה ובחרב", ובכך הצביעו על זיקתם הנוצרית-מרונית. עם זאת, כמה מתומכיה התעקשו לשמור על צביון ללא זיקה עדתית או דתית. בשיאה הגיעה התנועה ל-6,000 תומכים, אך על אף מספרם השולי בזירה הפוליטית הלבנונית, היו שומרי הארזים מעורבים בכמה מההתנגשויות הקשות ביותר של המלחמה.

פעילות צבאית

במרץ 1976 התעמתו שומרי הארזים עם כוחות של הפלסטינים ומפלגות השמאל במערב ביירות. יחידה של שומרי הארזים נפרשה גם באזור זערור, על הכביש המוביל לזחלה, כדי לתמוך בכוחות הפלנגות. באפריל לוחמים של שומרי הארזים הצליחו להתבסס מדרום לביירות, תוך לחימה בקואליציה של כוחות פלסטינים, של המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית (PSP), ושל המפלגה הסורית הסוציאליסטית הלאומית (SSNP).

בקיץ 1976 היו שומרי הארזים בין המיליציות הראשונות שתקפו את תל א-זעתר, המחנה הפלסטיני האחרון במזרח ביירות, שנפל לאחר 52 ימי מצור. מעשיהם של אנשי התנועה ובעלי בריתם לאחר נפילת המחנה תוארו לא פעם כטבח של האוכלוסייה האזרחית. במהלך הקרב הוביל סאקר יחידה של שומרי הארזים לשכא, בה נטבחו אזרחים נוצרים בידי כוחות שמאל פלסטינים, ונלחם בתוקפים. שומרי הארזים, לצד כוחות נוצריים נוספים, פלשו לאחר מכן לאזור כוּרה בצפון לבנון והגיעו לטריפולי, כדי לתמוך בתושבים הנוצרים שכותרו על ידי כוחות עוינים. ב-1978, כחלק מהחזית הלבנונית, לחמו אנשי התנועה בביירות בצבא סוריה, עמו התעמתו פעם נוספת בזחלה ב-1981.

ב-1985 הגנו שומרי הארזים בחירוף נפש על כפר פאלוס וג'זין. לקראת סוף שנות השמונים, ולמעשה עד לשנת 2000, התמקדה הלחימה ברצועת הביטחון שכבש צה"ל בדרום לבנון. שומרי הארזים ומיליציות נוספות התארגנו מחדש במסגרת צבא דרום לבנון, ושימרו ברובם את האידאולוגיה שלהם, תוך אימוץ טקטיקות צבאיות חדשות.

רעיונות פוליטיים

האידאולוגיה הפוליטית של שומרי הארזים שואבת את עיקריה מהלאומיות הלבנונית הפיניקיסטית, המבוססת על קיומה של לבנון כאומה עתיקה בעלת זהות לאומית ייחודית, ורואה בלבנונים המודרניים את צאצאיהם של הפיניקים הקדומים, ולא של הערבים. אותם לבנונים קדומים, ולא היוונים, הם שהניחו את היסודות לציוויליזציה המערבית של ימינו. ההשלכות הפוליטיות של אמונות אלה נמצאות בשאיפה ל"דה-ערביזציה" של לבנון, ולהבחנה ברורה בין "ערבים" ל"לבנונים", והתנגדות חריפה לרעיונות הפאן-ערביות.

באתר הרשמי של המפלגה, מופיעה האמרה: "Lebanon dies when fanaticism is sectarian, and revive when it becomes national" – "לבנון מתה כשהקנאות היא עדתית, וקמה לתחייה, כשהקנאות הופכת ללאומית".

היחס לפלסטינים

לאור מעורבותם של גורמים פלסטינים במלחמת האזרחים, העניקה ישראל תמיכה למיליציות נוצריות ובהן שומרי הארזים שקיבלו ממנה תמיכה ונשק, בדומה למיליציות נוצריות אחרות בלבנון כמו הפלנגות והנמרים. במאמר שהתפרסם בג'רוזלם פוסט ב-23 ביולי 1982 סיכם סאקר את עמדתו כלפי הפלסטינים: "הפלסטינים הם אלה שעלינו להתמודד עימם. לפני עשר שנים היו 84 אלף. היום יש בין 600 ל-700 אלף. בעוד שש שנים יהיו שני מיליון. אסור לנו לתת לזה להגיע לידי כך". הפתרון שהציע: "פשוט מאוד. אנחנו נגרש אותם לעבר גבול סוריה ... מי שיסתכל לאחור, יעצור או יחזור, יירה במקום. יש לנו זכות מוסרית, הנתמכת בתוכניות יחסי ציבור מאורגנות היטב ובהכנות פוליטיות". במהלך מלחמת האזרחים הייתה סיסמתם של שומרי הארזים: "חובתו של כל לבנוני היא להרוג (לפחות) פלסטיני (אחד)".

סופה של המיליציה

ב-1989 נלחמו שומרי הארזים בצבא סוריה פעם נוספת, הפעם לצידו של צבא לבנון, למען ממשלתו של הגנרל מישל עאון. ב-1990, בתגובה לכיבושה של כווית בידי סדאם חוסיין, הצהירו שומרי הארזים כי "הערביזם הוא השקר הבלתי מעורער של המאה ה-20", קראו לאזרחי לבנון להתאחד סביב מנהיגותו של עאון, ולפרוש מהחברות בליגה הערבית.

מעמדם של שומרי הארזים, כמו של שאר כוחות הימין, נחלש עם סיומה של מלחמת האזרחים ב-1990. לאחר שעאון נאלץ לעזוב את תפקידו נעצר סאקר באשמת תמיכה בו על ידי אנשי הכוחות הלבנוניים של סמיר ג'עג'ע. סאקר נמלט למובלעת ג'זין, ולבסוף עזב את לבנון לאירופה לאחר נסיגת ישראל ממנה. בכירים אחרים במפלגה נחשבים למבוקשים עד היום בלבנון, באשמת פשעי מלחמה. עד לנסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000 היוו כוחות שומרי הארזים חלק מצבא דרום לבנון, ומאז פעילותם היא בעלת ציביון פוליטי בלבד, הקוראת לסיום הנוכחות הסורית בלבנון.

כיום מפלגת שומרי הארזים היא מפלגה פוליטית חוקית ופעילה אשר הוסיפה לשמה את השם "תנועת הלאומיות הלבנונית" (חַ֫רַכַּת אל-קַאוּמִ֫יַּה א-לֻּבְּנַאנִ֫יַּה). תומכיה מפוזרים בכל העולם ולמפלגה סניפים פעילים בארצות רבות. כמו כן, למפלגה תנועת נוער.

Remove ads

סמלי מפלגה נוספים

  • Thumb
    סמל מיליטנטי של "שומרי הארזים" העושה שימוש חריג באותיות X ו-C לא תקנית, כדי לתעתק את שם המפלגה מערבית "חֻרַּאס אל-אַרְז" – Xurraas l Carz (למידע מורחב)
  • Thumb
    סמל פשוט יותר של המפלגה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads