שלמה וולבה

הרב שלמה וולבה (כ"ד בסיון תרע"ד, 1914 - ט"ז בניסן תשס"ה, 25 באפריל 2005) היה רב חרדי-ליטאי, מגדולי המשגיחים בדור האחרון ומחבר ספרים בתחום העבודה הרוחנית על פי תנועת המוסר. שימש כמשגיח בישיבת באר יעקב ובישיבת גבעת שאול שאותן הקים, שימש כחבר המועצה המקומית באר יעקב מטעם מפלגת פא"י.

הרב שלמה וולבה

הרב וולבה בהענקת פרס לחתן המשנה
לידה	1914 ה'תרע"ד ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	25 באפריל 2005 (בגיל 91 בערך) ט"ז בניסן ה'תשס"ה ירושלים
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל
מקום פעילות	ארץ ישראל
תחומי עיסוק	חינוך, מוסר
השכלה	בית המדרש לרבנים בברלין
חיבוריו	עלי שור, בין ששת לעשור, האדם ביקר
השתייכות	ליטאים
תלמידיו	הרב אורי וייסבלום, הרב משה שפירא, הרב ראובן לויכטר
בן או בת זוג	רבקה וולבה
אב	אויגן וולבה
תפקידים נוספים
משגיח בישיבת באר יעקב, ובישיבת גבעת שאול

נעוריו וצעירותו

נולד בברלין למשפחה משכילה. אביו, ד"ר אויגן (משה) וולבה (גר'), כתב כמה ספרים בהיסטוריה יהודית וכללית, וכן על איסוף אוטוגרפים. אמו, רוזה, באה ממשפחה אורתודוקסית, ונראה שהייתה אחראית לחינוכו הרוחני, כפי שהוא מציין בהקדמתו לספרו "עלי שור". טקס הבר מצווה שלו נחגג בבית כנסת רפורמי.

בגיל 16 כתב את ספרו הראשון, "הטבע אתה ואני", בשפה הגרמנית, ולאחר מכן הוציא אותו לאור בשוודית. בהמשך החל ללמוד פסיכולוגיה ופיזיקה בברלין, אך עוד קודם שהספיק לסיים את התואר הראשון הפסיק את לימודיו, ועבר ללמוד בפרנקפורט בישיבתו של הרב יוסף ברייער (נכדו של הרש"ר הירש). בסביבות שנת 1933 (תרצ"ג) החל ללמוד בישיבת עץ חיים במונטרה שבשווייץ, שבראשותה עמד הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו.

בחורף 1934 (תרצ"ד), לאחר ששמע באקראי שתי שיחות מוסר מאת הרב דוד בודניק מאסכולת נובהרדוק, שהשאירו עליו רושם עז, עבר בקיץ 1934 (תרצ"ד) לישיבת מיר, שם כיהן כמשגיח הרב ירוחם ליבוביץ. הוא נקשר אל ר' ירוחם והספיק ללמוד אצלו רק כשנתיים, עד לפטירתו בקיץ 1936 (תרצ"ו). אך נקשר אליו מאוד וראה את עצמו ממשיך את שיטתו, הוא חיבר עליו את הספר "אדם ביקר". ב-1938 (תרצ"ח) עזב את ישיבת מיר, והגיע לסטוקהולם והחל למסור שם שיעורי תורה לנוער ולמבוגרים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 (תרצ"ט) נתמנה לנציג של ועד ההצלה. בתפקיד זה השיג מהקונסול ההולנדי בשוודיה אלפי ויזות לבני ישיבות ולאחרים. כמו כן העביר סכומי כסף גדולים לישיבת מיר בשאנגחאי.

בתום המלחמה פתחה שוודיה את שעריה לכעשרים אלף פליטים יהודים, רובן נשים. הרב וולבה סייע לרב בנימין זאב יעקבזון, רבה הראשי של סטוקהולם ומנהל סניף ועד ההצלה בסטוקהולם, לפתוח בית ספר חרדי, לכאלף בנות, משוחררות מחנה הריכוז רוונסבריק, באי בשם לידינגה (אנ') סמוך לסטוקהולם. הרב וולבה עצמו אף נתן שיעורים במוסד זה.

ב-1946 (חשוון תש"ז) עלה לארץ, לאחר שנישא בגיל 33 לרבקה, בתו של הרב אברהם גרודזינסקי, משגיח בישיבת סלבודקה.

אחרי המלחמה (ישראל)

ב-1949 (חשוון תש"ט) הקים את ישיבת באר יעקב, לאחר התייעצות עם החזון איש. מעט לאחר מכן הצטרף לישיבה הרב משה שמואל שפירא, שכיהן בתפקיד ראש הישיבה, לצידו של הרב וולבה שכיהן כמשגיח. בסיון ה'תשי"א שימש כחודש כסגן ראש המועצה המקומית^[1]. בתקופת באר יעקב, הוציא לאור את חלקו הראשון של ספרו "עלי שור".

המשגיח בכתב ידו במכתב לתלמיד שכתב מאמר תשבחות על ספרו עלי שור

ב-1967 (תשכ"ז) לאחר מלחמת ששת הימים החל בפעילות החזרה בתשובה מקיפה (דבר שהיה נדיר עד אז בקרב הציבור הליטאי, ובמיוחד בזה הישיבתי). הוא החל להרצות בקיבוצים ובסיסי צבא, ועוד, והתפלמס עם כל רובדי העולם הישראלי החילוני והחרדי. נלחם במיסיון, ברפורמים ובקונסרבטיבים. שיחותיו מאותה תקופה רוכזו בספר 'עולם הידידות', או בשמו המקורי 'בין ששת לעשור'. בנוסף, עסק בהדרכת חוזרים בתשובה בישיבת דבר ירושלים, ובספרו 'אור לשב'.

ב-1982 (תשמ"ב) עזב הרב וולבה את ישיבת באר יעקב ועבר לירושלים, שם הקים את בית המוסר שבו גם ייסד כולל אברכים, להכשירם בבוא הזמן ללמד ולהעביר לאחרים תורה מוסר ותיקון המדות, וכעשר שנים לפני פטירתו הקים ישיבה נוספת - ישיבת גבעת שאול, שבראשה העמיד את תלמידיו הרב אליקים גצל פשקס כראש הישיבה, והרב יהודה מנדלסון ששימש כמנהל בית המוסר, כמנהלה הרוחני, כשהוא עצמו משמש בה כ"משגיח". במקביל מסר שיחות בישיבות שונות - קול תורה, מיר, נצח ישראל, לייקווד-ישראל שם הוא היה מהמשגיחים בישיבה.

נודע כדמות מוסרית בולטת, והיו שראו בו שריד אחרון לתנועת המוסר מהדור שלפני השואה. כונה 'זקן המשגיחים', או 'המשגיח' סתם. התבלט בקו המחשבה האינדיבידואליסטי המיוחד שאפיין אותו, ונחשב כאיש חינוך, שרבים היו באים להתייעץ עמו.

נפטר בחול המועד פסח ט"ז בניסן ה'תשס"ה, ונקבר בחלקת הרבנים החדשה בהר המנוחות בירושלים.

עלי שור

ערך מורחב – עלי שור

ספרו "עלי שור" (אשר כתבוֹ בעילום שם ושמו 'שור' הוא ראשי תיבות של שמו ושם אשתו שלמה ורבקה) מהווה מדריך בסיסי ויסודי לבן ישיבה, בתחומי היחס לתורה ולמצוות והעבודה על האישיות. הספר מחולק לשני חלקים, שני החלקים יצאו בפער של כעשרים שנה זה מזה.

בהקדמתו ביאר הרב וולבה מהו תפקידו ומטרתו של הספר, ומאין שאב את ההשראה לכתיבתו - מוועדי מוסר שערך בישיבתו באר יעקב, ומרבותיו הרב יצחק הוטנר והרב ירוחם ליבוביץ.

בספרו הוא מדגיש את חשיבות לימוד הגמרא, חשיבות התפילה, קידוש השם וחילול השם, וכן הוא עוסק בנושאים הגותיים דוגמת: מהו אדם, ומה תפקידה של התורה בעיצובו.

מתלמידיו

• הרב אורי וייסבלום, משגיח בישיבת נחלת הלויים בחיפה.
• הרב ישראל מאיר המניק, משגיח בישיבת "יד אהרן" בירושלים.
• הרב ראובן לויכטר, בעבר משגיח בישיבת "חברון גאולה" בירושלים ובישיבת "שיח ידידיה" בפתח תקווה.
• הרב אליהו אליעזר דסלר (השני), משגיח בישיבת פוניבז' בבני ברק.
• הרב חיים מנחם היילברון, ראש ישיבת "דעת תורה" בירושלים.
• הרב אברהם אשי בולג, ראש ישיבת דרך חיים בציריך, שוויץ.

משפחתו

אשתו, רבקה (1923 - ה'תשע"ט, 2018)^[2]), הייתה בתו של הרב אברהם גרודזינסקי. אחיותיה היו נשואות לרב ברוך רוזנברג ולרב חיים קרייזווירט.

ילדיו

• אברהם (אבי)
• יעקב^[3]
• חסיה - נישאה לרב עזריאל ארלנגר, משגיח ישיבת מיר בארצות הברית, נפטרה ב-2016.
• שושנה - נישאה לרב יוסף יחיאל במברגר, רב הקהילה החרדית בחיפה.
• אסתר - נישאה לרב יעקב אליעזר שוורצמן, ראש ישיבת לייקווד-ירושלים (בנו של הרב דב שוורצמן ונכדו של הרב אהרן קוטלר).

ספריו

ספרים שהופיעו בחייו:

• עלי שור, שני חלקים.
• בין ששת לעשור שבהוצאה מאוחרת נקרא עולם הידידות, ויצא לאור בתוספת הנספח "שלהבתיה" שהוסב ל"אור לשב", מדריך לחזרה בתשובה.
• האדם ביקר, על רבו רבי ירוחם ממיר, ירושלים תשנ"ט, באתר אוצר החכמה.
• זריעה ובנין בחינוך, ענייני חינוך, פלדהיים תשנ"ו.
• המצוות השקולות, על שבע המצוות שנאמר עליהן שהן שקולות כנגד כל התורה כולה, ירושלים תשס"ו.
• פרקי קנין דעת
• קונטרס הדרכה לכלות
• קונטרס הדרכה לחתנים

ספרים שהופיעו לאחר מותו:

• מאמרי ימי הרצון, מערכות מאמרים על הימים הנוראים.
• דעת שלמה, מערכות מאמרים על חג מתן תורה, ימים נוראים, פסח ועוד, מספר כרכים.
• אגרות וכתבים, מכתביו בנושאים מגוונים, תורה, מוסר, ייעוץ, ועוד, ירושלים תשס"ה.

ספרים במשנתו:

• אבני שלמה, ממורשתו של הרב וולבה, ירושלים, ה'תשס"ו.
• יונתן בן מיכאל, הארות, ירושלים, יפה נוף, ה'תשפ"א.
• אפרים פורדשם, לפניו נעבוד, ירושלים תשע"ז.
• זאב וולבה, שיעורי חומש, 3 כרכים, תשס"ט-תשע"ט.
• יוסף הכהן ג'קובס, באומונתו יחיה, ירושלים תשע"ג.

מאמריו

• "פסיכיאטריה ודת" מתוך חוברת "בשבילי הרפואה" ה'תשמ"ב, באתר hebrewbooks עמ' נ"ז-צ.
• "אמת" היא אתחלתא דגאולה, מתוך הקבוץ התורני "עם התורה", קובץ ט', שנת ה'תשל"ט, באתר hebrewbooks.
• על הישיבות - סדרת מאמרים, באתר "דעת".
• דו-שיח מבעד למחיצה, המעיין, גיליון 21, תמוז ה'תשמ"א.

לקריאה נוספת

• אלחנן ניר, האיש שבא משם, פורסם ב'שבת' – מקור ראשון, י"ז סיון ה'תשס"ה, 24.6.2005.
• יאיר הלוי, הרב שלמה וולבה ומאמצי החייאת המוסר בעולם "ההשקפה" הישיבתי-חרדי, תמורות בחברה החרדית בישראל ובחקרה, ירושלים: מכון ון ליר, תשע"ב, עמ' 55.
• יאיר הלוי, מוסר, חינוך, הדרכה: הרב שלמה וולבה, הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, הוצאת מאגנס תשע"ז, עמ' 735.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שלמה וולבה בוויקישיתוף

• בנימין בראון, ‏האוניברסיטה המשודרת: תנועת המוסר; פרק 13: שיירי תנועת המוסר בעולם החרדי הישראלי, באתר iCast
• שיעורי הרב שלמה וולבה באתר "קול הלשון"
• ישראל שפירא, ‏המסר החריף ממרן הרב שך לגר"ש וולבה, באתר כיכר השבת, 10 באוקטובר 2021
• ישראל שפירא, ‏השינויים שביקש הגר"ש וולבה לחולל בחינוך, באתר כיכר השבת, 14 באוקטובר 2021
• שלמה וולבה (1914-2005), דף שער בספרייה הלאומית