Loading AI tools
תאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאוריית ההיקשרות (באנגלית: Attachment Theory) היא תאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית שיצר ג'ון בולבי, פסיכואנליטיקאי בריטי, בשנים 1969–1982 עם שותפתו הקנדית מרי איינסוורת'. זוהי אחת התאוריות הפסיכולוגיות המשפיעות ביותר בחמישים השנים האחרונות, והיא הניעה פרסום של אלפי מחקרים וכתיבה של עשרות ספרים. התאוריה עוסקת בקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל בו במהלך שנות חייו הראשונות, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית.
תאוריה זו מבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע צורך מולד ואוניברסלי ליצור קשר עם מטפל מרכזי אחד לפחות, וקשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק. זאת בניגוד לתאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, לפיה מה שמניע את התינוק הוא סיפוק דחפים וצרכים פיזיים.
אף על פי שבולבי התמקד במערכת היחסים של תינוקות והמטפלים בהם, הוא ציין כי סגנון ההיקשרות מאפיין את החוויה האנושית לאורך כל חייו של הפרט. המודלים המנטליים שהתינוק מפתח יהיו אחראיים בבגרותו להמשך קיומן של נטיותיו ההתנהגותיות המוקדמות. הם ישפיעו על יצירת קשרים רגשיים עמוקים וקשרים זוגיים בפרט, וכן על ציפיות המבוגר מעצמו ומהעולם. הם יהוו "אבני בניין" שיקבעו את סגנון ההיקשרות שלו כבוגר.
על פי בולבי, ילדים נולדים עם מערכת היקשרות התנהגותית אשר מניעה אותם לחפש קרבה לדמויות משמעותיות (דמויות היקשרות) בעת צורך. על פי התאוריה, הצורך בקרבה להורה על מנת לקבל הגנה הוא ראשוני, ואינו צורך משני שתפקידו לספק צרכים פיזיים. בניסוי מפורסם שערך הפסיכולוג הארי הארלו (1965) הושמו גורי קופים בכלוב ובו בובת אם מלאכותית העשויה חוטי תיל המספקת מזון ומים, וכן בובת אם מלאכותית רכה, העשויה ספוג רך, המזכירה אם אמיתית. הארלו הראה כי הקופים אמנם מתקרבים לאם המאכילה בכל פעם שהם רעבים, אך כשהם עייפים או מפוחדים הם הולכים ישירות לאם הרכה. בצורה כזו הוכיח הארלו כי הצורך בהגנה ובקרבה נפרד מן הצורך הפיזי במזון ואף עולה עליו, ובכך נתן אישור אמפירי לדבריו של בולבי.
צאצאים אנושיים נולדים חסרי אונים ותלותיים לחלוטין. הם אינם מסוגלים ללכת, לחקור את סביבתם, למצוא מזון ושתייה, או להגן על עצמם מפני טורפים וסכנות אחרות. במהלך האבולוציה נוצרו שתי מערכות התנהגות אדפטיביות שנועדו לתת מענה לכך:
סוג ההיקשרות בין התינוק לבין הדמות המטפלת בו תלוי ביכולת המטפל לקלוט את הסימנים שהתינוק משדר ולהגיב אליהם בהתאם. מכאן, שתפקיד המטפל, מעבר לסיפוק צרכיו הפיזיולוגיים של התינוק, הוא גם ביצירת סביבה בטוחה עבור התינוק אשר תרגיע אותו ותווסת את רמת החרדה שלו. הבסיס הבטוח מאפשר לתינוק לחקור את סביבתו ולפתח עצמאות מבלי שיחוש מאוים מהסכנה של אובדן הקשר עם דמות ההיקשרות. ברגעים בהם חש התינוק שהמתח מסביבו מכביד עליו, הוא יכול לשוב לדמות ההיקשרות. יכולת התנסות זאת של התינוק היא בעלת חשיבות מכרעת כבסיס להתפתחות הביטחון העצמי ואמונו בעולם. תינוק, אשר המבוגר המטפל בו זמין, רגיש ומגיב לאיתותיו, מפתח ביטחון עצמי ומפנים את התחושה שאינו לבד. ומכאן שעבור תינוק זה פוחתים בצורה משמעותית הסיכויים לחרדת נטישה או חוסר ביטחון וחרדה במצבים של פרידה. וכמו כן עולים הסיכויים שיתעניין בחקר הסביבה וביצירת קשר של קרבה עם אנשים אחרים.
.jpg)
הדפוס שנוצר בקשר הראשוני והחוויות שחווה התינוק יוצרים "מודלי עבודה פנימיים", שהם תבניות קוגניטיביות-רגשיות הכוללות את ציפיות הילד לגבי האחר ולגבי עצמו וערכו העצמי במסגרת קשר. מודלים אלו ישמשו את אותו ילד לאורך כל חייו, בעת יצירת קשרים עם אחרים וגם בעת בניית דימויו העצמי. מודלי העבודה הפנימיים, מתגבשים, על פי בולבי, בשנת החיים הראשונה, לאחריה קשה יהיה לשנותם. הקשר של הילד עם הדמות המטפלת בשנות החיים הראשונות, יהווה את האבטיפוס של כל הקשרים אותם יצור אותו ילד בעתיד, שכן לפיו יעריך הילד את מידת ההערכה שהזולת רוחש לו ואיכות הקשר שיש לצפות לו. מודל זה מושפע על ידי המידה שבה רואה התינוק את עצמו אהוב על ידי דמות ההתקשרות שלו. מודל העבודה הוא שיכתיב לילד את עקרונות היסוד להמשך חייו החברתיים, והוא יעבוד כל הזמן לאורך החיים. על פי בולבי, ההבדלים הבסיסיים בין בני האדם נובעים מהבדלים במודלים הפנימיים שנוצרו אצלם.
בשנת 1978 מרי איינסוורת' פיתחה את התאוריה של בולבי ויצרה מבחן שנועד לאבחן ולסווג את מודל העבודה הפנימי של התינוק. המבחן מתבצע בסוף שנת החיים הראשונה של הילד, בה התגבש מודל העבודה שלו. המבחן נקרא "סיטואציית הזר" ומבוסס על ההנחות התאורטיות כי מערכת ההיקשרות היא הישרדותית בבסיסה ולכן תיחשף במלוא עצמתה במצב של מצוקה ופחד. הנחה נוספת היא שעבור ילדים המפתחים התקשרות תקינה להוריהם, משמשים ההורים "בסיס בטוח" שממנו אפשר לצאת לחקירת הסביבה, מה שיסלול דרך להתקדמות קוגניטיבית ורגשית. כאשר הבסיס הזה אינו בטוח עבור הילד, עלולים להיווצר דפוסים של היקשרות לא בטוחה, אשר עלולים להשפיע רבות על הילד ועל המשך חייו.
למבחן ארבעה שלבים:
על פי התנהגותו ותגובותיו של התינוק, נקבע סגנון ההיקשרות שלו.
במהלך כל אפיזודה נבדק האיזון בין התנהגויות ההיקשרות של התינוק לבין ההתנהגויות החקרניות שלו במצבי דחק. הניסוי נערך כך שהלחץ על התינוק הלך וגבר באופן הדרגתי וגרם לו לבטא התנהגויות היקשרות בעצמה הולכת וגוברת. החוקרים צפו כיצד מווסת התינוק את תחושות המצוקה שלו בעזרת ההיקשרות לאמו וכיצד הוא משתמש באמו כבסיס בטוח שממנו הוא יוצא למסעות מחקר בסביבה החדשה שכללה אנשים זרים. כמו כן הם צפו בתגובות התינוק לפרידה מהאם ולפגישה המחודשת אתה.
איינסוורת' סיווגה את התינוקות לפי התנהגותם בניסוי זה וקבעה כי קיימים 3 סוגים של סגנונות היקשרות המקבילים לחלוקה שמצא בולבי: סגנון בטוח, סגנון חרד אמביוולנטי וסגנון חרד נמנע.
איינסוורת' מצאה שיש קשר ישיר בין סגנון ההיקשרות של התינוק לבין ההתנהגות של האם כלפיו. נמצא כי אמהות לילדים שסווגו כבטוחים התאפיינו ברגישות ובתגובתיות לילדיהם. הן היו חמות וקרובות אך יחד עם זה לא חודרניות והגיבו ביעילות ובתכליתיות למצוקת ילדיהן. אמהות לילדים שסווגו כנמנעים נטו לדחות את ניסיונות ההתקרבות של ילדיהן ולא היו רגישות לאיתותיו. הן לא הגיבו לילד וצרכיו ונהגו באדישות ובכעס עצור כלפיו. אמהות לילדים חרדים אמביוולנטיים לא נטו לדחות את ילדיהן אך נמצאו כחסרות רגישות לאיתותיו, לא עקביות למילוי צרכיו ובהיענותן לניסיונות ההתקרבות מצידו.
בנוסף תגובות התינוק שונות מתרבות לתרבות, כך למשל בקרב תינוקות ממשפחות יפניות מסורתיות לתינוק קשה מאוד עם הפרידה אך עדיין אין זה אומר שמדובר בתינוק חרד, אלא סיבת הקושי שלו היא בכך שבתרבות היפנית מסורתית תינוקות כמעט ואינם נפרדים מהאמא ובשל כך הוא כמעט ולא התנסה בפרידה.
בולבי סבר שההיקשרות מאפיינת את החוויה האנושית לאורך כל החיים. אך רק באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת החלו חוקרים שונים לנסות ולהבין את תפקידם של תהליכי ההיקשרות בבגרות. הראשונים לחקור את רעיונותיו של בולבי בהקשר של מערכות יחסים רומנטיות היו סינדי חזן ופיליפ שייבר. הם שאפו להגדיר אהבה רומנטית בין בני זוג בוגרים דרך המושגים של תאוריית ההיקשרות (שמגדירה יחסים בין תינוק למטפל). לפי חזן ושייבר (1987), הקשר הרגשי שנוצר בקשר רומנטי בין מבוגרים הוא בחלקו תוצאה של אותה מערכת היקשרות התנהגותית. חזן ושייבר סברו שהבסיס של כל מערכת יחסים בין אם רומנטית ובין אם בין תינוק למטפל היא היקשרות, ולכן שייכת למערכת ההיקשרות ההתנהגותית. היקשרות לא בטוחה בחיים הבוגרים, קשורה לרמות נמוכות של יציבות, סיפוק והסתגלות במערכות יחסים זוגיות ככלל ובנישואים בפרט.
חזן ושייבר בדקו את האופן בו מקשרים מבוגרים את מערכות היחסים הרומנטיות שלהם אל מול הזיכרונות של יחסיהם עם הוריהם. הם גילו כי מבוגרים בעלי סגנון היקשרות בטוח, תפסו את הוריהם באופן חיובי יותר בהשוואה לבעלי התקשרות חרדה-אמביוולנטית וחרדה-נמנעת.
במהלך השנים חל שינוי בתפיסת המחקר בתחום ההיקשרות. המודל הישן של 3 הקטגוריות (בטוח חרד, נמנע) הוחלף במודל חדש הבנוי משני צירים:
אדם בעל סגנון היקשרות בטוח יקבל ציון נמוך בציר החרדה ובציר ההימנעות. אדם בעל סגנון היקשרות חרד יקבל ציון גבוה בציר החרדה, ונמוך בציר ההימנעות. אדם בעל סגנון היקשרות נמנע יקבל ציון גבוה בציר ההימנעות, ונמוך בציר החרדה. אדם בעל סגנון היקשרות לא מאורגן יקבל ציון גבוה בשני הצירים.
בעקבות ניסוי ״סיטואציית הזר״, בדקו חוקרים שונים האם קיימת אפשרות להעריך בצורה מהימנה את סגנון ההיקשרות של האדם הבוגר. משנות ה-80, חוקרים מתתי דיסציפלינות פסיכולוגיות שונות (התפתחותית, קלינית, אישיות וחברתית) פיתחו מדדים חדשים של סגנון היקשרות שמטרתם הייתה להתאים את ניסוי ״סיטואציית הזר״ לאורך גיל ההתבגרות והבגרות.
יריבתה הגדולה של תאוריית ההיקשרות היא תאוריית המזג שהתפתחה בשנות ה-50, המניחה שהבדלים במזג הם הגורמים לשוני בהתנהגות בסיטואציית הזר. פסיכולוגים הסבורים כך, למשל ג'רום קגן, מזהירים מפני האשמת ההורים בקשיי ילדיהם, מגמה שתאוריית ההיקשרות עלולה לעודד. נראה שמערכת עצבים סימפתטית פעילה מדי מעוררת עצבנות וחרדה במידה גבוהה אצל הילד, ואלו אינם קשורים לסגנון ההיקשרות לדמות המטפל. עם זאת, כיום ההנחה המקובלת היא שקיימים יחסי גומלין בין טיב ההיקשרות לבין המזג, ושני הדברים מעצבים יחדיו את דפוסי התנהגותו של הילד.
ביקורת נוספת טוענת כי התפתחות יכולת ההיקשרות אינה מוגבלת לתקופת הילדות ומתפתחת במהלך כל החיים. כמו כן היא חלה גם על קשרים נוספים כמו עם בני קבוצת הגיל ולא רק עם האם. דניאל סטרן ביקר את המחקרים בתחום ההיקשרות בכך שהם חקרו דפוסים של היקשרות ולא את עצמתה או טיבה. בנוסף, סטרן הצביע על מחקרים שונים שהראו פערים גדולים בתוצאות במחקרים שנערכו במקומות שונים וטען לפיכך שאין הם יכולים לנבא פתולוגיות.
התקשרות (פסיכולוגיה), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
