תהום (יהדות)

תהום הוא בור, מדרון או חלל עמוק מאוד או שסופו לא נודע, במובן הפיזי או המטאפורי. במקרא ובספרות חז"ל משמעותו המים הקדמוניים והעמוקים של הבריאה. על פי פרשנות "המצודות": עומק הים. על פי קאסוטו: האוקיינוס הפרימיטיבי שנברא ברצון האל^[1].

ערך זה עוסק בחלל עמוק ללא סוף ידוע. אם התכוונתם לטומאה שאינה ידועה, ראו טומאת התהום.

בהלכה מופיע המושג טומאת התהום, טומאה שנמצאת בחלל מתחת לקרקע ולא ידועה לאף אדם.

הופעות בתנ"ך

על פי הנאמר בספר בראשית, בתחילת הבריאה מי התהום כיסו את פני כל הארץ, ורק עם ציוויו של האל התקבצו למקום אחד ואיפשרו את חשיפת הארץ (בראשית, א', ט'). מכאן התפיסה שהתהום נמצאת מסביב ליבשה המוכרת ובעומקה של האדמה. לפרשנותו של קאסוטו לפסוקים בבראשית ב ה-ו, לפני חטאו של אדם הראשון בגן עדן, מי התהום היו עולים ומשקים את האדמה ומתפצלים לארבעת הנהרות הנזכרים, ולא היה צורך בגשם. רק לאחר חטאו נסתתמו מעיינות תהום והחל לרדת גשם^[2].

בסיפור על המבול מסופר כי בנוסף לגשם הרב שירד נבקעו מעיינות התהום והציפו את הארץ והחריבו אותה (בראשית, ז', י"א). מאידך, מי התהום נתפסים כמקור המרכזי של המעיינות, וכמים המרווים את האדמה וגורמים לה לפוריות^[3]. יעקב, בברכתו ליוסף, מברכו ב”בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת” (בראשית, מ"ט, כ"ה). התייחסות דיכוטומית זו נמצאת גם אצל יחזקאל הנביא – מצד אחד נבואת חורבן לעיר צור שתעלה עליה התהום ותחריב אותה, ומים רבים יכסו אותה (יחזקאל, כ"ו, י"ט), ומצד שני בתיאור צמיחת ממלכת אשור, מתואר כי התהום סייעה בכך, ”מַיִם גִּדְּלוּהוּ, תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ” (יחזקאל, ל"א, ד').

בספרות המדרשית נראה כי יש למי התהום שאיפה לצוף לעלות ולכסות שוב את הארץ כמו במצב הבראשיתי, ורק רצון האל וציוויו מונעים את התופעה הזו. בתלמוד מסופר כי מי התהום איימו להציף את העולם לאחר שדוד המלך חצב יסודות עמוקים לבית המקדש בהר הבית, ורק לאחר שזרק לשיתים (שהן תעלות המחוברות לתהום) חתיכת חרס שעליה השם המפורש, בעצתו של אחיתופל, מי התהום צנחו לעומק רב, דבר שסיכן את הפוריות של האדמה, ולכן דוד באמצעות שירי מעלות העלה את מי התהום לעומק הרצוי^[4].

בתנ"ך מובעת התפיסה כי המצב הבראשיתי בגן עדן שבו מי התהום פרצו החוצה והשקו את האדמה ישוחזר לעתיד לבוא. כך למשל מתואר בספר זכריה פריצת מי התהום מירושלים, שישקו את סביבתם עד הים התיכון וים המלח:

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן, בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה.

— ספר זכריה, פרק י"ד, פסוק ח'

גם בספר יואל ישנו תיאור דומה:

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם, וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים.

— ספר יואל, פרק ד', פסוק י"ח

במקרא לעיתים התהום מובא כמושג הבא לתאר דבר עמוק מאוד הרחוק מהאדם, למשל בספר איוב, ”הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ?” (איוב, ל"ח, ט"ז). הצירוף "תהום רבה" (כלומר התהום הגדולה) קיים מספר פעמים ובא לתאר את גודלה העצום של התהום (תהלים, ל"ו, ז'; עמוס, ז', ד').

משמעות קבלית ומטאפיזית

בספר הזוהר מובעת התפיסה כי הארץ כולה צפה על התהום סביב אבן השתיה, כאשר חלקה של האבן נעוץ ושקוע בתהומות, וחלקה האחר מהווה את מרכז היבשה וסביבה מעגלים מתפשטים אזורים בעלי קדושה שונה. תפיסה זו כנראה מתבססת על הפסוקים במשלי: ”בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם, שָׁם אָנִי; בְּחֻקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם” (משלי, ח', כ"ז) ובתהלים ”תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ” (תהלים, ק"ד, ו').

מי התהום מזוהים עם רוע מסוים. ישנו קישור בין התהומות לבין מפלצות הים השוכנות בהן. למשל בתהלים ”הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת.” (תהלים, קמ"ח, ז') במקום אחר האומות היריבות לישראל נמשלות למים זדוניים ששוטפים אותם, מתוך תפיסה של הרוע של מי התהום: ”אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ. אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים.” (תהלים, קכ"ד, ד'–ה')

כנראה בשל הקשר זה בשירה שלאחר קריעת ים סוף מוזכרות התהומות, כמי שכיסו את המצרים, ”תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ, יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן” (שמות, ט"ו, ד') וכמי שקפאו לנוכח רוח ה': ”קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם” (שמות, ט"ו, ח'). בפסוקים אלו ניכרת השליטה של האל במים האדירים האלו שמסמלים כוחות אליליים, ובשימוש בהם כרצונו להילחם באויביו. גם בספר ישעיהו ישנו הקשר דומה:

עוּרִי עוּרִי, לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה', עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים, הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין. הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה, הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים.

— ספר ישעיהו, פרק נ"א, פסוקים ט'–י'

שימושים בעברית

בהשאלה קיים בעברית הביטוי "תהומות הנפש", לציין עומק פסיכולוגי וכוחות שהאדם לא מודע להם.

המילה 'תהום' בשפה העברית מתקיימת הן בצורת זכר והן בצורת נקבה^[5].

ראו גם

• שאוֹל

קישורים חיצוניים

• יהודה ברנדס, ‏על פני תהום, אקדמות גיליון ח', כסל"ו תש"ס, עמ' 161–178