שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
תחנת הכוח רוטנברג
תחנת כוח קיטורית באשקלון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
תחנת הכוח רוטנברג היא תחנת כוח קיטורית באשקלון, השנייה בגודלה בישראל מבחינת הספק.
התחנה קרויה על שמו של פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, ועל שם אחיו, אברהם רוטנברג, ממשיך דרכו בניהול החברה[1]. התחנה ממוקמת על חוף הים התיכון סמוך לעיר אשקלון, ומופעלת על ידי חברת החשמל לישראל, והיא התחנה הקיטורית החדשה מבין 5 התחנות הקיטוריות בארץ. כושר הייצור של התחנה מהווה כרבע מכושר הייצור של חברת החשמל.
התחנה בנויה על החוף כיוון שהיא פועלת בטכנולוגיה קיטורית ומשתמשת במי הים לקירור, וכן מוזנת בפחם הנפרק מאוניות משא ברציף מיוחד בסמוך לה. התחנה כוללת ארבע יחידות לייצור חשמל. בעקבות החלטת הממשלה על מעבר לייצור חשמל בישראל מפחם לגז טבעי, החלה הסבת התחנה ב-2021[2]. באוגוסט 2023 הושקה בתחנת רוטנברג יחידת הייצור הראשונה של חברת החשמל שהוסבה מהפעלה בפחם להפעלה בגז[3].
בשנת 2008 אושר "פרויקט D": הרחבת התחנה על ידי הוספת שתי יחידות נוספות המוזנות פחם אף הן. באפריל 2017 שר התשתיות הלאומיות ביטל את הפרויקט[4].
Remove ads
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
תחנת הכוח רוטנברג באשקלון כוללת בתוכה שתי תחנות כוח, אחת בשם "רוטנברג א'" מכילה את שתי יחידות הייצור הראשונות והחדשה יותר שנוספה לה "רוטנברג ב'" מכילה שתי יחידות ייצור נוספות ובה הותקן סולקן לסילוק גפרית.
דיונים ראשונים על הקמת תחנת כוח בסמוך לאשקלון החלו בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, בין שאר נשקלה הקמת תחנת כוח גרעינית בין אשדוד לאשקלון, באזור ניצנים[5]. אך לתוכנית הייתה התנגדות רבה[6].
ביולי 1981 אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את הקמת התחנה, כתחנה פחמית מדרום לאשקלון[7], למרות התנגדות ראש עיריית אשקלון, אלי דיין, והוועד הציבורי נגד התחנה בראשות אריה קרן[8]. העבודות באתר להקמת תחנת "רוטנברג א'" החלו בשנת 1984[9], ותחילת ייצור החשמל בה היה בשנת 1990.
תחילת העבודות להקמת "רוטנברג ב'" הייתה בשנת 1996[10], ותחילת ייצור החשמל בה היה באוגוסט 2000[11].
במקור תוכננה הקמתו של מזח לאספקת פחם, המקושר לתחנה באמצעות גשר שאורכו כקילומטר ובגובה 15 מטר ועליו נמצא מסוע המעביר את הפחם מהאנייה ישירות למאגר הפחם בתחנה, כפי שנבנה גם בתחנת אורות רבין[12]. אולם רשות הנמלים יזמה תוכנית להקים בנמל אשדוד מסוף בינלאומי לפריקת פחם ולשנע את הפחם באמצעות רכבת לתחנה. החזון של רשות הנמלים היה שהמסוף באשדוד ישמש לאחסון ואספקת פחם למדינות נוספות באגן הים-התיכון, באמצעות שטעון והעמסה על אוניות-צובר. עלות הקמת המסוף הייתה כ-125 מיליון דולר. לשם אספקת הפחם נסללה שלוחה ממסילת הרכבת אשקלון-עזה באזור מושב מבקיעים אל התחנה ורכבות משא הובילו פחם שנפרק מאוניות בנמל אשדוד אל התחנה[13]. זמן קצר לאחר הקמת המסילה הודיעה חברת החשמל שתשקול בכל זאת להקים את המזח בנמל אשקלון - קצא"א, עקב העלות הגבוהה של השינוע דרך נמל אשדוד והרכבת[14]. הקמת המזח החלה ב-1997, בידי קונצרן יונדאי שזכה במכרז להקמתו[15], בשיתוף החברות א. ארנסון ושפיר הנדסה ותעשייה[16]. המזח הושלם בפברואר 1999[17].
בשל קרבתה לרצועת עזה וחשיבותה האסטרטגית, התחנה, שניתן לראותה היטב מצפון רצועת עזה, מהווה מטרה לירי רקטות מרצועת עזה, וזאת אף על פי שתחנה זו מספקת גם את צורכי החשמל של תחנת הכוח של רצועת עזה עצמה. במהלך מבצע צוק איתן בקיץ 2014 פגעו מספר רקטות בשטח התחנה וגרמו נזק לרכוש[18]
בתחנה נמצא מרכז מבקרים ובו הסבר על ייצור החשמל בתחנה וסיור מודרך באוטובוס בתחנה כולל נסיעה על הגשר וצפייה בתהליך פריקת פחם מאניה.
Remove ads
אירועי בטיחות
אסון הארובה
ב-8 במאי 1998 במהלך עבודות הבנייה של הארובה החדשה ב"רוטנברג ב'" התרחשה תאונת עבודה קטלנית, שבה נפלו לתהום מגובה 250 מטר 9 פועלים רומנים, כאשר משטח העבודה שלהם קרס. חמישה עובדים נוספים חולצו על ידי יחידה 669[19]. בעקבות תאונה זו הוקמה ועדת חקירה ציבורית שמסקנותיה השפיעו על המשך הבנייה של התחנה[20].
קריסת מזח הפחם
ב-13 במרץ 2023 קרס עגורן במזח הפחם של התחנה, בשל מזג אוויר חריג ורוחות עזות[21]. אחד העובדים חולץ במצב בינוני והובהל לבית החולים ברזילי. שני עובדים אחרים הוכרזו נעדרים[22]. כעבור יומיים נמצאה גופתו של אחד משני הנעדרים (גמלאי של חברת החשמל שנפגע בשעה שעסק בדייג באזור)[23]. רק לאחר כ-5 שבועות, אותרה גופתו של הנעדר השני מתחת להריסות המזח[24].
קריסת מזח הפחם השביתה את האפשרות לספק לתחנה פחם באמצעות אוניות, וחברת החשמל נאלצה להעביר אותו ב-170 משאיות מדי יום, בנסיעה מנמל חדרה לאשקלון[25]. בהמשך בוצע אספקה גם במשאיות דרך נמל אשדוד[26]. בניית המזח מחדש נמשכה כשני וחצי, בעלות של 300 מיליון שקל[27].
אסון התחשמלות
ב-21 במאי 2024 התחשמל ונפצע קשה עובד בתחנה[28]. הוא נפטר כעבור חמישה ימים[29].
השריפה ליד יחידה 4
ב 17 באפריל 2025 פרצה שריפה במסגרת שיפוצים במתחם, סמוך ליחידה 4.[30][31]
Remove ads
נתונים
הספק: 2,250 מגה וואט.
מקור אנרגיה: פחם.
צריכת פחם (בתפוקה מלאה): 18,240 טון ליממה.
צריכת מי קירור: 330,000 טון לשעה.
ארובות ומתקנים להפחתת פליטות
ארובות התחנה הן ציון דרך בולט במישור החוף הדרומי, ונראות ממרחק רב מאשדוד, קריית גת, שדרות, וצפון רצועת עזה. במקור נבנו בתחנה שתי ארובות בגובה של כ-250 מטר. הארובה של יחידות 4-3 נבנתה במקור עם סולקן לסילוק גפרית. בתהליך זה נוצרים אדי מים בלתי מזיקים לסביבה והם נפלטים מהארובה כאילו מדובר בעשן. בארובה המקורית של היחידות הישנות יותר (2-1) אין מתקן זה והגזים שנפלטים ממנה אמנם אינם נראים מרחוק אך הם מזהמים בהרבה מהגזים שנפלטים מהארובה של יחידות 4-3 שמכילים ברובם אדי מים.
בעשור השני של המאה ה-21 נבנתה ארובה חדשה וסולקן עבור יחידות 2-1 והופסק השימוש בארובה המקורית של יחידות אלו. ארובה חדשה וסולקן נוספו גם ליחידות 6-5 באתר אורות רבין במסגרת תוכנית כוללת בעלות של 8 מיליארד ₪ להפחתת פליטות בתחנות הכוח באשקלון ובחדרה. נכון לשנת 2022, יחידות הייצור הפחמיות הישנות בחדרה (שמספקות כחצי מכושר ייצור החשמל המותקן מפחם בחדרה) הין היחידות בארץ שפועלות ללא סולקן ובעקבות כך גורמות לבדן לרבע מכלל זיהום חלקיקי האוויר שנוצר בכל מדינת ישראל מכל מקורות זיהום האוויר למיניהם. יחד עם זאת, אין כוונה להתקין בעתיד סולקן עבור יחידות ייצור ישנות אלו והן אמורות להפסיק את פעילותן בשנת 2023. בשנה זו הספקן יוחלף ביחידות ייצור חשמל חדישות הפועלות על גז טבעי שבבניה באתר אורות רבין.
Remove ads
פרויקט D
סכם
פרספקטיבה
באוגוסט 2001 אישר שר התשתיות, אביגדור ליברמן, לחברת החשמל להקדים את הקמתה של תחנת כוח פחמית נוספת באתר רוטנברג (שכונתה "פרויקט D") משנת 2017, כפי שנקבע בתוכנית האב למשק החשמל, לשנת 2007. ליברמן אישר את הקמת התחנה שההשקעה בה נאמדה ב-1.3 מיליארד דולר, לאחר שקיבל את טענת חברת החשמל כי אם לא תוקם התחנה (בהספק של 1,100 מגה-וואט), תיקלע ישראל למחסור בחשמל[32]. ראש עיריית אשקלון, בני וקנין, ויו"ר מועצת הפועלים, רמי גוואטה, בירכו על ההחלטה, מאחר שהקמת התחנה תספק תעסוקה למאות ממובטלי העיר[33]. בנוסף, חברת מודלים כלכליים, סיפקה הערכה לפיה עלות הייצור של קוט"ש בפרויקט D תהיה 2.0-1.7 סנט, לעומת 2.75 סנט (ממוצע) בתחנת כוח פחמית ו-3.5 סנט (ממוצע) בטורבינת גז המייצרת חשמל מגז. זאת עקב היתרון לגודל של שימוש משותף בתשתית לאספקת פחם במקום[34].
קידום הפרויקט התעכב עקב התנגדויות רבות, ובספטמבר 2003 הודיעה חברת החשמל כי המחסור ברזרבות חשמל בישראל עלול לגדול בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, בגלל העיכוב באישור "פרויקט D" באשקלון[35]. בנוסף טענה כי ההוצאה העודפת למשק מביטול הפרויקט תסתכם ב-500 מיליון דולר[36]. אך דירקטוריון חברת החשמל המשיך לנסות ולקדם אותו[37].
ב-2 בדצמבר 2007 אישר דירקטוריון חברת החשמל הקמת שתי יחידות ייצור נוספות אשר יפעלו אף הן על פחם. כל אחת מיחידות הייצור תהיה בעלת הספק של 630 מגה ואט והן תפעלנה על פי תקנות מחמירות לצמצום זיהום האוויר. מיד אחר כך פרסמה חברת החשמל את המכרזים העיקריים לרכישת ציוד לפרויקט[38]. הפרויקט קיבל את אישור הוועדה לתשתיות לאומיות (הות"ל) ביוני 2008[39].
אולם האישורים הסופיים להקמת המתקן לא התקבלו. בעקבות הגילויים המשמעותיים של גז טבעי בסמוך לישראל, סוכם על שינוי מתכונת הפרויקט, כך שהתחנה תתבסס על ניצול גז טבעי, ופחם כחומר דלק משני במקרי תקלה באספקת הגז. הפרויקט נדחה לתחילת שנות ה-20 של המאה ה-21, בעקבות הצורך בתכנון מחדש להפעלה במתכונת של גז טבעי כדלק ראשי[40]. בנובמבר 2014, דירקטוריון חברת החשמל הורה להקפיא את קידום הפרויקט[41].
באפריל 2017 ביטל שר התשתיות הלאומיות את הפרויקט[42].
ההתנגדות לפרויקט
גורמים שונים התנגדו לפרויקט. בין המוחים כנגד הפרויקט נמנו תושבי אשקלון, ארגוני הסביבה, בנוסף למשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות אשר הביעו את התנגדותם. לטענת המתנגדים, הפרויקט יגדיל את זיהום האוויר למרות אמצעי הסינון שיותקנו, ויסכן את בריאותם של תושבי אשקלון[43]. כמו כן, נטען כי קיימות חלופות נקיות זולות יותר, אם נלקחות בחשבון עלויות הזיהום בהתאם לפרוטוקול קיוטו. הקמת תחנה המייצרת חשמל מגז טבעי הוצע כחלופה[40], וייצור חשמל מאנרגיה סולארית (מהשמש) ואנרגיית רוח הוצעו כחלופות זולות יותר בטווח הארוך. עם זאת, מבקר המדינה קבע שלא הוצג מידע מלא על החלופות, ועל כן הן לא נשקלו כראוי[43].
בנובמבר 2001, ארגון אדם טבע ודין עתר לבג"ץ נגד אישור הפרויקט על ידי השר ליברמן, עקב חוסר סבירות, מאחר שלא נתן בהחלטתו את המשקל הראוי לשיקולים הנוגעים להשפעה על הסביבה, על איכות האוויר ועל בריאות הציבור, וכן לשיקולים הטכנולוגיים ולשיקולים הכלכליים[44]. בפברואר 2004, דחה בג"ץ את העתירה, וקבע כי על העותרת להפנות את טענותיה לוועדה לתשתיות לאומיות, שעסקה אז בהליך אישור תוכנית המתאר של התחנה[45].
Remove ads
קישורים חיצוניים
חברת החשמל, אתר תחנות הכוח - רוטנברג (אשקלון), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads