גיורא גודיק

גיורא גוֹדיק (15 במאי 1921 – 5 בספטמבר 1977) היה אמרגן ומפיק תיאטרון ישראלי, שהתפרסם כשהעלה סדרה של מחזות זמר במהלך שנות השישים.

סצנה מתוך המחזמר "לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ", 1970

גיורא גודיק

גיורא גודיק בתחילת שנות ה-60
לידה	15 במאי 1921 ורשה
פטירה	5 בספטמבר 1977[1] (בגיל 56) פרנקפורט
מדינה	ישראל
בת זוג	אמה גודיק

קורות חייו

גיורא גודיק נולד בשנת 1921 בוורשה בירת פולין, דור שלישי למשפחת שחקנים בפולין וברוסיה. אביו היה השחקן ולדיסלב גודיק.^[2]

התחנך בבית הספר היהודי של מגנוס קרינסקי בעירו, ואחר כך למד משפטים באוניברסיטת וילנה. שירת בארטילריה בצבא הפולני במלחמת העולם השנייה.

באפריל 1948 עלה לישראל. עם הגעתו גויס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים. גודיק הוצב ביולי 1984 בגונדת תותחנים בירושלים שתשולב בהמשך בגדוד 403, ובאוגוסט מונה למפקד סוללה.^[3] גודיק השתחרר בדרגת רב-סרן ב-1955. עם שחרורו קיבל הלוואה של 1,000 לירות ופתח משרד אמרגנות קטן בחדר ששכר ברחוב שינקין בתל אביב. אחת הלקוחות הראשונים שלו הייתה יפה ירקוני. אולם כבר בחודש הפעילות הראשון שלו הפסיד את כל סכום ההלוואה.

פעילותו כאמרגן

משנת 1957 החל בהבאת אמנים מצליחים מחו"ל להופעות בישראל, בין הבולטים בהם היו:

• בשנת 1957 - אימה סומאק ורביעיית גולדן גייט
• בשנת 1958 - הפלאטרס
• בשנת 1959 - עמליה רודריגז, הוויברז ולואי ארמסטרונג
• בשנת 1960 - חוזליטו, מרלן דיטריך והארי בלפונטה
• בשנת 1962 - פרנק סינטרה, יאן פירס,
• בשנת 1963 - קליף ריצ'רד, ריקה זראי (התגוררה אז בפריז)

בשנת 1961 קצר הצלחה עם ההפקה המיובאת-למחצה של "סיפור הפרברים" שהועלתה בשיתוף פעולה עם "הבימה".

ב-1969 חתם על חוזה עם הבמאי היהודי-פולני אלכסנדר פורד להפקת שלושה סרטים (אביו של גודיק השתתף בסרט של פורד משנת 1948).

תיאטרון גיורא גודיק

ב-1964, בעקבות ההצלחה שקצר עם "סיפור הפרברים", החליט להקים תיאטרון משלו. התיאטרון החדש, תיאטרון גיורא גודיק, העלה את "גבירתי הנאווה", מחזמר בהפקה כמו-אמריקנית, שהפך לסיפור הצלחה (בכיכובה של רבקה רז).

ההפקה השנייה שלו הייתה המחזמר "איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ" (1965), שבו הושקעו 500 אלף לירות. ההפקה ירדה מהבמה לאחר שבעים הצגות בלבד בלי שהחזירה את ההשקעה.^[4] גודיק לא נרתע ומיהר לתחנה הבאה: המחזמר "כנר על הגג", שהוצג לראשונה ביוני 1965 וזכה להצלחה רבה.

בהמשך, ב"קולנוע אלהמברה" שחכר ביפו, המשיך גודיק להתמקד בסוגת המחזמר, והעלה הפקות נוספות - שחלקן היו להצלחות ענק, אך כמה מהן היו כישלונות. בין המחזמרים שהעלה: "המלך ואני", "איש למנשה", "קזבלן" בכיכוב יהורם גאון (שהוצג 606 פעמים, שיא הופעות להצגה בתקופה ההיא), "איי לייק מייק" ו"לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ", בעקבותיה נכנס לחובות כספיים גדולים. כשהפקת "יום האבא" נקלעה לקשיים, גודיק אף נאלץ לביים בעצמו את המחזה, אבל המבקרים קטלו את ההצגה והיא ירדה מן הבמות לאחר זמן קצר.

כל ערב בכורה של גודיק היה אירוע חברתי נוצץ, וגודיק אף המליך - בין לילה כמעט - עשרות כוכבי במה אלמוניים, בהם: רבקה רז, שמואל רודנסקי, תיקי דיין, בומבה צור, שולה חן, יהורם גאון, חיים טופול ואחרים. הוא שילם להם משכורות גדולות, ואת חלקם שלף מהתיאטראות הרפרטואריים. בשיאו העסיק גודיק בתיאטרון שלו כ-200 עובדים.

ב-1972, ערב הפקת המחזמר החדש, "מותק אני לא שומע כשהברז פתוח" בבימויה של עדנה שביט, לאחר שכבר לוהקו השחקנים לתפקידים הראשיים (עודד תאומי ומרים גבריאלי), נמלט גודיק במפתיע לפרנקפורט, כשהוא משאיר אחריו שורת נושים והרבה שחקנים המומים. אשתו, אמה, באה בעקבותיו. בני הזוג נאלצו להותיר בארץ את שני ילדיהם: אדית, שהייתה כבר נשואה, וזאב, שעמד לפני גיוס.

בפרנקפורט מכר הזוג נקניקיות במזנון סמוך לתחנת הרכבת, באזור של פשע, כשבין לקוחותיהם היו עבריינים וזונות. ארבע שנים לאחר שהוכרז בישראל עבריין נמלט ויתר גודיק על אזרחותו הישראלית למען אזרחות גרמנית. גודיק הצליח לרכוש שתי מסעדות, וצבר מספיק כסף כדי להחזיר את רוב חובותיו. הוא ניהל מגעים לחזור לארץ ולהחזיר את החובות.

ב-1977 התגלה אצלו סרטן במעיים, והוא נפטר בגרמניה בגיל 56, ונקבר בגדרה. אשתו אמה לא הגיעה להלוויה מחשש שתיעצר.

לגודיק נערך טקס אזכרה בתיאטרון הבימה, בנוכחות קהל רב ובהשתתפות שחקנים ואנשי תיאטרון.^[5]

בתו אדית (1947–2014) הייתה אמנית שיצרה בשיתוף עם בן-זוגה, ארנסטו לוי.

בנו זאב הוא מסעדן בלונדון ונרתם לכיסוי מרבית חובותיו של אביו.^[6]

לדברי ארי דוידוביץ', במאי הסרט התעודי "מחכים לגודיק", תרומתו הרבה של גודיק לתרבות הישראלית נשכחה, בין השאר בשל הדימוי שנוצר לו של עבריין נמלט. בקשתו של דוידוביץ' מעיריית תל אביב, להנציח את זכרו של גודיק על ידי קריאת רחוב על שמו, סורבה בשל היותו, לטענת חברי ועדת השמות העירונית, עבריין. דימוי זה גרם לבני משפחתו לחיות מחוץ לישראל ולא להילחם על הנצחתו או על שמו הטוב.^[7]

הפקות

• גבירתי הנאווה, על פי פיגמליון של ברנרד שאו והסרט של גבריאל פסקל, נוסח עברי - דן אלמגור ושרגא פרידמן, 1964 (כוכבים: רבקה רז, שייקה אופיר).
• איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ, מחזמר מאת פרנק לסר, שירים ומוזיקה - איב בורוז, נוסח עברי - חיים חפר ואהרן מגד, מנהל מוזיקלי ומנצח - יצחק גרציאני, 1965.
• "מחול איטי בשטח ההפקר""^[8][9][10] מאת ויליאם ארנסט הנלי(אנ') שתרגמה שולמית הראבן^[11] וביימה נולה צ'לטון^[12] (תפאורה: עמירם שמיר^[13]). בהצגה שיחקו זלמן לביוש, ז'רמן אוניקובסקי ויגאל סרי-לוי. הצגה זו עלתה 15 פעמים^[14], ולאחר שירדה בעקבות ביקורות שליליות^[15][16] נערך דיון פתוח לקהל בצוותא בהשתתפות יוצרי ההצגה והשחקנים, נתן שחם, דב בר-ניר, חיים גליקשטיין, וריצ'רד אלטמן (במאי כנר על הגג)^[17]. 1965
• כנר על הגג, תמליל - יוסף שטיין, מוזיקה - ג’רי בוק, פזמונים - שלדון הארניק, עברית - דן אלמגור, בימוי - ריצ'רד אלטמן, אמנון קבצ’ניק. בתפקיד טוביה החולב - בומבה צור. 1965. הפסקול בהוצאת אן.אם.סי 2002.
• המלך ואני, תמליל - אוסקר המרשטיין, עברית - נעמי שמר, יורם קניוק, עריכה והפקה - אילן בן-שחר, מוזיקה - ריצ'רד רוג'רס, במאי - ג'יימס המרשטיין, שחקנים - רבקה רז, אריק לביא, 1966. הפסקול בהוצאת אן.אם.סי 2002.
• קזבלן, מאת יגאל מוסינזון, בתפקיד הראשי - יהורם גאון, עיבוד למחזה מוזיקלי - יגאל מוסינזון, יואל זילברג, יורם קניוק, מוזיקה - דובי זלצר, שירים - עמוס אטינגר, חיים חפר, דן אלמגור, במאי - יואל זילברג, 1966. הפסקול בהוצאת אן.אם.סי 2002.
• איש למנשה, מאת דיל וסרמן, מוזיקה - מיטש לי, פזמונים - ג'ו דריו, נוסח עברי - יורם קניוק, עמוס אטינגר. 1966. בכיכובם של גדעון זינגר ושמואל רודנסקי.
• איי לייק מייק, מאת אהרן מגד, שירים - חיים חפר, מנצח - נחמן ז'ורבסקי, 1968. כוכבים: ליאור ייני. דליה פרידלנד.
• הלו, דולי!, מאת ג'רי הרמן, נוסח עברי - חיים חפר, 1968. בכיכובם של חנה מרון, שרגא פרידמן, גדי יגיל וציפי שביט.
• המכשפה, מחזה מוזיקלי על פי אברהם גולדפדן, תרגום מהמקור - עזרא להד, 1970.
• פרפרים הם חופשיים, מחזה מאת לאונרד גרש בתרגום תרצה אתר בכיכובה של תיקי דיין עם תפאורה של אריק סמית, 1970.
• במזל דגים, מחזמר, נכתב בידי חנה בן-ארי ואברהם ניניו, במאי - אברהם ניניו, לחנים - יורם טהר-לב, רנדל דיל, מנצח - שמעון כהן, שחקנים - יעקב בנאי, ראובן בר-יותם, עזריאל אשרוב, עליזה עזיקרי, תקוה עזיז, עוגניה שמחוני, 1971
• לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ, מאת יורם מטמור, פזמונים - חיים חפר, מוזיקה - דובי זלצר. 1970.

הנצחתו

בקיץ 2007 הושלמה הכנת הסרט הדוקומנטרי "מחכים לגודיק", סרט תיעודי מוזיקלי, המגולל את סיפור עלייתו ונפילתו של גיורא גודיק. סרטו של ארי דוידוביץ' מציג את סיפורו הטרגי של האיש שנגע בחלום והתרסק, לצד סיפורה של תקופה בלתי נשכחת ושל ז'אנר המחזמר בגרסתו המקומית. הסרט הוקרן בבכורה במסגרת תחרות וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

באולם אלהמברה המשופץ מוצגת דרך קבע תערוכת צילומים לזכרו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גיורא גודיק בוויקישיתוף

• שלמה שבא, פגישה עם אמרגן מצליח, דבר, 14 בפברואר 1964, המשך
• גיורא גודיק: מותו של מפיק, מעריב, 8 בספטמבר 1977
• אלי אלון, לא ייקרא רחוב בת"א על שם גיורא גודיק, באתר News1 מחלקה ראשונה, 23 באפריל 2012
• דן אלמגור, הקשת של גיורא גודיק, בבלוג "עונג שבת", 28 באוקטובר 2014
• ארי דוידוביץ, למה לא מנציחים את גודיק?, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2021
• גיורא גודיק, באתר MusicBrainz (באנגלית)