תנ"ך בגובה העיניים

תנ"ך בגובה העיניים הוא כינוי לגישה בלימוד פשט הפסוקים בתנ"ך שפותחה על ידי הרב יואל בן נון, הרב יעקב מדן ורבנים נוספים מישיבת הר עציון ומהחוגים הקרובים אליה. עיקרה של הגישה הוא חידוש פרשנויות נוספות בדרך הפשט, לעיתים בניגוד לדברי המדרש והפרשנים הקדומים; ושימוש בכלים מודרניים ומדעיים בלימוד התנ"ך, לרבות כלים ספרותיים, ארכאולוגיים, וגישות מתחום ביקורת המקרא.

הגישה עוררה התנגדות רבה מצד חלקים מהציבור הדתי לאומי, בעיקר בשל נכונותה לדון באופן ביקורתי במעשיהם של אישי התנ"ך בנימוק שיש לראותם כבני אדם שניתן לייחס להם חסרונות, חטאים וכישלונות כפשוטם, ולא תמיד על פי הפרשנות החז"לית. הוויכוח העז, שנקרא לעיתים פולמוס התנ"ך^[1], מתנהל בעיקר בין ישיבת הר עציון ובין ישיבות חרדיות לאומיות.

רקע

בתקופת האחרונים (מהמאה ה-16 ואילך) ובפרט בעולם הישיבות, מיעטו בלימוד תנ"ך בדרך הפשט (ועוד יותר מכך בלימוד נ"ך). מלבד זאת, כאשר נלמדו פרשיות מן התנ"ך מקובל היה ללמוד אותן על פי מדרשי חז"ל. לאחר שהוקמה ישיבת הר עציון החלו ללמוד בה תנ"ך בפרשנות הפשט. בשנת 1992 (תשנ"ב) פרסם הרב יעקב מדן מאמר בכתב העת מגדים^[2][3] בשם "מגילת בת שבע", אודות חטא דוד ובת שבע, ובו טען כי דוד חטא עם בת שבע, בהתאם לדברי נתן הנביא שאמר לדוד ”מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי”^[4], ולדברי דוד עצמו שאמר "חָטָאתִי לַה'"^[5], אך בניגוד לדברי האמורא רבי יונתן, שאמר כי: ”כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה”^[6], ובהסתמכות על דברי מפרשים אחרים שסברו כי דוד חטא. בשנת 1996 (תשנ"ו) פרסם הרב יהודה ברנדס מאמר בכתב העת מגדים^[7]. בעקבות המאמר התפרסמו מאמרים נוספים בנושא מאת הרבנים יעקב מדן^[8] ואברהם וולפיש^[9], אשר היו יותר מתונים בדעתם לגבי חטאו של דוד, אך בכל זאת סברו שחטא.

בשנת 2002 (תשס"ב) פרסם הרב צבי טאו סדרת מאמרים, שאחד מהם יצא בתור חוברת בשם צדיק באמונתו יחיה, אשר בהם ביקר את דרך לימוד התנ"ך הנהוגה בישיבת הר עציון ובאקדמיה. לאחר מכן התפרסמו מספר מאמרים של רבנים, בעיקר מישיבות הקו, כמו הרב שלמה אבינר^[10] בעיתון הצופה, וכן של הרב אביגדור נבנצאל^[11] ומאמרי תגובה של רבני ובוגרי ישיבת הר עציון, וביניהם הרבנים יובל שרלו^[12] ויואל בן נון^[13].

בשנת 2012 (תשע"ב) פורסמה תוכנית חדשה ללימוד תנ"ך בחינוך הממלכתי דתי, ורבנים רבים יצאו כנגדה בטענה שהיא כוללת את שיטת "תנ"ך בגובה העיניים". היו רבנים שכינו את התכנית "תוכנית תועבה", והיו כאלה שאף טענו שחובה לעבור לבית ספר אחר, שאינו כולל את שיטת הלימוד החדשה, על מנת לא ללמוד בעזרתה^[14]. בין השאר יצאו כנגד הגישה הרבנים אליהו בקשי דורון^[15], יעקב אריאל^[15], שלמה אבינר^[14], ישראל רוזן^[1], אביגדור נבנצאל^[16], דוב ליאור, אליקים לבנון ודוד חי הכהן^[17].

שם הגישה

הביטוי "תנ"ך בגובה העיניים" משמש בעיקר בקרב המתנגדים לגישה, כדי להדגיש את לימוד התנ"ך וראייתם של אישי התנ"ך כאנשים רגילים, בעלי כישלונות וחולשות אנושיות כפי שהן מוכרות לנו, על ידי בחינת הדברים בהבנה שכלית עצמאית ולא על פי דברי חז"ל^[18], וחלקם משתמשים בביטוי "תנ"ך בגובה השמיים" כדי לתאר את ההסתכלות המסורתית והרצויה, לדעתם, על אישי התנ"ך^[19]. עם זאת, גם חלק מהתומכים בגישה קוראים לה בשם "תנ"ך בגובה העיניים", וביניהם הרב יואל בן נון^[13].

דוגמאות

• חטא דוד ובת שבע - בספר שמואל כתוב שנתן הנביא האשים את דוד בגרימת מותו של אוריה החיתי ובלקיחת אשתו לאישה, ודוד ענה "חטאתי לה'"^[20], אולם לפי חז"ל לא מדובר בחטא של בעילת אשת איש, משום שבת שבע קיבלה גט מאוריה טרם צאתו למלחמה, וגם גרימת מותו של אוריה הוצדק מדין מורד במלכות. יש המפרשים כי חטאו היה קטן יותר ויש המפרשים כי לא חטא כלל^[21]. רבנים התומכים בגישת תנ"ך בגובה העיניים יעדיפו לפרש את הפסוקים כפשוטם, שדוד חטא עם בת שבע והביא למותו של אוריה^[22].
• מעשה ראובן ובלהה - בפסוקי התורה כתוב שראובן חטא ושכב עם בלהה שפחת אביו^[23], אולם רבי שמואל בר נחמני אמר כי ראובן לא חטא, אלא "בלבל יצועי אביו", והעלה עליו הכתוב כאילו חטא^[24][25]. רבנים התומכים בגישת תנ"ך בגובה העיניים יעדיפו לפרש את הפסוקים כפשוטם, שראובן שכב עם בלהה.

נימוקי התומכים והמתנגדים לגישה

נימוקי התומכים בגישה

• אף חז"ל מפרשים פעמים רבות את מעשיהם של אנשים במקרא כחטאים^[26], ובמקרה שיש דעה בחז"ל שיותר קרובה לפשט הפסוקים, שלפיהם הם חטאו, יש להעדיף אותה על פני דעה שאומרת כי הם לא חטאו^[22].
• ישנם פרשנים, כדוגמת האבן עזרא, הרשב"ם, הרמב"ן, הרד"ק והאברבנאל, המפרשים את מעשיהם של אנשים במקרא כחטאים, לעיתים בניגוד לדברי חז"ל^[27].
• דברי חז"ל שאישי התנ"ך לא חטאו, הם דברי אגדה שנאמרו בדרשות, ולא דברי הלכה, ולכן אין לקבל את דבריהם כאמת מוחלטת^[28].
• לדברי הרב יואל בן נון, לימוד תנ"ך "בגובה השמים" לא מאפשר ללומדים להסיק מסקנות מוסריות וערכיות מן המסופר במקרא.

נימוקי המתנגדים לגישה

• כשם שאת חלקי ההלכה שבתורה נלמד הפסוק רק בעזרת דברי חז"ל^[29], גם יתר התנ"ך ראוי להילמד רק עם דברי חז"ל, ורק עם דבריהם, המבארים בדרך כלל את חטאיהם של אישי התנ"ך בדרך מורכבת יותר מהעולה בקריאה פשטנית של הפסוקים^[30], אפשר להבין את מעשיהם וחטאיהם.
• אישי התנ"ך אינם אנשים "רגילים" ופשוטים, אלא אנשים קדושים. מפני זאת לא ניתן לפרש שהם חטאו את חטאיהם כפי ההבנה הפשטנית והראשונית בתנ"ך, אלא יש לפרש את חטאיהם על פי פרשנות חז"ל המעמידה את חטאיהם באור מורכב ועדין יותר^[31][32]. בנוסף, יש דעה האומרת כי אם חטאיהם היו חמורים כפי ההבנה הפשוטה בפסוקי בתנ"ך, הם לא היו זוכים להתגלות אלוהים ולרוח הקודש^[21].
• אם מסתכלים על אישי התנ"ך כאנשים רגילים, אין לנו לאן לשאוף ולהתעלות, והלימוד לא מושך אותנו כלפי מעלה כדי להגיע לרמתם, כפי שיש בלימוד על פי דברי חז"ל^[31].

ראו גם

• שיטת הרבדים

לקריאה נוספת

• הרב צבי טאו, צדיק באמונתו יחיה - על הגישה ללימוד תנ"ך, שבט תשס"ב
• הרב יעקב מדן, דוד ובת שבע - החטא, התיקון והעונש, תשס"ב, בהוצאת תבונות
• הרב צבי טאו, לאמונת עיתנו, חלק ג'
• הרב אמנון בזק, עד היום הזה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013
• בעריכת הרב יהושע רייס, היא שיחתי - על דרך לימוד התנ"ך, הוצאת מגיד ותבונות, תשע"ג
• הרב עזרא ביק ויונתן פיינטוך (עורכים), תורת עציון: פשטות מתחדשים בפרשיות השבוע, הוצאת מגיד, בראשית (2014), שמות (2015), ויקרא (2015), במדבר (2016), דברים (2015)

קישורים חיצוניים

• פולמוס התנ"ך, באתר האנציקלופדיה היהודית
• תנ"ך בגובה העיניים ע"פ מניטו - הרב אורי שרקי, 10 בנוב׳ 2020, באתר יוטיוב
• הרב אמנון בזק, פולמוס התנ"ך: בין הקו והמרחב, מתוך הספר היא שיחתי - על דרך לימוד התנ"ך, הוצאת מגיד, תבונות וישיבת הר עציון, תשע"ג, עמ' 195–205
• הרב ד"ר יואל בן נון, על לימוד תנ"ך בישיבות, באתר מכללת הרצוג