NGC 4477

NGC 4477 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים שערות ברניקי, הנמצאת במרחק של כ-63 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.

NGC 4477

NGC 4477 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
NGC 4477 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים	שערות ברניקי
מגלה	ויליאם הרשל
תאריך גילוי	8 באפריל 1784
סוג	גלקסיית עדשה
בהירות נראית	10.42[1]
סיווג מורפולוגי	SB(s)0[2]
עלייה ישרה	12ʰ 30ᵐ 02.2ˢ
נטייה	‏11.2″ ‏38′ ‏13°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת	20.93-
מרחק[2]	62,700,000 שנות אור 19,223,693.89 פארסק
קוטר	69,320[2] שנות אור
מסה	‎1.3×1011‎‏[3] ☉M
הסחה לאדום	1,338[2] ק"מ/שנייה 0.004463 ${\displaystyle z}$

היסטוריה

לגלקסיה בהירות נראית מדרגה 10.4 והיא התגלתה ב-8 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.115. הוא ציין רק שניתן להבחין בכוכבים בתוכה ושהיא סמוכה לערפילית נוספת, אותה ציין כ-II.116 (כיום NGC 4479).^[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן והכניס אותה לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 3025, כשהיא מתוארת כבהירה מאוד וגדולה למדי.^[5] בשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4477, כאשר היא מתוארת כדי בהירה וגדולה למדי.^[6]

תצפית

הגלקסיה נמצאת מעט מצפון למרכזו של צביר הבתולה בחלק שגולש לקבוצת הכוכבים שערות ברניקי, על הגבול עם קבוצת הכוכבים בתולה, כ-8.3 מעלות ממערב-צפון-מערב לכוכב וינדמיאטריקס, כ-10 מעלות ממזרח לכוכב הבולט דנבולה וכ-10.4 מעלות מדרום-מערב לכוכב α בשערות ברניקי. כ-13 דקות קשת מעלות מדרום-דרום-מערב לה נמצאת NGC 4473, מאחוריה באותו הכיוון כחצי מעלה מ-NGC 4477 נמצאת NGC 4461, כ-0.8 מעלות מדרום-מערב לה נמצאות "העיניים" - NGC 4435 ו-NGC 4438 וכ-35 דקות קשת או 0.6 מעלה מצפון-מערב לה נמצאת NGC 4459. במרחק זוויתי של מעלה וחצי מצפון מזרח ל-NGC 4477 נמצאת M91, כ-0.8 מעלה מצפון-צפון-מזרח לה נמצאת M88, כ-1.2 מעלות ו-1.4 ומעלות ממערב-דרום-מערב לה נמצאות בהתאמה M86 ו-M84, כמעלה ורבע מדרום-דרום-מזרח לה נמצאת M87, כ-1.7 מעלות מדרום-מזרח לה נמצאת M89 ובמרחק דומה ממזרח-דרום-מזרח לה נמצאת M90, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.

תכונות

אורכה הזוויתי של NGC 4477 הוא כ-3.8 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כ-70,000 שנות אור, מעט יותר משני שלישים מהקוטר של שביל החלב, מסתה מוערכת בכ-‎1.3×10¹¹‎ מסות שמש, כרבע ממסת שביל החלב, כאשר כ-70% ממסתה או כ-‎8.9×10¹⁰‎ מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.^[3] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט גז ואבק, ולכן יצירה של כוכבים חדשים מתרחשת בקצב נמוך יחסית שמוערך בכ-3 מאיות של מסת שמש בשנה, או מסת שמש בכ-34 שנים.^[3] בהתאם לכך, אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא די זקנה וגילה הממוצע מוערך בכ-13 מיליארד שנים והמתכתיות של הכוכבים היא רק כ-70% מזו של השמש.^[7] במרכזה של הגלקסיה יש מבנה דמוי מוט שאורכו הזוויתי כ-45 שניות קשת השקול ממרחקה לאורך של כ-13,900 שנות אור ושמייצר כ-8% מעוצמת ההארה של הגלקסיה.^[8] בליבת הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי שמסתו מוערכת בכ-78 מיליון מסות שמש.^[9]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא NGC 4477 בוויקישיתוף

• NGC 4477, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים