אז'ן דלקרואה

פרדיננד ויקטור אז'ן דלקרואה (בצרפתית: Ferdinand Victor Eugène Delacroix;‏ 26 באפריל 1798 – 13 באוגוסט 1863) היה צייר צרפתי המזוהה מאוד עם זרם האמנות הרומנטי. נחשב לצייר הרומנטי הצרפתי החשוב ביותר. הוא נהנה ממעמד גבוה בחברה הצרפתית ועסק ביצירותיו באירועים קשים ומטרידים, בין אם התרחשו ממש ובין אם נלקחו ממחזות תיאטרון בתקופתו. ידוע בזכות ציורו "החירות מובילה את העם".

אז'ן דלקרואה
Eugène Delacroix

דיוקן עצמי, 1837
לידה	26 באפריל 1798 סן-מוריס, הרפובליקה הצרפתית הראשונה
פטירה	13 באוגוסט 1863 (בגיל 65) פריז, הקיסרות השנייה
מקום קבורה	Grave of Delacroix
מדינה	צרפת
יצירות ידועות	A Young Tiger Playing with its Mother, Babylonian Captivity, החירות מובילה את העם, The Massacre at Chios
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	רומנטיציזם
השכלה	בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות תיכון לואי הגדול תיכון פייר-קורניי
תקופת פעילות	1815–1863 (כ־48 שנים)
פרסים והוקרה	מפקד בלגיון הכבוד
חתימה

חתונה יהודית במרוקו, הציור מוצג במוזיאון הלובר. העתק נמצא ברשות מוזיאון ישראל

"סירתו של דנטה", 1822

הציור "החירות מובילה את העם" מתאר את מהפכת יולי 1830. עם הזמן הפך הציור לסמל של המהפכה הצרפתית, 1830

"מות סארדאנאפאלוס" (אשורבניפל), 1827

ביוגרפיה

דלקרואה נולד בסן־מוריס שבמחוז עמק המארן בצרפת, למשפחה בעלת ייחוס רב. אמו, וִיקְטוּאַר, באה ממשפחה מפורסמת של דיפלומטים בכירים, ואביו, שרל, היה חבר בממשל אשר הצביע על עריפת ראשו של לואי השישה עשר בשנת 1793. כאשר היה ילד, התגוררה משפחתו בבורדו, עד שאביו נפטר כשהיה בן שבע והמשפחה חזרה לפריז. כבר כילד התעניין במוזיקה ובאמנות. כנער למד רישום וציור אצל דודו ז'אן־אנרי ריזנר (Jean-Henri Riesener), שהיה צייר מוכשר. יחד הם פקדו את הסטודיו המפורסם של פייר־נרסיס גרן (Pierre-Narcisse Guérin), שהיה מוסד מוביל לאמנות הציור. דלקרואה הצעיר אהב גם לבקר בגן החיות של פריז, שם תיאר ביומניו את התפעלותו מהחיות האקזוטיות הכלואות. ביקורים תכופים אלו בגן החיות היו לאחר מכן בסיס רחב להשראה בציוריו.

ב-1814 נפטרה אמו, והוא עבר לגור עם אחותו אנרייט, וב-1816 עבר לבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (École des Beaux Arts). סטודנט אחר שלמד בבית הספר באותן שנים הוא תאודור ז'ריקו. בשנת 1818 ראה אותו דלקרואה עובד על היצירה הגדולה ביותר שלו – "רפסודת המדוזה".

לאחר ארבע שנות לימודים סיים דלקרואה את "סירתו של דנטה" - היצירה הגדולה הראשונה שלו, ציור שנושאו הלא קונבנציונלי לקוח מ"הקומדיה האלוהית" של דנטה. הציור גרם לסנסציה רבה, והתמונה נקנתה על ידי המדינה ונתלתה בגלריה של ארמון לוקסמבורג. בגיל 24, עזב דלקרואה את אקול דה בוז-אר כשהוא שופע ביטחון ואמביציות. לאחר שנתיים התפרסם ציורו הגדול השני, "מראות הטבח בכיוס" (Scènes des massacres de Scio), שעסק במלחמת העצמאות היוונית. הציור התקבל בתגובות צוננות הרבה יותר, אך דלקרואה המשיך באותו קו אמנותי ועד מהרה זכה להצלחה רבה. עם פריחתו של זרם האמנות הרומנטי זוהה דלקרואה כאחד ממוביליו, אף על פי שסירב לראות עצמו חלק מאסכולה אמנותית כלשהי. בשנת 1828 הוא סיים את הציור "קרומוול בטירת וינדזור".

בשנת 1830 הוצג בתערוכת הסלון ציורו המפורסם ביותר - "החירות מובילה את העם" (La liberté guidant le peuple). הציור מתאר את מהפכת יולי 1830, ונהוג לראות בו דוגמה מובהקת להבדל בין הציור הרומנטי לציור הנאו-קלאסי של ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר. ממשלת צרפת אמנם קנתה את הציור, אך העדיפה להרחיק אותו מעיני הציבור, מחשש שרעיון החירות עולה ממנו כ"בוער מדי". למרות זאת עד לסוף חייו קיבל דלקרואה הזמנות רבות לעבודות ממשלתיות בציור ובעיצוב.

אחרי מהפכת 1848 ששמה קץ לשלטונו של המלך לואי פיליפ, הציור הוצג לציבור על ידי הנשיא החדש נפוליאון השלישי. כיום ניתן למצוא אותו במוזיאון הלובר. יש הטוענים שדמותו של הנער האוחז באקדח היא ששימשה השראה לדמותו של גברוש ב"עלובי החיים" של ויקטור הוגו.

בשנת 1832 ערך דלקרואה מסע לספרד ולצפון אפריקה כחלק ממשלחת דיפלומטית וביקר במרוקו ובאלג'יריה. הוא הושפע מהיצירות האוריינטליות הראשונות של דקאן שהוצגו שנה קודם לכן, ואייר הרבה במהלך מסעו ובהמשך השתמש באיוריו כבסיס לציורים רבים. אף על פי שמסעו נמשך רק שישה חודשים, הוא השפיע רבות על מכלול יצירתו עד סוף ימיו. על רקע זה הוא התקרב לאדריאן דוזה שטייל הרבה במזרח ובשנת 1844 התגורר על יד דלקרואה. בשנים 1833–1837 עיצב דלקרואה את סלון דו רואה בארמון בורבון, בין 1838 ל-1847 את הספרייה באותו ארמון, ובין 1840 ל-1847 את הספרייה בארמון לוקסמבורג. משנת 1850 עבד על גאלרי ד'אפולון בארמון הלובר. עבודתו האחרונה בין השנים 1849 ו-1861 הייתה על קפלת המלאכים (Chapelle des Anges) בכנסיית סן-סולפיס. בכל הזמן הזה דלקרואה צייר מאות תמונות בגדלים שונים, שרובן הגדול הכילו רשמים ממסעו לצפון אפריקה. בין השאר ידוע הדיוקן של פרדריק שופן שצויר על ידו.

בערוב חייו זכה דלקרואה לכבוד ולהערכה רבים. בשנת 1855 הוצגה תערוכה גדולה של ציוריו והוענק לו פרס מדליית הכבוד (Grande Médaille d’Honneur) וב-1857 נבחר לחבר כבוד באקדמיה לאמנויות שבה למד בצעירותו. דלקרואה נפטר ב-13 באוגוסט 1863 ממחלת השחפת^[1], לאחר תלונות על כאבי גרון, והוא בן שישים וחמש. הוא קבור בבית הקברות פר לשז בפריז.

בנוסף לציוריו הרבים אייר דלקרואה גם ספרים רבים, ביניהם עבודות של ויליאם שייקספיר, סר וולטר סקוט והסופר הגרמני גתה. בנוסף ידועים יומנים של דלקרואה שבהם הוא תיאר את דעותיו על האמנות בזמן יחד עם מגוון נושאים נוספים.

לקריאה נוספת

• אז'ן דלקרואה – על היפה (מצרפתית: שירן בק), דחק, סדרת דרש לכתבי מופת בפואטיקה ואסתטיקה, 2025.
• אז'ן דלקרואה – שאלות על היפה (מצרפתית: שירן בק), דחק, כרך יז', 2024.
• Barthélémy Jobert, Delacroix: New and Expanded Edition, Princeton University Press; July 24, 2018. ISBN 978-0691182360

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אז'ן דלקרואה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אז'ן דלקרואה

• גלריה של ציורי דלקרואה
• הרומנטיקה של דלקרואה
• אז'ן דלקרואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אז'ן דלקרואה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• איז'ן דלקרואה (1798-1863), דף שער בספרייה הלאומית
• כתבי אז'ן דלקרואה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אז'ן דלקרואה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אז'ן דלקרואה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אז'ן דלקרואה, באתר Discogs (באנגלית)