אל-עריש
עיר במצרים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אל-עריש (בערבית: العريش) היא עיר הבירה של מחוז צפון סיני שבמצרים. העיר נמצאת בצפון חצי האי סיני לחוף הים התיכון, סמוך לשפך ואדי אל-עריש, 47 ק"מ מערבית לרפיח ו-271 ק"מ צפון-מזרחית לבירה קהיר. לפי אומדן רשמי מתאריך 1 ביולי 2023 מנתה אוכלוסייתה 204,391 בני אדם, בהם פליטים פלסטינים.
עד המאה העשרים
העיר נבנתה סביב מצודה פרעונית, באזור שאוכלס בעיקר על ידי נוודים במשך אלפי שנים.
אל-עריש מזוהה עם העיר רינוקורורה (אנ') המוזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו כמקום שאליו נמלט הורדוס מפני מתתיהו אנטיגונוס השני כשהאחרון השתלט על ממלכת יהודה בשנת 40 לפנה"ס בסיועה של האימפריה הפרתית.[2] רינוקורורה הייתה חלק מממלכת יהודה לאחר שנכבשה על ידי אלכסנדר ינאי.[3] במהלך המרד הגדול חנה בה טיטוס במסעו מאלכסנדריה לירושלים. יוסף בן מתתיהו מציין כי לאחר מכן חנה ברפיח, והיא "תחילת גבול סוריה" ומכאן שבתקופה זו הייתה אל-עריש חלק ממצרים. פירוש השם "רינוקורורה" ביוונית הוא "קצוצי האף", ויש הסבורים כי למקום זה הוגלו פושעים, לאחר שאפם נקצץ כעונש.
במאה ה-12 נכבשה אל-עריש בידי הצלבנים אך בהמשך איבדו את השליטה בה. האימפריה העות'מאנית בנתה ביצורים חדשים למצודה בשנת 1560. במהלך מלחמות נפוליאון, בדרכו של נפוליאון אל ארץ ישראל, הטילו הצרפתים בפיקודו של ז'אן לואי אבנעזר רנייה מצור על המצודה, שנפלה לאחר 11 ימים ב-19 בפברואר 1799.
לפני תקופת כיבוש המזרח התיכון על ידי הבריטים, מיפה איש הצבא הבריטי, הוריישו קיצ'נר את אזור המזרח התיכון וישראל. בשל העובדה כי האזור הדרומי ביותר בו הייתה מיושבת אוכלוסיית קבע הייתה עזה, מיקם קיצ'נר את ראשית הצירים באזור אל-עריש וכך מיפה את כל אזור ארץ ישראל המיושבת. באזור הנגב לא היו יישובי קבע באותה תקופה, ולכן האזור לא הוכלל ברשת המפות.
במאה העשרים
ב-1903 סיירה באזור משלחת ציונית ביוזמת בנימין זאב הרצל אשר בחנה את "תוכנית אל-עריש" להקים במקום מדינה יהודית בחסות בריטית. התוכנית לא יצאה אל הפועל, ואת מקומה תפסה "תוכנית אוגנדה". במהלך מלחמת העולם הראשונה נהרסה המצודה על ידי מפציצים בריטים וב-1917 נכבשה אל-עריש בידי הבריטים. במפקד שנערך בסיני ב-1937 נמנו בעיר 9,706 תושבים, יותר ממחצית כל תושבי חצי האי סיני באותה עת[4].
לרכבת המנדטורית הייתה תחנה בעיר במסלולה בין ארץ ישראל לקנטרה.
במלחמת העצמאות, במהלך מבצע חורב הפציץ צה"ל את אל-עריש ב-22 בדצמבר 1948, ולאחר מכן החל טור ישראלי משוריין, בפיקודו של יגאל אלון לעשות את דרכו אל העיר, עד שנעצר לאחר התערבות בינלאומית.
העיר, כמו כל חצי האי סיני, נכבשה על ידי ישראל במהלך מבצע קדש ב-2 בנובמבר 1956[5], אך הוחזרה למצרים ב-15 בינואר 1957 במסגרת נסיגת צה"ל מסיני שהחלה ב-10 בינואר 1957[6].
במלחמת ששת הימים הגיעו כוחות צה"ל בפיקודו של האלוף ישראל טל (טליק) אל העיר עוד ביומה הראשון של הלחימה, 5 ביוני 1967. כחמישה קילומטר צפונית מזרחית לעיר הוקמה ההתנחלות נאות סיני. ההתנחלות הוקמה כהיאחזות נח"ל ב-1967 ולאחר מכן אוזרחה בשם "נאות סיני". באזור אל-עריש שכן גם בסיס חיל האוויר הישראלי איתם.
אל-עריש הוחזרה למצרים בשלב הראשון של הנסיגות הישראליות על פי חוזה השלום בין ישראל ומצרים, ב-25 במאי 1979, כאשר הנסיגה המלאה משטחו של חצי האי הושלמה באפריל 1982[7]. העיר עצמה הוחזרה בטקס צבאי ללא כל חיכוכים, במהלכו הכריזו מנחם בגין ואנואר סאדאת על גבולות פתוחים בין שתי המדינות, אך ב"נאות סיני" התבצרו מאות אנשים ב"גן הירק" וצה"ל נאלץ לפנותם בכוח.
כיום העיר היא בירת מחוז צפון סיני. בעיר פועלת אוניברסיטת סיני, אוניברסיטה פרטית מצרית, וכמו כן קמפוס צפון סיני של אוניברסיטת תעלת סואץ. בנוסף, פועל בעיר נמל מסחרי בעל קיבולת של 1.2 מיליון טון סחורה בשנה[8].
בינואר 2010, בעקבות שיטפון בוואדי אל-עריש נהרגו ונפצעו עשרות אנשים באל-עריש, מאות בתים נסחפו, שדה התעופה נסגר ואלפי בדואים שרפו את תחנת המשטרה בטענה של חוסר עזרה מצד הממשלה המצרית.
- מתיו טיג, סיני - חלום ושברו - מרירות המולידה טרור רוחשת בקרב שבטי הבדואים בחצי האי סיני, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 130, מארס 2009
אל-עריש בתום מלחמת ששת הימים, יומני כרמל, אוגוסט 1967 (התחלה 0:20)- אל-עריש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
