ארמון פוטאלה
ארמון בטיבט מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארמון פוטאלה (בטיבטית: པོ་ཏ་ལ; בסינית מסורתית 布達拉宮; בסינית מפושטת: 布达拉宫) הוא ארמון בלהסה, כיום בירת המחוז האוטונומי הטיבטי ובעבר בירת ממלכת טיבט. הארמון שימש במשך מאות שנים כמשכנו העיקרי של הדלאי לאמה,[1] המנהיג הרוחני של הבודהיזם הטיבטי ומנהיגה הפוליטי של טיבט. מסורת זו נקטעה בשנת 1959, אז נאלץ הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו, לברוח לדרמסאלה, הודו, לאחר כישלון ההתקוממות העממית של הטיבטים נגד שלטון הרפובליקה העממית של סין. כיום משמש ארמון פוטאלה כמוזיאון. ארמון פוטאלה נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-1994. ב-2000 וב-2001 נוספו מקדש ג'וקהנג ונורבולינגקה לרשימה כהרחבות לאתר, בשם "המכלול ההיסטורי של ארמון פוטאלה, להסה".
 | |||||||||
| ארמון פוטאלה | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
ארמון, dzong in Tibet, אטרקציה תיירותית, cultural heritage of China  | ||||||||
| מיקום |
מחוז להסה | ||||||||
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין | ||||||||
| הקמה ובנייה | |||||||||
| תקופת הבנייה | ?–637 | ||||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
637 | ||||||||
| מידות | |||||||||
| אורך |
400 מ' | ||||||||
| רוחב |
350 מ' | ||||||||
| גובה |
117 מ' | ||||||||
| שטח |
13 הקטאר | ||||||||
| קואורדינטות | 29°39′28″N 91°07′01″E | ||||||||
  | |||||||||
האגדה מספרת כי מערה במקום שימשה כמפלט לצורכי מדיטציה עבור מייסד האימפריה הטיבטית (אימפריית טובו) ומי שנחשב כמייבא הבודהיזם לטיבט, המלך סונגטסן גמפו (649-605). על מנת לחזק את קשריו עם המעצמות האזוריות נשא סונגטסן גמפו את הנסיכה טריטסון (או בהיריקוטי) מבית המלוכה הנפאלי ואת הנסיכה וֶנְצֶ'נְג שהייתה אחייניתו של שליט סין, הקיסר טָאידְזונְג (649-599), הקיסר השני בשושלת טאנג. לכבוד כלתו הסינית בנה סונגטסן גמפו בשנת 637[2] את הארמון הראשון באתר, קוחר פוטרנג. כתבים מתקופה זו מתארים מכלול נרחב של בניינים הכוללים שלוש חומות הגנה והמכילים 999 חדרים וחדר נוסף על פסגת ההר.[3] רוב המבנים בארמון זה נשרפו במחצית השנייה של המאה ה-8 כתוצאה מפגיעת ברק, והארמון חרב לחלוטין במאה התשיעית, במלחמה שבה התפרקה אימפריית טובו. מתקופה זו נותרו בארמון פוטאלה היכל פגבלהקנג ומערת הנסיך של דהרמה (שעליה נאמר כי שימשה מפלטו של סונגטסן).
לאחר התמוטטותה של אימפריית טובו נכנסה טיבט לתקופה ארוכה של חוסר יציבות. הארמון אמנם חרב, אבל המקום החל לקבל משמעות דתית. במהלך המאה ה-12 הטיף במקום ראש הזרם בבודהיזם המכונה "קדמפה", ומאוחר יותר הטיף במקום טסונג חפה, מייסד מסורת הגלוג, אסכולה בבודהיזם המכונה גם כת הכובעים הצהובים. אסכולה זו התפשטה במהירות בטיבט והפכה לזרם השולט במדינה. במאה ה-17 הביס לוזאנג גייטסו, איש אסכולת הגלוג והדלאי לאמה החמישי לעתיד, את שושלת קרמפה תוך שימוש בסיוע צבאי מגושי חאן, שליט מונגולי. לוזאנג גייטסו יסד את שושלת גנדן פודרנג. כס השלטון הראשון של השושלת היה במנזר דרפונג, אבל ב-1645 החל הדלאי לאמה החמישי לבנות את ארמון פוטאלה על פסגת מרפו רי לאחר שאחד ממוריו הרוחניים, קונצ'וג צ'ופל (מת 1646), הצביע על כך שהאתר אידיאלי לשמש כמושב הממשל, בהיות ממוקם בין מנזר דרפונג ומנזר סרה והעיר העתיקה של להסה.[4] בניית הפוטרנג קרפו ("הארמון הלבן") הושלמה 3 שנים אחר כך, והדלאי לאמה וממשלתו עקרו אליו ב-1649. הדלאי לאמה החמישי מת ב-1682, אבל עובדת מותו הוסתרה מהטיבטים במשך 14 שנים על ידי ראש הממשלה והעוצר (ועל פי השמועה בנו של הדלאי לאמה), דסאי סנגיי גאיטסו. שמונה שנים לאחר מותו של הדלאי לאמה (1690), החל העוצר בבניית הפוטרנג מרפו ("הארמון האדום"). בבנייה הועסקו 7,000 אומנים. קאנגשי, קיסר סין משושלת צ'ינג, שלח אומנים סיניים ומנצ'ורים לסייע בעבודה, ועזרה נוספת נתקבלה מנפאל. הבנייה נמשכה עד 1694. ארמון פוטאלה שימש כארמון החורף של הדלאי לאמה מאז. שיפוצים נוספים שהתבצעו ב-1922 הרחיבו את הארמון לממדיו הנוכחיים.
הארמון החדש נתכנה בשם פוטאלה על שם אתר בקצה הדרומי של הודו – גבעה סלעית המוקדשת לבודהיסטווה אוולוקיטשוורה או בשמו הטיבטי "צ'נרזיג", שעל פי הבודהיזם הטיבטי הדלאי לאמה הוא אחד מגלגוליו. הטיבטים עצמם קוראים למקום הקדוש "פוטאלה" לעיתים רחוקות בלבד, ונוהגים להתייחס אליו כאל "צוק פוטאלה" ("טצה פוטאלה") או בדרך כלל בכינוי "הצוק" בלבד.
הארמון ניזוק קלות במרד הטיבטי כנגד הסינים ב-1959, כאשר הפגזים הסיניים כוונו לחלונות הארמון. הוא ניצל מנזק במהלך מהפכת התרבות של 1966 בזכות התערבותו האישית של ג'ואו אנלאי שהיה אז ראש ממשלת הרפובליקה העממית של סין, ועם זאת מתנגדי המשטר טוענים כי מעל ל-100,000 כרכים של כתבים, מסמכים היסטוריים ועבודות אמנות אחרות סולקו מהארמון, ניזוקו או הושמדו.[5]
אתר מורשת עולמית ומאמצי תחזוקה ושימור
ארמון פוטאלה נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-1994. ב-2000 וב-2001 נוספו מקדש ג'וקהנג ונורבולינגקה (ארמון הקיץ של הדלאי לאמה) לרשימה כהרחבות לאתר. עם זאת, ארגון אונסק"ו מוטרד מהמודרניזציה המהירה שעובר האזור, והביע דאגתו מבניית מבנים מודרניים המאיימים לדבריו על האווירה הייחודית של הארמון.[6] הממשלה הסינית הגיבה בחקיקה האוסרת על הקמת מבנים גבוהים מ-21 מטרים באזור. אונסק"ו היה מוטרד גם מהחומרים בהם נעשה שימוש בשיפוץ הארמון בשנת 2002 בעלות של 180 מיליון יואן (כ-22.5 מיליון דולר), אם כי מנהל הארמון, ציאנגבה גסנג, הבהיר כי נעשה שימוש באומנים וחומרים מסורתיים בלבד. הארמון עבר שיפוץ קודם בין 1989 ל-1994 בעלות של 55 מיליון יואן (6.9 מיליון דולר).
עד 1 במאי 2003 ביקרו בארמון בממוצע כ-1,500 מבקרים ליום, כשלעיתים קפץ מספרם עד לשיא של 5,000 מבקרים ביום אחד. מ-1 במאי 2003 הוגבל מספר המבקרים בארמון ל-1,600 ביום כששעות הפתיחה צומצמו לשש שעות ביום על מנת להימנע מצפיפות יתר.[7] לאחר שהושלמו ב-2006 עבודות השיפוץ, נאסרה הכניסה לגג המבנה על מנת להימנע מנזק מבני נוסף.[8] ב-1 ביולי 2006, לאחר שנפתחה מסילת הרכבת צ'ינגדזאנג שחיברה את להסה לסין, הוגדלו מכסות הביקור ל-2,300 מבקרים ליום על מנת להתמודד עם הגידול של 30% בכמות המבקשים, אבל המכסה התמלאה כבר באמצע הבוקר.[9] שעות הביקור הוארכו בתקופת הלחץ של החודשים בין יולי לספטמבר, בהם הגיעו מעל ל-6,000 מבקרים ביום.[10]
ארמון פוטאלה שוכן על גבעה המכונה בטיבטית "מרפּוֹ רי" ("ההר האדום") בלב להסה, בגובה של 3,700 מטרים מעל לפני הים. על פי המסורת הטיבטית שלוש הגבעות הראשיות בלהסה מייצגות את "שלושת המגנים של טיבט". גבעת "צ'וקופו רי", דרומית לפוטאלה, היא הר הנשמה ("בלה-רי") של הבודהיסטווה וג'ראפני. גבעת "פונגווה רי" מייצגת את הבודהיסטווה מנג'ושרי. מרפו רי, הגבעה עליה נבנה הפוטאלה, מייצגת את אוולוקיטשוורה או בשמו הטיבטי "צ'נרזיג", הבודהיסטווה של החמלה והרחמים האינסופיים.[11]
מכלול הבניינים של הארמון משתרע במתחם שאורכו 400 מטרים ממזרח למערב, רוחבו 350 מטרים מצפון לדרום ושטחו 130,000 מטרים רבועים.[12] אם כוללים גם את מכלול המבנים מוקפי החומה שבתחתית המדרון ובריכת המלך הדרקון שמאחורי הגבעה מגיע שטח הארמון ל-360,000 מטרים רבועים.[13] הקירות החיצוניים המשופעים כלפי פנים בנויים מאדמה נגוחה מחופה בלבנים,[14] כאשר רק בחלקם העליון משובצים חלונות רבים בשורות ישרות. עובי הקירות בבסיס החומה כ-5 מטרים, ועוביים הממוצע 3 מטרים, כשלתוך היסודות יצקו נחושת מותכת על מנת להגן על המבנה בפני רעידות אדמה.[15] הארמון מתנשא לגובה של 117 מטרים, מבנה המגורים הגבוה ביותר בעולם בטרם נבנו גורדי שחקים בסוף המאה ה-19. גובה הארמון מבחוץ הוא כשל בניין בן 13 קומות (אם כי בפועל יש בו רק 9 קומות), והוא מתנשא בסך הכול לגובה שמעל ל-300 מטרים מפני העמק בו שוכנת להסה.[16] בארמון יש מעל ל-1,000 חדרים, 10,000 מקדשים וכ-200,000 פסלונים.[17]
הארמון דומה למבצר בקירותיו הגבוהים, ובגגותיו השטוחים מרובי המפלסים. שטח גדול, הצמוד למדרון הדרומי של הגבעה, שבו שכן פעם הכפר זהול (Zhol), הוקף בחומות ושערים ושכנו בו משרדי ממשל ומפקדי הצבא הטיבטי. סדרה של גרמי מדרגות ששיפועם מתון, הנקטעים מדי פעם על ידי קטעי מדרונות מתונים, מובילים לפסגת הגבעה שהארמון משתרע על מרבית שטחה.
שני המבנים העיקריים בארמון פוטאלה הם חלקו המזרחי, המכונה הארמון הלבן, וחלקו המרכזי המרובע המתנשא לגובה רב מעל לבניינים הסמוכים ומסתיים בכיפות מוזהבות. חלק מרכזי זה מכונה הארמון האדום, בשל צבע השני בו צבועים קירותיו, המבדיל אותו מהמבנים האחרים. הארמון האדום מכיל את האולמות המרכזיים, אולמות תפילה והמקדשים של דלאי לאמה קודמים. אולמות אלו מקושטים בציורי קיר עשירים, יצירות פיסול וגילוף משובצות אבני חן וקישוטים אחרים. ממערב לארמון האדום מצוי המנזר הפרטי של הדלאי לאמה, הנמגייל דרטשנג. מאחורי גבעת הפוטאלה מצויה "בריכת המלך הדרקון", גן ובמרכזו אגם שבו כמה איים קטנים.
הארמון הלבן
הכניסה לפוטאלה היא דרך כיכר רחבה, ששטחה 1,500 מ"ר ונמצאת בצד המזרחי של הגבעה, המכונה "דיאנשן" שפירושו בטיבטית "כיכר החגיגה המזרחית" משום שחגיגות ריקודי החורף הטיבטיות נערכו בכיכר זו. בצד המערבי של הכיכר נמצא הארמון הלבן או ה"פוטרנג קרפו", המכונה כך משום שקירותיו צבועים בלבן. הארמון הוא החלק בארמון פוטאלה ששימש למגוריו של הדלאי לאמה. אל הארמון הלבן מובילים שלושה גרמי מדרגות מעץ, כשבמקור נועד גרם המדרגות האמצעי לשימושו של הדלאי לאמה בלבד. הארמון הלבן הראשון נבנה בתקופתו של הדלאי הלאמה החמישי שעבר לשכון בו יחד עם חצרו ב-1649. הארמון הורחב לממדיו הנוכחיים על ידי הדלאי לאמה ה-13 בתחילת המאה ה-20. הארמון שימש לצרכים חילוניים: מגורים, משרדים, סמינר לנזירים ובית דפוס. ממדיו של הארמון הלבן הם 320 מטרים ממזרח למערב ו-200 מטרים מצפון לדרום.[14] ובו שבע קומות. החדר הגדול ביותר הוא האולם המרכזי המזרחי בקומה הרביעית שמידותיו 25.8 מטר על 27.8 מטרים ובו נערכו כל הטקסים העיקריים, כולל הכתרתו של הדלאי לאמה. כס המלכות של הדלאי לאמה ממוקם בצד הצפוני של האולם. על הקירות ציורים המתארים נושאים היסטוריים ודתיים, אגדות וסיפורי עם, בהם סיפור נישואיה של הנסיכה הסינית למלך טיבט, והסיפור על הקוף האגדתי שהפך לאדם.
חדרי המגורים המפוארים של הדלאי לאמה היו בקומה העליונה. האולם הגדול ביותר בקומה זו מכונה אולם אור השמש, בשל האור הרב שעבר דרך החלונות הדרומיים הגדולים שבו. באולם זה העביר הדלאי לאמה את מרבית זמנו בחורף[18] כשהוא לומד בודהיזם ומקבל אורחים. האולם מחולק לשניים, אולם השמש המערבי, שנבנה בתקופת שלטונו של הדלאי לאמה החמישי, ואולם השמש המזרחי, שנבנה בהוראת הדלאי לאמה ה-13 בעת זקנתו כאשר אולם השמש המערבי הפך לחדר השינה שלו. בין הפריטים החשובים המצויים בארמון, טביעת ידו של הדלאי הלאמה החמישי ששימשה כסוג של חותמת להחלטות, פסלוני בודהה מזהב, פסלוני אוואלוקיטשוורה מירקן, כתבי יד, פסלוני חרסינה, שעונים ושעוני יד מתוצרת מערבית, בקבוקים וקערות ירקן, וכיסויי מיטה ממשי.[19]
חצר מרכזית צבועה בצהוב המכונה "דיינגשר" מפרידה בין מבנה המגורים של הדלאי לאמה ונזיריו לבין הארמון האדום, החלק האחר של ארמון פוטאלה, המוקדש לחלוטין ללימודי דת ותפילות, הנמצא במערב הכיכר. בבניין הצהוב בצדו של הארמון הלבן, בחצר המפרידה בין הארמונות העיקריים, מאוחסנים שלטי הבד הענקיים הרקומים בסמלים קדושים, אותם תולים בצדו הדרומי של הפוטאלה במהלך חגיגות השנה החדשה.
הארמון האדום
הארמון האדום או ה"פוטרנג מרפו", המכונה בשם זה משום שקירותיו צבועים בצבע שני, הוא החלק בארמון פוטאלה המוקדש לחלוטין ללימודים ותפילות בודהיסטיים. הארמון הוא מערך מורכב של אולמות שונים רבים במספר קומות, שביניהם מחברים גלריות קטנות ופרוזדורים מתפתלים. הוא כולל את הסטופות הקדושות המוזהבות (הקברים של שמונה דלאי לאמה), אולמות ההתכנסות של הנזירים, מקדשים ואולמות תפילה רבים, והספריות המכילות כתבי יד בודהיסטים (הקנגיור ב-108 כרכים והטנגיור ב-225).[20]
האולם המערבי הגדול
האולם המרכזי בארמון האדום הוא האולם המערבי הגדול, הכולל ארבע קפלות גדולות. האולם מוקדש לתהילתו ועוצמתו של בונה הפוטאלה, הדלאי לאמה החמישי. האולם ידוע בשל ציורי הקיר המזכירים בסגנונם מיניאטורות פרסיות, בהם מתוארים אירועים בחייו של הדלאי לאמה החמישי. הציור הידוע ביותר נמצא על הקיר המזרחי מחוץ לכניסה ובו מתואר הביקור של הדלאי לאמה החמישי אצל קיסר סין שׁוּן גְ'ה בבייג'ינג. העמודים המרובים שבאולם עטופים בבד מיוחד מבהוטן.
קפלת הקדוש
בקיר הצפוני של האולם המערבי הגדול מצויה הכניסה לאתר הקדוש ביותר בפוטאלה, קפלת הקדוש או היכל פגבלהקנג. מעל לדלת יש כתובת בזהב על רקע כחול שנכתבה על יד קיסר סין טונְג גְ'ה המכריזה כי הבודהיזם הוא "שדה מבורך של פרי נהדר". קפלה זו, כמו מערת הדהרמה שמתחתיה, מתוארכת למאה השביעית. הקפלה כוללת פסל עתיק קטן של אוואלוקיטשוורה ושניים מעוזריו המשובץ אבני חן. מעבר נמוך ואפל מוביל מהקומה שמתחת לקפלה למערת הדהרמה, שבה על פי האמונה למד סונגטסן גמפו בודהיזם. במערה הקדושה מצויים פסלים בדמותם של סונגטסן גמפו, נשותיו, ראש השרים, וסמבוטה - המלומד שפיתח את הכתב הטיבטי.
הקפלה הצפונית
המוצגים המרכזיים בקפלה הצפונית הם פסליהם של בודהה עוטה כתר משמאל והדלאי לאמה החמישי מימין, יושבים על כיסא מלכות מוזהב מפואר. העובדה שגובה הפסלים זהה והם חולקים הילה משותפת מרמזת על מעמד שווה. בקצה השמאלי המרוחק של הקפלה נמצאת סטופה מוזהבת המשמשת כקברו של הדלאי לאמה ה-11 שמת כילד, יחד עם שורות של פסלי בודהה המתפקדים כמרפאים שמימיים. מימין, אוולוקיטשוורה והתגשמויותיו ההיסטוריות, כולל סונגטסן גמפו וארבעת הדלאי לאמה הראשונים. בחדר המסתעף מהקפלה יש ספרייה מיוחדת הכוללת כתבי יד המכוסים במשי בין כריכות עץ.
הקפלה הדרומית
המוצג המרכזי בקפלה הדרומית הוא פסלו של פדמאסמבהאבה, יוגי ורב-אמן טנטרה הודי, אשר הביא את הבודהיזם הטנטרי לטיבט במאה ה-8. בת זוגו, יאשי טסוגייל, הידועה בבודהיזם הטיבטי בזכות עצמה, ליד ברכו השמאלית, ואשתו האחרת, במקור ממקום הולדתו במדינת סוואט, לימינו. משמאלו, שמונה מהתגשמויותיו הקדושות במדיטציה. מימינו, שמונה מהתגשמויותיו הזועמות כשהן אוחזות במכשירים בעלי כוח מאגי שנועדו להכניע את השדים של אמונת הבון שקדמה לבודהיזם בטיבט.
הקפלה המזרחית
הקפלה המזרחית מוקדשת לטסונג חפה, מייסד מסורת הגלוג, אסכולה בבודהיזם המכונה גם כת הכובעים הצהובים. הדמות המרכזית מוקפת על ידי למות ממנזר סייקה ששלטו לזמן קצר בטיבט ויצרו מסורת משלהם, בטרם המירו את אמונתם לזרם של טסונג חפה. כמו כן מוצגים בקפלה פסלים נוספים.
הקפלה המערבית
קפלה זו מכילה חמש סטופות מוזהבות. גובהה של הסטופה המרכזית הוא 14.85 מטרים והיא מכילה את גופתו החנוטה של הדלאי לאמה החמישי. הסטופה בנויה מעץ אלגום (Santalum album באנגלית sandalwood) ומצופה ב-5,500 ק"ג זהב טהור המשובץ ב-18,680 פנינים ואבנים יקרות למחצה.[21] משמאל נמצאת הסטופה המכילה את שרידיו של הדלאי לאמה ה-12, ומימין נמצאת הסטופה של הדלאי לאמה העשירי.
קבר הדלאי לאמה השלוש עשרה
קברו של הדלאי לאמה ה-13 שוכן מערבית לאולם המערבי הגדול. הסטופה הגדולה המכילה את גופתו החנוטה מתנשאת לגובה של 14 מטרים ומצופה בזהב טהור ובאבנים יקרות בכמות העולה על זו המקשטת את קברו של הדלאי לאמה החמישי. בין המנחות המצויות בקבר - חטים של פילים מהודו, אריות וכדים מחרסינה ופגודה עשויה מ-200,000 פנינים. ציורי קיר בסגנון הטיבטי המסורתי מתארים בפרוטרוט מאורעות רבים בחייו של הדלאי לאמה ה-13 בתחילת המאה ה-20.
הגלריה הראשונה
הגלריה הראשונה נמצאת בקומה מעל לאולם המערבי ובה מספר חלונות גדולים המספקים אור ואוויר לאולם המערבי הגדול והקפלות שלו שמתחת לגלריה. בין החלונות סדרת ציורי קיר בהם מתוארת בניית ארמון פוטאלה בפירוט רב.
הגלריה השנייה
הגלריה השנייה מובילה את המבקרים בארמון לביתן שבו חנות מזכרות ובית קפה.
הגלריה השלישית
בנוסף לציורי קיר נאים, מסתעפים מהגלריה השלישית מספר חדרים חשוכים המכילים אוספים גדולים של פסלי ארד ודמויות מיניאטוריות עשויות נחושת וזהב. אולם הזמרה של הדלאי לאמה השביעי מצוי בצד הדרומי של הגלריה. בצד מזרח יש פתח שמחבר אל קפלת הקדוש והחצר בין שני הארמונות.
אוצרות הפוטאלה
ארמון פוטאלה עשיר באוצרות תרבות הכוללים ספרים וכתבי יד בודהיסטיים, ובאוצרות אומנות הכוללים ציורים, חפצי אומנות טיבטיים וחפצי אומנות מיובאים:[22]
- ציורי קיר – מספר ציורי הקיר בפוטאלה נאמד בעשרות אלפים. רק בגלריה הראשונה שהוזכרה לעיל יש לא פחות מ-698 ציורי קיר. נושאי הציורים מגוונים וכוללים מוטיבים היסטוריים, אגדות דת, מוטיבים אדריכליים, סיפורים מספרי הבודהיזם וסצנות של חיי יום יום.
- טנגקה (בטיבטית ཐང་ཀ་) – אומנות ייחודית לטיבט של ציור ורקמה על משי, אבל גם על בד או מגילות נייר. יש בארמון קרוב לעשרת אלפים פריטי טנגקה, חלקם רקומים ולא מצוירים. כמו ציורי הקיר נושאי הציורים מגוונים וכוללים ציורי דמויות מפנתאון הבודהיזם, דיוקנאות של דלאי לאמה שונים, אגדות בודהיסטיות, סיפורי עם, סיפורים היסטוריים וכו'.
- פסלים – בארמון יש אוסף גדול של פסלים עשויים אבן, עץ ומתכת, רובם מצופים זהב. גודל הפסלים נע בין כמה מילימטרים לעשרה מטרים. חלק מהפסלים יובאו מהודו, נפאל וקשמיר.
- חפצי אומנות אחרים – כוללים שטיחים, קדיאן (שטיחי צמר טיבטיים שנועדו לישיבה או לשינה), סרטי דגלים, וילונות, וחפצים מחרסינה, ירקן, זהב וכסף.
- Beckwith, Christopher I. (1987). The Tibetan Empire in Central Asia. Princeton University Press. Princeton, New Jersey. ISBN 0-691-02469-3.
- "Reading the Potala." Peter Bishop. In: Sacred Spaces and Powerful Places In Tibetan Culture: A Collection of Essays. (1999) Edited by Toni Huber, pp. 367–388. The Library of Tibetan Works and Archives, Dharamsala, H.P., India. ISBN 81-86470-22-0.
- Das, Sarat Chandra. Lhasa and Central Tibet. (1902). Edited by W. W. Rockhill. Reprint: Mehra Offset Press, Delhi (1988), pp. 145–146; 166-169; 262-263 and illustration opposite p. 154.
- Richardson, Hugh E. (1984) Tibet & Its History. 1st edition 1962. Second Edition, Revised and Updated. Shambhala Publications. Boston ISBN 0-87773-376-7.
- Richardson, Hugh E. (1985). A Corpus of Early Tibetan Inscriptions. Royal Asiatic Society. ISBN 0 94759300/4.
- Snellgrove, David & Hugh Richardson. (1995). A Cultural History of Tibet. 1st edition 1968. 1995 edition with new material. Shambhala. Boston & London. ISBN 1-57062102-0.
- ארמון פוטאלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ארמון פוטאלה אתר אונסק"ו
- מיקום ארמון פוטאלה ב-Google Maps
- ארמון פוטאלה בהמחשה תלת־ממדית
- Changjian Guo, Jianzhi Song, Lingyu Feng, China. Guo wu yuan. Xin wen ban gong shi ,World heritage sites in China 五洲传播出版社, 2003 עמ' 117-110
- Tibet China: travel guide 2003 עמ' 61-54
- Donald Langmead, Christine Garnaut, Encyclopedia of architectural and engineering feats ABC-CLIO 2001, עמ' 261-258
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
