712–715: מרבית חצי האי האיברי נכבש על-ידי האימפריה המוסלמית, ובכך מסתיים השלטון הוויזיגותי ומתחילות כמעט שמונה מאות שנים של שלטון מוסלמי. בשנת 757 מוקמת במקום ח'ליפות קורדובה[2]
בסין פרץ מרד אן לושאן – האירוע הרצחני ביותר בתולדות האנושות, עם 36 מיליוני קורבנות, כ-15% מכלל אוכלוסיית העולם. להשוואה, לו יחס דומה של בני אדם היה נהרג במלחמות העולם, מניין הקורבנות היה כ-300 מיליון איש.
בגדאד תחת שלטון בית עבאס הופכת למרכז תור הזהב של האסלאם, אולם הכיבושים המתפשטים של הצבאות המוסלמים מותחים את ההשפעה התרבותית אל אזורים נוספים לאורך המאה, ואלו בתורם משפיעים חזרה על ארצות המזרח התיכון[1].
בשני העשורים הראשונים של המאה, תחת שלטון וליד הראשון, מוקמים שלושה מבני מסגד מרכזיים – במדינה, ירושלים ודמשק, עם השפעות אדריכליות רומיות בשילוב אלמנטים שיהפכו לימים למאפיינים אדריכליים אסלאמיים דוגמת המחראב. המסגד בדמשק היה חלוצי בבניית מגדל ממנו קראו למאמינים להגיע לתפילות. כל שלושת המבנים קושטו בעיטורים רבים של שיש, פסיפסים ועבודות עץ, ובכולם היו גם מאפיינים תכנוניים של היפוסטילים. עם התפתחות מבנים מיוחדים לחיילים בשם ריבאטים (אנ') החלו להיבנות בתקופה זו, בעיקר לשם שמירת הגבולות החדשים. בתקופה זו האצולה האסלאמית העולה בנתה ארמונות רבים בערים מרכזיות ברחבי האזורים שהיו בשליטת האימפריה. ארמונות אלו התאפיינו בסגנונות שונים, אולם בדרך כלל כללו קווי דמיון אדריכליים, בהם דמיון לבזיליקות רומיות והיכל מרחצאות גדול ומסוגנן שמטרתו אירוח אירועי בידור מרהיבים, ככל הנראה בהשפעות סגנונות טרום-אסלאמים[4].
במחצית השנייה של המאה, תחת שלטון בית עבאס, פרחה בארצות המוסלמיות, בין היתר, אמנויות של שירה ופרוזה, לצד התפתחות בתחומים כמו פילוסופיה ותאולוגיה. השפה זו התפתחו כללי השפה הערבית ונוצרה הגרסה הספרותית שלה. בתקופה זו נאספות ומאוגדות מסורות רבות של שירה פרה-אסלאמית ונכתב הספר הערבי הראשון של תורת המוזיקה על ידי יונס אל כאתב (אנ') שמחבר גם אוסף שירים חלוצי. כתבים רבים בנושא תורת המוזיקה תורגמו החלו משלב זה מיוונית וסייעו להעשרת התרבות המוסלמית. משוררים ומוזיקאים בולטים בני התקופה מעצבים סגנונות אמנותיים שישפיעו על יוצרים דורות קדימה. בעקבות העברת הבירה האסלאמית לבגדאד בידי העבאסים באמצע המאה ניכרה בספרות הערבית השפעה פרסית חזקה, השפעה ששורשיה בפלישה הערבית לפרס במאה ה-7, ואף השפעות תרבותיות מהודו. הסופרים האסלאמים אימצו בתקופה זו את העושר הספרותי הפרסי, לרבות המיתולוגיות הפרסיות, שחלקן הפכו לחלק מהזהות ההיסטורית האסלאמית עד ימינו, לעיתים על חשבון מורשת ספרותית דלה יותר מחצי האי הערבי. חלק מהשפעות פרסיות אלו באו לידי ביטוי שגיבושן של מסורות המשלבות גיבורי מיתולוגיה פרסית עם גיבורים מין הקוראן במשלים שתפקידם להציג את הדרך הנכונה לכונן שלטון[1]. בתקופה זו נאסר רשמית באסלאם הייצוג של דמויות באמנות, אף על פי שבאזורים מסוימים המסורות הכתיבו איסור דומה קודם לכן, החל מתקופה זו אלמנט זה מאפיין באופן נרחב יותר את האמנות של ארצות האסלאם. בתקופה זו סגנון הבנייה הרהבתני של הארמונות מתחילת המאה מתחלף במבנים בעלי יתרונות פרקטיים יותר וסגנון רשמי יותר, ובהמשך סגנון חלופי שמעט נשמר בכתבים לגביו, אם כי על פי ההערכות כלל ארמונות קטנים יותר המוקפים גנים[5].
כיבושו של מרבית חצי האי האיברי בתחילת המאה הופך את אזור ספרד לנקודת מפגש תרבותית בין תרבות האסלאם לתרבות האירופית. מפגש זה יוצר השפעות הדדיות והופך את האזור למרחב תרבותי חשוב במוזיקה[6].
הגעת צבאות מוסלמים לגבול הודו בראשית המאה גרמו בהמשך להשפעה תרבותית הדדית שבאה לידי ביטוי בין היתר בהשפעות מוזיקליות על הזרמים משני צידי הגבול. בין היתר התופעה גורמת ליצירתם של כלי נגינה חדשים במזרח הרחוק בסגנונם של כלים ותיקים מין המזרח התיכון ולהפך[7].
התפתחויות באמנות מזרח אסייתית
בתקופת שושלת חלוקיה (אנ') בהודו נבנים מקדשים בסגנונות שעתידים להפוך לנפוצים ומזוהים עם אזורים נרחבים בדרום אסיה[8].
תקופת הזוהר של אמנות השאן שוי (אנ'), אמנות ציור נוףסינית קלאסית, שמתפתחת לאורך המאה. ראשיתה של האופרה הסינית בגרסתה המוקדמת ביותר. במאה זו נוסדה להקת האופרה הראשונה, גן האגס (אנ'), על ידי הקיסר שואן-דזונג חובב האופרה[9].