(ניתן להקיש על אתרים שונים כדי להגיע לערכים מורחבים המפרטים אודותם)
סגירה
בית מרקחת הנגב, בין השנים 1975-1970שלט של המועצה לשימור אתרים שהותקן על בית המרקחת
המבנה הוקם בשנת 1901, ברחוב עשרים המטרים, רחובה הראשי הרחב של העיר הטורקית באר שבע. מאחר שהיה בית הקומתיים הראשון בעיר, נעזרו הטורקים לצורך הקמתו במהנדסים מאירופה שהגיעו במיוחד לארץ ישראל. למבנה יופי מיוחד וקשתות המפארות את התקרה, דבר המאפיין את הבנייה הטורקית באותה עת.
קומת הקרקע שימשה חנות למוצרי דלק והקומה השנייה שימשה למגורי משפחת הבעלים. בזכות ייחודו של המבנה ובזכות היותו דו קומתי, הפך המבנה בשנת 1914 למלון הראשון בנגב, ומאז ועד להקמת המדינה, שימש כבית מלון. ב-1917, לאחר כיבוש באר שבע בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נתפס המקום על ידי צבא בריטניה והוסב למפקדתו של אדמונד אלנבי.
הבית במדרחוב קק"ל 94, פינת מורדי הגטאות, הוא אחד מארבעת הבתים הדו-קומתיים, שתוכננו לארבע פינות הצומת. פתחי בית האבן המפואר, בו שוכן בית המרקחת, עשויים קשתות ותקרותיו הדקורטיביות קמורות. בחזית הקומה השנייה – מרפסת, אליה מובילים שלושה פתחים קמורים. רצפתה המקורית של הקומה השנייה נתמכת בפסי מסילת ברזל. משני צדי המרפסת, כמו גם בחזית המערבית, שני צמדי חלונות קמורים, שקשת חובקת אותם. מעל החלונות פתח עגול קטן, לאוורור החדרים. גרם מדרגות מוביל, מהכניסה המערבית, לקומת הביניים ולקומת המגורים. הקומה השנייה בנויה בסגנון הליוואן המוכר – אולם אירוח מרכזי, שתקרתו קורות עץ עבות, וממנו מסתעפים חדרי המגורים המרווחים.
ב-1948 נרכש הבית על ידי הרוקח אייזיק (איו) קריגל, יליד בוצ'אץ'. קריגל הגיע לבאר שבע יחד עם הצבא הבריטי, אליו התגייס עם סיום לימודיו בפולין. את שירותו הצבאי עשה בבית החולים הבריטי בבאר שבע, שלימים נקרא – בית החולים ליולדות "הדסה". בבית שרכש יסד את בית המרקחת הראשון, ששירת את המחוז כולו, בית מרקחת "הנגב". כשותף לקח קריגל את בן-ציון בוגן, רוקח שהגיע מרומניה.
אשתו לימים של אייזיק, אנה בם, ילידת צ'נסטוחובה בפולין, עשתה עם הוריה דרך ארוכה, דרך סיביר ומחנה בטהראן, עד הגיעם לישראל. בסיוע הצלב האדום עלה בידה להתקבל ללימודי רוקחות באוניברסיטה האמריקנית בביירות. עדויות סטודנטים יהודים תושבי הארץ, שלמדו את מקצועות הרפואה והרוקחות באותה אוניברסיטה מעלות, שלא אחת התנכלו להם ערבים מקומיים. אנה הצליחה להסתיר משלטונות האוניברסיטה את זהותה היהודית-ישראלית הודות לשליטתה במספר שפות, אולם היו בין חבריה ללימודים שבכל זאת ניחשו את סודה. היא הייתה הישראלית האחרונה שסיימה ב–1950 את לימודי הרוקחות באוניברסיטה האמריקנית בביירות. בשנת 1952 נישאה אנה לאייזיק והצטרפה לניהול בית המרקחת.
בתם, צילה קריגל, בוגרת רוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים, נישאה לישראל שטרייכמן המשמש כמנכ"ל בית המרקחת ומשמשת כרוקחת אחראית.
בנו של בן-ציון, משה, למד אף הוא רוקחות ועובד בבית המרקחת. גם הדור השלישי, ענת ועידו של משפחת שטרייכמן ולילך של משפחת בוגן, עוסקים בתחום ומהווים דור רביעי של עובדים בבית המרקחת, הודות לגיטל, אמהּ של אנה, שעבדה אף היא במקום.
בית המרקחת נשמר במתכונתו המקורית. לקוחותיו הוותיקים, בני השבטים הבדואים, עדיין יודעים לספר את דברי ימיו הראשונים של הבית.
בשנת 1986 שופץ המבנה תוך הקפדה על שימור האותנטיות והמבנה עצמו הוכר על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל כאחד המבנים השמורים בנגב בזכות המיוחדות שבו.
