Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדיכוטומיה העיקרית של המיניות ברומא העתיקה הייתה אקטיבית/דומיננטית/גברית ופסיבית/כנועה/נשית. החברה ברומא העתיקה הייתה פטריארכלית, והאזרח החופשי היה בעל חירות פוליטית, בין היתר בעל הזכות לשלוט הן בעצמו והן במשק ביתו. מנטליות הכיבוש ו"פולחן הגבריות" עיצבו את היחסים בין בני אותו המין. גברים רומאים היו חופשיים ליהנות ממין עם גברים אחרים ללא אובדן נתפס של גבריות או מעמד חברתי, כל עוד הם נטלו את התפקיד הדומיננטי או החודר. הגברים שנטלו את התפקיד הפסיבי או הנחדר היו עבדים ועבדים לשעבר, זונות ובדרנים, בעלי מעמד חברתי נמוך. אף על פי שנראה שגברים רומאים באופן כללי העדיפו צעירים בין הגילאים 12 עד 20 כשותפים מיניים, היה איסור על קטינים חופשיים בתקופות מסוימות ברומא, אם כי זונות ובדרנים מקצועיים יכלו להיות גם קטינים.[1][2]
יחסים חד-מיניים בין נשים מתועדים הרבה פחות,[3] ואם אפשר לסמוך על סופרים רומאים, ייתכן שהומוארוטיות נשית הייתה נדירה מאוד, עד כדי כך שאובידיוס תיאר אותה כ"בלתי נשמעת".[4] עם זאת, ישנן עדויות מפוזרות - למשל, כמה לחשים בפפירוסי הכישוף היווניים - המעידות על קיומן של נשים בודדות במחוזות הנשלטים של האימפריה הרומית, שהתאהבו בנשים.[5]
בתקופת הרפובליקה הרומית, לאזרח רומי היה הזכות להישמר מפני כפייה פיזית, לרבות הן ענישה גופנית והן התעללות מינית.[6] החברה הרומית הייתה פטריארכלית, והגבריות התבססה על היכולת לשלוט בעצמו ובאחרים ממעמד נמוך יותר.[7][8][9][10][11] בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, חוקרים שיערו כי הגברים הרומאים נהגו לקיים יחסי מין הומוסקסואליים, כך שהנחדר היה מסכן את מעמדו החברתי.[12][13]
בתרבות הרומואית העתיקה, גבר רומאי יכול לקיים יחסי מין הן עם גברים והן עם נשים, ככל שהיה לוקח את התפקיד האקטיבי.[14] בנוסף, כאשר גבר נישא, הוא היה יכול לקיים יחסי מין רק עם עבדים וזונות. מעבר לכך, קיום יחסי מין עם גבר נשוי, אשתו, בתו הנשואה או בנו הקטין לא היה מקובל. כמו כן, שימוש מיני בעבד של גבר אחר היה כפוף לאישור הבעלים. חוסר שליטה עצמית, כולל בניהול חיי המין של האדם, הצביע על כך שגבר אינו מסוגל לשלוט באחרים.[15]
נושאים הומוארוטיים בספרות הלטינית פותחה בתרבות הרומית, במהלך תקופת ההתייוונות ברומא העתיקה במאה ה-2 לפנה"ס. הגישות התרבותיות היווניות על הומוסקסואליות היו שונות מאלו של הרומאים בעיקר באידיאליזציה של הארוטיקה בין אזרחים גברים חופשיים במעמד שווה, אם כי בדרך כלל עם הבדלי גיל. התקשרות עם זכר מחוץ למשפחה, שנתפסה כהשפעה חיובית בקרב היוונים, נתפסה בתוך החברה הרומית כאיום.[16] כמו כן, ההומוסוציאליות (אנ') ביוון הקלאסית הייתה יותר נפוצה מאשר ברומא.[17]
בעידן קיסרי רומא, גברים רומאים חופשיים שנתפסו לוקחים את התפקיד הפסיבי, היו נענשים בענישה גופנית, ולעיתים אפילו בהוצאות להורג.[18][19]
אהבה או תשוקה בין גברים הוא נושא שכיח מאוד בספרות הרומית.[20]
מבין יצירות הספרות הרומית שניתן לקרוא כיום, המחזות של טיטוס מאקיוס פלאוטוס הם המחזות הראשונים שהזכירו הומוסקסואליות. החוקר קרייג א. ויליאמס מציין כי הניצול ההומו-הטרוסקסואלי של עבדים, שאליו יש כל כך הרבה התייחסויות ביצירותיו של פלאוטוס, מוזכר רק לעיתים נדירות בקומדיה היוונית החדשה.[21]
הקונסול קווינטוס לוטאטיוס קאטולוס נמנה עם חוג משוררים שהפכו שירים הלניסטים קצרים וקלים לאופנתיים. אחד מהקטעים הבודדים שלו ששרדו הוא שיר תשוקה המופנה לזכר בעל שם יווני.[22] על פי החוקר האמריקאי, רמזי מקמולן, לפני שהרומאים הושפעו מהיוונים, הרומאים היו נגד העיסוק בהומוסקסואליות, העלאת הספרות והאמנות היוונית כמודלי ביטוי קידמה להומואירוטיות.[23] החוקר קרייג ויליאמס, טוען אחרת.[24] הוא טוען כי עצם העובדה שכותבי שירי אהבה ברומא העניקו לאהוביהם כינויים בדויים יוונים ללא קשר למינם, ולפיכך, לא ניתן להסיק שהרומאים ייחסו את ההומוסקסואליות כמנהג יווני או כמנהג רומאי בהשפעת היוונים.[25]
הפניות לתשוקה הומוסקסואלית או לקיום יחסי מין הומוסקסואליים, למעשה, מופיעות גם אצל סופרים רומיים, שלא הושפעו מהיוונים. באטלן שחיבר קווינטוס נוביוס (אנ'), נאמר על ידי אחת הדמויות כי "כולם יודעים שנער עדיף על אישה" עם פירוט של תכונות פיזיות, שרובן מציינות את תחילת ההתבגרות, המסמנות את הבנים כשהם הכי מושכים בעיני הדמות.[26] בהמשך האטלן, הדמות ציינה כי השימוש המיני בבנים נפסק לאחר ש"הישבן שלהם נעשה שעיר".[27] העדפה של גופים זכריים חלקים על פני שעירים ידועה גם במקומות אחרים בספרות הרומית, וכנראה הייתה שותפה לרוב הגברים הרומאים באותה תקופה.[28]
הסאטיריקן הרומאי, גאיוס לוקיליוס, השווה בין מין אנאלי עם גברים לבין מין נרתיקי עם נשים. יש המשערים כי הוא כתב פרק שלם של השוואות בין מאהבים למאהבות באחד מספריו.[26][29]
בסאטירות אחרת, כמו אלו של מרטיאליס, מציינים לפעמים את עליונותם של גברים על נשים. יצירות אחרות בז'אנר עשויות להביא את הרושם שהומוסקסואליות פסיבית הייתה מקובלת יותר בקרב גברים רומאים מהמאה הראשונה.[30] עם זאת, ייתכן שהתרגול היה מקובל עוד קודם לכן, בין היתר בשל המחזה שכתב המחזאי לוציוס פומפוניוס (אנ'), שבו הדמות הראשית, זונה ממין זכר, מכריז שהוא מקיים יחסי מין עם לקוחות גברים גם בתפקיד האקטיבי.[31]
בין "המשוררים החדשים" שהופיעו בסוף המאה ה-2 לפנה"ס, היה המשורר הרומאי, גאיוס ולריוס קאטולוס, שאחת מיצירתיו כללה הבעת תשוקה בנער חופשי.[32][33][34][35] נושאים הומוארוטיים נכתבו ביצירותיהם של משוררים שנכתבו בתקופת שלטונו של אוגוסטוס קיסר.[36][37] אינאיס, שנכתב על ידי ורגיליוס (שלפי ביוגרפיה שכתב סווטוניוס הייתה לורגיליוס העדפה מינית בולטת לבנים)[38][39] מתבסס על המסורת היוונית של פדרסטיה במסגרת צבאית על ידי הצגת האהבה בין ניסוס ואוריאלוס (אנ').[40][41][42]
בסוף התקופה האוגוסטנית, המשורר אובידיוס, טען כי יש לפתח לחלוטין סדר יום חדש המתמקד דווקא באהבה בין גברים לנשים, ולא באהבה בין גברים,[43] על אף שאובידיוס עצמו לא היה הטרוסקסואל, בין היתר בשל ההומוארוטיקה שמופיעה ב"מטמורפוזות" שכתב.[44][45][46]
עם זאת, מספר סופרים רומיים אחרים הביעו הטיה לטובת גברים כאשר הם הושוו בין גברים לנשים במיניותם, בין היתר יובנאליס, לוקיאנוס מסאמוסאטה, סטרטון (אנ'),[47] והמשורר מרטיאליס, שלעיתים קרובות לעג לנשים כשותפות מיניות.[48] בספרות של התקופה הקיסרית, בסטיריקון של פטרוניוס מוזכר התרבות המינית בין גברים, עד כדי כך שבחוגים הספרותיים האירופיים של המאה ה-18, כינו את הספר כ-"פתגם להומוסקסואליות".[49]
הומוסקסואליות הופיעה בהרבה פחות תדירות באמנות החזותית של רומא מאשר בספרות הרומית.[50] מתוך כמה מאות חפצים המתארים דימויים של מגע מיני (ציורי קיר ומנורות שמן וכלים מסוגים שונים של חומר), רק מיעוט קטן מציג יחסי מין בין גברים, ועוד פחות מציג יחסי מין בין נשים.[51]
הומוסקסואליות הופיעה מדי פעם על כלים מסוגים רבים, מכוסות ובקבוקים העשויים מכסף ומזכוכית ועד לקערות בייצור המוני ובעלות נמוכה עשויות חרס. הופעת יצירות הומוארוטיות על כלים עשויה להוות עדות לכך שליחסים מיניים בין גברים הייתה מקובלת ברומא בכל המעמדות החברתיים.[52][53]
לעיתים, כאשר נמצאים חפצים שלמים שקשורים לתקופה הרומית, ניתן למצוא עליהם סצנות הומוארוטיות יחד עם תמונות של זוגות ממין השני.[52][54] גביע וורן הוא חריג בין האובייקטים שנמצאו: הוא מציג רק זוגות גברים.[55]
הטיפול שניתן לנבדק בכלים כאלה הוא אידיאלי ורומנטי, בדומה לזה שניתן להטרוסקסואליות. הדגש של האמן, ללא קשר למינם של הזוג המתואר, טמון בחיבה ההדדית בין בני הזוג וביופי גופם.[56]
מגמה כזו מבדילה את האמנות ההומאירוטית הרומית מזו של היוונים.[54] למעט כמה יוצאים מן הכלל, ציור אגרטלים יווני מייחס תשוקה והנאה רק לבן הזוג האקטיבי, בעוד שהפסיבי נראה בלתי מעורער פיזית ולעיתים, מרוחק רגשית. כיום, יש המאמינים כי זו עשויה להיות מוסכמה אמנותית שעוררה חוסר רצון מצד היוונים להכיר בגלוי בכך שגברים יוונים יכולים ליהנות מלקבל תפקיד "נשי" במערכת יחסים אירוטית.[57] למוניטין של תפקיד כזה יכלו להפריע למעמדו ולהפריע ליכולתו להשתתף בחיים הפוליטיים-חברתיים של הפוליס כאזרח מכובד.[58] מאחר שבקרב הרומאים התקיימה הומוסקסואליות נורמטיבית, לא בין גברים חופשיים או שווים חברתיים כמו אצל היוונים, אלא בין אדון לעבדים, בין לקוחות וזונות, או בכל מקרה, בין עליונה חברתית לנחותה חברתית. ייתכן שבאופן פרדוקסאלי, אמנים רומאים הרגישו בנוח יותר מעמיתיהם היוונים לתאר יחסי מין אנאליים, חיבה ותשוקה הדדית בין זוגות גברים.[56][56]
שפע של ציורי קיר בעלי אופי מיני נצפו בחורבות של מספר ערים רומיות, כאשר רובן נמצאו בפומפיי. אפריז בבית בושת שסופח למרחצאות הפרברים בפומפיי,[59] מציג סדרה של 16 סצנות מין, כאשר שלוש מהן מציגות מעשים הומוארוטיים: שלישייה של שני גברים ואישה, יחסי מין של זוג נשים בשימוש עם סטראפ-און (אנ'), ורביעייה של שני גברים ושתי נשים.
בניגוד לאמנות הכלים שנדונו לעיל, כל 16 הסצנות מציגות מעשים מיניים הנחשבים חריגים או מושפלים על פי המנהגים הרומיים: למשל, שליטה מינית של נשים בגברים, מין אוראלי הטרוסקסואלי, התנהגות פסיבית של גבר מבוגר, לסביות ומין קבוצתי. לכן, ייתכן שהצגתם נועדה לספק מקור להומור רצוף ולא לגירוי מיני למבקרים בבניין.[60]
לעומת ציור הקיר במרחצאות הפרברים בפומפיי, שלישיות באמנות הרומית מציגות שני גברים חודרים לאישה אחת. תרחיש זה מתואר גם על ידי המשורר גאיוס ולריוס קאטולוס, בקטע Carmen 56, שראה את ציור הקיר כהומוריסטי.[61][62] רביעיות מופיעות גם באמנות הרומית, בדרך כלל עם שני גברים ושתי נשים, לפעמים כזוגות חד-מיניים.[63]
היחס הרומאי כלפי עירום גברי שונה מהיחס של היוונים הקדמונים, שהתייחסו לתיאורים אידיאלים של הזכר העירום. לבישת הטוגה סימנה אדם רומי כאזרח חופשי.[64] קונוטציות שליליות של עירום כללו הפסד במלחמה, שכן שבויים הופשטו, ונהיו לעבדים, שכן עבדים למכירה הוצגו לעיתים קרובות כעירומים.[65]
במקביל, הפאלוס הוצג בקמעות מזל, שנועדו להרחיק כוחות זדוניים. קמעות אלו נמצאו רבות בהריסות פומפיי, במיוחד בצורת פעמוני רוח.[66][67] עם זאת, ההתייוונות השפיעה על תיאור העירום הגברי באמנות הרומית, והובילה למשמעות מורכבת יותר של הגוף הגברי המוצג כעירום, כעירום חלקית או ככזה שלבוש עם קיראס.[68]
גביע וורן הוא גביע עשוי כסף, המתוארך לתקופת השושלת היוליו-קלאודית (המאה הראשונה לספירה), המתארת 2 סצנות של יחסי מין הומוסקסואליים.[69] יש הטוענים[70] כי שני הצדדים של הספל הזה מייצגים את הדואליות של המסורת הפדרסטית הרומאית והיוונית. בצד ה-"יווני" של הגביע, גבר מזוקן ובוגר חודר לזכר צעיר בן 17 או 18. ילד עבד צופה בסצנה מבעד לדלת פתוחה. בצד ה-"רומאי" של הגביע, מראה זכר צעיר בן 12 או 13, שמקיים יחסי מין עם זכר מבוגר, מגולח למשעי ובכושר. הגבר המזוקן עשוי להיות יווני, עם בן זוג שמשתתף בצורה חופשית יותר. מקבילו, בעל תספורת חמורה יותר, נראה רומאי, ולכן משתמש בעבד. זר ההדס שהוא עונד מסמל את תפקידו כ-"כובש ארוטי".[71] ייתכן שהגביע תוכנן לעורר את סוג הדיאלוג על האידיאלים של אהבה ומין שהתקיים בסימפוזיון ביוון העתיקה.[72][73]
האקדמית מריה תרזה מראביני מואבס הטילה ספק באותנטיות של הגביע, וטענה כי הגביע נוצר כנראה בתחילת המאה ה-19 או ה-20, וכי הוא מייצג כביכול תפיסות של הומוסקסואליות יוונית-רומית מאותה תקופה.[74] אחרים טענו והדגישו כי קיימים סימנים מסוימים של קורוזיה עתיקה והעובדה שכלי שנוצר במאה ה-19, היה עשוי להיות מכסף טהור, בעוד שלגביע וורן יש רמת טוהר השווה לזו של כלים רומיים אחרים.[75] כדי לטפל בסוגיה זו, המוזיאון הבריטי, המחזיק בכלי, ביצע ניתוח כימי ב-2015 כדי לקבוע את תאריך ייצורו, והגיע למסקנה שכלי הכסף אכן נוצר בעת העתיקה הקלאסית.[76]
ללטינית הייתה שפע של מילים לגברים מחוץ לנורמה הגברית, עד שמספר חוקרים[78] טוענים לקיומה של תת-תרבות הומוסקסואלית ברומא. כלומר, אף על פי שלשם העצם "הומוסקסואל" אין מקבילה פשוטה בלטינית, מקורות ספרותיים חושפים דפוס התנהגויות בקרב מיעוט של גברים חופשיים המעידים על העדפה או נטייה חד-מינית. המחזאי טיטוס מאקיוס פלאוטוס מזכיר באחד ממחוזותיו רחוב הידוע בזנות גברית.[79] בתי מרחץ ציבוריים היו המקום למצוא בני זוג מיניים. המשורר יובנאליס הצהיר שגברים שחיפשו שרטו בראשם באצבע כדי להזדהות.
ברומן של אפוליוס, "חמור הזהב", הוא מתאר קבוצה אחת שרכשה וחלקה פילגש במשותף. באחת מהפעמים, הם הזמינו למסיבה שלהם בחור צעיר, וקיימו איתו מין אוראלי בתורות.[80]
חוקרים אחרים טוענים שאין קבוצה חברתית שבה היא ניתנת לזיהוי של גברים שהיה ניתן לזהות כ-"הומוסקסואלים" בתוך הקהילה.[81]
על אף שבאופן כללי הרומאים התייחסו לנישואים כאיחוד בין גבר לאישה, במטרה להביא ילדים לעולם, מספר חוקרים מאמינים שבתקופה הקיסרית המוקדמת כי היו זוגות גברים שחגגו טקסי נישואים מסורתיים בנוכחות חברים. חתונות בין גברים דווחו בדרך כלל על ידי מקורות הלועגים להם. המשוררים מרטיאליס ויובנאליס התייחסו לנישואים בין גברים כמשהו שמתרחש לא פעם, על אף הסתייגותם.[82] החוק ברומא לא הכיר בנישואים בין זכרים, אך אחת הסיבות לביטול המובעות בסאטירה של יובנאליס היא שחגיגת הטקסים עשויה הייתה להוביל לציפיות לרישום רשמי של נישואים כאלה. כשהאימפריה התנצרה במאה ה-4, החלו להופיע איסורים חוקיים על נישואים בין גברים.[83]
מקורות עתיקים שונים מציינים כי הקיסר נירון חגג שתי חתונות פומביות עם זכרים, פעם אחת לקח את תפקיד הכלה (עם אוצר היין שלו, פיתגורס), ופעם החתן (עם ספורוס). ייתכן והייתה חתונה נוספת עם זכר, שבו הוא לקח את תפקיד הכלה.[84] הטקסים כללו אלמנטים מסורתיים כמו נדוניה ולבישת צעיף הכלה הרומאי.[85] בתחילת המאה ה-3 לספירה, דווח כי הקיסר אלאגבאלוס לקח את תפקיד הכלה, בחתונה עם בן זוגו. לגברים בוגרים אחרים בחצרו היו בעלים, או אמרו שיש להם בעלים בחיקו של הקיסר.[86] על אף שהמקורות באופן כללי עוינים, ההיסטוריון הרומאי, דיו קסיוס, מרמז שהופעות הבמה של נירון נחשבו שערורייתיות יותר מאשר נישואיו לגברים.[87]
ההתייחסות המוקדמת ביותר בספרות הלטינית לנישואים בין גברים מתרחשת ב-"פיליפיסיה" (Philippicae) של קיקרו, שהעליב את מרקוס אנטוניוס על קרובתו לגאיוס סקריבוניוס קריו.[88] על אף שההשלכות המיניות של קיקרו ברורות, מטרת הקטע הייתה ללהק את אנטוניוס לתפקיד הפסיבי במערכת היחסים, ולהטיל דופי בגבריותו בדרכים שונות.[85]
החוק ברומא התייחס לאונס של אזרח זכר כבר במאה ה-2 לפנה"ס,[89] כאשר נפסק שגם לאדם שהיה "מעורר כבוד עם עבר מפוקפק", יש את אותה זכות כמו לגברים חופשיים אחרים, שלא יאנסו אותו.[90] ה-Lex Julia de vi publica,[91] שנכתב בתחילת המאה ה-3 לספירה או בתקופתו של יוליוס קיסר, מגדיר אונס כמין כפוי נגד "נער, אישה או כל אחד". האנס היה נתון להורג, עונש נדיר במשפט הרומי.[92] לעומת עובדי מין ואלו שהסכימו מינית להיות פסיביים, גברים שנאנסו היו פטורים מאובדן מעמד חברתי או משפטי.[93] כחוק, אי אפשר לאנוס עבד, כי הוא נחשב רכוש ולא אדם מבחינה חוקית. עם זאת, בעל העבד יכול להעמיד לדין את האנס על נזק לרכוש.[94]
החששות מאונס המוני בעקבות תבוסה צבאית התפשטו באופן שווה בין הגברים הרומאים לבין הנשים הרומאיות.[95] לפי המשפטן סקטוס פומפוניוס (אנ'), "כל אדם שנאנס בכוח של שודדים או אויב בזמן מלחמה (vi praedonum vel hostium)" לא צריך לשאת שום סטיגמה.[96]
איום של אדם אחד לאנוס אדם אחר היה נושא של לשון הרע.[97][98] אונס היה אחד העונשים המסורתיים שהוטלו על זכר נואף על ידי הבעל שנעשה עליו עוול,[99] אם כי עשוי להיות קשור לפנטזיית נקמה מאשר מעונש בפועל.[100]
באוסף של 12 אנקדוטות העוסקות בהתקפות על צניעות, ההיסטוריון ולריוס מקסימוס הציג שוויון בין קורבנות גברים לקורבנות נשים.[101] במקרה של "משפט מדומה" שתואר על ידי סנקה הזקן, אדם בגיל ההתבגרות (אדם צעיר מספיק שלא התחיל את הקריירה הרשמית שלו) נאנס בקבוצה על ידי עשרה מבני גילו. על אף שהמקרה הוא היפותטי, סנקה הזקן הניח שהחוק התיר את ההעמדה לדין מוצלח של האנסים.[102] מקרה היפותטי נוסף מדמיין את הקיצוניות שאליה עלול קורבן אונס להיגרר: הגבר החופשי שנאנס מתאבד.[103] ברחוב הרומאי, אונס של גבר נתפס כבין הפשעים הגרועים ביותר שיכולים להתבצע, יחד עם רצח אב, אונס של בתולה ושדידת מקדש.[104]
החייל הרומי, כמו כל זכר רומי חופשי ומכובד בעל מעמד, היה צפוי לגלות משמעת עצמית בענייני מין מעבדים וזונות. אוגוסטוס קיסר אפילו אסר על חיילים להינשא, איסור שנשאר בתוקף עבור הצבא הקיסרי במשך כמעט מאתיים שנה.[105][106] בספר De Bello Hispaniensi, על מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר בהיספניה, הוזכר על ידי קצין שיש לו פילגש ממין זכר. יחסי מין בין חיילים, לעומת זאת, הפר את העיצוב הרומי נגד קיום יחסי מין עם זכר אחר חופשי. חייל שמר על גבריותו בכך שלא איפשר לאחרים להשתמש בגופו למטרות מיניות.[107]
במלחמה, אונס סימל תבוסה, מניע לחייל לא להפוך את גופו לפגיע מינית באופן כללי.[108] בתקופת הרפובליקה הרומית, התנהגות הומוסקסואלית בין חיילים הייתה נתונה לעונשים קשים, כולל גזר דין מוות,[109] כהפרה של המשמעת הצבאית. ההיסטוריון פוליביוס דיווח כי העונש לחייל שנכנע לחדירה מרצון היה נידון למוות.[110]
היסטוריונים רומאים תיעדו סיפורים על קצינים שניצלו לרעה את סמכותם לכפות מין מחייליהם, ושלאחר מכן סבלו מהשלכות קשות.[111] ניתנה המלצה לקצינים צעירים כי לא לקחת בושם או לקצץ את שיערם בנחיריים או בבית השחי.[112] הפילוסוף פלוטרכוס כתב בביוגרפיה שלו על תקרית עם גאיוס מריוס, שהמחישה את זכותו של החייל לשמור על שלמותו המינית למרות הלחץ של הממונים עליו. טירון צעיר נאה למראה בשם טרבוניוס[113] הוטרד מינית למשך תקופה מסוימת על ידי הקצין הבכיר שלו, שהיה במקרה אחיינו של מריוס, גאיוס לושיוס. לילה אחד, לאחר שדחה את הקצין הבכיר שלו בהזדמנויות רבות, זומן טרבוניוס לאוהל של לושיוס. כשהוא לא הצליח להפר את פקודה של הממונה עליו, הוא מצא את עצמו מושא לתקיפה מינית, שבמהלכו שלף את חרבו והרג את לושיוס. הרשעה בהריגת קצין הביאה בדרך כלל לגזר דין מוות. כשטרבוניוס הובא למשפט, הוא הצליח להביא עדים שאמרו שהוא נאלץ לדחות שוב ושוב את לושיוס, ו-"מעולם לא זינה את גופתו לאיש, למרות הצעות למתנות יקרות". מריוס לא רק זיכה את טרבוניוס בהריגת קרובו, אלא העניק לו כתר על אומץ ליבו.[114]
בנוסף לקיום יחסי מין אנאליים המתוארים שוב ושוב, מין אוראלי היה נפוץ.[115] בניגוד ליוון העתיקה, פין גדול היה מרכיב מרכזי באטרקטיביות. הסאטיריקן פטרוניוס תיאר אדם עם איבר מין גדול בחדר שירותים ציבורי.[116] מספר קיסרי רומא דיווחו באור שלילי על כך שהם מוקפים בגברים עם איברי מין גדולים.[117]
המשורר הרומי, אוסוניוס, כתב בדיחה על שלישייה מינית גברית:[118][119]
"שלושה אנשים במיטה ביחד: שניים חוטאים מצד אחד, ושניים חוטאים מצד שני."
"האם זה לא ארבעה גברים?"
"אתה טועה: 2 האנשים שבסוף כל צד מעורבים פעם אחת בלבד, אבל האיש שבאמצע ממלא חובה כפולה."
נדיר למצוא התייחסויות למין בין נשים בספרות הרומאית שמתוארכת לתקופת הרפובליקה הרומית או הפרינקיפט. המשורר אובידיוס מוצא את המין בין נשים כ-"תשוקה שלא ידועה לאיש, מטורפת, חדשנית... בין כל החיות אף נקבה לא נתפסת על ידי תשוקה לנקבה אחרת".[120] בתקופת הקיסרות הרומית, מקורות ליחסים חד-מיניים בין נשים, אם כי עדיין נדירים, נמצאים בשפע, בצורה של לחשי אהבה, כתיבה רפואית, טקסטים על אסטרולוגיה ופירוש חלומות ומקורות נוספים.[121] בעוד שכתובות גרפיטי של גברים בחורבות רומאיות מבטאות בדרך כלל תשוקה לזכרים ולנקבות,[122] כתובות גרפיטי של נשים מבטא ברובו רצון רק לגברים.[122] עם זאת, כתובת גרפיטי אחת, שמתארת יחסי מין בין נשים, נמצאה במרחצאות הפרברים בפומפיי.[123]
על פי החוקר קרייג ויליאמס, ניתן לקרוא את כתובת הגרפיטי גם כ-"דו-שיח פואטי שבו אישה מהרהרת בחוויותיה הכואבות עם גברים ופונה לעצמה בצורה קטולה; המשאלה הפותחת לחיבוק ונשיקות מבטאות חיפוש כמיהה לגבר שלה."[122]
התייחסות מוקדמת ליחסים מין לסביים נמצאת אצל הסאטיריקן היווני, לוקיאנוס מסאמוסאטה: "אומרים שיש נשים כאלה בלסבוס, בעלות מראה גברי, אבל הן לא רוצות לתת את זה לגברים. במקום זאת, הן מתאחדות עם נשים, בדיוק כמו גברים."[124][125]
מפני שהרומאים חשבו שאקט מיני מצריך בן זוג פעיל או דומיננטי, שהוא "פאלי", סופרים גברים דמיינו שביחסי מין לסביים, אחת מהנשים תשתמש בדילדו או תהיה בעלת דגדגן גדול במיוחד לחדירה, ושהיא תחווה הנאה.[126] הדילדו הוזכר לעיתים נדירות במקורות הרומיים, אך שימש כפריט קומי פופולרי בספרות ובאמנות היוונית הקלאסית.[127] ידוע רק תיאור אחד של אישה החודרת לאישה אחרת באמנות הרומית, בעוד שימוש של דילדו על ידי נשים נפוץ בציורי אגרטלים יווניים.[128]
המשורר מרטיאליס תיאר נשים הפועלות מינית באופן אקטיבי עם נשים אחרות כבעלות תיאבון מיני מוגזם למין חודרני הן בנשים והן בגברים.[129] תיאורים אימפריאליים של נשים שעושות מעשה סדום בגברים, שותות ואוכלות כמו גברים ועוסקות במשטרים פיזיים עשויים לשקף חרדות תרבותיות לגבי העצמאות הגוברת של נשים רומיות.[130]
קרוס-דרסינג הופיע בספרות ובאמנות הרומית בדרכים שונות כדי לציין את אי-הוודאות ואי-הבהירות של המגדר:
המשפטן אולפיאנוס סיווג את הבגדים הרומיים על בסיס מי רשאי וראוי ללבוש אותו. גבר שלבש בגדי נשים, מציין אולפיאנוס, יסתכן ביצירת מושא לבוז לעצמו.[132] נשים זונות היו הנשים היחידות ברומא העתיקה שלבשו את הטוגה הגברית המובהקת. לבישת הטוגה עשויה לאותת שהזונות היו מחוץ לקטגוריה החברתית והחוקית הרגילה של "אישה".[133]
קטע שכתב מהמחזאי לוקיוס אקיוס (אנ') מתייחס לאב שלבש בחשאי "בגדי פאר של בתולה".[134] מקרה של טרנסווסטיזם שצוין בתיק משפטי, היה "סנאטור מסוים הרגיל ללבוש בגדי ערב נשים" נפטר מהבגדים בצוואתו.[135] בתרגיל "משפט מדומה" שהציג סנקה הזקן,[136] צעיר נאנס אונס קבוצתי כשהוא לבוש בגדי נשים בפומבי, אך הלבוש שלו מוסבר כאומץ על ידי חבריו, ולא בתור בחירה המבוססת על זהות מגדרית או שאיפה להנאה אירוטית.[137]
אי-בהירות מגדרית הייתה מאפיין של הכוהנים של האלה קיבלי, אשר הלבוש הפולחני שלה כלל פריטי לבוש של נשים, שנחשבו לבגדי כמורה טרנסג'נדריות או טרנססקסואליות, שמחקות את דמותו של אטיס (אנ'). המורכבות של הזהות המגדרית של קיבלי ואטיס נכתבו באחד מהשירים של המשורר גאיוס ולריוס קאטולוס, Carmen 63.[138]
הפילוסוף מקרוביוס תיאר צורה גברית של ונוס שהתקבל בקפריסין. לדמות הייתה זקן ואיברי מין גבריים, ולבושה בבגדי נשים.[139] המשורר הלטיני, ליוויוס (אנ'), כתב על סגידה לוונוס בין אם נקבה או זכר.[140] במספר חלקים ששרדו של פיסול יווני ורומי, אלת האהבה מושכת את בגדיה כדי לחשוף את איבר המין הגברי, מחווה שבאופן מסורתי החזיקה בכוח אפוטרופאי או מאגי.[141]
הסופר פליניוס הזקן ציין כי "יש אפילו כאלה שנולדו משני המינים, שאנו קוראים להם הרמפרודיטים, בעת ובעונה אחת אנדרוגיני".[142] חלק מהפרשנים רואים בביטוי כ-"הפרה של גבולות חברתיים, במיוחד אלה הבסיסיים לחיי היומיום כמו זכר ונקבה".[143][144]
היחס להתנהגות חד-מינית השתנה ככל שהנצרות נהייתה בולטת יותר באימפריה. את התפיסה המודרנית של הדקדנס המיני הרומאי ניתן לייחס לפולמוס נוצרי מוקדם.[145] מלבד צעדים להגנה על חירות האזרחים, העמדה לדין של מין בין גברים כפשע כללי החלה במאה ה-3 לאחר שהוטל איסור על זנות גברית על ידי הקיסר פיליפוס הערבי. שורה של חוקים המסדירים את המין בין גברים פורסמו במהלך המשבר החברתי של המאה ה-3, מאונס סטטוטורי של קטינים ועד לנישואים בין גברים.[146]
עד סוף המאה ה-4, גברים פסיביים אנאליים תחת האימפריה הנוצרית הועלו על המוקד.[147] "מוות בחרב", לפי קודקס תאודוסיאנוס, היה העונש ל-"גבר שמזדווג כמו אישה".[148] במאה ה-6, תחת שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, השיח המשפטי והמוסרי על מין בין זכרים התבטל.[149] כל מין בין גברים, פסיבי או אקטיבי, לא משנה מי בני הזוג, הוכרז כמנוגד לטבע, ומי שנתפס מקיים היה מקבל עונש מוות.[150] מין בין גברים הוזכר כגורם לזעם של אלוהים בעקבות סדרה של אסונות שקרו בסביבות 542 ו-559.[151]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.