נולד באפטא לפרל ולשבתי שהיה כורך ספרים. היה מגדולי החסידים בפולין. עוד בצעירותו נודע כעילוי. למד אצל רבי שמואל שמלקע מניקלשבורג, שאחר תקופה אצלו שכנע אותו לנסוע למעזריטש, שם למד אצל המגיד ממזריטש. אחר פטירת המגיד ממעזריטש הלך ללמוד אצל רבי אלימלך מליז'נסק. לאחר תקופה שלימד בחדר בפשיסחה עבר לקוז'ניץ, שבפולין. אחרי פטירת רבו מליז'נסק נהיה אדמו"ר בקוז'ניץ והרעיש את העולם הן בגאונותו בנגלה ובנסתר ובשאר חכמות, והן בקדושתו ובמופתיו. אלפים נהרו אליו בשביל לקבל את ברכותיו, ביניהם גם גויים, במיוחד ביקשו ברכתו לבריאות ורפואה. רוב ימיו היה חלוש ושכב במיטתו אבל בשעה שהגיע זמן תפילה היה מתגבר כארי לבית הכנסת להתפלל והיה מתפלל ורוקד כמו נער.
היה נשוי לרויזא ממנה נולדו לו שלושה ילדים: רבי משה אליקים בריעה ממלא מקומו באדמו"רות, לאה פערל אשת הרב אבי עזרא זליג שפירא רבה של גרעניץ ורבי מוטל שנפטר בצעירותו.
העיד על עצמו שלמד כשמונה מאות ספרי קבלה לפני שהתחיל ללמוד אצל המגיד ממעזריטש. נקרא "המגיד מקוז'ניץ" על שום דרשותיו הרבות. נודע כאדם בעל חשיבה חיובית, דוגמה לכך היא העובדה שאף שסבל ממחלות רבות היה מעודד את חסידיו ולא התלונן על מחלותיו. היה אומר לשואלים אותו כיצד הוא מצליח לסבול את מחלותיו:
"וכי מה יש לי לסבול את הרגע שעבר? כבר עבר. את הרגע שיהיה? עוד לא הגיע, אין לי אלא לסבול את הרגע עכשיו, רגע אחד - אני לא יכול לסבול?"
המגיד מקוז'ניץ השקיע עמל רב בפרסום ספרי קדמונים, מכתבי המקובלים שלפני האר"י, ובעיקר את כתבי מהר"ל מפראג. יצחק הרשקוביץ הראה כיצד באמצעות פרסומים אלה ביקש המגיד להעשיר את מאגר המקורות הרעיוניים שלו, אל מעבר לגבולות הזוהר ותורת האר"י.
מרטין בובר מספר מעשה של הרבי מקוז'ניץ, לפיו הרבי חלם לילה אחד, שבא אליו נגן מצלתיים מעולם התוהו, וביקש מהרבי להציל אותו משם. הוא הזכיר לרבי שהיה נגן בחתונתו, ושניגן בה מנגינה שאיש לא יכול היה לחזור עליה. הרבי הציל את האיש בכך שבשבת הקרובה, שר את השיר ההוא, ואכן איש לא יכול היה לחזור על המנגינה. אך עצם הסיפור על כך, והקהל ששב ושמע את הניגון, מהווה את ישועת האיש ומנגינתו[1].
אשה באה למגיד מקוזניץ' והתלוננה שבעלה רוצה לגרשה, משום שהוא רואה אותה כמכוערת. שאל המגיד: ומה את אומרת על כך? ענתה: אבל כשנשא אותי לאשה הייתי יפה בעיניו. בכה המגיד, פנה לשמיים וקרא: ריבונו של עולם! אנחנו אולי מכוערים בעיניך כעת. האינך יכול לזכור את ימי נעורינו, כאשר אהבת אותנו?
הרב ש"ז כהנא רשם סיפור וניגון שסופר על ידי קבוצה גדולה של יהודי ברית המועצות שהגיעו אליו לסדר בשנות ה-50. הניגון והסיפור שימשו להם השראה לאורך הדורות, והביאה אותם לבוא לסדר הפסח ההוא. לפי המסופר, חייל יהודי מהקנטוניסטים החטופים ברח מיחידתו כדי להגיע לסדר פסח, והגיע מלוכלך כולו עם שני תרמילים, לסדר פסח שערך המגיד מקוז'ניץ, פרץ אל בית המדרש, התיישב ליד הרבי, והסביר לו שהתרמילים הם אוצר הצער שאסף במשך השנים. בשעת השיר "חסל סידור פסח", הגיש לרבי את אחד התרמילים, והחל לרקוד איתו ולשיר בשיבוש לשון: "פדיון לציון ברינה", במקום "פדויים לציון ברינה". הרב והחייל יצאו בריקוד אל ההרים כששניהם שרים את השיר הזה, שהושר בפי היהודים הללו במשך דורות[2].
בתחלת מלחמת נפוליאון בשנים תקע"ג-תקע"ה (1813–1815), היה המגיד אחד המאמינים בכך שניצחונו של נפוליאון יביא את המשיח אולם לאחר מכן שינה את דעתו. ישנם מעשי חסידים שונים על תוצאת המחלוקת בין המצדדים והמתנגדים לנפוליאון, ועל פעולותיהם המאגיות להבאת המשיח. בסופו של דבר המגיד נפטר ראשון מחבורת המצדדים, ואחריו נפטרו בתוך זמן קצר אחרים.
תורת המגיד הק' מקוז'ניץ זי"ע השלם על ענייני חנוכה - עם חידושי בנו רבי משה, ועם הספר "חידושי מגיד משנה". מהדורה מוערת. מכון פרקי משה להוצאת ספרי קוז'ניץ, ברוקלין תשע"ד.
ספרים שנערכו מתורתו
ילקוט עבודת ישראל - מאמרים, לקט על פרשיות התורה, מועדים, מנהגי קודש, מכתבים ואגרות קודש[5].
שי ויינאפל, סיפור מעשה אגדי של המגיד מקוז'ניץ, המובא במלואו, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
ישראל בן שבתי (1737–1814), מקוז'ניץ, דף שער בספרייה הלאומית
