חיפושיות זבל

חיפושית זבל הוא שם עממי כוללני לחיפושיות אשר ניזונות בלעדית או בעיקר מגללי חוליתניים. מרביתן שייכות למשפחת הזבליתיים, אך יש גם מינים ממשפחות אחרות, כגון משפחת הקברניתיים, אשר ניזונים מזבל בעלי חיים. כמו כן יש מיני חיפושיות ממשפחת הפגרוניתיים אשר חיים בתוך זבל. מחקרים מצאו כי חיפושית הזבל יכולה להרים פי 1,141 ממשקל גופה.

חיפושיות זבל
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	פרוקי-רגליים
מחלקה:	חרקים
סדרה:	חיפושיות
תת־סדרה:	חיפושיות קברניות
משפחות
Geotrupidae Scarabaeidae

זבלית פרעה שנמצאה בנגב המערבי

הידועה ביותר מבין הזבליות היא זבלית פרעה, היא ה"חרפושית" של תרבות מצרים העתיקה, המתוארת להלן.

התנהגות

חיפושית זבל מגלגלת כדור זבל ברגליה האחוריות

התנהגות חיפושיות הזבל לגבי הזבל שונה ממין למין. שני סוגי ההתנהגות הראשונים אופייניים בעיקר לזיבליות, הניזונות מהזבל:

• יש המתארים את הזבל לכדור ומרחיקות אותו בגלגול מערימת הזבל. חלקן מחביאות את הכדור בין עלי עשב, וחלקן קוברות אותו באדמה. בכדור מוטלת ביצה; הזחל בוקע בתוך הזבל, ניזון ממנו ומתגלם בתוכו. הבוגר הצעיר יוצא מהזבל ומחפש, בדרך-כלל בתעופה, ערימת זבל חדשה, וחוזר חלילה.
• יש הנוברות באדמה שמתחת ערימת הזבל וקוברות גושי זבל במחילות. גם אצלן הביצה מוטלת בזבל, הזחל והגולם מתפתחים בתוכו, והבוגר יוצא לחפש זבל חדש.

לעומתן יש חיפושיות "דַיָרוֹת" אשר פשוט חיות את כל חייהן בתוך הזבל; חלקן ניזונות ממנו וחלקן לא.

חיפושיות זבל חיות במגוון גדול של בתי גידול, כולל מדבריות, יערות, כרי מרעה ושדות חקלאיים. מוצאים אותן בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה, אך לא באזורים קרים במיוחד או יבשים מאוד.

בוגרי הזבליות ניזונים רק מהנוזלים שבגללים. באיברי הפה שלהם הם סוחטים ומוצצים את הזבל ובולעים את הנוזל המכיל מיקרואורגניזמים, חומרי תזונה, ולעיתים גם זחלים של חרקים אוכלי זבל אחרים. לעומת זאת, הזחלים ניזונים מנוזלי הגללים וגם מהמוצקים שבה, אותם הם לועסים באיברי הפה שלהם.

מרבית חיפושיות הזבל מוצאות את הפרשות בעלי החיים באמצעות חוש הריח המפותח שלהם. חלקן, בעיקר הקטנות שביניהן, עומדות על בעל החיים עצמו ומחכות למתנה שהוא מעניק להן.

החוקר הצרפתי ז'אן-אנרי קזימיר פאבּר (Fabre) הפריך במאה ה-19 את האמונה העממית לפיה קיים שיתוף פעולה בין זבליות מכדררות במעבר מכשולים בעת גלגול כדור הזבל. הוא גילה שהמסייעות-לכאורה הן למעשה מתחרות האורבות להזדמנות לשדוד את כדור הזבל.

יחסים עם בני האדם

תועלת לאדם

חיפושיות הזבל תורמות תרומה חיובית לחקלאות. באכילת הזבל ובקבורתו הן תורמות למחזור המזון בקרקע ולאיכותו. כמו כן, בסילוק הזבל מסביבת הבקר והצאן הן מקטינות את זמינותו למזיקים כגון זבובים. לפיכך משתמשים בהן גם להדברה ביולוגית יזומה במשק החי.

המכון האמריקאי למדעי החיים^[1] העריך חיסכון שנתי של כ-380 מיליון דולר במשק החי האמריקאי בזכות חיפושיות הזבל.^[2]

ברפואה העממית הסינית משתמשים בחיפושיות הזבל יחד עם חרקים רבים נוספים.

נזק לאדם

לאחר השלב הראשון של התפתחות הזחלים (שבו הם ניזונים מכדור הזבל שבו נולדו), ברוב תהליך הגדילה שלהם (באביב ובסתיו) הם ניזונים משורשים. במדשאות, למשל, דבר זה גורם לנבילה ולקרחות בדשא.

במצרים העתיקה ובארץ ישראל

חרפושית בציור קיר בקבר KV6 בעמק המלכים

מינים שונים של חיפושיות זבל, ובעיקר זבלית פרעה (Scarabaeus sacer), נחשבו קדושים בעיני המצרים הקדמונים. הם האמינו שהחיפושית היוצאת מתוך הזבל נוצרה יש-מאין במעשה אלוהי שסימל עבורם את יצירת העולם מתוך השמש בידי אל השמש. דמות הזבלית המגולפת באבן, בחֵמָר ובחמרים אחרים נקראת "חרפושית". החרפושיות שמשו כקמעות, אלילים זעירים, עדיים וחותמות, והם מהממצאים הארכאולוגיים השכיחים ביותר ממצרים העתיקה.

חרפושיות שנמצאו בארץ ישראל מעידות על השלטון וההשפעה התרבותית המצרית בארץ בעת העתיקה. בין הסמלים על חותמי חזקיהו מלך יהודה נמצאו דמויות של חרפושיות ושל כדוריהן.

בספרות

במשל "חיפושית הזבל והעיט" מספר איזופוס על עיט הטורף ארנב למרות בקשותיה של החיפושית שלא יעשה כן. החיפושית נוקמת בעיט בהשחתת ביציו. ביאושו, מתעופף העיט לאולימפוס, מניח את הביצים בחיקו של זאוס, ומבקש ממנו להגן עליהן. החיפושית בתגובה ממלאת עצמה בזבל, ומתעופפת בעוצמה לתוך פניו של זאוס, ובבהלתו הוא קופץ על רגליו והביצים נופלות ונשברות. כאשר זאוס למד על בקשת החרפושית ממנה התעלם העיט, הוא נוזף בעיט ומבקש מהחרפושית לשמור מרחק מהעוף. כאשר בקשתו זו נדחית, הוא משנה את עונת הדגירה של העיט לזמן בו חיפושיות הזבל אינן נמצאות מעל פני האדמה.

אריסטופאנס התייחס למשל זה כמה פעמים במחזותיו.

בתרבות

• בתוכנית הטלוויזיה "הביגבגים", אלה מתוארת כחיפושית מסוג חיפושית זבל, כשהיא אוספת זבל על מנת למחזרו ולהמציא המצאות עמו.

מקורות

• ד"ר זאב וילנאי, אריאל – אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת עם עובד – תרבות וחינוך; תל אביב, תשל"ז, 1977; עמ' 878, 1184-1185, 1301
• עזריה אלון (עורך), אנציקלופדיית "החי והצומח של ארץ ישראל", משרד הביטחון – ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983; כרך 3 – חרקים, עמ' 171 עד 175.
• למה חיפושית הזבל נקראת כך וכיצד תרמה כנראה לאנושות?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיפושיות זבל בוויקישיתוף

• פנחס אמתי, כדורים חיים, "כמעט 2000" באתר "סנונית"
• ארז ארליכמן וסוכנויות הידיעות, סוף לתעלומה: מדוע רוקדות חיפושיות הזבל?, באתר ynet, 25 בינואר 2012
• מגדיר לחיפושיות הזבל של ישראל באתר הטבע הישראלי.