כינת הראש
חרק טפיל המתארח וחי בשיער ראש של אדם וניזון רק מדם האדם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כינת הראש (שם מדעי: Pediculus humanus capitis), היא חרק טפיל אובליגטורי של בני אדם. בני האדם הם הפונדקאים היחידים של הטפיל הספציפי הזה, בעוד שקופי השימפנזה- השימפנזה המצוי והבונבו (שימפנזה ננסי-(Bonobo)) הם פונדקאים של כינה ממין קרוב בשם Pediculus schaeffi. כינת הראש נפוצה מאד[1] ומהווה מטרד חברתי לאוכלוסיית העולם.
כינת הראש | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | פרוקי-רגליים |
מחלקה: | חרקים |
סדרה: | כינים |
תת־סדרה: | כינים מוצצות |
משפחה: | Pediculidae |
סוג: | Pediculus |
מין: | Pediculus humanus |
תת־מין: | כינת הראש |
שם מדעי | |
Pediculus humanus capitis חר, 1767 |
מינים אחרים של כינים פוקדים את רוב סדרות היונקים ובכל סדרות הציפורים. הכינה הטפילה חיה בשיער הראש של האדם וניזונה רק מדמו. התפתחות כינת האדם חלה לפני 13,000,000 שנים וההפרדה בין שני תת-המינים, כינת הראש וכינת הגוף של האדם חלה לפני כ-40,000 שנה.
כיני הראש הן חרקים קטנים בעלי שש רגליים, נטולי כנפיים שאורכן כ-2 מ”מ. הכינים, בניגוד לפרעושים אינן יכולות לשחות, לקפוץ, בגלל הרגליים הקצרות והגבשושיות שלהן או אפילו ללכת ביעילות על משטחים שטוחים. כינים נבדלות מטפילים אקטופגיים אחרים, כמו הפרעושים, בכך שהן מבלות את כל מחזור חייהן על הפונדקאי. הן עוברות מפונדקאי אחד לפונדקאי אחר בעת הטיית הראשים וקירובם לכדי נגיעה זה בזה, וכן על ידי העברת חפצים אישיים שונים, כגון, מסרק, בגד, כובעים, מצעי מיטה, מגבות, שמיכות וכריות של אדם נגוע.
כיני הראש מהוות מושא למסעות פרסומיים והסברתיים במסגרת מערכות החינוך, בעיקר בגני ילדים, המיועדים לקדם טיפול בכינים ומניעת העברתן בין ילדים. הכינים נושכות את העור 4-5 פעמים ביום כדי לאפשר מציצת דם וגורמות לגרד בראש. עם זאת, נשיכות הכינים מאוד קלות ולא תמיד גורמות לגרד מפני שהן מפרישות חומרי אלחוש תוך כדי הנשיכה. ביכולתן של הכינים לחיות מחוץ לראש משך יומיים בלבד. כיני הראש אינן מעבירות מחלות, והן גורמות בעיקר לגרד חזק ומכאיב. יש הטוענים כי הן תורמות לסוג של התחסנות טבעית של הגוף מפני מין קרוב להן, כיני הגוף (Pediculus humanus humanus) המסוכנות יותר. כינת הראש אינה נושאת מחלה, בשונה מכינת הגוף (Pediculus humanus humanus) הנושאת מחלה המופצת על ידי המציצה.[2] בעקבות ההתגרדות בראש, עלולים להיווצר פצעים פתוחים דרכם עלולים לחדור חיידקים לגוף. גרד רב עלול להוביל לזיהומים מוגלתיים בעור הקרקפת והצוואר.[3] ההדבקה שכיחה יותר בקרב ילדים, בעיקר בגילאי 4–15, ולא נמצא כל קשר בין היגיינה וניקיון לבין הסיכוי להידבק בכינים. ראש נקי אינו חסין מפני הדבקה. כיני הראש נדחות על ידי האור ונעות לעבר אזורים מוצללים או עצמים בצבע כהה בסביבתם הקרובה,[4][5] והיא מעדיפה להצמיד את הביצים לשיער הקרקפת ולא לבגדים. מבחינה מורפולוגית שני תת-המינים, כינת הראש וכינת הגוף כמעט זהים אך לרוב אינם מזדווגים. מחקרים גנטיים מצביעים על כך שהכינה התפתחה באפריקה לפני 13 מיליון שנים[6] בתחילה ככינת ראש והתפצלה לשני תת-מינים, כינת הראש וכינת הגוף לפני כ-30,000-110,000 שנה, כאשר בני האדם החלו לכסות את גופם עם בגדים. בעוד כינת הראש נצמדת לשער, כינת הגוף אינה נצמדת לשער אלא לבגדים.[7] זן קרוב הרבה יותר של כינה הנצמדת לשיער היא כינת הערווה או הסרטנים (Pthirus pubis) הפוגעת בבני אדם ושונה מורפולוגית משני הזנים האחרים וקרובה הרבה יותר מבחינה מורפולוגית לכינים הפוקדות פרימטים אחרים, כגון שיפמנזים.[8] התפשטות כיני הגוף גורמת למחלה בשם כינמת הגוף. מחלת כינמת הערווה נגרמת על ידי כיני ערווה.[9]