Loading AI tools
מחלקה של פרוקי־רגליים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חֲרָקִים (שם מדעי: Insecta; ביחיד: חֶרֶק[hebrew 1]), הם מחלקה של בעלי חיים במערכת פרוקי-רגליים. קל לזהות אותם לפי צורת הגוף שמחולקת לשלושה חלקים, ראש, חזה, בטן ושלושת זוגות הרגליים (סך הכול 6 רגליים). התחום המדעי שעוסק בחקר החרקים נקרא אנטומולוגיה.
במחלקת החרקים מספר המינים הרב ביותר בעולם הטבע. למעלה ממיליון מינים שונים מתוארים בספרות המדעית ולפי הערכות שונות סביר להניח שמיני חרקים רבים טרם התגלו והמספר הכולל כנראה נע בין שישה לעשרה מיליון. סדרת החיפושיות כוללת כ-400,000 מינים שונים, ובכך היא הסדרה הגדולה ביותר בעולם הטבע. סדרת הדבוראים, שכוללת את הדבורים, הצרעות והנמלים, מונה בסך הכול כ-110,000 מינים. סדרות ידועות נוספות של חרקים הן הפרפראים (170,000 מינים), הזבובאים (120,000 מינים, כולל היתושים), הפשפשאים (40,000 מינים), הפרעושים (2,200 מינים) והתיקנאים (3,500 מינים). רבים סבורים בטעות שגם העכבישים הם חרקים; למעשה מדובר במחלקה המשתייכת, לצד החרקים, למערכת פרוקי-הרגליים. החרקים מתמיינים לחסרי כנפיים (קרויים גם חשוכי כנף) ולבעלי כנפיים. עם בעלי הכנפיים נמנים בעלי גלגול מלא ובעלי גלגול חסר.
מחלקת החרקים כוללת כמה מינים עמידים במיוחד; ניסויים הראו עמידות של נמלים ותיקנים לרמות של חום, קרינה ופגיעות אחרות אשר בעלי חיים אחרים לא מסוגלים לעמוד בהן.[דרוש מקור] כושר ההישרדות הגבוה של החרקים הוא שאפשר את תפוצתם העצומה בכל חלקי כדור הארץ ואת התמיינותם למספר כה גדול של מינים.
החרקים הם נדבך חשוב במארג המזון בטבע. בעלי חיים רבים – עופות, דו-חיים ויונקים – ניזונים מחרקים. האדם ניזון אף הוא מחרקים, כבר מימי קדם (עוד לפני שהחל בציד של חיות גדולות יותר, כמו יונקים) ועד היום, בחברות מסוימות. חרקים רבים ניזונים מצוף ואבקת פרחים; בעוברם מפרח לפרח בחיפוש אחר צוף ואבקה הם משמשים כאחד האמצעים החשובים ביותר של האבקה, ולכן מינים רבים של צמחים תלויים בהם. נוסף על תפקידם החשוב במארג המזון, החרקים חשובים לטבע בכלל ולאדם בפרט בתור קוטלים טבעיים של מינים מזיקים לאדם, מאביקים בטבע ובחקלאות, מְפרקי פסולת אורגנית (למשל, גופות בעלי חיים), ומטייבי קרקע (למשל, טרמיטים, נמלים, זבליות).
בימינו חווה כדור הארץ הכחדה המונית של מיני חרקים רבים[2][3]. בין השנים 1990–2020 הצטמצמה אוכלוסיית החרקים העולמית ב-27% לפי מחקר של אוניברסיטת מדינת מישיגן[4]. הגורמים להכחדה מגוונים, ודומים בחלקם לגורמי ההכחדה של מחלקות אחרות – שינויי האקלים ובתוך כך שינויי תדירות העונות, צמצום אזורי מחיה – ובנוסף, הדברה כימית. בעקבות תפקידם החשוב של החרקים במערכת האקולוגית, משפיעה הכחדתם במישרין ובעקיפין על היבטים נוספים ורבים באקולוגיה, כיוון שניתן למצוא אותם בשלל נישות אקלוגיות.
מקור השם "חרק" במילה "חרוק" שפרושה דבר מה משונן או בעל חריצים. המילה מתייחסת לבטנם של החרקים, שעשויה פרקים פרקים (לרוב עשרה) המופרדים על ידי חריצים[5]. זוהי בבואה של הלועזית: לטינית insectum, יוונית ἔντομον (מבוטא: éntomon)[6].
לחרקים התאמות שונות שסייעו להם להצליח מבחינה אבולוציונית:
ממדי גופם של מיני החרקים השונים מגוונים מאוד, החל ממין מסוים של צרעה (Dicopomorpha echmepterygis) שאורך גופה עומד על כ-0.139 מילימטרים, ועד מין מסוים של מקלון (Phobaeticus serratipes) שיכול להגיע לאורך של 55 סנטימטרים. המין הכבד ביותר הוא אחד ממיני החגבאים, Deinacrida, שמגיע למשקל של 70 גרמים, אולם גם מינים אחרים, דוגמת חיפושית גוליית (Goliathus) ממשפחת הזבליתיים או החיפושית T. giganteus ממשפחת היקרוניתיים מגיעים למשקל נכבד.
ההגדרה המדויקת אילו סדרות כלולות תחת מחלקת החרקים נתונה לפירושים שונים, לרוב הדיון סובב סביב הקבוצות הבאות:
הגישה המכלילה כוללת את כל קבוצות שש-רַגְלִים (Hexapoda) כשייכות לחרקים. לפי גישה זו החרקים חולקו באופן מסורתי לחשוכי כנף (Apterygota) ובעלי-כנף (Pterygota). אולם חוקרים מודרניים הראו שקבוצת חשוכי הכנף אינה מונופילטית ולכן אינה מהווה טקסון מוצלח. הגישה המקובלת יותר כוללת בעלי שש רגליים עם גפי פה חיצוניות (Ectognatha) אשר כוללת את שְלוש הקבוצות האחרונות ברשימה. גישה מחמירה יותר כוללת רק בעלי שש רגליים הנמצאים על הענף האבולוציוני שפיתח כנפיים (Pterygota). קבוצה זו נקראת גם קבוצת החרקים האמיתיים.
בין החרקים לאדם שוררים יחסים מורכבים.
לחרקים תפקיד חשוב במערכת האקולוגית ולפיכך השפעה עקיפה משמעותית על האדם, בעקבות יכולתם להאביק גידולים חקלאיים, לפרק פסולת, או להעשיר את הקרקע בחומרי הזנה. החרקים כונו על ידי האקולוג האמריקאי, אדוארד א' וילסון, "הדברים הקטנים שמניעים את העולם". נכון לשנת 2019, 75% מגידולי החקלאות בעולם תלויים במאביקים, וגידולים אלה אחראים לכ-35% מהתוצרת החקלאית העולמית[7]. מחקר משנת 2006 בדק קבוצות מסוימות של חרקים בסביבתם הטבעית, ובדק רק חלק מהפעולות האקולוגיות שהם מבצעים, והעריך שהשווי של תרומתם של חרקים אלו בלבד לכלכלה האמריקאית נע סביב 57 מיליארד דולר בשנה[8].
במחקר משותף של חוקרים מאוסטרליה, סין ווייטנאם, שפורסם בשנת 2019, הציגו החוקרים מסקנתם ש־40% ממיני החרקים נמצאים תחת איום של הכחדה בעתיד הקרוב, והסדרות המאוימות במיוחד הן הפרפראים, הדבוראים והחיפושיות. המחקר מצא שארבעה טקסונים של חרקים המתקיימים בסביבת מחיה מימית כבר איבדו את מרבית האוכלוסייה שלהם. מפרסמי המחקר תלו את הסיבה העיקרית לכך בהשתלטות האדם על בתי הגידול של החרקים לצורך הסבתם לחקלאות, וסיבות נוספות שהוזכרו הן מזהמים אגרו-כימיים, מינים פולשים ושינוי אקלים[9]. על פי תצפיות ומחקרים משנים אלו, אוכלוסיית החרקים העולמית יורדת ב-2.5% מדי שנה, קצב שאם יימשך יביא להכחדה של מרבית החרקים בתוך מאה שנים[10], אם כי הערכות עתידיות אלו נחשבות מוגזמות בעיני חוקרים אחרים[11]. מספר ממצאים, כמו מחקר שפורסם בשנת 2019 באוסטרליה[12], מראים שישנם מינים של בעלי חיים ששינויי האקלים, לצד מאמצי השימור של האדם, דווקא גורמים לשגשוגם ולתפוצה המונית שלהם. ההסכמה של החוקרים היא שישנה בעיה ושראוי לתת עליה את דעתנו.
מן הצד השני, סוגים ספציפיים של חרקים, כמו התיקן הגרמני, עוברים בעקבות הדברות שונות תהליכי אבולוציה מואצים, שגורמים לדורות האחרונים של תיקנים אלו לפתח עמידות לכל שיטות ההדברה המוכרות נכון לשנת 2019[13].
בתרבות האנושית לחרקים שונים דימוי שונה. חלק מהחרקים – הפרפרים, למשל – נחשבים כסמל ליופי; אחרים נחשבים בדרך כלל למעוררי סלידה. יש חרקים – דבורת הדבש, למשל – המשמשים את האדם זה אלפי שנים, וזוכים לדימוי של חרוצים, בדומה לנמלה, המואנשת לעיתים קרובות בספרות. מקרב החיפושיות, מושית השבע זוכה לחיבה מיוחדת משני טעמים: היותה מדביר טבעי של כנימות המזיקות לחקלאות, והמראה שלה, שנחשב לחמוד ויפה[דרוש מקור]. לעומתם, חרקים רבים – הזבוב, היתוש והתיקן (ג'וק) – הם מטרד עבור רוב האנשים, שעלול להיות רציני בשל יכולתם של חרקים אלו להעביר מחלות. חרקים אחרים, כגון הארבה (כינוי לחגבים שמתאגדים בקבוצות גדולות), ניזונים מגידולים חקלאיים ומסבים נזק כלכלי רב לאדם, ומוזכרים במיתולוגיה היוונית ובהגדה של פסח.
ממצאים מדעיים רבים מרמזים על יכולתם של חרקים לחוות הנאה וסבל[14]. בין ממצאים אלו ניתן לציין את היכולת של חרקים להתמכר למשככי כאבים[15], לעבור התניה חיובית[16] ולעבור התניה שלילית[17].
הממצאים אודות התניה אופרנטית נחשבים לממצאים מרכזיים בדיון, לאור החשיבות שמיוחסת להם על ידי חוקרים רבים בתחום כמעידים על חוויית כאב[18]. לפי חלק מהחוקרים בתחום, התניה אופרנטית היא הראיה החשובה והמהימנה ביותר לחוויית כאב[19][20].
כיוון אחר של ראיות נשען על המבנים המוחיים. על פי חלק מהחוקרים, מבנים במערכת העצבים של החרקים מבצעים פונקציות אנלוגיות לחוויות סובייקטיביות בקרב בעלי חוליות. ממצאים מעין אלו מובילים אותם למסקנה שהמוח של החרקים תומך ביכולתם לחוות חוויה סובייקטיבית[21].
יחד עם זאת, לא קיים קונצנזוס מדעי בסוגיה, ואין תמימות דעים בקרב החוקרים על כך שהראיות מצביעות על חוויה סובייקטיבית של חרקים. חלק מהחוקרים טוענים שלפי ההתנהגות של חרקים, וכן לפי מערכת העצבים הפשוטה שלהם, האפשרות שהם אינם חשים כאב סובייקטיבי היא האפשרות הסבירה יותר[22].
קיימת הסכמה רחבה שהידע המדעי היום לא מאפשר לספק תשובה חד-משמעית, אלא רק להצביע על האפשרות הסבירה יותר לאור הממצאים הקיימים[18][22]. מאחר שלסוגיה הזו יש חשיבות עבור כללי האתיקה המחקרית, וכן בשל העובדה שעדיין אין תשובה חד-משמעית על השאלה, ישנם חוקרים שמציעים, בינתיים, להעניק יחס הומאני יותר לחרקים על פי עקרון הזהירות המונעת[18].
גם חרקים מבצעים נדידה, הגדולה בכמותה יותר מאשר נדידת העופות[23][24][25]. החרקים שאינם שורדים את הנדידה נופלים ומשמשים כמדשני קרקע.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.