כתב יד לנינגרד

כתב יד לנינגרד (בלטינית: Codex Leningradensis) הוא השם המקובל לכתב היד השלם מהקדומים ביותר של התנ"ך שיש בידינו היום^[1], אשר נכתב בקהיר, ככל הנראה בשנת 1008. כתב היד שמור בספרייה הלאומית הרוסית בסנקט פטרבורג (Evr. I B19a). בשל טיבו ושלמותו נבחר כתב היד לשמש יסוד למהדורות מדעיות של התנ"ך, ובראשן הביבלייה הבראיקה (אנ').

אחד מהעמודים המעוטרים בסוף כתב יד לנינגרד

עמוד מתוך כתב יד לנינגרד: בראשית כח, יח - כט, כב

פרט מתוך הטקסט (שמות טו, כ - טז, ג)

תוכנו

כתב היד כולל כ-500 דפים (כ-1,000 עמודים) הכתובים בשלושה טורים. הוא כולל את כל הטקסט המקראי בניקוד טברני, עם טעמי המקרא ועם הערות מסורה בשולי הטורים. בסוף כתב היד מצויים מספר פרקים מתוך ספר דקדוקי הטעמים לאהרון בן אשר וכן רשימת חילופי מדנחאי מערבאי.

טיבו

כתב יד לנינגרד הוא אחד מעדי הנוסח המדויקים ביותר של התנ"ך. בקולופון של כתב היד כתוב כי נוסחו הוגה על פי "הספרים המדויקים של בן אשר". לפי בדיקתו של פרופ' ישראל ייבין, כתב יד לנינגרד קרוב מאוד לנוסחו של כתר ארם צובא בניקוד ובטעמים, והוא שונה ממנו בפרטים מעטים בלבד (למשל שחטף באותיות לא גרוניות משמש בו פחות מאשר בכתר, וכן שיש בו יותר געיות קלות מבכתר). מבדיקה שערך פרופ' אהרן דותן עולה שיש בו סטיות זעירות משיטת הניקוד הטברנית: במקומות מסוימים ניתן להבחין בהטעמת מלעיל במקום מלרע בסופי פסוקים, וכן חטף פתח במקומות שהיה ראוי להיות בהם פתח.

תולדותיו

כתב יד לנינגרד נכתב בידי שמואל בן יעקב. הוא הועתק מכתב יד השונה במקצת משיטת בן אשר, ולאחר מכן הוגה כדי להתאימו לשיטת בן אשר על ידי מחיקות ותיקונים רבים. כתב היד שמור מאז 1863 בספרייה הלאומית הרוסית בסנקט פטרבורג, באוסף על שם אברהם פירקוביץ', ומספרו Evr. I B19a. הנסיבות המדויקות שבהן הגיע כתב יד זה לידי פירקוביץ' אינן ידועות.

בקולופון כתב היד נכתב:^[2]

זה המחזור מקרא שלם נכתב ונגמר בנקודות ובמוסרות ומוגה יפה במדינת מצרים

ונשלם בחדש סיון שלשנת ארבעת אלפים ושבע מאות ושבעים שנה לבריאת עולם

היא שנת אלף וארבע מאות וארבעים וארבעה לגלות המלך יהויכין והיא שנת אלף

ושלוש מאות ותשע עשרה שנה למלכות יונים שהיא למנין שטרות ולפסיקת הנבואה

והיא שנת תשע מאות וארבעים לחרבן בית שני והיא שנת שלוש מאות ותשעים

ותשע למלכות קרן זעירה

חמשת המניינים השונים סותרים זה את זה:

• 4770 לבריאת העולם = 1010
• 1444 לגלות יהויכין מושווית בכתב יד^[3] לשנת 1321 למלכות יוונים = גם כן 1010^[4]
• 1319 למניין השטרות = 1008
• 940 למניין לחורבן הבית = 1009 או 1008
• 399 להג'רה = 1009

הסתירות גרמו למחלוקת בין החוקרים על איזה מהמניינים עדיף לסמוך, הסביר ביותר הוא מניין השטרות שהיה הנפוץ ביותר.^[5]

מהדורות

בשל מעלותיו נבחר כתב היד לשמש ביסוד המהדורה המדעית של המקרא, הביבלייה הבראיקה (Biblia Hebraica), על מהדורותיה השונות. המהדורה הראשונה פורסמה בשלבים בשנים 1968-1976 ובשנת 1977 כל החלקים של המהדורה הרביעית (BHS) אוגדו בכרך בודד. העריכה הכללית בוצע על ידי פאול קאלה. את הכרכים הספציפיים ערכו אוטו אייספלדט (כרך 01), תאודור הנרי רובינסון (כרכים 17 ו-20) וחוקרים בולטים נוספים.

בתחילת שנות השבעים הוציא בית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב מהדורת תנ"ך מדויקת על פי כתב יד לנינגרד בעריכת פרופ' אהרן דותן. מהדורה זו שבה ונדפסה פעמים רבות.

מהדורת פקסימיליה של כתב היד יצאה בשנת 1971 בירושלים בשלושה כרכים. הפקסימיליה נדפסה מתוך סרט מיקרופילם, ואיכותה בינונית. בשנת 1998 יצאה במישיגן מהדורת פקסימיליה חדשה, טובה בהרבה מקודמתה, בעריכת דוד פרידמן.

ראו גם

• ביקורת נוסח המקרא
• ניקוד טברני
• כתר ארם צובא

לקריאה נוספת

• ישראל ייבין, המסורה למקרא, הוצאת האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"ג, עמ' 15–17
• אהרן דותן, "שקיעי הטעמת מלעיל עתיקה במסורת הטברנית", מחקרי לשון מוגשים לזאב בן חיים, ירושלים תשמ"ג, עמ' 143–160

• David Noel Freedman (ed.) et al., The Leningrad Codex: a facsimile edition, Grand Rapids: Eerdmans, 1998

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כתב יד לנינגרד בוויקישיתוף

• כתב יד לנינגרד באתר אוניברסיטת דרום קליפורניה.
• כתב יד לנינגרד בגוגל ספרים (מכיל את חמשה חומשי תורה בלבד).
• כתב יד לנינגרד באתר הספרייה הלאומית הרוסית (מכיל את דפי המסורה בלבד).
• חמישה חומשי תורה על פי כתב יד לנינגרד, באתר מאגרים של האקדמיה ללשון העברית, אוקטובר 2019