לקיחת החוק לידיים
עצירה והענשת פושעים מבלי סמכות שיפותית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לקיחת החוק לידיים[1] או עשיית דין עצמי[2] (מלועזית: ויג'ילנטיזם או אלימות ויג'ילנטית[3]) היא פעילות מחוץ לחוק של אכיפת חוק, מניעה וחקירה של מעשי פשע וענישת הפושעים, על ידי אזרחים מן השורה (יחידים וקבוצות) שהמדינה לא הסמיכה אותם לכך ולא הסדירה בחוק את מעשיהם[4][5]. פעולת לקיחת החוק לידיים לרוב מונעת מתחושת האזרחים שהשלטון לא מספק להם את ההגנה שהם זכאים לה על-פי חוק, או שההליך הרשמי פגום, ותוך העדפת הסולידריות על פני חוקי המדינה[3][6]. למושג יש הגדרות רבות שונות. בספרות מדע המדינה, הוא מיוחס לקשת רחבה של צורות התנהגות קיצוניות, החל מאי-ציות אזרחי וטרור ועד אלימות ממוסדת[4].
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: התייחסות להגנות במשפט הפלילי (הגנה עצמית, צורך ועוד). | |
אדם שלוקח את החוק לידיו נקרא "ויג'ילנטי" (Vigilante)[7]. מושג זה מוכר באנגלית מהמאה ה-19, והשימוש המוקדם ביותר המוכר בו הוא כתואר לחברי ועדות משמר אזרחי (Vigilance committee), שהוקמו בארצות הברית כדי לתפוס עבדים נמלטים[8]. הוא שאול ממילה בספרדית שמשמעותה "זקיף", "שומר", ושורשיה בפועל הלטיני Viligare – להיות דָּרוּךְ, ערני[5].
לפי הטיפולוגיה הסוציו-פוליטית (אנ') של חוקר מדע המדינה דייוויד מארש (אנ') לסוגי השתתפות פוליטית (אנ') על-פי רמת האלימות, לקיחת החוק לידיים יכולה להתקרב לרמת האלימות הגבוהה ביותר של השתתפות פוליטית-אזרחית[3].