מוצב עישייה
מוצב צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מוצב עישייה היה מוצב של צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון[1]. המוצב היה ממוקם בפאתי הכפר עישייה, שבו התגוררו כ-3,000 תושבים נוצרים מרונים. מערבית למוצב עישייה שכן מוצב צד"ל ברוש, ומזרחית לו שכן מוצב צד"ל כאוכבא[2]. מצפון למוצב עישייה היו ממוקמים מוצב צד"ל ריחן ומוצב צד"ל סוג'וד. המוצב היה מצפון לעיירה מרג' עיון[3]. המוצב נחשב למסוכן מאוד מפני שהיה רחוק כ־20 קילומטר מהגבול הבינלאומי.
ב-8 ביולי 1993 נהרגו שני חיילים מחטיבת גבעתי בעישייה[4]. ב-20 במרץ 1994 נהרגו שני חיילים מחטיבת הנח"ל. החל ממועד הערכות צה"ל על קו "אזור הביטחון" ועד שנת 1994 אויש המוצב על ידי אחת מהפלוגות החטיבתיות של חטיבות גולני, הצנחנים, גבעתי והנח"ל לסירוגין. מהמוצב יצאו פעילויות לכיוון רכס סוג'וד, ע'זלן, ריחן ומעבר חונה - המעבר מאזור הביטחון למובלעת ג'זין שהייתה בשליטת צד"ל בפיקודו של הגנרל אנטואן לאחד.
משנת 1994 הפך המוצב למוצב גדודי. המוצב נועד לשמור על הציר בין העיירה מרג' עיון - עיירת הנוצרים הגדולה בדרום לבנון למובלעת ג'זין. בתקופה בה אויש מוצב ריחן על ידי כוחות צד"ל בלבד נחשב מוצב עישייה למוצב הצפוני ביותר של צה"ל, ואחת ממטרותיו הייתה לשמש כוח גיבוי למוצבי צד"ל הצפוניים סוג'וד, ע'זלן, ערמתא וחונה[5].
מוצבי צה"ל בקצה הצפוני של רצועת הביטחון (עיישיה, ריחן וסוגוד) נחשבו מסוכנים במיוחד, הן בשל ריחוקם והן משום שהדרכים המובילות אליהם נחשבו כמסוכנות ועמוסות מטעני צד. חזבאללה הצליח להטמין באזורים הללו זירות מטענים רבות[6], הרבה בזכות הערפל הכבד האופייני לאזור זה של דרום לבנון. חוליות אלו של חזבאללה זכו לכינוי "חוליות הערפל"[7]. לחיזוק הגזרה בשנת 1995 הוקם מוצב שני.
עמדת מארב הלילה של טנקים ליד מוצב עיישיה לכיוון מזרח נקראה צרצר 19, העמדה כסתה גם לכיוון דרום מזרח, שכלל גם את הציר הראשי עיישיה-ריחן. צרצר 19 עצמו לא היה נצפה מהמוצב ולכן הייתה פתיחת ציר של כמה מאות מטרים לעבר העמדה. עמדת מארב נוספת של טנקים נקראה צרצר 20 והייתה ממוקמת על הר השמיס לכיוון פתחת הג'רמק.