מזאמה

מזאמה (שם מדעי: Mazama; לחלופין: אייל שיפוד) היא סוג של אייל קטן-בינוני בתת-משפחת איילי העולם החדש, אשר כוללת כתריסר מינים דמויי צבי האנדמיים לאזור הנאוטרופי ביבשת אמריקה, והיא מצויה בכל אחת ממדינות אמריקה הדרומית להוציא את צ'ילה. הסוג תואר מדעית לראשונה בשנת 1817 על ידי החוקר הספרדי קונסטנטין סמואל ראפינסקיו אך המינים שלו היו מוכרים כבר זמן רב לפני כן. מקורו של השם הוא בכינוי משפת הנאוואטל עבור האיילים הללו במקסיקו במהלך המאה ה-16.^[1] מיני המזאמות חולקים ביניהם מאפיינים גופניים ואקולוגיים דומים, והם בין היונקים הפחות ידועים של יבשת אמריקה. הם דומים במידה רבה למונטיאקים מאסיה או לצביונים מאפריקה.

ערך זה עוסק בסוג של אייל. אם התכוונתם להר געש בצפון אמריקה, ראו מזאמה (הר געש).

מזאמה
מזאמה אפורה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילי העולם החדש
סוג:	מזאמה
שם מדעי
Mazama ‏רפינסק, 1817

טקסונומיה

הטקסונומיה של מיני המזאמה השתנתה באופן משמעותי בעשורים האחרונים. עד 1999 היו מוכרים ארבעה מינים בלבד:^[2] אדומה (Americana), אפורה (Gouazoubira), ביצתית (Rufina) וצ'וני (Chunyi). כל אחת מהמזאמות הללו כללה מספר אוכלוסיות נפרדות אשר לאחר מכן הועלו למעמד של מינים נפרדים, כך שעד שנת 2005 הוכרו כתשעה מיני מזאמה.^[3] המזאמה העשירית (Nemorivaga - אמזונית), נכללה באופן מסורתי תחת המזאמה האפורה, אבל כבר בשנת 2000 היה נראה שמדובר בסיווג מוטעה^[4] - אף שהיא טרם הוכרה כמין נפרד על ידי ספר "מיני היונקים של העולם".^[5] המין האחד-עשר (Tienhoveni) תואר לאחרונה באגן האמזונס הנמוך.^[6] בנוסף, בשנת 2004, התגלתה, כנראה, מזאמה קטנה נוספת, בעלת פרווה אדמדמה ורגליים שחורות, שטרם מוכרת למדע. היא צולמה בשפלה של הפארק הלאומי מנו בפרו, ועל סמך עדויות ראייה נמצאת גם בצפון-מערב בוליביה.^[7]

על פי מחקרים מולקולריים, נראה שמקורה של משפחת האיילים הוא ממרכז אסיה בסוף תקופת המיוקן, ובמהלך תחילת הפליוקן, התפזר שבט Odocoileini בתת-משפחת איילי העולם החדש ברחבי צפון אמריקה עד שלבסוף הגיע לאזור מצר פנמה.^[8] במהלך הפליוקן, הגיעו לפחות שמונה צורות של אב קדמון של האיילים לדרום אמריקה, והמזאמה האדומה, למשל, החלה להציג גיוון גנטי שהוליד בסופו של מספר מינים בעלי הבדלים מורפולוגיים. האיילים האנדמיים שהתפתחו בעולם החדש, התפצלו לשתי שושלות ביו-גאוגרפיות: שושלת אחת כללה את המזאמה האדומה ואייל פרדי אשר נפוצו בצפון, מרכז ודרום אמריקה, ואילו השושלת השנייה כללה מיני איילים דרום אמריקנים בלבד - ביניהם המזאמה האפורה. משמעות הדבר היא, שיש לבחון מחדש את התוקף של המזאמה כסוג, כיוון שהפילוגנטיקה של המינים בו שונה לגמרי.^[9]

התאוריה, המערערת על הגדרת המזאמה כסוג, נתמכת על ידי ניתוח גנטי שהראה הבדלים מולקולריים גדולים בין קבוצות של מיני מזאמה הדומים מבחינה מורפולוגית. הדבר בא לידי ביטוי בפרט במזאמה האדומה אשר מראה קשר מרשים ברצפי הגנים בינה לבין האייל הפרדי, וכן במיני מזאמות מסוימים אשר יוצרים יחד ענף עם הפודו ואייל הפמפס.

מראה כללי

מזאמה אדומה צועדת בבית גידול אופייני למינים בסוג.

המזאמות הן איילים בגודל קטן עד בינוני עם גוף חסון ואוזניים גדולות. אורך הראש והגוף שלהן: 144-60 ס"מ, גובה הכתפיים: 80-35 ס"מ, והמשקל נע בין 8 ל-48 ק"ג. מינים מסוימים אינם עולים בגודלם בהרבה על ארנבת, בעוד שמינים אחרים מתקרבים לגבוה של אייל רגיל. צבע הפרווה נע בין אדמדם לחום או אפור המתמזג היטב בסביבה המיוערת והחשוכה, כשהזנב קצר ורחב. הקרניים של המזאמה הם אולי המאפיין בולט ביותר של המין: בניגוד מוחלט לשאר האיילים הידועים בקרניים המסועפות, המזאמה יוצאת דופן בכך שקרניה בעלות מבנה של חנית פשוטה הדומה לקרן הצבי (מה שהוביל לכינוי אייל שיפוד).^[2] המבנה של הגוף צר ורזה, הגב עגלגל, והרגליים מוצקות. החרטום משולש והלוע מעוגל. באופן כללי, ניתן לחלק את המינים בסוג לארבע קבוצות עיקריות על בסיס הגודל, הצבע ובית הגידול (אבל לא בהכרח תואם את הקרבה הגנטית בעץ הפילוגנטי):

• המזאמה האדומה והמזאמה המרכז-אמריקנית חיות בדרך כלל ביערות טרופיים וצפופים. הן יחסית גדולות למינים האחרים בסוג, וצבע הפרווה שלהן חום אדמוני בהיר עד כהה. הראש, הצוואר והרגליים בדרך כלל אפרפרים.
• המזאמה האפורה, המזאמה האמזונית והמזאמה היוקטנית חיות לרוב ביערות טרופיים, שברי יערות וארץ-שיחים. הן הבינוניות בסוג מבחינת מידות גופן, וצבע הפרווה שלהן הוא חום או אפרפר עם גחון חיוור.^[4]
• המזאמה הננסית, הביצתית, הצ'וני ומזאמה מרידאנית, חיות ביערות-מרעה הרריים בגובה רב וכן ביערות ננסיים או ביערות עננים. הן בינוניות עד קטנות בגודלן, וצבע הפרווה שלהם הוא אדמדם-כתמתם. החלק העליון של הראש והרגליים בצבע שחור או אפור כהה.
• הבורורו חי ביער האטלנטי בדרום מזרח ברזיל. במראה שלו הוא מהווה מעין צורת ביניים בין המזאמה האדומה (הקבוצה הראשונה) לבין המזאמה הננסית (הקבוצה השלישית),^[10] והפרווה שלו עשויה להיות בצבע אדמדם, חום, כתמתם או צהבהב.

אקולוגיה

מזאמה ננסית רובצת ביער.

מעבר לכך שהמזאמות הן פעילות לילה בדרך כלל, גודלן הקומפקטי והביישנות שלהן מובילה לכך שהן כמעט ולא נצפות. הן חיות לבד או בזוגות בתוך טריטוריה קטנה אשר תסומן על ידי הפרשות מבלוטות הריח או על ידי שתן וצואה. כאשר הם נרדפים על ידי טורפים (בעיקר יגואר ופומה), הן נמלטות ומסתתרות בסבך הקרוב עד יעבור זעם. המזאמות הן צמחוניות, והתזונה שלהם מורכבת מעלים, פירות, ושיחים על קרקעית היער. יש להן חיבה למקווי מים ולאזורים בוציים.

המזאמות בדרך כלל מונוגמיות (הזכר והנקבה חיים יחד למשך חייהם), אך הזכר עשוי להתרבות עם נקבות החולפות בטריטוריה. כאשר הזכרים נלחמים על טריטוריה או על נקבה, הם משתמשים בקרניים החדות שלהם או בנשיכות; שלא כמו איילים רבים, נגיחות המזאמה עשויות להיות קטלניות. למיני המזאמה אשר חיים באזורים טרופיים אין עונת רבייה קבועה, בעוד שאלו החיים באזורים ממוזגים מתרבים בעיקר בסתיו.

תקופת ההריון היא בערך 200–220 ימים, ולאחריהם הנקבות ממליטות עופר יחיד בכל פעם. העופר שוהה בסבך במשך זמן רב עד שיהיה גדול מספיק כדי לעקוב אחר אימו. הוא נגמל בדרך כלל בסביבות שישה חודשים ומגיע לבגרות לאחר שנה.

מינים

נקבת צעירה של מזאמה אפורה בביצת הפנטנל שבברזיל.

• מזאמה אדומה (Mazama americana)
• מזאמה אפורה (Mazama gouazoubira)
• מזאמה אמזונית (Mazama nemorivaga)
• מזאמה יוקטנית (Mazama pandora)
• מזאמה מרכז-אמריקנית (Mazama temama)
• מזאמה ביצתית (Mazama rufina)
• מזאמה ננסית (Mazama nana)
• מזאמה מרידאנית (Mazama bricenii)
• מזאמה לבנה (Mazama tienhoveni)
• בורורו (Mazama bororo)
• צ'וני (Mazama chunyi)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מזאמה בוויקישיתוף

• מזאמה, באתר ITIS (באנגלית)
• מזאמה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• מזאמה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• מזאמה, באתר GBIF (באנגלית)
• מזאמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ‏ מידע על מצבי השימור של מיני המזאמה, באתר הרשימה האדומה של IUCN