משבר בני הערובה בבסלאן

משבר בני הערובה בבסלאן (ברוסית: Террористический акт в Беслане, מוכר בתקשורת גם כטבח בבסלאן וכהמצור על בית הספר בבסלאן) הוא אירוע חטיפה שהחל כאשר טרוריסטים צ'צ'נים-מוסלמים חמושים לקחו מאות ילדי בית ספר ומבוגרים כבני ערובה ב-1 בספטמבר 2004, בבית ספר מספר אחת בעיר הרוסית בסלאן שבצפון אוסטיה - אלניה. ב-3 בספטמבר 2004, ביום השלישי לחטיפה, פרצו חילופי יריות בין החוטפים לבין כוחות הביטחון הרוסיים. לפי הנתונים הרשמיים, 385 אזרחים נרצחו, מתוכם 186 ילדים,^[1] ומאות נפצעו.

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. חוסר רציפות של האירועים. ערבוב בין מידע אמין ובין הגרסאות הרשמיות.

משבר בני הערובה בבסלאן

חלק מterrorism in Russia
תאריך	1 בספטמבר 2004 – 3 בספטמבר 2004 (3 ימים)
מקום	בסלאן
קואורדינטות	43°11′03″N 44°32′27″E
סוג	פיגוע, משבר בני ערובה, טבח, משימת חילוץ בני ערובה
נשק	אקדח, מטול רימונים, מקלע, AK-47, חגורת נפץ
הרוגים	334
פצועים	727
מבצע	Riyad-us Saliheen Brigade of Martyrs
מספר מפגעים	32
(למפת רוסיה מוגדלת)   מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי רו פה קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס השקט אוקיינוס הקרח הצפוני משבר בני הערובה בבסלאן (למפת רוסיה רגילה)   מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי רו פה קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס השקט אוקיינוס הקרח הצפוני משבר בני הערובה בבסלאן (למפת צפון אוסטיה - אלניה רגילה)   ולדיקווקז מוזדוק בסלאן אלאגיר ארדון זאבודסקוי אלחוטובו אינגושטיה צ'צ'ניה סטברופול קברדינו-בלקריה דרום אוסטיה גאורגיה גאורגיה משבר בני הערובה בבסלאן (למפת צפון אוסטיה - אלניה מוגדלת)   ולדיקווקז מוזדוק בסלאן אלאגיר ארדון זאבודסקוי אלחוטובו אינגושטיה צ'צ'ניה סטברופול קברדינו-בלקריה דרום אוסטיה גאורגיה גאורגיה משבר בני הערובה בבסלאן

על מתקפת הטרור היה אחראי המחבל הצ'צ'ני שאמיל באסייב, שנהרג על ידי שירות הביטחון הפדרלי, ביולי 2006.

אחד בספטמבר

ב-1 בספטמבר, בכל בתי הספר ברוסיה (כולם ממשלתיים), מצוין מאורע הידוע כ"חג הידע". הילדים באים בלווית הוריהם ובני משפחותיהם לבית הספר בלבוש מהודר, ולאחר שמיעת נאומים מצוות המורים ומסטודנטים, ה "כיתה הראשונה" נותנת פרח ל"כיתה האחרונה". לאחר מכן, תלמידי הכיתה האחרונה מלווים את תלמידי הכיתה הראשונה לכיתות. ב-2004 נוצלה המסורת הזו בידי הטרוריסטים כהזדמנות להשתלט על בית הספר ולקחת מאות בני ערובה. התוצאה הסופית הייתה מאות הרוגים, ביניהם ילדים רבים ובני משפחותיהם, מורים ואנשי ביטחון וצבא.

התהוות המשבר

היום הראשון

הרפובליקה של צפון אוסטיה ברוסיה

ב-9:30 לפי הזמן המקומי (GMT+3), ב-1 בספטמבר 2004, ביום הראשון לשנת הלימודים ותחילת סמסטר הסתיו, קבוצה של כשלושים טרוריסטים חמושים, נשים וגברים, הסתערו על בית הספר בבסלאן, שבו לומדים ילדים בגילאי 7 - 18, בעזרת משאיות וטנדרים צבאיים. רוב החוטפים חבשו מסכות סקי או מסכות גרב על פניהם וכמה מהם נראו נושאים חגורות נפץ. לאחר חילופי יריות עם המשטרה המקומית, בהם נהרגו חמישה שוטרים ואחד מהחוטפים, השתלטו החוטפים על בניין בית הספר ולקחו יותר מ-1,300 בני ערובה, מספר שאושר בידי המורים לאחר מכן. מרבית החטופים היו ילדי בית הספר, בני פחות מ-18.

כחמישים איש הצליחו להימלט בבטחה מבית הספר בתחילת המתקפה.

בתחילה שרר בלבול ואי-וודאות סביב מספר בני הערובה. השלטונות הרוסיים הצהירו שהיו בפנים כ-350 בני ערובה, בעוד דיווחים אחרים טענו שיש בפנים כאלף איש. דווח על יריות חוזרות ונשנות בתוך מבנה בית הספר, שהממשלה טענה שמטרתן הייתה לזרוע פחד אצל כוחות הביטחון. לאחר סיום המשבר, התגלה שהיריות היו יריות החוטפים שהרגו 20 מבוגרים, וגופותיהם הושלכו החוצה.

כעבור זמן קצר הוקמה "חגורת ביטחון" מסביב לבית הספר, שהורכבה מכוחות המשטרה הרוסית, כוחות הצבא הרוסי, וכוחות מיוחדים רוסיים למלחמה בטרור.

ביום הראשון לחטיפה, העבירו הטרוריסטים את בני הערובה לאולם ההתעמלות של בית הספר, מלכדו אותו ואת שאר המבנים בעזרת מטענים מאולתרים והקיפו אותו במטעני חבלה. בהמשך, במטרה להרתיע את כוחות הביטחון, הטרוריסטים איימו שירצחו חמישים בני ערובה על כל אדם אחד משלהם שייהרג על ידי כוחות הביטחון, ויהרגו עשרים בני אדם על כל אחד משלהם שנפצע. הם גם איימו לפוצץ את אולם ההתעמלות כשכוחות הביטחון יתקפו.

בתחילה, הרשויות הרוסיות הצהירו כי לא ישתמשו בכוח כדי להציל את בני הערובה, וביום הראשון והשני לחטיפה הם אכן ניהלו משא ומתן עם החוטפים. המשא ומתן נוהל בידי לאוניד רושאל, רופא ילדים, שאיתו ביקשו בני הערובה להתדיין. רושאל סייע גם בניהול המשא ומתן לשחרור ילדים בשנת 2002, במצור על התיאטרון במוסקבה.

על פי בקשת רוסיה, פגישה מיוחדת של מועצת הביטחון כונסה בערב של האחד בספטמבר. חברי המועצה דרשו "שחרור מיידי וללא תנאי של כל בני הערובה". נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש הציע "עזרה בכל צורה" לרוסיה.

היום השני

ב-2 בספטמבר כשל המשא ומתן בין רושאל לבין החוטפים, שאף סירבו לקבל מזון, מים וסיוע רפואי, בתמורה להוצאת גופות ההרוגים מבית הספר. בני ערובה רבים, במיוחד ילדים, הורידו חולצות ופריטי לבוש אחרים בגלל החום הכבד ששרר באולם ההתעמלות העמוס. בכלי התקשורת הופצו שמועות רבות על כך שהילדים הורידו את בגדיהם בשל תקיפה מינית שביצעו בהם החוטפים, אולם לאחר סיום המשבר, סיפרו הילדים הניצולים כי הם הורידו את בגדיהם רק בשל החום הכבד.

אחר הצהריים, החוטפים הסכימו לשחרר קבוצה של נשים, אימהות לתינוקות, בעקבות המשא ומתן עם רוסלאן אַאוּשב. ילדיהן הבוגרים יותר של חלק מהנשים הללו הוחזקו גם הם כבני ערובה, והן לא הסכימו לעזוב את הילדים לבדם.^[2]

בסביבות השעה 15:30, שני פיצוצים נשמעו בבית הספר בהפרש של עשר דקות. מאוחר יותר נתגלה כי פיצוצים אלה היו פיצוצי רקטות נגד טנקים, שנורו בידי החוטפים כדי להזהיר את כוחות הביטחון ולהרחיק אותם מבית הספר.

על פי תיעוד ה-BBC, היו רוב הרוגי הכוחות המיוחדים תוצאה של ירי תועה של הרוסים ולא בשל חילופי אש עם הצ'צ'נים.

היום השלישי - הפתיחה באש

באחר הצהריים של ה-3 בספטמבר החוטפים הסכימו לאפשר לכוחות רפואיים להיכנס לבית הספר ולהוציא גופות שנערמו בסביבות בית הספר של אנשים שנהרגו כתוצאה מיריות הטרוריסטים או מהחום הכבד. דווח כי הכוחות הרפואיים היו למעשה כוחות של ה-FSB, שירות הביטחון הפדרלי הרוסי (לשעבר הק.ג.ב.). הכוחות החלו להתקדם לכיוון בית הספר. לפי הגרסה הרוסית הרשמית לאחר שניות ספורות, בסביבות השעה 13:04, החוטפים פתחו באש, ושני פיצוצים גדולים נשמעו.

מפה של בית הספר ואולם הספורט המראה את נתיב הנסיעה של הרכב לפינוי הגופות

שניים מהעובדים מתו והאחרים נמלטו תחת מטר היריות. חלק מאולם ההתעמלות התמוטט, דבר שאפשר לקבוצה של כשלושים בני ערובה לנסות להימלט, אך הם נורו בידי החוטפים. במקביל נוהל קרב יריות בין החוטפים לבין כוחות מיוחדים של הצבא הרוסי ומקומיים חמושים שבאו לעזור. רבים מבני הערובה נהרגו בידי החוטפים בעת ניסיון בריחה, או פשוט הוצאו להורג בידיהם ללא סיבה.

• מאוחר יותר, אמר היועץ הנשיאותי אסלמבק אסלקנוב כי הסיבה הראשית ליריות של החוטפים בצוות הרפואי, ובעקבותיהם גם להסתערות על בית הספר היו התפוצצויות ספונטניות של כלי נשק ותחמושת דליקה. לפי דיווח אחד מבני הערובה שנמלט, אחת מהפצצות של החוטפים חוברה באופן רשלני בעזרת נייר דבק, ונפילתה גרמה לפיצוץ ולהתחלת חילופי האש.
• דעה אחרת, של עובד אנונימי בשירותי החירום העיד שהיריות החלו כאשר משאית העובדים הרפואיים הגיעה לנקודת איסוף הגופות. הוא לא ידע האם אחד מהורי בני הערובה, שהיה חמוש, פתח בירי על החוטפים, או שהחוטפים פתחו בירי ללא כל סיבה. עדי ראייה אחרים דיווחו ששמעו יריות נשק אוטומטי עוד לפני ההתפוצצות.

שני התיאורים השונים של עדי הראייה אינם בהכרח סותרים. ראסלאן אשאב, מנהל המשא ומתן במהלך המצור, אמר ל-"Novaya Gazeta" שהפיצוץ ההתחלתי אירע כאשר אחד החוטפים מעד על חוט תיל. כתוצאה, אזרחים חמושים, חלקם הורים של הילדים במקום, פתחו באש. כאמור, לא כוחות הביטחון ולא החוטפים פצחו בירי בזמן הזה, אבל הירי הוביל את החוטפים להאמין לכך שכוחות הביטחון החלו את הפריצה לבית הספר. בתגובה, הם פוצצו את הפצצות שלהם.^[3]

• גרסה שלישית, סבירה ומתקבלת יותר, אומרת שצלף כוחות מיוחדים ירה בטרוריסט שישב עם הרגל שלו על הנפץ, דבר שהוביל לפיצוץ ולהתחלת חילופי האש.

הדיווחים באשר לפעולה הזאת שונים: בעוד חלק מהדיווחים, במיוחד אלה שהגיעו ממקורות ממשלתיים, טוענים שהירייה של הצלף הייתה פעולה לא מורשית שהצלף החליט עליה על דעת עצמו, אחרים אומרים שזה בלתי סביר שצלפי כוחות מיוחדים שמוכשרים בהכשרה כל כך נרחבת, יחליטו פתאום לפתוח באש על דעת עצמם. ידוע גם שהכוחות המיוחדים תכננו פעולת חילוץ רחבת היקף – הסתערות על בית הספר והצלת כל בני הערובה – דבר שלא הצליח, בעקבות הפתיחה המוקדמת באש.

בהסתערות שבאה בעקבות הפתיחה באש על הכוחות הרפואיים השתמשו בכוח עצום; הכוחות המיוחדים, הצבא הרגיל וכוחות מגויסים פעלו יחדיו. הפעולה לוותה בין השאר על ידי מסוקי Mi-24 הינד ומסוקים אחרים, ולפחות טנק אחד.

הרבה אזרחים מקומיים הצטרפו גם הם להתקפה, והביאו את נשקיהם הפרטיים. לאחר מכן, הממשלה הרוסית הגנה על השימוש בטנק וכלי נשק כבדים אחרים, בטענה שזה בוצע אחרי בריחת בני הערובה מבית הספר. בכל אופן, טענה זו סותרת את עדויות בני הערובה ואת ההיגיון הפשוט, שהרי הרבה בני ערובה היו תשושים ופצועים קשה, ולא היו יכולים לברוח מבית הספר.

לאחר מכן, החוטפים פוצצו עוד מספר פצצות, שמוטטו לגמרי את אולם הספורט, כשכוחות קומנדו חוררו חורים בבניין כדי לאפשר לבני הערובה להימלט. בערך ב-15:00, שעתיים לאחר תחילת ההסתערות, השתלטו הכוחות הרוסיים כמעט לגמרי על בית הספר, אך עדיין היו חילופי אש בין כוחות הביטחון למספר חוטפים, וכמו כן, שלושה חוטפים הסתתרו במרתף יחד עם מספר בני ערובה, שלבסוף נהרגו כולם, ככל הנראה כתוצאה מאש הצבא.

לאחר ההשתלטות על בית הספר, דווח שמספר חוטפים הצליחו להימלט מבית הספר ולהתערבב עם ההמון, אך אנשי הממשלה אמרו שכל החוטפים נהרגו. אדם אחד שנחשד על ידי אבי אחד החטופים כאחד החוטפים, נהרג על ידו.

לפי נתונים רשמיים נהרגו 331 אזרחים ו-11 חיילים. לפחות בן ערובה אחד ששרד התאבד בעקבות האירוע. רבים מהניצולים היו בהלם קשה. מספר ניצולים מתו בבית החולים.

הממשלה הרוסית ספגה ביקורת חריפה על ידי המקומיים, על פעולה צבאית כושלת ועל טיפול לא נכון בניצולים, שגרם למותם של רבים מהם, לאחר הטראומה שעברה עליהם.

שישה ושבעה בספטמבר

הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין הורה על שני ימי אבל לאומיים, שישה ושבעה בספטמבר. בימים אלו נערכה הפגנת ענק נגד הטרור, בהשתתפות כ-135,000 בני אדם בכיכר האדומה במוסקבה. לצורך האירוע, פוטין ביטל פגישה עם קנצלר גרמניה.

זהות המפגעים

על התקפת הטרור היה אחראי המחבל הצ'צ'ני שאמיל באסייב. ב-17 בספטמבר 2004, הוציא שאמיל הצהרה שאומרת שהוא האחראי לפעולת הטרור. גם דיווחי העיתונות קישרו אותו ואת סגנו לפעולה.^[4][5] כמעט שנתיים אחרי המשבר, ב-10 ביולי 2006, נהרג באסייב על ידי שירותי הביטחון של רוסיה.

בהתחלה, זהות התוקפים לא הייתה ממש ברורה. הרבה הניחו שהם היו קנאים מצ'צ'ניה, אבל נשיא המחוז הכחיש זאת: "הם לא היו צ'צ'נים. כשאני התחלתי לדבר איתם בצ'צ'נית, הם אמרו: אנחנו לא מבינים, דבר רוסית."

הממשלה הרוסית הצהירה שהתוקפים הייתה קבוצה בינלאומית שהורכבה מערבים, טורקיים, קזחים, צ'צ'נים ואפילו תושבים מקומיים.

נשיא צ'צ'ניה העצמאית, אסלאן מסחאדוב, הכחיש קשר של אנשיו לחטיפה. הוא גינה את הפעולה ואמר שהוא מתנגד לכל פגיעה באזרחים חפים מפשע.

משבר בני הערובה היה דומה למשבר בני הערובה בבית החולים בבודיונובסק (אנ') (1995) ולמשבר בני הערובה בתיאטרון במוסקבה (2002).

רוסיה טענה שאנשי אל-קאעידה השתתפו בהתקפה, אך רבים מטילים ספק בכך בטענה שהקישור לאל-קאעידה נוצר רק כדי לחזק את תדמיתה של רוסיה כמשתתפת ב"מלחמה הגלובלית בטרור".

דרישות החוטפים

• נסיגת כל הכוחות הרוסיים מצ'צ'ניה.
• נוכחות האנשים הבאים בבית הספר:
  • אלכסנדר דקסוב, נשיא צפון אוסטיה - אלניה
  • מארט זיאקוב, נשיא אינגושטיה
  • אלה אלקנוב, נשיא צ'צ'ניה
  • מוקברק אשב
  • ולדימיר רושלב

לאחר זמן מה, נתפסו מספר אנשים שהואשמו בתכנון פעולת הטרור, חלקם הואשמו גם בהשתתפות בחטיפה עצמה.

סרטים

• "הילדים של בסלאן", סרט תעודה של ה-BBC

ראו גם

• הירי בבית ספר מספר 263
• בסלאן
• משבר בני הערובה בתיאטרון במוסקבה
• פיגועי המטוסים הרוסיים (2004)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משבר בני הערובה בבסלאן בוויקישיתוף

• עם טנקים ולהביורים: כשמבצע החילוץ הרוסי הסתיים בטבח בבית ספר, באתר וואלה, 3 בספטמבר 2018
• נטשה מוזגוביה‏, עשור מאז הפיגוע בבסלאן, השאלות עדיין פתוחות, באתר וואלה, 4 בספטמבר 2014
• משבר בני הערובה בבסלאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)