סטון טאון
עיר בטנזניה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיר בטנזניה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטון טאון (בערבית: مدينة زنجبار الحجرية; בסוואהילית: Mji Mkongwe - מְגִ'י מְקוֹנְגְוֶוה - "העיר העתיקה"; מכונה גם זנזיבר טאון) הוא כינויה של העיר העתיקה של זנזיבר סיטי, עיר הבירה של זנזיבר והעיר הגדולה ביותר בה. היא ממוקמת על חצי אי דמוי משולש בחופו המערבי של האי אוּנגוּגָ'ה, האי הראשי בארכיפלג זנזיבר. מבחינה מוניציפלית, מנוהלת העיר כחלק מנפת זנזיבר אורבן ("זנזיבר האורבנית"), שהיא חלק ממחוז אורבן וֶסט. בשנת 2000 התגוררו בנפה 206 אלף תושבים, שהם כשליש מתושבי האי.
מראה מהים | |||||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
מידע | |||||||||
עיר | Mjini Magharibi Region | ||||||||
מדינה | טנזניה | ||||||||
קואורדינטות | 6°09′54″S 39°11′56″E | ||||||||
בעיר ניכרת השפעתם של כובשיה האירופים והערבים ושל הסוחרים ההודים שעברו בה. לאחר עצמאות זנזיבר אולצו רוב תושביה ההודים והערבים לעזוב אותה, אך השפעתם התרבותית, הארכיטקטונית והקולינרית עדיין ניכרת בעיר.
השילוב בין התרבויות השונות, וחשיבותה ההיסטורית של העיר, הביאו את אונסק"ו להכריז עליה כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.
עד ראשית המאה ה-16 לא היה במקום שבו שוכנת סטון טאון אלא כפר קטן, והסוחרים הערבים שפקדו את זנזיבר העדיפו לעגון את ספינותיהם באוּנְגוּגָ'ה אוּקוּאוּ ובקיזימְקָזי. כאשר הגיעו הפורטוגלים לאי, ב-1503, הם החליטו להקים במקום את עיר הנמל המרכזית באי. אף שהפורטוגלים שלטו בזנזיבר קרוב למאתיים שנה, ניתן למצוא כיום בסטון טאון רק שרידים מועטים לשלטונם, ובהם כנסיית אבן קטנה ותותחים שיוצרו בפורטוגל במאה ה-16, ומוצבים כיום בחזית בית הפלאים.
עם הגעת העומאנים לזנזיבר ב-1698, הם החלו בביצורה של סטון טאון, והקימו את המבצר המכונה כיום "המבצר הישן", על חורבותיה של כנסייה. עם זאת, מעבר לביצורים, העיר לא התפתחה באופן משמעותי. רק בראשית המאה ה-19 החלה סטון טאון להתרחב, אם כי רוב בתיה החדשים היו בקתות קש, ולא בתי אבן. בשנת 1840 החליטו העומאנים להעביר את בירתם ממוסקט לסטון טאון, ובעיר החלה תנופת בנייה. למעשה, מרבית המבנים בסטון טאון נבנו החל מתקופה זו ועד סוף המאה ה-19. נוסף על השינוי הוויזואלי, חל בעיר גם שינוי דמוגרפי. עם הסולטאן הגיעו גם סוחרים ובעלי מטעים רבים, שזיהו את הפוטנציאל שבתבלינים שגודלו באי, ובמיוחד הציפורן. הסוחרים שהתיישבו בעיר הקימו לעצמם בתי אבן גדולים, המאופיינים בדלתות עץ מגולפות ומרפסות מקושטות.
ככל שהתרחבה העיר, גדלו גם ההכנסות ממסים, והסולטאן, סעיד בן סולטאן, החל בבניית מבנים ציבוריים שונים, כגון מסגדים ושווקים. בנו, ברע'ש בן סעיד, המשיך בתנופת הבנייה במחצית השנייה של המאה ה-19. בין היתר, הקים שני ארמונות - בית אל-סאהל, ששימש את סולטאני זנזיבר עד 1964, ובית אל-אָגָ'איבּ ("בית הפלאים"). כן הקים בעיר חמאם. פיתוח העיר דחק את התושבים הילידים של זנזיבר לפאתי העיר, מעבר לנחל הדָרָגָ'אני. אזור זה נקרא "נְגְ'אָמְבּוֹ" - "הצד האחר".
כשהגיעו הבריטים לזנזיבר, ב-1880, כבר היה רוב שטחה של העיר בנוי בצפיפות, ותוספות הבנייה שלהם היו בעיקר בשוליה. הבריטים הפכו את האזור הביצתי שבפאתיה הדרומיים לפארק, שסביבו הוקמו בנייני מגורים, קונסוליות, בתי חולים, בתי ספר ומוזיאונים. גשר הוקם מעל נחל הדרגא'ני, וקישר בין נג'אמבו לבין אזור השוק. עם השנים התמלא הנחל בפסולת, עד שב-1957 נסתם לגמרי. במקומו נסלל כביש (המכונה "Creek Road" - "דרך הנחל"), ומצידיו ניטעו גנים.
מורשתם העיקרית של הבריטים בסטון טאון הייתה הקמתו של נמל המים העמוקים בצפון העיר, ב-1925. בעקבות הקמת הנמל התפתח גם רובע מאלינדי, המשמש עד היום כמרכז התעשייתי של סטון טאון. עם המבנים החשובים הנוספים שהקימו הבריטים נמנים ה-State House ("בית המדינה", ששימש בעבר את המושל הבריטי, וכיום שוכנים בו משרדיו של נשיא זנזיבר), בית הדואר ובית המשפט.
לאחר קבלת העצמאות ב-1963, שאפה זנזיבר להתנער מזיכרונות שליטיה הזרים - הפורטוגלים, העומאנים והבריטים, ובין היתר, חיפשה סגנון אדריכלות שונה. הממשלה קשרה קשרים עם מדינות מהגוש המזרחי, ובפאתיה המזרחיים של סטון טאון הוקמו שיכוני רכבת, שתכננו אדריכלים מזרח גרמנים.
רבים מתושביה ההודים והערבים של סטון טאון אולצו לעזוב אותה לאחר העצמאות, ולא נותרו בה רבים מהם. ממשלת זנזיבר שיכנה בבתים תושבים מקומיים. התושבים החדשים היו עניים מכדי לתחזק את הבתים, ולחלקם הייתה זו הפעם הראשונה שבה התגוררו בבית אבן. כתוצאה מכך, סבלו רבים מהבתים, לרבות בתים ששימשו את הממשלה, מהזנחה מתמשכת.
ההכרה בצורך לשמר את המבנים הישנים הביאה את הממשלה להקים בשנת 1986 את הרשות לשימור ולפיתוח סטון טאון (STCDA). ב-1989 הכריזה הממשלה על סטון טאון כולה כעל אזור לשימור, והוטלו הגבלות על בניית מבנים חדשים ועל בנייה לגובה. בשנת 2000 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית.
נמל המים העמוקים נחנך באוגוסט 1925. אבני הבניין ששימשו להקמתו הובאו מצ'וּקְוָואנִי שבצפון האי באמצעות רכבת קלה שנסעה לאורך החוף. לצד ספינות מטען, קווים סדירים של מעבורות מקשרים את סטון טאון עם דאר א-סלאם, פמבה ועם מומבסה שבקניה. בתוך מתחם הנמל רציף קטן יותר, המיועד לסירות ד'או (dhow). סירות אלה שימשו את תושבי זנזיבר במשך מאות שנים, ובעבר הפליגו בהן הסוחרים לארצות ערב ולהודו. כיום תנועת הסירות היא בעיקר לכיוון דאר א-סלאם.
לפי המסורת הזנזיברית, דלתות הבתים מעידות על שוכניהם, ועל כן מיוחסת להן חשיבות רבה. חשיבות זו באה לידי ביטוי בכך שבבנייה המסורתית, נבנית קודם כל הדלת, ורק אחר כך הקירות הסובבים אותה. בזמן שבו עומדת הדלת בשיממונה, יכולים עוברי האורח לבחון את גודלה ואת משקלה של הדלת, וכך לעמוד על עושרם של בני הבית שעתיד לקום.
מלבד גודלה של הדלת, גם לעיצובה משמעות רבה. הגילופים בדלתות מייצגים את אמונותיו, רגשותיו ושאיפותיו של בעל הבית. ככל שהפרטים בדלת רבים יותר, הדבר מעיד על השכלתו של בעל הבית, ועל הערכתו למדע ולאמנות.
האלמנטים העיצוביים של הדלתות, שאותם ניתן למצוא במקומות נוספים בחופה המזרחי של אפריקה, הושפעו מהסוחרים ההודים, הפרסים והערבים שפעלו באזור. ככלל, הדלתות המושפעות מהסגנונות הפרסי והעומאני מעוטרות בקישוטים מורכבים ומליציים יותר, ובדרך כלל יש מעליהן קשת עליה מצוין תאריך הבנייה, שם בעל הבית ופסוק מהקוראן. ידיות הדלתות עשויות בדרך כלל פליז. לעומתן הדלתות ההודיות פשוטות יותר. הן מלבניות ואינן בנויות תחת קשת. פיתוחי העץ שבהן מצועצעים פחות, ודומים במראם לאלה שנמצאים במערב הודו.
אלמנטים נוספים הנמצאים במרבית הדלתות כוללים בליטות פליז, שלפי המסורת נועדו למנוע מפילים לשבור אותן, אם כי ככל הנראה מעולם לא היו פילים בזנזיבר, והדבר נועד לקישוט. בנוסף, ברוב הדלתות מגולפת שרשרת, שמסמלת את ההגנה על דיירי הבית מפני פריצות, מזל רע ואסונות אחרים. על חלק מהדלתות מגולף פרח הלוטוס, שמסמל פוריות לפי המסורת המצרית או שלום ושלווה לפי המסורת ההודית. גם דגים הם סמל לפוריות. צורות נפוצות נוספות הן אריות, טווסים, ציפורנים ותבלינים.
הדלתות נבנו בעיקר מלחמן ומעץ פרי-הג'ק המקומיים או מטיק שיובא מהודו. עצים אלה חזקים במיוחד, ועמידים יחסית בפני טרמיטים ועובש. רבות מהדלתות בסטון טאון מחזיקות מעמד כבר למעלה מ-150 שנים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.