סיידנאיא
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סֵידְנָ֫איָא (בערבית: صيدنايا; בתעתיק מדויק: צידנאיא) היא עיירה השוכנת כ-30 קילומטר צפונית לדמשק, על מורדות הרי קלמון, בגובה כ-1,400 מטר מעל פני הים. יש בה יותר מארבעים כנסיות, קפלות ומנזרים שנמצאים בה והחשוב ביניהם הוא "מנזר גבירתנו מסיידנאיא" שבו איקונין קדוש של מריה. זהו אחד המקומות הקדושים ביותר בפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה ויש שמחשיבים אותו כשני בקדושתו לירושלים.[1]
 | |
| מבט על סיידנאיא | |
| מדינה |
 סוריה |
|---|---|
| שפה רשמית |
ערבית  |
| גובה | 1,500 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 25,194 (2004) |
| קואורדינטות | 33°41′45″N 36°22′39″E |
| אזור זמן | UTC+2 |
  | |
בין באי המקום גם מוסלמים רבים, המאמינים בסגולות המקום למרפא ולהגנה מפני סכנות שונות.
יש שני הסברים עיקריים למקור שם העיירה:
- שם המקום הוא בן שלוש הברות. ההברה הראשונה ציד (صيد) כתובה באות צ', הקרובה בהגייתה לאות ס', ופירושה "ציד". שתי ההברות האחרות, נאיָא (نايا), הן סיומת טיפוסית ל"שם מקום" בסורית, כלומר פירוש השם הוא: מקום ציד[2] (ראה פירוט להלן).
- פירוש שם המקום הוא ה"גְברת" החדשה והוא הֶלְחֵם של המלה הערבית סָיידָה (سيدة) שפירושה גברת, עם המלה היוונית נאיה (Νέος) שפירושו חדשה.
במחקר ארכאולוגי שנערך בשנת 1852, באתר שסמוך לכניסה המזרחית לעיירה, נמצאו כלי צור שתוארכו לסוף התקופה הנאוליתית.[3] במחקר שערך ד"ר מחמוד חמוד (محمود حمود), בשנת 1965, במערות הסמוכות לעיירה, הוא מצא להבים, מגל, ראשי חץ, חיצים, וכלי צור נוספים. שברי חרס שמפוזרים באזור מלמדים על התיישבות באלף הראשון שלפני הספירה.[4][5]
בתקופה ההלניסטית שם האזור היה אבּילין (יו') או בקיצור: אבּילה (יו') ועל פי המסורת המקומית זה היה מקום קברו של הבל שנרצח על ידי קין. יש חוקרים שסבורים שסיידנאיא הייתה בירת האזור אבילין.
המקום הופיע כמרכז נוצרי חשוב עוד לפני שהנצרות אומצה כדת הרשמית של האימפריה הרומית. מקאריוס, הבישוף הראשון של חלב ומאוחר יותר הפטריארך של אנטיוכיה, הזכיר את סיידנאיא כאחת משבע הערים האפיסקופיות העתיקות באזור דמשק, שהוצגו בוועידת ניקיאה בשנת 325 לספירה.[6] על פי מסורת נוצרית, מנזר "גבירתנו מסיידנאיא" נבנה על ידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון בשנת 547 לספירה (ראה להלן).[1]
הצליין הגרמני דית'מאר (אנ'), שביקר במקומות הקדושים (1217–1218) כתב על עלייתו לרגל לסיידנאיא, והקדיש ארבעה עמודים לתיאור האיקונין של האם והילד הקדושים שבמנזר וכיצד שמן קדוש הנפלט משדיה של מרים הבתולה נחשב כשמן מופלא שיכול לרפא חולים.[7]
על פי מסורת נוצרית המנזר "גבירתנו מסיידנאיא" נבנה על ידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון בשנת 547 לספירה, שיצא לצוד צבי וראה שני חזיונות של מריה, בדמות צבי שאותו רצה לצוד, בחזיון הראשון מריה הצביעה על המקום בו עליו לבנות את הכנסייה ובחזיון השני היה תיאור מפורט של תוכנית הבנייה.[1] מכאן, על פי מסורת זו, הגיע שם המקום (ציד) וסמלה של מועצת העיירה הוא צבי.[8] יוסטיניאנוס חנך את הפרויקט ביום הולדתה של מריה, ומאז, בתאריך 8 בספטמבר עולי רגל מגיעים לחגוג את החג של "גבירתנו מסיידנאיא".
עם זאת, יש לציין כי אין ראיות לכך שיוסטיניאנוס אכן ייסד את המנזר: אין בסיידנאיא שרידים מהמאה השישית וההיסטוריון פרוקופיוס מקיסריה שהיה ההיסטוריון הרשמי של יוסטיניאנוס, אינו מזכיר את הקמת המנזר. בנוסף, היסטוריונים נוצרים מימי הביניים כתבו שהמנזר הוקם על ידי אשה אלמנה מדמשק, שחיה בתקופה הביזנטית והחליטה לחיות בפרישות, בהרי קלמון.[2]
מסורת נוצרית מספרת שהאיקונין הובא מירושלים למנזר בסוף המאה ה-8. נזיר, צליין, מצרי בשם תיאודור, עצר במנזר בדרכו לארץ הקודש. מרינה, אם המנזר ביקשה ממנו לקנות בירושלים איקונין יקר ומשובח של הבתולה הקדושה. הוא שכח וכשחזר מירושלים עצר אותו קול והזכיר לו את בקשתה של מרינה. תיאודור חזר מיד לירושלים ומצא איקונין של הבתולה הקדושה והחל במסעו חזרה לסוריה. הדרך הייתה רצופת תלאות, שודדים וסכנות אחרות ובכל פעם נעשה לו נס באמצעות האיקונין. אירועים אלו פיתו את תיאודור לשמור לעצמו את האיקונין היקר והוא ביקש להפליג חזרה למצרים, אלא שסערה עזה התעוררה והוא הבין את ה"רמז", חזר לסיידנאיא ומסר את האיקונין לידי אם המנזר.[1][9] ברגע שהיא שמה את האיקונין בגומחה, הוא "הפך לבשר", שמן ניגר משדיה, הקיר נספג בנוזל הקדוש ומסיבה זו אם המנזר החליטה לשים אגן מתחת לאיקונין.[7]
על פי המסורת, האיקונין צויר על ידי לוקאס הקדוש ומאז מיוחסות לו סגולות ומעשי ניסים. בשל כך המנזר נחשב למקום השני בקדושתו, אחרי כנסיית הקבר שבירושלים, ואנשים רבים עולים אליו לרגל.[8][1]
במאה ה-14, בפירנצה למעטים היו האומץ והאמצעים לצאת למסע למקומות הקדושים. לאלו שנשארו בביתם, הוצע תרגול נפשי ורוחני (שמופיע בתפילה שעדיין קיימת באיטלקית עממית), צליינות בדמיון מודרך שכללה לא רק את המקומות הקדושים ביותר בירושלים ובארץ ישראל, אלא גם מקומות קדושים אחרים וביניהם "סנטה מריה מסיידנאיא, במרחק של שישה מיילים מעבר לדמשק" והמתפלל מתבקש לדמיין את הזיעה המופלאה שמניב האיקונין בסיידנאיא, שלכאורה מכוסה בבשר אדם ולא בצבע.[7]
כיום האיקונין מוסתר מעיני הצליינים.
העולים לרגל אל האיקונין הקדוש מצפים לקבל את ברכותיה של מרים הבתולה, שמעניקה ניסים לריפוי ולפוריות,[1][8][9] לא רק נוצרים, אלא גם מוסלמים סורים שמצפים לישועה, לאחר תפילה לפני האיקונין. ככל הנראה, בשל התנאים מאז מלחמת האזרחים בסוריה, יש יותר צליינים מוסלמים מאשר צליינים נוצרים.[7][10]
במנזר יש כ-50 נזירות.[1] מאז ימי הביניים, הנזירות המקומיות לובשות בגד צמר וכותנה קשור במותניים בחגורת עור רחבה. לכל נזירה יש תא משלה בו היא מתגוררת לאורך כל ימי שהותה במנזר. התא כולל מטבחון ושירותים. הנזירות מקיימות תפילות שחרית וערבית כאשר הפעמון של כנסיית גבירתנו מצלצל, ובתקופות של צום, מתקיימות ארבע תפילות ביום. לרוב, הנזירות אוכלות יחד, אך חלקן מעדיפות לאכול לבד והאוכל מוגש להן בחדר. במהלך היום מבצעות הנזירות את חובותיהן הדתיות וכן מבצעות משימות שונות, כמו אריגה, רקמה, ציור ושחזור איקונות, הכנת כלים ומזכרות, טיפול בצליינים ומכירת מזכרות.[8]
בעיירה סיידנאיא יש יותר מ-40 קפלות ומנזרים, והמפורסם שבהם הוא מנזר מריה הבתולה.[11]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של סוריה (cbssyr) במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2004 היו בסיידנאיא 25,194 תושבים.[12]
מנזר המלאכים החדש
מנזר המלאכים (באנגלית: Cherubim Patriarchal Monastery; בערבית: دير الشيروبيم البطريركي; תרגום מילולי: מנזר הכרובים הפטריאכלי) שהוא למעשה הרחבה של מנזר סיידנאיא ונמצא כ-7 קילומטרים צפונה, על הפסגה הגבוהה ביותר של ההרים, כ-2,000 מטר מעל פני הים. העבודה החלה בשנת 1982 במימון הכנסייה הרוסית האורתודוקסית וממשלת רוסיה והבנייה הושלמה ב-14 באוקטובר 2013. מעל המנזר עומד פסל ברונזה של ישו פורש ידיו לצדדים וכותרתו "באתי להציל את העולם". גובה הפסל והבסיס יחד הוא 33.10 מטר (גובה הפסל 12.3 מטר והוא עומד על בסיס שגובהו כ-20 מטר). הפסל משקיף על הנתיב ההיסטורי של העלייה לרגל מקונסטנטינופול לירושלים. בלילות הפסל מואר ובשל גובהו נראה ממרחקים.[13][14]
מעלולה
כ-25 קילומטר צפונית מערבית לסיידנאיא נמצאת העיירה מעלולה, שגם בה התגוררו ומתגוררים נוצרים רבים המשתייכים לכנסייה היוונית-אורתודוקסית.
ערך מורחב – כלא סיידנאיא
כ-6 קילומטרים מדרום-מערב לסיידנאיא שוכן בית כלא של הצבא הסורי שנבנה בשנת 1983.[8] בכלא מוחזקים עצורים וכלואים מתנגדי המשטר. בפברואר 2017 פרסם אמנסטי אינטרנשיונל דו"ח האומר ש: "בין 5,000 ל-13,000 בני אדם הוצאו להורג בכלא סיידנאיא בין ספטמבר 2011 לדצמבר 2015". ב-15 במאי 2017, משרד החוץ האמריקאי חזר על האשמה שבכלא זה היו כ-50 הוצאות להורג ביום ולאחר מכן הגופות נקברו בקברי אחים, או נשרפו בקרמטוריום שנבנה באתר.[15][16][17]
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
