שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
עבד אל-קאדר אל-חוסייני
מנהיג כוחות הערבים בירושלים במלחמת העצמאות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
עבד אל-קאדר אל-חוסייני (בערבית: عبد القادر الحسيني, 1907, 1908 או 1910[1] – 8 באפריל 1948) היה מפקד "צבא הג'יהאד הקדוש", מנהיג הכוחות הערבים באזור ירושלים במלחמת העצמאות. נהרג במהלך קרבות הקסטל.
Remove ads
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
משפחת חוסייני הייתה אחת המשפחות העשירות בירושלים, ורבים מבניה שימשו בתפקידי ציבור והנהגה במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אביו, מוסא כאזם אל-חוסייני, היה מנהיג פוליטי בולט בציבור הערבי הפלסטיני, כיהן כראש עיריית ירושלים בראשית ימי המנדט הבריטי והיה מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית מ-1922 ועד מותו. בן דודו מדרגה שנייה היה המופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני.
עבד אל-קאדר התחנך בירושלים ולאחר מכן באוניברסיטה האמריקאית בקהיר. עבד אל־קאדר שב לירושלים בתחילת שנות השלושים והתמנה למודד קרקעות של ממשלת המנדט, ובמקביל הקים ארגון חשאי בשם הג'יהאד הקדוש וניצל את עבודתו באזור הכפרי לגיוס תמיכה במאבק נגד הבריטים והיישוב היהודי.[3]
בנובמבר 1935 רצחה כנופייתו של עז א-דין אל-קסאם שוטרים יהודים באזור עין חרוד. פעולה זו עשתה על אל-חוסייני רושם עז, והוא מיד ארגן נערים מתנועת הצופים לארגון גרילה בשם "היד הירוקה".[4] לאל-חוסייני חלק צבאי פעיל במרד הערבי בשנים 1936–1939.
ב-7 במאי 1936 הוא עזב את ירושלים בסתר, וממקום מסתורו בהרים שסביב לה, החל לתקוף עם אנשיו בארגון צבא הג'יהאד הקדוש כלי רכב שנסעו בכביש ירושלים–יפו.[5] למרות היותו בן למשפחה עשירה, הוא היה אחד המעטים מבני המשפחות המכובדות שהצטרפו לכנופיות.[6] בהיותו בן למשפחה מיוחסת, "אבו מוסה" (כינויו בפי העם) בלט במעורבותו האישית, זאת על רקע המצב שבו חלק גדול מהפעילים במרד היו כפריים או שכירי חרב מארצות זרות. עם זאת הכנופיה בראשותו לא הייתה מהבולטות במרד.[7]
החל מסתיו 1937, לאחר פיזור הוועד הערבי העליון וגירוש חבריו, ועד סוף המרד, היה למורדים מטה עורפי בדמשק, שכונה "הוועדה המרכזית של הג'יהאד". בשלב מוקדם השתתף בה גם עבד אל-קאדר, עד ששב באביב 1938 אל המורדים באזור ירושלים.[8] כמו מפקדים חשובים אחרים במרד, גם עבד אל-קאדר לבש מדים וענד על עצמו דרגות, שלושה כוכבים, וזאת למרות שפעל במסגרת מחתרתית.[9] בנובמבר 1938 הושמדה חבורתו ליד חברון, והוא עצמו נפצע קשה.[10]
המעורבות במרד חייבה את עבד אל-קאדר אל-חוסייני לעזוב את ארץ ישראל, והוא נמלט לעיראק.[11] לדברי אמין אל-חוסייני, ששהה איתו בעיראק, בקרבות עם הבריטים בסוף מאי 1941, שבהם הובסו מורדי רשיד עאלי, לחמה גם יחידה פלסטינית בפיקודו של עבד אל-קאדר, במקום ששמו סדר אבו ג'ריב.[12] בעיראק הוא הואשם ב-1941 ברצח פח'רי נשאשיבי, מנהיג מתנגדי המופתי בארץ שהגיע לביקור. במהלך המשפט חזרו בהם העדים מעדותם, ואל-חוסייני שוחרר ב־1944[3] וגורש לערב הסעודית, ומשם עבר ב-1946[11] למצרים. לדברי יואב גלבר, טענתם של ברוך קימרלינג ויואל מגדל כאילו רכש אל-חוסייני לאחר המרד הערבי ניסיון צבאי בצבא גרמניה הנאצית,[13] אינה נכונה.[7]
בדצמבר 1947 הגיע ממצרים לארץ ישראל כדי לעמוד בראש אל-ג'יהאד אל-מוקדס, מיליציה של תומכי המופתי. עיקר השפעתו הייתה באזורי ירושלים וחברון. את מפקדותיו ובסיסי האימונים שלו קבע בכפרים צוריף, ביר זית ועין סיניה. לרשותו עמדו כ-400 לוחמים.[14]
ב-25 במרץ 1948, בתגובה להצעה לשביתת נשק אמר: "רק בכוח החרב תיפתר שאלת ארץ ישראל. אנו דורשים שכל היהודים, עד האחרון שבהם, יצאו מארץ ישראל. ולאן ילכו? אין זה נוגע לנו. העולם גדול למדי לקלוט 600 אלף יהודים".[15]
באפריל 1948 נסע לדמשק ודרש מאסמאעיל ספואת, ראש הוועדה הצבאית של הליגה הערבית, תחמושת ונשק ארטילרי לצורך כיבוש הקסטל ושליטה על הכביש לירושלים. בקשתו נדחתה. באותו לילה כתב שיר לבנו, פייסל חוסייני, לימים שר לענייני ירושלים של אש"ף:
- "אדמת האמיצים הזאת היא אדמת אבותינו. על האדמה הזאת אין כל זכות ליהודים. איך אוכל לישון בעוד האויב עליה? דבר-מה בוער בלבבי. מולדתי קוראת".[16]
מותו
עבד אל-קאדר אל-חוסייני נהרג בקרב הקסטל, באזור מצודת הקסטל, בזמן ניסיון כיבוש המקום במסגרת הניסיונות להסרת המצור מעל ירושלים במבצע נחשון. בתום התקפת הכוחות הערביים, בלילה שבין 7 ל-8 באפריל 1948, עם שחר, התקרב עבד על-קאדר אל-חוסייני עם שניים מלוחמיו, שנשאו מטעני חבלה, לעבר עמדת הפיקוד של חטיבת עציוני. הרס"פ שהיה בעמדה הבחין בדמויות וירה לעברן. חיפוש בגופות, שערך סמג"ד הגדוד הרביעי של חטיבת עציוני עוזי נרקיס,[17] העלה כי אחת מהגופות היא של עבד אל-קאדר אל-חוסייני.[18]
את מקומו של חוסייני בראש אל-ג'יהאד אל מוקדס תפס אבראהים אבו דיה. מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני המריץ בתחילה את הכוחות הערביים, אשר כבשו במהירות את המצודה. אולם זו חזרה לידי הפלמ"ח כאשר יחידה שנשלחה לכבוש את המצודה מצאה אותה ריקה; הכוחות הערביים היו עסוקים באותה עת בהלווייתו של אל-חוסייני. גופתו הוצגה לראווה בארון מתים בבית אחיו בירושלים, כשהיא עטופה בפרחים ובדגל של התנועה הלאומית הפלסטינית. עם יציאת מסע הלוויה מבית אחיו, נורו ברחבי העיר הערבית מטחי יריות באוויר, שניתקו חוטי חשמל וטלפון והרגו שני אנשים מן הקהל. התהלוכה עברה בשער שכם והגיעה אל רחבת הר הבית.[19] בשל ההערצה הרבה שזכה לה, נקבר אל-חוסייני על הר הבית, באחוזת קבר בדאר אל-ח'טיב, מאחורי החומה המערבית של הר הבית (מצפון לרחבת התפילה של הכותל המערבי).[20] הלווייתו הייתה גדולה והשתתפו בה עשרות אלפי מתאבלים.[21] מותו נחשב מכה מוראלית קשה לכוחות הערביים הבלתי סדירים.
Remove ads
לקריאה נוספת
- דני רובינשטיין, "זה אנחנו או הם – הקסטל וירושלים, אפריל 1948: 24 השעות שהכריעו את המלחמה", הוצאת ידיעות ספרים, 2017.
קישורים חיצוניים
- נפל בקסטל, סרט של מרדכי קירשנבאום העוסק בקרב על הקסטל, המכיל בין היתר ריאיון עם נכדו של עבד אל-קאדר. (הקישור אינו פעיל, 9.4.21)
- אורי מילשטיין, מה שעשינו ב–48: החיסול של המפקד הפלסטיני ששינה את מלחמת השחרור, באתר מעריב אונליין, 15 במאי 2016
ניר חסון, היממה האחרונה בחייו של עבד אל קאדר אל חוסייני, באתר הארץ, 3 בינואר 2018- יצחק לאור, לקרוא את תולדותיו של פרק בסכסוך בעיניים מפוכחות, באתר הארץ, 17 בינואר 2018
- מי הרג את עבד אל-קאדר? "פרות קדושות - מיתוסים ישראליים", חלק א', חלק ב'
- יגאל מוסקו, מי באמת הרג את אל חוסייני?, באתר מאקו, 24 בנובמבר 2018
עבד אל-קאדר אלחוסייני (1908-1948), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads