פופוליזם שמאלי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פופוליזם שמאלי, הנקרא גם פופוליזם סוציו-אקונומי או פופוליזם חברתי, הוא אוסף של מתודות פוליטיות הפונות אל רגשות קיפוח סוציו-אקונומיים בקרב קבוצות בציבור, שמוגדרות כ"עם" האותנטי, ומציפות פחד וטינה כלפי קבוצות בעלות מאפיינים של אליטות עסקיות וכלכליות, שמוצגים כגורמים חיצוניים ל"עם". "אליטות" אלו עשויות לכלול בעלי הון, תאגידים גדולים מקומיים ובינלאומיים, גורמי משטר, ובעיקר כאלו שמקבלים מימון מגופים עסקיים ובעלי הון, וגופים פיננסיים בינלאומיים. הרטוריקה הפופוליסטית השמאלית מציגה את ה"אליטות", אותם גורמים שאינם שייכים ל"עם", כמאיימות על הרווחה הכלכלית של "העם" ועל מעמדו וערכיו, ומעודדת קיטוב באמצעות חלוקה דיכוטומית ופשטנית בין "העם" הנגזל ובין "האליטות הכלכליות" הגזלניות, ובאמצעות הנחה פשטנית ש"העם" הוא הומוגני ובעל יעד משותף, ומנגד שה"אליטות" גם הן הומוגניות ומאוחדות במטרותיהן. התנועה הפופוליסטית תציג את עצמה כנציגה האותנטית של העם, וכיחידה שנלחמת בשמו ב"אליטות" כדי להשיב את זכויותיו, לשפר את מעמדו הסוציו-אקונומי, ולבסס את זהותו.[1][2]
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: טענות לטעויות והטייה. | |
מאחר שפופוליזם אינו אידאולוגיה אלא רטוריקה ואוסף של מתודות פוליטיות שמטרתן לגייס תמיכה פוליטית, ההבדל בין פופוליזם שמאלי לבין שמאל כלכלי שאינו פופוליסטי לא מתמקד באידאולוגיה שעומדת בבסיסו. פופוליזם שמאלי עשוי להעלות על נס ערכי שמאל כלכלי שאינם קשורים לפופוליזם דווקא, כגון כלכלה דמוקרטית, סוציאליזם וקומוניזם, צדק חברתי, צדק חלוקתי, פרוגרסיביזם, סביבתנות, וספקנות כלפי הגלובליזציה. גם הפופוליזם השמאלי וגם הפופוליזם הימני נוטים לתמוך ברגולציה, פרוטקציוניזם והלאמה כדרכים לשמור על השוק המקומי מפני תאגידים רב-לאומיים שאותם הפופוליסטים רואים כמזיקים, והתנגדות למעורבות של מוסדות כלכליים ופיננסיים בינלאומיים בכלכלה המקומית. אולם בשונה מהפופוליזם הימני, שנוטה יותר להיות פופוליזם מדיר, הפופוליזם השמאלי נוטה יותר להיות פופוליזם מכיל[3], כלומר כזה שקורא להשוואת זכויות של "העם" המקופח והגורמים שמדכאים אותו, ולא לזכויות יתר ולעליונות של "העם". כתוצאה מכך, מפלגות שמאל פופוליסטיות נוטות לתמוך ברעיון של לאום שאינו דוחק מיעוטים תרבותיים או אתניים[4].